Back
Bava Batra
Daf 97bדְּאָמַר רָבָא: סוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וְאוֹמֵר עָלָיו קִידּוּשׁ הַיּוֹם!
As Rava says: A person may squeeze the juice from a cluster of grapes and then recite the sanctification of the Shabbat day over it.
וְאֶלָּא לְמַעוּטֵי מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ – וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!
Rather, Rav’s statement is to exclude wine that is taken from the mouth of the barrel, which has scum floating in it, and wine taken from the bottom
וְאֶלָּא לְמַעוּטֵי יַיִן כּוּשִׁי, בּוֹרֵק, הֵילִיסְטוֹן, שֶׁל מַרְתֵּף, שֶׁל צִמּוּקִים – וְהָא תַּנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!
Rather, Rav’s statement is to exclude black wine,
וְאֶלָּא לְמַעוּטֵי יַיִן קוֹסֵס, מָזוּג, מְגוּלֶּה, וְשֶׁל שְׁמָרִים, וְשֶׁרֵיחוֹ רַע. דְּתַנְיָא: בְּכוּלָּן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא פָּסוּל.
Rather, Rav’s statement serves to exclude souring wine,
לְמַעוּטֵי מַאי? אִי לְמַעוּטֵי קוֹסֵס, פְּלוּגְתָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הִיא!
The Gemara asks again: Rav’s statement serves to exclude which of these types of wine? If one suggests Rav intended to exclude souring wine, that cannot be, as the status of wine that tastes like wine but has the odor of vinegar is the subject of a dispute between Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi (96a).
אִי לְמַעוּטֵי מָזוּג – עַלּוּיֵי עַלְיֵּיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּכוֹס שֶׁל בְּרָכָה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם!
If one suggests that Rav’s statement serves to exclude diluted wine,
TOSAFOT
מודים חכמים לר״א בכוס של ברכה וכו׳ קאי אהא דתנן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר״א ועלה קאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא בגמ׳ דבכוס של ברכה מודים וטעמא מפרש התם משום מצוה מן המובחר:
עד שיתן לתוכו מים קשה דאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא.) עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה שטיפה חי מלא כו׳ אלמא משמע דכוס של ברכה צריך שיהא חי ולא מזוג ומפרשים גדולי נרבונא דחי קאי אכוס שיהא שלם ולא שבור דשייך מיתה בכלי כדאמר (ב״ק דף נד.) שבירתן זו מיתתן וכן משמע קצת דכל י׳ דברים הן בכוס ולא ביין ורש״י פירש בברכות דחי דקאמר היינו שיתנו יין חי בכוס שמברכים עליו ואח״כ מוזגין בו מים לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויברך בכוס אחר ור״ת מפרש דחי דהתם היינו מזוג ולא מזוג דה״נ מוקי בפרק בן סורר (סנהדרין דף ע: ושם) הא דקאמר רב אינו חייב עד שיאכל בשר וישתה יין חי במזוג ולא מזוג והא דמשמע בהמוציא יין (שבת דף עו: ושם) שמוזגין אותו עד רביעית דקאמר כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית אומר ר״ת דבברכת הארץ מוסיף בו מים כדאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נא. ושם) ומוסיפין בברכת הארץ ולא כמו שפי׳ שם רש״י דמוסיפין יין:
אִי לְמַעוּטֵי מְגוּלֶּה – סַכָּנָה הִיא!
If one suggests that Rav’s statement serves to exclude wine that has been left uncovered, it would be unnecessary for Rav to teach this, because such wine, which is dangerous to drink, as a snake may have injected its venom into it, is already forbidden.
אִי לְמַעוּטֵי שֶׁל שְׁמָרִים; הֵיכִי דָּמֵי? אִי דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא אַרְבָּעָה – חַמְרָא מְעַלְּיָא הוּא, אִי דִּרְמָא תְּלָתָא וַאֲתָא תְּלָתָא וּפַלְגָּא – פְּלוּגְתָא דְּרַבָּנַן וַאֲחֵרִים הִיא!
If one suggests that Rav’s statement serves to exclude wine made from pomace, what are the circumstances? If it is referring to a case where one poured three jugs of water over the pomace and the volume of the resulting beverage came to four
TOSAFOT
חמר חיוריין מהו פירש ר״ש דחיוריין היינו בורק ולא שמיע ליה ברייתא דלעיל דקתני בורק לא יביא ואם הביא כשר ולר״י נראה דשפיר שמיע ליה וחיוריין גרוע מבורק דחיוריין לבן יותר מדאי אבל בורק אינו אלא מבהיק ומתלבן קצת ודומה קצת לאדמומית ולכך אם הביא כשר:
אֶלָּא לְמַעוּטֵי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם לְמַעוּטֵי מְגוּלֶּה. וְאַף עַל גַּב דְּעַבְרֵיהּ בִּמְסַנֶּנֶת, כְּרַבִּי נְחֶמְיָה, אֲפִילּוּ הָכִי – ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ״.
Rather, Rav’s statement serves to exclude wine that has a foul odor.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא חֲמוּהּ דְּרַב מְשָׁרְשִׁיָּא מֵרָבָא: חֲמַר חִוַורְיָין, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: ״אַל תֵּרֵא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם״.
Rav Kahana, father-in-law of Rav Mesharshiyya, asked Rava: With regard to using white wine
״קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן״ וכו׳. תָּאנָא: פִּיטָסוֹת נָאוֹת וּמְגוּפָּרוֹת.
§ The mishna teaches: When purchasing jugs of wine in the Sharon region,
מתני׳ הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ וְהֶחְמִיץ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ – הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. וְאִם אָמַר לוֹ: ״יַיִן
If one sells wine to another and then it sours,
TOSAFOT
ואם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו וקשה לר״י דאמר אביי באיזהו נשך (ב״מ דף סד.) שרי ליה לאיניש למיתן זוזי לחבריה אחבית יין ולמימר הכי אי יקרא אי זולא ברשותי ואי תקפה ברשותך והשתא מאי קמ״ל אביי מתני׳ היא הכא אם ידוע שיינו מחמיץ חייב באחריותו אע״ג דאי יוקרא או זולא ברשותיה דלוקח הויא וכן בקנקנים דמוכר אע״פ שאין ידוע שיינו מחמיץ ועוד דפריך ליה התם האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא תקשי ליה אמתני׳ דהכא וליכא למימר דיש חילוק בין תקפה להחמיץ דהכא דהא אמר בברכות (דף ה:) רב הונא תקיפו ליה ד׳ מאה דני דחמרא אייקר חלא ואיזבן בדמי חמרא אלמא דהכל אחד ועוד קשה לר״י דמה רבית שייך שם הא אי תקפה הוי מקח טעות דאיגלאי מילתא שלא היה סופו להתקיים וי״ל דאביי אשמעינן דאפילו בחמרא דידעינן ביה שראוי להתקיים אפילו הכי מקבל עליה מוכר אי תקף מחמת שום דבר מחמת חום או מחמת טלטול או מחמת דשני בברזא ולהכי דמי לרבית אבל הכא לא מיירי בראוי להתקיים ולכך מתחלה בשעת מכירה לא היה מקחו מקח דכשהחמיץ לבסוף איגלאי מילתא והוכיח סופו על תחלתו שלא היה ראוי להתקיים ולא מיחזי כרבית כלל: