Back
Bava Batra
Daf 9bמְשַׁגֵּשׁ אָרְחָתֵיה דְּאִימֵּיהּ, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן״? לוֹמַר לְךָ, מַה שִּׁרְיוֹן זֶה – כָּל קְלִיפָּה וּקְלִיפָּה מִצְטָרֶפֶת לְשִׁרְיוֹן גָּדוֹל, אַף צְדָקָה – כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ״, מַה בֶּגֶד זֶה – כָּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל, אַף צְדָקָה – כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.
who perverted
RASHI
משגש לשון מהומה ושגעון:
קליפה מייל"א בלע"ז:
וכבגד עדים כל צדקותינו כלומר אף כל צדקותינו נמאסו מחמת רשעינו כבגד מאוס שהאדם מסירו מעליו:
עדים כדמתרגמינן ויסר ואעדי וכן מעדה בגד ביום קרה (משלי כ״ה:כ׳) מ"מ מקיש צדקה לבגד צדקת הצדיקים לבגד הגון:
אַמַּאי קָרוּ לֵיהּ עוּלָּא מְשַׁגֵּשׁ אָרְחָתֵיה דְּאִימֵּיהּ? דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַב אַחַדְבוֹי בַּר אַמִי מֵרַב שֵׁשֶׁת: מִנַּיִן לִמְצוֹרָע בִּימֵי סְפוֹרוֹ שֶׁמְּטַמֵּא אָדָם? אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וּמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם.
The Gemara comments: Why was this Sage called the infant who perverted the ways of his mother? It was because of the following incident: Rav Aḥadvoi bar Ami asked Rav Sheshet: From where is it derived that a leper
RASHI
בימי ספורו בשבעת ימים שבין טהרת הצפרים להבאת קרבנותיו בשלמא בימי חלוטו איתקש למת לטמא אף באהל:
הואיל ומטמא בגדים דהא ביום השביעי כתיב וכבס בגדיו:
אֲמַר לֵיהּ: דִּילְמָא טוּמְאָה בְּחִבּוּרִים שָׁאנֵי, דְּהָא הִסִּיט נְבֵילָה דִּמְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם!
Rav Aḥadvoi said to him: Perhaps connected impurity is different,
RASHI
טומאה בחבורין כגון בגדי לבושו הרי הן כמוהו אבל שאר בגדים הנוגע בהן וכן אם יגע באדם לא מטמא תדע שהרי המסיט נבילה כתיב ביה והנושא את נבלתה יכבס בגדיו (ויקרא י״א:מ׳) ולא אשכחן דלהוי אב הטומאה לטמא אדם ושאר בגדים:
TOSAFOT
מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם פשיטא לן דמטמא כדתנן בריש מס' כלים (פ"א מ"א) אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע ונבלה וטמא מת ומצורע בימי ספורו כו' הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרס באויר ולכך בעי מנלן דמטמא דהא כתיב ורחץ במים וטהר משמע דבאותה טבילה נטהר:
אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא שֶׁרֶץ דִּמְטַמֵּא אָדָם מְנָלַן, לָאו מִשּׁוּם דִּמְטַמֵּא בְּגָדִים? אֲמַר לֵיהּ: שֶׁרֶץ בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ״. אֶלָּא שִׁכְבַת זֶרַע דִּמְטַמֵּא אָדָם מְנָלַן, לָאו מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וּמְטַמֵּא בְּגָדִים מְטַמֵּא אָדָם? אֲמַר לֵיהּ: שִׁכְבַת זֶרַע נַמִי בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ: ״אוֹ אִישׁ״ – לְרַבּוֹת אֶת הַנּוֹגֵעַ.
Rav Sheshet said to him: But from where do we derive that the carcass of a creeping animal renders a person impure?
RASHI
שכבת זרע מטמא בגדים וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו':
בהדיא כתיב ביה כו' ה"ה נמי דהוה מצי למיפרך דהא טומאת בגדים לא דמיא לבגדים דבימי ספורו דהא בגדים דהכא לאו בגדי לבוש שרץ הן וטומאת מגע הוא אלא דעדיפא מיניה קא מותיב ליה:
או לרבות הנוגע דהכי תניא במסכת נדה (דף מג:) מנין לרבות הנוגע בשכבת זרע ת"ל או איש:
TOSAFOT
דהא הסיט נבלה מטמא בגדים ואינו מטמא אדם לאו משום דטומאה בחבורין שאני. פ"ה דאינו מטמא אלא בגדים שהוא לבוש וקשה לריב"ם דבתורת כהנים פ' ויהי ביום השמיני מרבה שמטמא אפילו כלים (בחבורים) אע"ג דלא שייך בהו לבישה ואינו ממעט מבגדיו אלא אדם וכלי חרס שנוגע בהן אלא ודאי מטמא בגדים בשעה שמסיט אפילו אין לבוש בהן וכן משמע מדקאמר אלא מעתה שרץ דמטמא אדם מנלן לאו משום דמטמא בגדים מטמא אדם נמי כו' ואי קרי חבורים בגדים שהוא לבוש מאי פריך משרץ דלא שייך ביה לבישה התם ודאי ילפינן אדם מבגדים ונראה לריב"ם דלא גרס בחבורים אלא הכי גרס ודילמא טומאת בגדים שאני תדע דהא מסיט נבלה דמטמא בגדים ואינו מטמא אדם ולא גרסינן מ"ט לאו משום דטומאה בחבורים שאני דלא מהדר אלא שיש חילוק בין טומאת בגדים לטומאת אדם וכן משמע דאיהו גופיה לא קא מיבעיא ליה אם מטמא בגדים וכלים במגע אלא אאדם בעי:
אַהֲדַר לֵיהּ בִּבְדִיחוּתָא. חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת, אִישְׁתִּיק רַב אַחַדְבוֹי בַּר אַמִי וְאִתְיַקַּר תַּלְמוּדֵיהּ. אָתְיָא אִימֵּיהּ וְקָא בָּכְיָא קַמֵּיהּ, צָוְוחָה צָוְוחָה וְלָא אַשְׁגַּח בָּהּ. אֲמַרָהּ לֵיהּ: חֲזֵי לְהָנֵי חַדְיַי דְּמָצֵית מִינַּיְיהוּ! בְּעָא רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְאִיתַּסֵּי.
The Gemara relates that with each of his answers Rav Aḥadvoi responded to Rav Sheshet in a mocking tone, intimating that he doubted Rav Sheshet’s grasp of Torah verses. Rav Sheshet was deeply offended, and as punishment, Rav Aḥadvoi bar Ami became mute and forgot his learning. Rav Aḥadvoi’s mother came and wept before Rav Sheshet. She cried and cried but he ignored her. As she had once been Rav Sheshet’s nursemaid, she said to him: Look at these breasts of mine from which you suckled. Upon hearing that, Rav Sheshet prayed for mercy for Rav Aḥadvoi, and he was healed. And since it was Rav Aḥadvoi whose behavior led to his mother’s acting in this manner, he was referred to as the infant who perverted his mother’s ways.
RASHI
הוה קמהדר ליה רב אחדבוי לרב ששת בבדיחותא לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובותיו:
אשתתק רב אחדבוי נעשה אלם:
אתיא אימיה דרב ששת:
צווחה קמיה שיתפלל עליו:
להני חדיי הדדים הללו חדיי תרגום של חזה:
דמצית מינייהו שינקת מהן:
וְדַאֲתָאן עֲלָהּ, מְנָא לָן? כִּדְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כִּבּוּס בְּגָדִים בִּימֵי סְפוֹרוֹ, וְנֶאֱמַר כִּבּוּס בְּגָדִים בִּימֵי חִלּוּטוֹ – מַה לְּהַלָּן מְטַמֵּא אָדָם, אַף כָּאן מְטַמֵּא אָדָם.
The Gemara comments: With regard to that which we arrived at, i.e., this particular subject, let us clarify the matter: From where do we derive that a leper renders impure a person with whom he comes into contact during his days of counting? As it is taught in a baraita : Rabbi Shimon bar Yoḥai says: Washing garments is stated with respect to his days of counting, and washing garments is stated with respect to his days of confirmed leprosy, after he has been declared conclusively impure by a priest. Just as there, when he is a confirmed leper he renders a person impure, as is explicitly stated in the Torah, so too here, during his days of counting he renders a person impure.
RASHI
ודאתאן עלה ואחרי שבא לידינו שאלה זו לקובעה בגמ' מנלן דמטמא אדם:
נאמר כיבוס בגדים בימי ספורו והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ונאמר כיבוס בגדים למעלה ביום טהרת הצפרים כשיוצא מטומאת החלט וכבס המטהר את בגדיו:
TOSAFOT
אתיא אימיה וקא בכיא קמיה פר"ח דהיינו אימיה דרב אחדבוי ולדידיה קרי עולא משגש אורחא דאימיה שגרם לאמו להתבזות לפני רב ששת והיא היתה מניקתו של רב ששת לכך אמר חזי הני חדיי דמצית מינייהו:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בְּסֵתֶר יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ, דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: ״כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״, וְאִילּוּ בְּעוֹשֵׂה צְדָקָה כְּתִיב: ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף [וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה]״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף כּוֹפֶה, חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״, אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹחַד בַּחֵיק – חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד – מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם, [שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק״ וגו׳].
§ The Gemara resumes its discussion of the virtues of giving charity. Rabbi Elazar said: One who performs acts of charity in secret is greater than Moses, our teacher. Whereas with regard to Moses, our teacher, it is written: “For I was afraid of the anger and the wrath” (Deuteronomy 9:19), with regard to one who performs acts of charity it is written: “A gift in secret pacifies anger, and a present in the bosom fierce wrath” (Proverbs 21:14). The Gemara comments: And this statement disagrees with a statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: A secret gift pacifies anger, but it does not pacify wrath, as it is stated: “And a present in the bosom fierce wrath,” meaning that although a present is in the bosom, i.e., even if one gives charity in secret, nevertheless fierce wrath can still harm him. There are those who say that Rabbi Yitzḥak says as follows: Any judge who accepts a bribe brings fierce wrath upon the world, as it is stated: “And a present in the bosom fierce wrath.”
RASHI
אף וחימה שני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים:
אע"פ ששוחד בחיק שהוא עושה צדקה בסתר:
חימה עזה עדיין היא בתוקפה ורבי אלעזר סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי ושוחד בחיק יכפה חימה עזה:
TOSAFOT
מה כיבוס בגדים האמור בימי חלוטו כו' בכמה דברים חמור ימי חלוטו מימי ספורו ולא גמר מהיקשא והיינו טעמא משום דלגמרי לא מצי למגמר דהא כתב וטהר דמשמע דנטהר מכמו שהיה מתחלה אלא דוקא להך מילתא גמרי לפי שהן שוין דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים – מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, דִּכְתִיב: ״הֲלֹא פָרֹשׂ וגו׳ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת (וגו׳) כִּי תִרְאֶה עָרֹם״ וגו׳;
And Rabbi Yitzḥak says: Anyone who gives a peruta to a poor person receives six blessings, and whoever consoles him
TOSAFOT
גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו פירוש יותר משכך חמה ממשה רבינו בתפלתו ואע"ג דמשה נמי עשה צדקה בסתר שמא אותה שעה כבר פסק אותו זכות:
חמה אינו כופה תימה דבפרק ארבעה נדרים (נדרים דף לב.) אמרינן דחמה משה הרגו:
וְהַמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים מִתְבָּרֵךְ בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם. וְנָחֲךָ ה׳ תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וגו׳, וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם״ וגו׳.
And whoever consoles a poor person with words of comfort and encouragement receives eleven blessings, as it is stated: “And if you draw out your soul to the hungry and satisfy the afflicted soul, then shall your light shine in darkness, and your gloom shall be as the noonday. And the Lord shall guide you continually, and satisfy your thirst in drought… And they that shall be of you shall build the old waste places, you shall raise up the foundations of many generations” (Isaiah 58:10–12).
RASHI
ותפק לרעב נפשך הוא פיוס דברי נחומים:
TOSAFOT
והמפייסו בדברים מתברך בי"א יש מגיהין והנותן פרוטה לעני והמפייסו משום דמשמע להו דקראי איירי בנותן צדקה דכתיב ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע ולאו מילתא היא דנפש נענע תשביע היינו תשביע בדברים שתפייסנו בדברים וע"כ לא גרסי' ליה דלההיא גיר' הוה ליה למימר מתברך בי"ז הנך שש דלעיל והני אחת עשרה:
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַאי דִּכְתִיב: ״רוֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד״? מִשּׁוּם דְּרוֹדֵף צְדָקָה יִמְצָא צְדָקָה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: כָּל הָרוֹדֵף אַחַר צְדָקָה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ מָעוֹת וְעוֹשֶׂה בָּהֶן צְדָקָה.
And Rabbi Yitzḥak says: What is the meaning of that which is written: “He who pursues charity and mercy finds life, charity, and honor” (Proverbs 21:21)? Is this to say that because one has pursued charity, he himself shall find charity? That is, shall the reward of one who has always given charity be that he will eventually become poor and other people will act charitably toward him? Rather, the verse serves to tell you that with regard to anyone who pursues charity, giving to the poor and leading others to do so, the Holy One, Blessed be He, furnishes him with money with which to perform his acts of charity.
RASHI
ימצא צדקה משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה:
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְצִיא לוֹ בְּנֵי אָדָם הַמְהוּגָּנִים לַעֲשׂוֹת לָהֶן צְדָקָה, כְּדֵי לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם שְׂכָרוֹ. לְאַפּוּקֵי מַאי? לְאַפּוּקֵי מִדְּדָרַשׁ רַבָּה; דְּדָרַשׁ רַבָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם״? אָמַר יִרְמְיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, [אֲפִילּוּ] בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹפִין אֶת יִצְרָן וּמְבַקְּשִׁין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶן שָׂכָר.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, sends him people who are deserving of charity, so that he will reap his just reward for helping them. The Gemara comments: What does this statement serve to exclude? It serves to exclude Rabba’s homiletical interpretation of a different verse, as Rabba taught: What is the meaning of that which is written: “Let them be made to stumble before You; deal thus with them in the time of Your anger” (Jeremiah 18:23)? The prophet Jeremiah said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even when those wicked men who pursued me subdue their inclinations and seek to perform acts of charity before You, cause them to stumble upon dishonest people who are not deserving of charity, so that they will not receive reward for coming to their assistance.
RASHI
ויהיו מוכשלים לפניך את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: כָּל הָרָגִיל לַעֲשׂוֹת צְדָקָה – זוֹכֶה, הָוְיָין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי חָכְמָה, בַּעֲלֵי עוֹשֶׁר, בַּעֲלֵי אַגָּדָה. בַּעֲלֵי חָכְמָה – דִּכְתִיב:
Rabbi Yehoshua ben Levi says: Anyone who is accustomed to performing acts of charity merits blessing; he will have sons who are masters of wisdom, masters of wealth, and masters of aggada . The Gemara explains: Masters of wisdom, as it is written: