Back
Bava Batra
Daf 66aוְהָא קַיְימָא לָן: דְּרַבָּנַן! וְעוֹד, הָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא: בְּדַף שֶׁל מַתֶּכֶת מַחֲלוֹקֶת!
But this is difficult, as we maintain that the halakha that drawn water invalidates a ritual bath applies only by rabbinic decree. And furthermore, doesn’t Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina say that the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis is with regard to a board of metal,
לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא, וְשָׁאנֵי שְׁאִיבָה דְּרַבָּנַן.
The Gemara answers: Actually, one can explain that the baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis,
אִי הָכִי, אֲפִילּוּ חֲקָקוֹ וּלְבַסּוֹף קְבָעוֹ נַמִי! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו בְּתָלוּשׁ.
The Gemara asks: If so, then even if one first hollowed out the duct and only afterward fixed it to the ground, water flowing through it should not invalidate the ritual bath as well. The Gemara answers: It is different there, where the duct was hollowed out before being affixed to the ground, as the duct had the status of a vessel
בָּעֵי רַב יוֹסֵף: מֵי גְשָׁמִים שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם לְהָדִיחַ אֶת הָאִיצְטְרוּבְּלִין, מַהוּ לִזְרָעִים?
§ Rav Yosef raises a dilemma: With regard to rainwater that was falling and the owner consciously desired that it should fall so that it would wash his immovable lower millstones,
TOSAFOT
בעי רב יוסף מי גשמים שחישב עליהם להדיח בהן את האיצטרובלין מהו להכשיר בהן את הזרעים פירש הקונטרס דבכל תלוש ולבסוף חיברו מיבעיא ליה לענין הכשר זרעים ואליבא דרבנן דמכתשת ואין נראה לר״י דאם כן לימא סתמא תלוש ולבסוף חיברו לענין הכשר זרעים לרבנן מהו כדנקיט בפרק קמא דחולין (דף טז. ושם) ולא הוה ליה למינקט איצטרוביל טפי משאר מילי ועוד דאין סברא לדמות הכשר זרעים למכר שתהא מכתשת חשובה כתלוש לענין הכשר זרעים כמו שחשובה לענין מכר ועוד דלענין שחיטה נמי תיבעי לרבנן תלוש ולבסוף חיברו מהו אי הוי כתלוש או לא ועוד דפירש דלרבנן דדף לא מיבעיא ליה דלדידהו ודאי הוי כתלוש א״כ אדמיבעיא ליה לרבנן דמכתשת אי סבירא ליה כר׳ אליעזר או כרבנן דדף לענין הכשר זרעים תיבעי ליה לענין טומאת דף גופיה דאיפליגו בה רבי אליעזר ורבנן ועוד כיון דלרבנן דדף פשיטא ליה דהוה כתלוש ה״נ לרבנן דמכתשת דאמאי אית לן למימר דפליגי הני רבנן דרבי אליעזר אהנך רבנן דר״א ועוד דאינו מחלק בין דף למכתשת לכותל ואיצטרוביל ובפרק קמא דחולין (דף טז:) מחלק בין סכין הקבועה לצור היוצא מן הכותל דקאמר שאני סכין דלא מבטל ליה ונראה לר״י דלרבנן דדף מיבעיא ליה דחשבי ליה לדף תלוש לענין טומאה והוא הדין לענין הכשר זרעים דהכשר וטומאה דמו אהדדי ואליבא דמאן דאמר בפ״ק דחולין (דף טז. ושם) דתלוש ולבסוף חיברו דכותל בנין לענין הכשר זרעים הוי כמחובר והשתא מיבעיא ליה לרבנן דדף ומכתשת דכולהו רבנן דרבי אליעזר מסתמא חדא נינהו באיצטרוביל מהו ובאיצטרוביל דוקא מיבעיא ליה והכי קמבעיא ליה איצטרוביל דבטל לגבי קרקע גבי מכר לרבנן דמכתשת אי הוי בטל לגמרי כמו כותל וחשיב נמי מחובר לענין הכשר זרעים או דלמא לענין הכשר זרעים לא חשיב מחובר כמו כותל אלא דוקא לענין מכר משום עין יפה אע״ג דלא מהני עין יפה לענין מכתשת היינו משום שאין סופה כל כך להתעכב בבית כמו האיצטרוביל ומיהו לענין הכשר זרעים לא חשיב האיצטרוביל מחובר לפי שעשוי לינטל יותר מכותל ואליבא דרבי אליעזר לא מיבעיא ליה דהא חשיב דף מחובר לענין טומאה והוא הדין לענין הכשר זרעים וכ״ש איצטרוביל והא דקאמר אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לאו דוקא נקט ההוא לישנא דהא ממכר אין להוכיח אהכשר זרעים אלא אמאי דמטהר בדף קא סמיך:
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר: כָּל הַמְחוּבָּר לְקַרְקַע הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע – לָא תִּיבָּעֵי לָךְ, כִּי תִּיבָּעֵי לָךְ – אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי: אֵינוֹ כְּקַרְקַע, מַאי? תֵּיקוּ.
The Gemara clarifies Rav Yosef’s question: Do not raise this dilemma according to the opinion of Rabbi Eliezer, who says: Anything attached to the ground has the same legal status as the ground. Since the lower millstones are attached to the ground, they therefore have the same legal status as the ground, and water that falls on the ground, even if it is pleasing to the owner, does not make food susceptible to ritual impurity. When should you raise this dilemma? Raise it according to the opinion of the Rabbis, who say: It does not have the same legal status as the ground. What is the halakha with respect to imparting susceptibility to ritual impurity? The Gemara concludes: An answer to this question was not found; therefore, the dilemma shall stand unresolved.
שְׁלַח לֵיהּ רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַבָּה בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא זוּטִי לִנְהַרְדְּעָא: כִּי אָתְיָא הַךְ אִיתְּתָא לְקַמָּךְ,
§ Rav Neḥemya, son of Rav Yosef, sent a message to Rabba son of Rav Huna the Short at Neharde’a: When this woman bearing this letter comes before you,