Back
Bava Batra
Daf 90bמָנֶה? ! מָאתָן וְאַרְבְּעִין הָווּ! אֶלָּא שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת; שְׁמַע מִינָּהּ: מָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה, וּשְׁמַע מִינָּהּ: מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת וְאֵין מוֹסִיפִין יוֹתֵר מִשְּׁתוּת, וּשְׁמַע מִינָּהּ: שְׁתוּתָא מִלְּבַר.
This is problematic: How can a maneh consist of sixty shekels? Since each biblical shekel is equivalent to four dinars, if a maneh is equal to sixty shekels, a maneh is two hundred and forty dinars. But a maneh is actually equal to twenty-five shekels, which is one hundred dinars. Rather, one can learn from the verse three matters: Learn from it that the sacred maneh was doubled,
רַב פַּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל תַּקֵּין כַּיְילָא בַּר תְּלָתָא קְפִיזֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ, וְהָא אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת יוֹתֵר מִשְּׁתוּת! אֲמַר לְהוּ: אֲנָא כַּיְילָא חֲדַתָּא תַּקִּינִי. שְׁדַרֵיהּ לְפוּמְבְּדִיתָא וְלָא קִבְּלוּהָ, שְׁדַרֵיהּ לְפַּאפּוּנְיָא וְקִבְּלוּהָ, וְקָרוּ לֵיהּ רוֹז פַּפָּא.
The Gemara relates: Rav Pappa bar Shmuel instituted a new measure of three kefiza ,
(סִימָן: אוֹצְרֵי פֵירוֹת אֵין אוֹצְרִין וְאֵין מוֹצִיאִין וְאֵין מִשְׂתַּכְּרִין פַּעֲמַיִם בְּבֵיצִים מַתְרִיעִין וְלֹא מוֹצִיאִין).
§ The Gemara provides a mnemonic for the ensuing discussions: Hoarders of produce; one may not hoard; and one may not export; and one may not earn a profit; twice from the sale of eggs; they sound the alarm; and one may not leave.
תָּנוּ רַבָּנַן: אוֹצְרֵי פֵירוֹת, וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, וּמַקְטִינֵי אֵיפָה, וּמַפְקִיעֵי שְׁעָרִים – עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר, לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה״, וּכְתִיב: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל מַעֲשֵׂיהֶם״.
The Sages taught: Hoarders of produce, who drive up prices by causing a shortage of available goods, and usurers, and those sellers who falsely reduce their measures, and those who raise market prices
אוֹצְרֵי פֵירוֹת – כְּגוֹן מַאן? אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּגוֹן שַׁבְּתַי אַצָּר פֵּירוֹת.
The Gemara asks: Hoarders of produce, such as whom? Rabbi Yoḥanan said: Such as Shabbtai, the hoarder of produce, who would buy and hoard large amounts of produce and later sell it at a high price.
אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מְזַבֵּין לְהוּ לְפֵירֵי בְּתַרְעָא חָרְפָא כְּתַרְעָא חָרְפָא, שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ מַשְׁהֵי לְפֵירֵי וּמְזַבֵּין לְהוּ בְּתַרְעָא אַפְלָא כְּתַרְעָא חָרְפָא. שְׁלַחוּ מִתָּם: טָבָא דְּאַבָּא מִדִּבְרָא. מַאי טַעֲמָא? תַּרְעָא דִּרְוַוח – רְוַוח.
The Gemara relates: Shmuel’s father would sell produce during the period of the early market price,
אָמַר רַב: עוֹשֶׂה אָדָם אֶת קַבּוֹ אוֹצָר. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: אֵין אוֹצְרִין פֵּירוֹת דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִין וּסְלָתוֹת. אֲבָל תַּבְלִין, כַּמּוֹן וּפִלְפְּלִין – מוּתָּר; בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – בְּלוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֲבָל בְּמַכְנִיס מִשֶּׁלּוֹ – מוּתָּר.
Rav says: A person may turn his own kav into a storeroom,
וּמוּתָּר לְאָדָם לֶאֱצוֹר פֵּירוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים: עֶרֶב שְׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית;
The baraita continues: And it is permitted for a person to hoard produce in Eretz Yisrael for these three years: The year preceding the Sabbatical Year,
וּבִשְׁנֵי בַצּוֹרֶת – אֲפִילּוּ קַב חֲרוּבִין לֹא יֶאֱצוֹר, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיס מְאֵרָה בַּשְּׁעָרִים. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְפוּגָא שַׁמָּעֵיהּ: פּוֹק אֱצַר לִי פֵּירֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים: עֶרֶב שְׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית, וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
And in years of drought
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹצִיאִין פֵּירוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ, כְּגוֹן: יֵינוֹת, שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת; רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מַתִּיר בְּיַיִן, מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט אֶת הַתִּיפְלָה. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מֵאָרֶץ לְחוּץ לָאָרֶץ, כָּךְ אֵין מוֹצִיאִין מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְסוּרְיָא; וְרַבִּי מַתִּיר
§ The Sages taught: One may not export produce from Eretz Yisrael
TOSAFOT
כך אין מוציאין לסוריא פי' הקונטרס משום דקסבר כבוש יחיד לא שמיה כבוש ואע"ג דלמאן דאמר שמיה כבוש מצינו שהחמירו בארץ ישראל יותר מבסוריא כדאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ח. ושם) המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחוצה לארץ אף על גב דקסבר שמיה כבוש כדמוכח התם מכל מקום נראה לרשב"א כפירוש הקונטרס מדקאמר כשם שאין מוציאין לחוצה לארץ כך אין כו' משמע דסבר דלאו שמיה כבוש מדמשווה אותה לחוצה לארץ וטעמא דלא שמיה כבוש כדיליף בספרי בסוף פרשת והיה עקב כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו' ויליף התם דדוקא מה שיכבשו בחוצה לארץ אחר שיכבשו כל ארץ ישראל לכם יהיה ודוד לא עשה על פי ב"ד אלא מדעתו וכבש ארם נהרים וארם צובה עד שלא כבש כל ארץ ישראל ולכך קרי ליה כבוש יחיד לפי שמדעתו עשה:
לסוריא סוריא היא ארם צובה וארם נהרים ועל שם סוריא קרי ללשון ארמי סורסי כדאמרינן (בראשית רבה פ' עה) אל תהי לשון סורסי קל בעיניך שהרי בתורה ובנביאים ובכתובים חלק לו כבוד בתורה דכתיב יגר שהדותא ובנביאים דכתיב כדנה תאמרון להון ובכתובים דניאל ועזרא אלמא סורסי היינו ארמי דלבן מארם נהרים היה ודניאל נמי לשון ארמי הוא כדכתיב וידברו הכשדים למלך ארמית וא"ת דבסוף מרובה (ב"ק דף פג.) תניא בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון סורסי משמע דלשון סורסי לחוד ולשון ארמי לחוד ואומר ר"ת דלשון אחד הוא אלא שמתחלק לכמה ענינים כעין לעז שמשתנה בכמה מדינות ותדע דאונקלוס תירגם עד הגל סהיד דגורא ולבן קרא לו יגר שהדותא: