Back
Bava Batra
Daf 8aפִּדְיוֹן שְׁבוּיִם מִצְוָה רַבָּה הִיא.
that redeeming captives is a great mitzva.
TOSAFOT
פדיון שבוים מצוה רבה והא דאמר בפרק בני העיר (מגילה דף כז.) אין מוכרין ס״ת אלא ללמוד תורה ולישא אשה ולא קתני פדיון שבוים שמא מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן דְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִם מִצְוָה רַבָּה הִיא? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ אָנָה נֵצֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה׳ אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמְּאוּחָר בְּפָסוּק זֶה קָשֶׁה מֵחֲבֵירוֹ.
Rava said to Rabba bar Mari: Concerning this matter that the Sages stated, that redeeming captives is a great mitzva, from where is it derived? Rabba bar Mari said to him: As it is written: “And it shall come to pass, when they say to you: To where shall we depart? Then you shall tell them: So says the Lord: Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword; and such as are for famine, to famine; and such as are for captivity, to captivity” (Jeremiah 15:2). And Rabbi Yoḥanan says: Whichever punishment is written later in this verse is more severe than the one before it.
חֶרֶב קָשָׁה מִמָּוֶת – אִי בָּעֵית אֵימָא קְרָא, וְאִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא; אִי בָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: הַאי קָא מִינַּוַּול וְהַאי לָא קָא מִינַּוַּול; וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא: ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״.
Rabbi Yoḥanan explains: The sword is worse than death. If you wish, say that this is learned from a verse; if you wish, say instead that it is derived by way of logical reasoning. If you wish, say that this is derived by way of logical reasoning: This punishment, i.e., death by sword, mutilates the body, but that punishment, i.e., natural death, does not mutilate it. And if you wish, say that the fact that the sword is worse than death is learned from a verse: “Precious in the sight of the Lord
רָעָב קָשֶׁה מֵחֶרֶב – אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: הַאי קָא מִצְטָעֵר וְהַאי לָא קָא מִצְטָעֵר; אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא: ״טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב״. שֶׁבִי [קָשֶׁה מִכּוּלָּם], דְּכוּלְּהוּ אִיתְנְהוּ בֵּיהּ.
Famine is worse than the sword. If you wish, say that this is derived by way of logical reasoning: This one, who dies of famine, suffers greatly before departing from this world, but that one, who dies by the sword, does not suffer. If you wish, say instead that the fact that famine is worse than the sword is learned from a verse: “More fortunate were the victims of the sword than the victims of famine” (Lamentations 4:9). And captivity is worse than all of them, as it includes all of them, i.e., famine, the sword, and death.
RASHI
שבי כולהו איתנהו ביה שהוא ביד העכומ״ז לעשות בו כל חפצו אם למות [אם לחרב] אם לרעב:
תָּנוּ רַבָּנַן: קוּפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם – שֶׁאֵין עוֹשִׂים שְׂרָרוּת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה – כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת;
§ In connection with the previous discussion concerning charity distribution, the Gemara cites a baraita in which the Sages taught: Money for the charity fund
RASHI
מפני שהוא כדיני ממונות לעיין ולתת לכל אחד כפי טפלים התלויין בו:
TOSAFOT
ומתחלקת בג׳ מפני שהיא כדיני ממונות וא״ת מהאי טעמא נמי תהא נגבית בג׳ ופר״ת לפי שהיה ידוע סכום של כל אחד ואחד כמה יתן:
תַּמְחוּי נִגְבֵּית בִּשְׁלֹשָׁה וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, שֶׁגִּבּוּיָהּ וְחִלּוּקָהּ שָׁוִים; תַּמְחוּי – בְּכָל יוֹם, קוּפָּה – מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת,
Food for the charity platter
RASHI
