Back
Bava Batra
Daf 43bאַמַּאי? שְׁמִירָה בִּבְעָלִים הִיא! אֲמַר רַב פַּפָּא, דְּאָמַר לֵיהּ: ״שְׁמוֹר לִי הַיּוֹם וַאֲנִי אֶשְׁמוֹר לְךָ לְמָחָר״.
The Gemara asks: Why are they liable as paid bailees? Isn’t it a case of safeguarding accompanied by employment of the owner?
TOSAFOT
אמאי שמירה בבעלים היא פי׳ אם התחילו שניהם לשמור יחד כל אחד בשעה שהוא משמר חלק חבירו חבירו נמי משמר לו חלקו ואע״פ שאין עמו במלאכה בשעת אונס כיון שהיה עמו בתחילת שמירה בעליו עמו קרינן ביה כדתניא (ב״מ דף צו.) היה עושה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה ואפילו לא התחילו שניהם לשמור יחד מכל מקום האחרון פטור שהראשון היה עמו במלאכה בשעה שהתחיל השני לשמור:
דאמר שמור לי היום כו׳ וא״ת אכתי שמירה בבעלים היא דאמרינן בריש השואל דבעלים באמירה גבי שואל את הפרה ובעלה עמה וי״ל שאני התם דבאמירה משעבדי עצמן ליכנס במלאכתם מיד אבל הכא לא משתעבד עד למחר וא״ת ומאי קמ״ל שמואל דנעשין שומרי שכר זה לזה מתניתין היא בהשוכר את האומנים (ב״מ דף פ:) שמור לי ואשמור לך שומר שכר וי״ל דאי מהתם הוה אמינא לפי שהם אינן שותפין אבל הכא שהם שותפין כל אחד ואחד כששומר חלק חבירו שומר גם בשביל עצמו:
תָּנוּ רַבָּנַן: מָכַר לוֹ בַּיִת, מָכַר לוֹ שָׂדֶה – אֵין מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאַחֲרָיוּתוֹ עָלָיו; מָכַר לוֹ פָּרָה, מָכַר לוֹ טַלִּית – מֵעִיד לוֹ עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אַחֲרָיוּתוֹ עָלָיו. מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
§ The Sages taught: If one sold a house to another, or if he sold a field to him, he cannot testify about it for the buyer against a claimant because the financial responsibility to compensate the buyer for it is upon him, and his testimony is biased. By contrast, if he sold a cow to him, or if he sold a cloak to him, he can testify about it for the buyer
אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: רֵישָׁא – בִּרְאוּבֵן שֶׁגָּזַל שָׂדֶה מִשִּׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לְלֵוִי, וְאָתָא יְהוּדָה וְקָא מְעַרְעֵר, דְּלָא לֵיזִיל שִׁמְעוֹן לְאַסְהֵיד לֵיהּ לְלֵוִי, דְּנִיחָא לֵיהּ דְּהָדְרָא.
Rav Sheshet said: The first clause is stated with regard to the case of Reuven, who robbed
וְכֵיוָן דְּאַסְהֵיד לֵיהּ דְּלֵוִי הוּא, הֵיכִי מָצֵי מַפֵּיק לָהּ מִינֵּיהּ? דְּאָמַר: יָדַעְנָא דְּהַאי אַרְעָא דְּלָאו דִּיהוּדָה הִיא. וּבְהַהוּא זְכוּתָא דְּקָא מַפֵּיק לָהּ מִלֵּוִי, לִיפְּקָהּ מִיהוּדָה!
The Gemara asks: But once he testified that the field is Levi’s, how is he able to later remove it from his possession? The Gemara answers: This is referring to a case where Shimon says in his testimony: I know that this land is not Yehuda’s, but he did not explicitly testify that it belonged to Levi. He is therefore able to later claim it is his and not Levi’s. The Gemara asks: But why should he testify that it does not belong to Yehuda? With that same right by which he removes the land from the possession of Levi, let him remove it from the possession of Yehuda. It is not to his advantage to lie in order to establish it in the possession of Levi, and his testimony should not be considered biased.
TOSAFOT
וכיון דאסהיד דלוי הוא כו׳ הוה מצי לשנויי כגון דאסהיד שמעון דשל אבותיו דלוי הוה ובתר הכי אתי שמעון וטעין דמלוי זבנה ואית ליה סהדי דראובן גזלה ממנו ומכרה ללוי:
דְּאָמַר: הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי, הָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ.
The Gemara answers: Because Shimon says to himself: The second person is amenable to me, while the first is more difficult than he is, i.e., I prefer to litigate with Levi rather than with Yehuda.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְמָר וְאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְמָר, וַאֲמוּר רַבָּנַן: אַרְעָא הֵיכָא דְּקַיְימָא תֵּיקוּם.
And if you wish, say instead: It is referring to a case where this Master, Shimon, has witnesses
TOSAFOT
כגון דאית ליה סהדי למר כו׳ תימה דלא הוה ליה למימר כגון דהא מעיקרא נמי ידעינן דאית ליה לשמעון סהדי דדידיה היא כדקתני ראובן שגזל שדה משמעון ואי לית ליה לשמעון סהדי שגזלה ראובן ממנו אנן היכי ידעינן שגזלה ומכח מה הוא מערער ויהודה נמי ע״כ אית ליה סהדי דאי לאו הכי מאיזה כח מערער והכי הל״ל כיון דאית ליה סהדי למר כו׳ ומאי ס״ד דמקשה ואין לומר דמעיקרא ס״ד דאיירי כגון דאית ליה ליהודה עדים דשל אבותיו היא ולשמעון הנגזל אית ליה סהדי דאכלה שני חזקה וטעין מיהודה זבנה דא״כ מאי קאמר בהאי זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה הא בהאי זכותא דמצי לאפוקי מלוי לא מצי לאפוקי מיהודה דבעדי גזילה המעידין שגזל ראובן ממנו מצי מפיק לה מלוי שבא מכח ראובן ומיהודה לא מצי מפיק לה אלא בעדי חזקה ונראה לרשב״א דס״ד דמעיקרא דיהודה בעי לאפוקי מלוי משום דאית ליה סהדי דראובן מכר לו וללוי אין עדים ובא שמעון להעיד ללוי דשל לוי היא ומשום הכי פריך כיון דמסהיד דהאי ארעא דלוי היא היכי מפיק לה מיניה והוה מצי לשנויי דלא מסהדי בהאי לישנא דלוי היא אלא דאמר דראובן מכרה ללוי אלא דעדיפא מינה משני והשתא פריך שפיר דבההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה דשניהם באין מכח ראובן ואם יביא שמעון עדים דראובן גזלה ממנו מצי לאפוקי מתרוייהו: