Back
Bava Batra
Daf 65aהֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין.
all these components are sold as part of the sale of the house.
גמ׳ לֵימָא, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאִי רַבִּי מֵאִיר, הָא אָמַר: מָכַר אֶת הַכֶּרֶם – מָכַר תַּשְׁמִישֵׁי כֶרֶם!
The Gemara suggests: Let us say that the mishna
TOSAFOT
נימא מתני׳ דלא כר׳ מאיר מדתנן דלא מכר את המפתח דייק דהא מכח מפתח מסיק דאתיא דלא כר׳ מאיר ולא כפ״ה דפירש דהשתא מדקתני לא מכר. את המכתשת המיטלטל קא פריך:
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר, הָתָם קְבִיעַ, הָכָא לָא קְבִיעַ. וְהָא מַפְתֵּחַ דּוּמְיָא דְּדֶלֶת קָתָנֵי, מַה דֶּלֶת דִּקְבִיעָא, אַף מַפְתֵּחַ דִּקְבִיעַ! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא, מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר.
The Gemara answers: You may even say that the mishna was taught in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as a distinction can be made between the two cases. There, in the case of a vineyard, the reference is to utensils that are fixed
TOSAFOT
מחוורתא דלא כר׳ מאיר וא״ת והא קאמר בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף עח:) דרבי אליעזר ור״מ קיימי בחדא שיטה מדתנן בפירקין (דף סז:) רבי אליעזר אומר המוכר את הבד מכר את הקורה וי״ל. דלאו ממש בחדא שיטה קאמר תדע דהא טעמא דר׳ אליעזר מפרש בברייתא שלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמּוֹכֵר אֶת הַבַּיִת – מָכַר אֶת הַדֶּלֶת וְאֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַמַּנְעוּל, אֲבָל לֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ. מָכַר אֶת הַמַּכְתֶּשֶׁת הַחֲקוּקָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקְּבוּעָה. מָכַר הָאִיצְטְרוֹבִּיל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת, לֹא אֶת הַתַּנּוּר וְלֹא אֶת הַכִּירַיִם וְלֹא אֶת הָרֵיחַיִם; רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַּקַּרְקַע;
The Sages taught in a baraita (Tosefta 3:1): One who sells a house has sold the door and the door bolt and the lock, but he has not sold the key. He has sold the mortar
בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ״הוּא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא מָכַר לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַדּוּת וְלֹא אֶת הַיָּצִיעַ.
When the seller says to the buyer: I am selling you it and everything that is in it, all these components are sold along with the house. Both in this case and in that case he did not sell the pit or the cistern or the gallery, as they are considered separate entities that are not at all part of the house.
תָּנוּ רַבָּנַן: צִינּוֹר שֶׁחֲקָקוֹ וּלְבַסּוֹף קְבָעוֹ – פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה, קְבָעוֹ וּלְבַסּוֹף חֲקָקוֹ – אֵינוֹ פּוֹסֵל אֶת הַמִּקְוֶה. מַנִּי? לָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְלָא רַבָּנַן.
§ The Sages taught in a baraita: A duct
TOSAFOT
צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה איכא לאוקמי אפילו בפרוץ משני רוחות כדרך הצינור וכגון שחטטו באמצע לקבל צרורות דבהאי בית קבול חשיבי מים שאובים שעוברים על אותו בית קיבול כדתנן (מקואות פ״ד מ״ג) החוטט בצינור כדי לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא בשל חרס רביעית ר״י אומר אף בשל חרס בכל שהוא כו׳ דאי לא חטטו אפילו סתום משלשה צדדים לא חשיב כלי כדמוכיח רבינו שמואל מהא דתנן (שם מ״ב) המניח את הטבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז מארבע רוחות כו׳ ואין נראה לאוקמי בצינור שסתום מכל צד ודוקא שמים נופלין מצינור למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל המקוה אם יש כבר במקוה כ״א סאה מי גשמים כדתנן בפרק קמא דתמורה (דף יב.):
הֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אִילֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּבַיִת, דִּלְמָא הַיְינוּ טַעֲמָא, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: מוֹכֵר בְּעַיִן יָפָה מוֹכֵר, וְרַבָּנַן סָבְרִי: מוֹכֵר בְּעַיִן רָעָה מוֹכֵר!
The Gemara clarifies the question: To which opinion of Rabbi Eliezer is this referring? If we say it is referring to the opinion of Rabbi Eliezer in the aforementioned baraita with regard to the sale of a house, that any item attached to the ground is considered part of the house and is sold along with it, there is a difficulty. As perhaps this is the reasoning employed in the dispute with regard to the sale of a house, that Rabbi Eliezer holds that one who sells, sells generously
TOSAFOT
אילימא רבי אליעזר דבית התם בהא פליגי פי׳ הקונטרס ומיהו רבנן דפליגי עליה לא ליהוו הנהו רבנן דאמר לעיל לא רבי אליעזר ולא רבנן ונראה לר״י דזה דחקו לפי מה שמפרש לעיל מכר את המכתשת חקוקה היינו קבעה ולבסוף חקקה אבל לא את הקבועה היינו חקקה ולבסוף קבעה אלמא מיפלגי רבנן בין חקקה ולבסוף קבעה ובין קבעה ולבסוף חקקה א״כ אתי שפיר כרבנן ובחנם דחק לפרש דמצינן לפרש דחקוקה היינו שלא תלשה מעולם שנחקקה בסלע היוצא מן ההר וקבועה בין קבועה ולבסוף חקוקה בין חקוקה ולבסוף קבועה:
וְאֶלָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּכַוֶּורֶת דְּבוֹרִים. דִּתְנַן: כַּוֶּורֶת דְּבוֹרִים – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֲרֵי הִיא כְּקַרְקַע, וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל,
But rather, the reference must be to the opinion of Rabbi Eliezer concerning a beehive. As we learned in a mishna (Shevi’it 10:7): With regard to a beehive attached to the ground by clay, Rabbi Eliezer says: It is like land,
TOSAFOT
הרי היא כקרקע השתא קס״ד דכוורת מחוברת איירי וצריך לפרש והרי היא כקרקע לקנותה בכסף ושטר וחזקה אבל לבסוף דמסקינן טעמא משום דאיתקש ליער קאי אדבש שבתוך הכוורת ולא חיישינן בחיבור הכוורת ואומר רבינו יצחק דהשתא הוה מצי למיפרך וליטעמיך דלא מוקמת טעמא משום היקשא דיער אלא משום חיבור כוורת בטיט אמאי חייב חטאת הרודה ממנה בשבת דה״ל כרודה פת מן התנור דלא מיחייב אף על גב דתנור מחובר ולענין טומאה נמי מקבל הדבש טומאה אפילו במקומה כיון דלא בעי מחשבה ולענין פרוזבול נמי תיפוק ליה דהא איכא מקום ששוכבת עליו כדפריך בהשולח (גיטין דף לז.) גבי עציץ נקוב אלא על כרחך דמנח אסיכי כדמשני התם ואם כן אין טעמו של רבי אליעזר משום שמחובר בטיט: