Back
Bava Batra
Daf 56aמְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם.
payment of the value of the field to the owner is divided among them.
TOSAFOT
משלשין ביניהם הכא לא שייך למיפרך ולימרו הנך קמאי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בבי דינא לאסהודי אתי אהאי ארעא אנן לחיובי מחזיק פירות קאתינן כדפריך בפרק כיצד הרגל (ב"ק דף כד: ושם) גבי שור ולימרו הנך (קמאי) כו' אנן לחיובי פלגא ניזקא קאתינן דכיון דמחזיק מביאן לב"ד ודאי לטובתו באו כדי להחזיקו בקרקע ולא כדי לחייבו פירות:
שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזַמָּה.
If the testimony was given by three brothers,
TOSAFOT
הרי אלו ג' עדיות שהרי העד שהעיד בראשונה הוא עצמו יכול להעיד בשניה ולא אמרינן אדם קרוב אצל עצמו כמו כן אחיו יכול להעיד בשניה:
והן עדות אחת דאין משלמין עד שיזומו כולן:
גמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא; דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כְּשֶׁהָלַךְ אַבָּא חֲלַפְתָּא אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְאָמְרִי לָהּ: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אֵצֶל אַבָּא חֲלַפְתָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה, אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁאֲכָלָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שְׁנִיָּה בִּפְנֵי שְׁנַיִם, שְׁלִישִׁית בִּפְנֵי שְׁנַיִם, מַהוּ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה;
The Gemara notes: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as it is taught in a baraita ( Tosefta , 2:10) that Rabbi Yosei said: When Abba Ḥalafta,
אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא חוֹלֵק בְּדָבָר זֶה, שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״דָּבָר״ – וְלֹא חֲצִי דָבָר.
The latter said to him: I say this as well, but Rabbi Akiva disagrees with regard to this matter, as Rabbi Akiva would say that since the verse states: “At the mouth of two witnesses, or at the mouth of three witnesses, shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15), one can derive that testimony is accepted only with regard to a complete matter, and not with regard to half of a matter. In this mishna, although presumptive ownership requires testimony that the property had been worked and profited from for three years, testimony is accepted from each pair of witnesses with regard to one year. Consequently, the ruling of the mishna does not accord with the opinion of Rabbi Akiva.
וְרַבָּנַן, הַאי ״דָּבָר״ – וְלֹא חֲצִי דָבָר, מַאי עָבְדִי לֵיהּ? אִילֵימָא לְמַעוּטֵי אֶחָד אוֹמֵר ״אַחַת בְּגַבָּהּ״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״אַחַת בִּכְרֵיסָהּ״ – הַאי חֲצִי דָבָר וַחֲצִי עֵדוּת הִיא!
The Gemara asks: And with regard to the Rabbis, who accept the testimony of each of the three pairs of witnesses, what do they do with this derivation of: A complete matter, and not half of a matter, i.e., what type of testimony is disqualified based on this derivation? If we say that it serves to exclude a case where two witnesses testify that a young woman has two pubic hairs and has therefore reached maturity, where one says she has one hair on her back
TOSAFOT
ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי ליה וא"ת דהכא כ"ע דרשי דבר ולא חצי דבר ובפ' מרובה (בבא קמא דף עא:) אמרינן חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' ה' חצאי בקר וי"ל דהכא משום דדבר מיותר הוא וא"ת והא איצטריך לדבר דבר מממון לאשמועינן דאין דבר שבערוה פחות משנים (גיטין דף צ.) וי"ל דדבר דגבי ערוה מופנה הוא ואפילו למ"ד דלמידין ומשיבין שמא ליכא למיפרך מידי ואי איכא למיפרך י"ל דלאו מדבר דריש אלא מעל פי שנים יקום דמשמע יקום כל העדות ולא חצי אבל גבי ממון מה לי ממון גדול ומה לי ממון קטן לפי מה שגנב ישלם להכי אין סברא למעט חצאי בקר והא דדרשינן בפרק ד' וה' (ב"ק דף מ. ושם) גבי שור של שני שותפין כופר ולא חצי כופר שאני התם דלכפרה אתי דאין אדם מביא חצי כפרה חצי חטאת וחצי אשם והא דאמרינן התם (גיטין מב:) גבי חציו עבד וחציו בן חורין דמשלם חצי כופר התם כל הכופר דשייך בו משלם וחשיב כופר שלם דלא הרג אלא חצי בן חורין ובפרק יש בכור (בכורות דף מח: ושם ד"ה דרבי) דרשי' חמש ולא חצי חמש התם נמי מצות פדיונו ה' סלעים ולא מקיימא מצוה בפחות:
אֶלָּא, לְמַעוּטֵי שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״אַחַת בְּגַבָּהּ״ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״אַחַת בִּכְרֵסָהּ״.
Rather, in the opinion of the Rabbis the derivation serves to exclude a case where two witnesses say she has one hair on her back
TOSAFOT
אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה אומר רשב"א דאין צריך לחלק כפירוש הקונט' דאפילו [היתה] חשובה גדולה כשבדקו שני עדים היום בכל מקום ולא ראו כי אם אחת בגבה ובדקו למחר אותם עדים עצמן ולא ראו כי אם אחת בכריסה בשתי כתי עדים חשיב חצי דבר אע"פ שראו כל מה שיכולין ולא דמי לעדות חזקה דהכא אין עדותן עדות בלא עדות ב' אחרונים ואין מועיל לשום דבר בעולם לכך הוי חצי דבר אבל שנים בראשונה אע"פ שאין עדות מועיל לענין חזקה מכל מקום נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם הוא:
אָמַר רַב יְהוּדָה: אֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ חִטִּים״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ שְׂעוֹרִים״ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן: אֶלָּא מֵעַתָּה, אֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ רִאשׁוֹנָה שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֲכָלָהּ שְׁנִיָּה רְבִיעִית וְשִׁשִּׁית״, הָכִי נַמִי דְּהָוְיָא חֲזָקָה!
§ In a related matter, Rav Yehuda says: If two witnesses testify that one had worked and profited from a field for three years, where one witness says he consumed wheat from the field,
TOSAFOT
אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית כו' פי' הקונט' דר"נ היה סבור דרב יהודה איירי באחד אומר אכלה חטים היינו ראשונה שלישית וחמישית ואין נראה דא"כ מאי פריך אלא מעתה אכלה ראשונה כו' אין ה"נ דלסברתו אמר רב יהודה דהוי חזקה והכי הוה ליה למיפרך אמאי הוי חזקה והא אין שום אדם אומר שאכלה רצופין ולא דמי לר' יהושע בן קרחה ונראה לפרש דר"נ ידע דתרוייהו אחדא שתא קמסהדי וה"פ כיון דאמר דהויא חזקה אע"ג דמכחשי אהדדי משום דתרוייהו אחזקה קמסהדי אלא מעתה אחד אומר אכלה ראשונה שלישית וחמישית ושנית ורביעית וששית הניחה בורה כדרך מוברי באגי ואחד אומר לא כי אלא אכלה שנית רביעית וששית וראשונה שלישית וחמישית הניחה בורה ה"נ דהוה חזקה אע"ג דמכחשי אהדדי כיון דתרוייהו מיהא אחזקה קא מסהדי ומשני דהכא לא מכחשי אהדדי דבין חיטי ושערי לא דייקי אינשי אע"ג דדייקי בין מנה שחור למנה לבן בזה בורר (סנהדרין דף ל:) התם צריכי למידק שחייב לשלם אותו מנה שלוה אבל הכא לא דייקי דבכל ענין שיאכלנה חטין או שעורים הויא חזקה ומיהו זה אומר אכלה חטין וזה קטנית עדותן בטלה דאפי' בלא דקדוק אין אדם טועה בין חטין לקטנית:
אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה: הָכִי הָשְׁתָּא? ! הָתָם בְּשַׁתָּא דְּקָא מְסַהֵיד מָר לָא קָא מְסַהֵיד מָר, הָכָא תַּרְוַיְיהוּ בַּחֲדָא שַׁתָּא קָא מְסַהֲדִי; מַאי אִיכָּא לְמֵימַר, בֵּין חִיטֵּי לְשַׂעֲרֵי? לָאו אַדַּעְתַּיְיהוּ דֶּאֱינָשֵׁי.
Rav Yehuda said to him: How can these cases be compared? There, i.e., in your example, with regard to the year about which one Master, i.e., witness, is testifying, the other Master is not testifying about it, while here, both are testifying with regard to one year. What is there to say, that there is a contradiction in their testimonies between wheat and barley?
״שְׁלֹשָׁה אַחִין וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת, וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזַמָּה״.
§ The mishna teaches that if the testimony was given by three brothers, each of whom testified about one year, and another, unrelated individual joined with each of the brothers as the second witness, these are three distinct testimonies and they are accepted by the court. But they are one testimony for the purpose of rendering them as conspiring witnesses.