שגבויה וחלוקה שוה בכל יום מדי יום ביום כדקתני לקמיה לפיכך אין גבויו בשנים שלא יצטרכו לטרוח ולבקש את השלישי לחלק:
תַּמְחוּי – לַעֲנִיֵּי עוֹלָם, קוּפָּה – לַעֲנִיֵּי הָעִיר; וְרַשָּׁאִים בְּנֵי הָעִיר לַעֲשׂוֹת קוּפָּה תַּמְחוּי וְתַמְחוּי קוּפָּה, וּלְשַׁנּוֹתָהּ לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ;
There are additional differences between these two types of charity operations: The food from the charity platter is distributed to the poor of the world, meaning, to any poor individual arriving in the city; the money of the charity fund is allocated exclusively to the poor of the city. But it is permitted for the residents of the city to use money that has been collected for the charity fund to purchase food for the charity platter to feed the poor; and similarly they may use food that had been collected for the charity platter for the charity fund. In general, it is permitted for them to change the purpose toward which charity will be used to whatever they want,
RASHI
לעשות קופה תמחוי לחלק לעניי עולם אם ירבו עליהן:
TOSAFOT
ולשנות׳ לכל מה שירצו נראה לר״ת דיכולים לשנותו אף לדבר הרשות אע״ג דאמרינן בערכין בפ״ק (דף ו: ושם) האי מאן דנדב שרגא לבי כנשתא אסור לשנותה לדבר הרשות ואמר נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה עד שלא באה ליד הגבאי מותר לשנותה משבאה ליד הגבאי אסור לשנותה לדבר הרשות הכא שבני העיר משנים אותה שאני לפיכך מותר לשנותה אפילו לדבר הרשות ואפילו באה ליד הגבאי וכן היה ר״ת נוהג לתת מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנים אותם:
וְרַשָּׁאִין בְּנֵי הָעִיר לְהַתְנוֹת עַל הַמִּדּוֹת וְעַל הַשְּׁעָרִים, וְעַל שְׂכַר פּוֹעֲלִים, וּלְהַסִּיעַ עַל קִיצָּתָן.
Similarly, it is permitted for the residents of the city to set the measures
RASHI
להתנות על המדות להגדיל סאת העיר או להקטין:
ועל השערים שער חטין והיין שלא ימכרנה שנה זו יותר מכך וכך דמים:
להסיע על קיצתם לקנוס את העובר על קיצת דבריהם להסיעם מדת דין תורה:
אָמַר מָר: אֵין עוֹשִׂין שְׂרָרוּת עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב״ וגו׳.
The Master said in the baraita: One does not appoint an authority over the community composed of fewer than two people. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Naḥman says that this is derived from a verse referring to those engaged in building the Tabernacle and weaving the priestly vestments, who received the community’s donations. The verse states: “And they shall take the gold, and the sky-blue wool, and the purple wool” (Exodus 28:5). The plural “they” indicates that the collection must be performed by two people.
שְׂרָרוּת הוּא דְּלָא עָבְדִי, הָא הֵימוּנֵי מְהֵימַן; מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַעֲשֶׂה וּמִינָּה רַבִּי שְׁנֵי אַחִין עַל הַקּוּפָּה.
The Gemara comments: The baraita indicates that authority may not be exercised by less than two people, but even a single individual is trusted
RASHI
הא הימוני מהימן יחיד להיות גזבר:
שני אחים לגבי המנותא כחד דמו:
מַאי שְׂרָרוּתָא? דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לְפִי שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה וַאֲפִילּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אִינִי? וְהָא כְּתִיב: ״וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לֹחֲצָיו״, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: וַאֲפִילּוּ עַל גַּבָּאֵי צְדָקָה!
The Gemara asks: What authority is associated with collecting charity? The Gemara answers: As Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Because they can seize collateral for the charity;
RASHI
מאי שררותיה דקופה דקאמרת עלה לפי שאין עושין שררה על הצבור כו׳:
אפילו בע״ש שיש פתחון פה לבעה״ב לומר טרוד אני:
ופקדתי וגו׳ אלמא אסור למשכן:
לָא קַשְׁיָא: הָא דַּאֲמִיד, הָא דְּלָא אֲמִיד. כִּי הָא דְּרָבָא אַכְפֵּיהּ לְרַב נָתָן בַּר אַמִי, וְשָׁקֵיל מִינֵּיהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי לִצְדָקָה.
The Gemara answers: This is not difficult. This, Rabbi Naḥman’s statement, applies when the contributor is rich, in which case the collectors may seize money from him even by force. That, Rabbi Yitzḥak’s statement, applies when he is not rich, in which case the collectors who take money from him by force are termed oppressors of Israel. This right to force contributions from the rich is like what occurred in the incident in which Rava compelled Rav Natan bar Ami and took four hundred dinars
RASHI
אמיד עשיר:
TOSAFOT
כי הא דרבא אכפיה אחר היה עמו דאין עושין שררה על הצבור פחות מב׳ ולא חשיב ליה מפני כבודו של רבא:
אכפיה לרב נתן וא״ת והא בפרק כל הבשר (חולין דף קי: ושם ד״ה כל) אמר כל מ״ע שמתן שכרה [כתובה] בצדה אין ב״ד של מטה מוזהרים עליה וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח את ידך לו וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים ט״ו:י׳) ואר״ת דהאי כפיה בדברים כמו כפייה ועל בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף נג.) ועוד תירץ דהכא קבלו עליהם שיכופו אותן הגבאי ולר״י נראה דבצדקה כופין משום דאית בה לאו דכתיב בה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו׳ ולריצב״א נראה דהא דאין ב״ד מוזהרין על מצות עשה שמתן שכרן בצדה היינו דאין נענשין וכן משמע בירושלמי דהמוכר את הספינה וההיא דכל הבשר (שם) דלא הוה מוקיר אבוה וכפתוהו ואמר להו שבקוהו ה״פ אינכם מוזהרין להכריחו עד שיעשה כשאר מצות עשה דאם א״ל עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו כדאמר בהכותב (כתובות דף פו: ושם) [וע״ע תוס׳ כתובות מט: ד״ה אכפייה ותוס׳ חולין קי: ד״ה כל]:
״וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ״ וגו׳. ״הַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ״ – זֶה דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״ – אֵלּוּ גַּבָּאֵי צְדָקָה.
Having raised the issue of charity collection, the Gemara cites various rabbinic expositions with regard to the matter. The verse states: “And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament; and they who turn many to righteousness like the stars for ever and ever” (Daniel 12:3). “And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament”; this is a judge who judges an absolutely true judgment, as his wisdom and understanding lead him to a correct judgment. “And they who turn many to righteousness
RASHI
גבאי צדקה המשכילים אל דל מהו צריך:
TOSAFOT
דין אמת לאמתו אמת לאפוקי דין מרומה אע״ג שהעדים מעידין אותו [אין מחתכים אותו] כיון שיודעים שמשקרים כדדרשינן (בסנהדרין דף ז.) [צ״ל בשבועות ל:] לאמתו שלא יטו את הדין [וע״ע תוס׳ מגילה טו: ד״ה זה]:
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: ״וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ״ – זֶה דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְגַבָּאֵי צְדָקָה, ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד״ – אֵלּוּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת. כְּגוֹן מַאן? אֲמַר רַב: כְּגוֹן רַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת. דְּרַב אַשְׁכַּחֵיהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת דַּהֲוָה קָאֵי בְּגִינְּתָא, אֲמַר לֵיהּ: שְׁבַקְתֵּיהּ לְהֵימָנוּתָךְ? אֲמַר לֵיהּ: הָא תְּלֵיסָר שְׁנִין דְּלָא חַזְיָא לִי, וְהָשְׁתָּא נַמִי דַּעֲתָאי עִלָּוַיְהוּ.
It was taught in a baraita: “And they who are wise shall shine like the brightness of the firmament”; this is a judge who judges an absolutely true judgment and also charity collectors.
RASHI
מלמדי תינוקות מצדיקי רבים הן שמלמדין ומחנכין אותן בדרך טובה:
שבקתיה להמנותיך שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמד ולישב על גבם תמיד:
דעתאי להתם לתינוקות:
TOSAFOT
ומצדיקי הרבים וגו׳ אלו מלמדי תינוקות אומר ר״י דצריך לומר דרקיע מזהיר טפי מכוכבים דהא בס״פ אלו עוברין (פסחים מט: ושם ד״ה לא) משמע דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות דאמר לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גבאי צדקה לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ואריב״א כי מצא בפרקי דרבי אליעזר דרקיע דהאי קרא דהמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע היינו רקיע שעל ראשי החיות שמזהירין מכוכבים שאורו כאור החמה והאי דקאמר ורבנן מאי אמר רבינא ואוהביו כצאת השמש היינו שמש של עתיד לבא דהוא שבעתים כאור שבעת הימים ואור שבעת ימי בראשית היה שבעתים מאור חמה של עכשיו כדמפרש תרגום של רני ושמחי (זכריה ב):
וְרַבָּנַן מַאי? אֲמַר רָבִינָא: ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״.
In light of the praises heaped upon judges, tax collectors, and schoolteachers, the Gemara asks: And what was said about the Sages? Ravina said that about them it is stated: “But let them that love Him be as the sun when it comes out in its might” (Judges 5:31).
RASHI
ורבנן מאי תלמידי חכמים העוסקים בתורה תמיד מאי כתיב בהו:
תָּנוּ רַבָּנַן: גַּבָּאֵי צְדָקָה אֵינָן רַשָּׁאִין לִפְרוֹשׁ זֶה מִזֶּה, אֲבָל פּוֹרֵשׁ זֶה לַשַּׁעַר וְזֶה לֶחָנוּת; מָצָא מָעוֹת בַּשּׁוּק – לֹא יִתְּנֵם בְּתוֹךְ כִּיסוֹ, אֶלָּא נוֹתְנָן לְתוֹךְ אַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה, וְלִכְשֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם; כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הָיָה נוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וּפְרָעוֹ בַּשּׁוּק – לֹא יִתְּנֶנּוּ לְתוֹךְ כִּיסוֹ, אֶלָּא נוֹתְנָן לְתוֹךְ אַרְנָקִי שֶׁל צְדָקָה, וְלִכְשֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ יִטְּלֵם.
The Gemara resumes its discussion of the halakhot of charity collection: The Sages taught in a baraita: Charity collectors may not separate from each other,
RASHI
לפרוש זה מזה מפני החשד שלא יאמרו זה הגובה יחידי דעתו לגנוב:
אבל זה פורש לחנות וזה לשער זה לגבות מיושבי השער וזה לגבות מיושבי החנות ובלבד שיראו שניהן כאחד:
לא יתנם לתוך כיסו שלא יאמרו מעות של צדקה הוא גונב:
תָּנוּ רַבָּנַן: גַּבָּאֵי צְדָקָה שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק – פּוֹרְטִין לַאֲחֵרִים, וְאֵין פּוֹרְטִין לְעַצְמָן; גַּבָּאֵי תַּמְחוּי שֶׁאֵין לָהֶם עֲנִיִּים לְחַלֵּק – מוֹכְרִין לַאֲחֵרִים, וְאֵין מוֹכְרִין לְעַצְמָן; מָעוֹת שֶׁל צְדָקָה אֵין מוֹנִין אוֹתָן שְׁתַּיִם, אֶלָּא אַחַת אַחַת.
The Sages taught in a baraita: Charity collectors who have no poor people to whom they can distribute the money, may exchange [poretin]
RASHI
פורטין פרוטות שגבו לוקחין דינרי כסף לפי שהפרוטות של נחושת מחלידות:
ואין פורטין לעצמם פן יחשדום שפורטין בזול:
אין מונין אותם שנים שנים פן יאמרו שנים הוא נוטל ואינו מונה אלא אחד:
אֲמַר אַבַּיֵי: מֵרֵישׁ לָא הֲוָה יָתֵיב מָר אַצִּיפֵי דְּבֵי כְנִישְׁתָּא, כֵּיוָן דִּשְׁמָעָהּ לְהָא דְּתַנְיָא: וּלְשַׁנּוֹתָהּ לְכָל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, הֲוָה יָתֵיב. אֲמַר אַבַּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה עָבֵיד מָר תְּרֵי כִּיסֵי, חַד לַעֲנִיֵּי דְּעָלְמָא וְחַד לַעֲנִיֵּי דְּמָתָא, כֵּיוָן דִּשְׁמָעָהּ לְהָא דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב תַּחֲלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי: עֲבֵיד חַד כִּיסָא
Abaye said: At first, my Master, Rabba, would not sit on the mats in the synagogue
RASHI
אציפי דבי כנישתא מחצלות של בית הכנסת משום דמזבני להו ממעות הקופה: