Back
Bava Metzia
Daf 101aבַּבַּיִת שׁוֹמְעִין לוֹ, בַּשָּׂדֶה – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.
In the case of a house, the court listens to him, but in the case of a field, the court does not
RASHI
בבית היורד לתוך חורבה ובנאה שלא ברשות:
בשדה היורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעותי אני נוטל:
TOSAFOT
בשדה אין שומעין לו אע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר' יוחנן גופיה דטעמא דברייתא דאם אמר אני נוטל זיתיי אין שומעין לו משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן למ"ד הכא משום כחשא דארעא דאפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו אבל לעיל דוקא בארץ ישראל אין שומעין לו משום דכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא ע"י שטיפת הנהר נעשה ולמאן דאמר הכא נמי משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן שלא תאמר אפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו משום כחשא דארעא:
בַּשָּׂדֶה מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: מִשּׁוּם כַּחֲשָׁא דְּאַרְעָא. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara asks: In the case of a field, what is the reason that the court does not listen to him? It is that due to the desire to promote the settling of Eretz Yisrael, it is inappropriate to uproot trees. There are those who say that it is for a different reason: It is due to the weakening of the land already caused by the tree roots, as it made the land unsuitable for other uses. Therefore, the owner of the trees may not just take them and leave the land in its worsened condition. The Gemara asks: What is the practical difference between these reasons? The practical difference between them is whether outside of Eretz Yisrael, the one who planted the trees may uproot them.
RASHI
משום כחשא דארעא שכבר הכחישו הנטיעות את השדה שינקו ממנה:
איכא בינייהו חוצה לארץ למ"ד משום כחשא דארעא. ממונא אפסדיה ואפילו בחוצה לארץ נמי אין שומעין לו:
מתני׳ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. בִּימוֹת הַחַמָּה – שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת, אֶחָד עֲיָירוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים – שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים – שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
In the case of one who rents out a house in a town to another
RASHI
מתני' אינו יכול להוציאו וכו' בגמרא מפרש לה לכולהו:
ובכרכין שהן מקום השווקים שהכל נמשכים שם לגור שם והבתים אין מצויין לשכור:
ובחנויות שחנווני מקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימים רבים וכשמביאין לו מעותיו באין ע"י פתח החנות שהקיפו שם ואם הלך למקום אחר אינן יודעין אנה ימצאוהו אין יכול להוציאו כל י"ב חדש:
חנות של נחתומין מוכרי ככרות:
ושל צבעים שלש שנים ובגמרא מפרש מפני שהקיפן מרובה לזמן ארוך:
גמ׳ מַאי שְׁנָא יְמוֹת הַגְּשָׁמִים? דְּכִי אָגַר אִינִישׁ בֵּיתָא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אָגַר לְכוּלְּהוּ יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. יְמוֹת הַחַמָּה נַמִי, דְּכִי אָגַר אִינִישׁ בֵּיתָא – לְכוּלְּהוּ יְמוֹת הַחַמָּה אָגַר! אֶלָּא, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הַיְינוּ טַעְמָא – דְּלָא שְׁכִיחַ בֵּיתָא לְמֵיגַר.
The Gemara asks: What is different about the rainy season that one cannot evict his renter? The Gemara suggests: Because when a person rents a house during the rainy season, it is presumed that he rents it for the entire rainy season. The Gemara challenges this: But in the summer as well, the same halakha should apply, because when a person rents a house, he rents it for the entire summer. The Gemara offers a different explanation: Rather, in the rainy season, this is the reason that he cannot evict him: It is because at that time, houses for renting are not found on the market. Since alternative housing is not available, even if he is renting the house month by month, one cannot evict him.
RASHI
גמ' מאי שנא ימות הגשמים וכו' קס"ד האי בימות הגשמים לימי הגשמים קאמר שפירש לו השכר לי ביתך לימות הגשמים:
בימות החמה נמי לכולהו ימות החמה אגר דהא לימות החמה קאמר ליה:
אלא בימות הגשמים היינו טעמא משום דלא שכיח ביתא ובשוכר סתם קאמר ואשמועינן דהשוכר סתם שלא פירש זמן הוי שכירות שלשים יום הלכך בימות החמה דשכיח ביתא אם בא להוציאו לסוף שלשים מוציא ובימות הגשמים דלא שכיח ביתא אע"ג דלא אגרי אלא ל' יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח וחייב ליתן לו בכל חדש כשכר חדש הראשון:
אֵימָא סֵיפָא: בַּכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִילּוּ מְלוּ לֵיהּ יוֹמֵי שְׂכִירוּת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – מַפֵּיק לֵיהּ. וְאַמַּאי? הָא לָא שְׁכִיחַ בֵּיתָא לְמֵיגַר!
The Gemara asks: If that is the reason for the first clause of the mishna, say and try to explain accordingly the latter clause that states: And for a house located in the cities, both in the summer and in the rainy season, one must give twelve months’ notice. It arises from this ruling that if the twelve month rental period would be completed during the rainy season, he could evict him then. But why is this acceptable, given that houses for renting are not found on the market at that time?
RASHI
אימא סיפא ובכרכין הוי סתם שכירות י"ב חדש ואי מלו ליה הנך י"ב חדש בימות הגשמים וכו':
אֲמַר רַב יְהוּדָה: לְהוֹדִיעַ קָתָנֵי. וְהָכִי קָאָמַר: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ סְתָם – אֵין יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מֵחָג וְעַד הַפֶּסַח אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם מֵעִיקָּרָא.
Given this difficulty, the Gemara offers a different interpretation of the mishna: Rav Yehuda said: The mishna teaches about the requirement to give notice before eviction, and this is what it is saying: Although in general in a case of one who rents out a house to another without specification of when the rental period will end, both the landlord and the renter can end the rental whenever they so decide, the landlord cannot evict the renter during the rainy season, i.e., from the festival of Sukkot until Passover, unless he gives him notice of thirty days from the outset, i.e., before the rainy season begins. Since it would still be summer, it would be possible for the renter to find alternate housing. But if a fixed rental period was agreed upon, the renter may be evicted upon its completion without prior notice.
RASHI
להודיע קתני הנך שלשים ושנים עשר חדש דקתני במתניתין להודיע קאמר המשכיר בית לחבירו כלו ימי השכירות בימות הגשמים אינו יכול להוציאו משום דלא שכיחי בתי אא"כ הודיעו בימות החמה שלשים יום שלא ירחיב לו הזמן משיכלה זמנו והיינו מט"ו באלול צריך להודיעו שלשים יום קודם החג וממילא שמעינן אם כלו לו ימי שכירותו בימות החמה אינו יכול להוציאו עד שלשים יום משהודיעו ואם בא להוציאו בזמנו צריך להודיעו שלשים יום קודם הזמן ובכרכים צריך להודיעו שנים עשר חדש קודם יציאתו ואם לא הודיעו לא יצא אלא נותן לו כמשפט הראשון:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: כְּשֶׁאָמְרוּ שְׁלֹשִׁים וּכְשֶׁאָמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ – לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְהוֹדִיעוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁמַּשְׂכִּיר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ – כָּךְ שׂוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. דְּאָמַר לֵיהּ: אִי אוֹדַעֲתָן – הֲוָה טָרַחְנָא וּמוֹתִיבְנָא בֵּיהּ אִינִישׁ מְעַלְּיָא.
This is also taught in a baraita : When they said, in the mishna: Thirty days, and when they said: Twelve months, they said it only with regard to the requirement to give notice before eviction. And just as a landlord needs to give notice to his renter before he evicts him, so too a renter needs to give notice
אָמַר רַב אַסִי: אִם נִכְנַס יוֹם אֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג עַד הַפֶּסַח. וְהָא אֲנַן שְׁלֹשִׁים יוֹם קָאָמַר! הָכִי קָאָמַר: אִם נִכְנַס יוֹם אֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מֵהָנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח.
Rav Asi says: If one day of the rental enters into the rainy season without notice being given, then the landlord cannot evict the renter from the festival of Sukkot until Passover. The Gemara challenges this: But didn’t we say that he must be given thirty days’ notice? Rav Asi’s ruling indicates that if notice was given even a day before Sukkot , that would be sufficient. The Gemara explains: This is what Rav Asi is saying: If one day of these thirty days of notice enters into the rainy season
אֲמַר רַב הוּנָא: וְאִם בָּא לְרַבּוֹת בְּדָמֶיהָ – מְרַבֶּה. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: הַאי לְנַקְטֵיהּ בְּכוּבְסֵיהּ דִּלְשַׁבְקֵיהּ לִגְלִימָא! לָא צְרִיכָא, דְּאִיַּיקוּר בָּתֵּי.
Rav Huna said: And if the landlord comes to increase the rental fee, he may increase it
RASHI
אם בא בעל הבית להרבות לו בדמי השכר מרבה משיגיע זמנו אפילו לא הודיעו:
האי נקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימיה הוא הרי הוא כאוחזו בביצים שלו עד שמניח לו טליתו כלומר כיון שמעלה על דמיו אין לך מוציא גדול מזה כובסיה על שם שתלויים כדאמרינן (שבת דף סז.) כמאן תלינן כובסי בדקלא תלאי של תמרים:
דאייקור בתי שהפסדו ניכר:
פְּשִׁיטָא, נְפַל לֵיהּ בֵּיתָא – אֲמַר לֵיהּ: לָא עֲדִיפַתְּ מִינַּאי.
§ It is obvious that if the house in which the landlord lives fell down,
RASHI
נפל ליה ביתיה למשכיר:
אמר ליה לשוכר:
לא עדיפת מינאי הואיל והגיע זמנו מוציאו וא"ל הלא אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ואתה אינך מוצא בית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני בחוץ:
זַבְּנֵיהּ אוֹ אוֹרְתֵיהּ אוֹ יְהָבֵיהּ בְּמַתָּנָה – אֲמַר לֵיהּ: לָא עֲדִיפַתְּ מִגַּבְרָא דְּאָתֵית מִינֵּיהּ.
If a landlord sold the rental property to another, or bequeathed it
RASHI
זבניה לאחר האי משכיר או אורתיה או יהביה במתנה:
אמר לו שוכר לזה שקנאה:
לא עדיפת מגברא דאתית מיניה מי שמכרה לך כשם שהוא לא היה יכול להוציאני אף אתה אין כחך יותר ממנו:
כְּלַלֵּיהּ לִבְרֵיהּ, חָזֵינַן: אִי הֲוָה אֶפְשָׁר לְאוֹדוּעֵיהּ – אִיבָּעֵי לֵיהּ לְאוֹדוּעֵי, וְאִי לָא – אֲמַר לֵיהּ: לָא עֲדִיפַתְּ מִינַּאי.
If a landlord marries off his son,
RASHI
כלליה לבריה השיא את בנו וצריך לו לבית חתנות:
הַהוּא גַּבְרָא דִּזְבַן אַרְבָּא דְּחַמְרָא, לָא אַשְׁכַּח דּוּכְתָא לְאוֹתוּבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְהַהִיא אִיתְּתָא: אִית לָךְ דּוּכְתָא לְאוֹגְרִי? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא. אֲזַל קִדְּשָׁהּ, יְהַבָה לֵיהּ דּוּכְתָא לְעַיְּילֵיהּ. אֲזַל לְבֵיתֵיהּ, כְּתַב לָהּ גִּיטָּא, שְׁדַר לָהּ. אָזְלָא אִיהִי, אַגְרָא שְׁקוּלָאֵי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, אַפִּיקְתֵּיהּ וְאוֹתְבֵיהּ בִּשְׁבִילָא. אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לוֹ, גְּמוּלוֹ יָשׁוּב בְּרֹאשׁוֹ.
The Gemara relates: There was a certain man
RASHI
מיניה וביה מן היין עצמו:
לָא מִיבָּעֲיָא חָצֵר דְּלָא קַיְימָא לְאַגְרָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ חָצֵר דְּקַיְימָא לְאַגְרָא אָמְרָה לֵיהּ: לְכוּלֵּי עָלְמָא – נִיחָא לִי לְאוֹגוּרִי וְלָךְ לָא נִיחָא לִי, דְּדָמֵית עֲלַי כִּי אַרְיָא אַרְבָּא.
The Gemara explains Rav Huna’s ruling: It is not necessary to state that the woman is entitled to evict the man if the place she rented out to him was a courtyard that did not stand to be rented out, in which case she is not expected to rent it to anyone; rather, even if it was a courtyard that stands to be rented out, she could say to him: It is amenable for me to rent the place to everyone else, but it is not amenable to me to rent it to you, as you are to me like a preying lion.
RASHI
כי אריא ארבא כאריה אורב:
״רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִין שָׁלֹשׁ שָׁנִים״. תָּנָא: מִפְּנֵי שֶׁהֶקֵּיפָן מְרוּבֶּה.
§ The mishna teaches: Rabban Shimon ben Gamliel says: For a baker’s shop or a dyer’s shop, one must give three years’ notice. It was taught in a baraita ( Tosefta 8:27): The need for this unusually long period of notice is due to the fact that the length of the credit extended by these businesses to their customers is extensive. They must be provided with enough time to collect their debts before being forced to relocate.
מתני׳ הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּיב בַּדֶּלֶת, בַּנֶּגֶר וּבַמַּנְעוּל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אוּמָּן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אוּמָּן – הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ.
If one rents out a house to another, the landlord bears the responsibility for providing the door, for providing the bolt, for providing the lock, and for providing every item in the house that is essential for normal living and requires the work of a craftsman
RASHI
מתני' ובנגר שנועלין בו את הדלת ותוחבין אותו בקורת האיסקופה:
הַזֶּבֶל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבַד.
The manure found in the courtyard of a rented house is the property of the landlord, and the renter has rights only to the ashes that come out of the oven and the stove, which can also be used as a fertilizer.
RASHI
הזבל של בעל הבית משכיר ובגמרא מפרש לה:
היוצא מן התנור אפר הוא נעשה זבל:
גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ – מַשְׂכִּיר חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ דְּלָתוֹת, לִפְתּוֹחַ לוֹ חַלּוֹנוֹת, לְחַזֵּק לוֹ תִּקְרָה, לִסְמוֹךְ לוֹ קוֹרָה. וְשׂוֹכֵר חַיָּיב לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּלָּם, לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲקֶה, לַעֲשׂוֹת לוֹ מַרְזֵב, וּלְהַטִּיחַ אֶת גַּגּוֹ.
The Sages taught in a baraita : If one rents out a house to another, the landlord bears the responsibility to install doors for it, to open windows
RASHI
גמ' לחזק לו תקרה אם התליעו הנסרין:
לסמוך לו קורה אם נשברה אחת מהן:
מרזב כל גגותיהן טחין בטיט ומשופעין מן ארבע צדיהן וסומכין נסרים לכותל אצל הגג להרחיק המים מן הכותל וכשנפלה אחת מהן הדיוט מחזירה:
בָּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: מְזוּזָה עַל מִי? מְזוּזָה? הָאָמַר רַב מְשָׁרְשִׁיָּא: מְזוּזָה חוֹבַת הַדָּר הִיא! אֶלָּא מְקוֹם מְזוּזָה עַל מִי?
The students in the study hall raised a dilemma before Rav Sheshet: Upon whom is the obligation to affix a mezuza (see Deuteronomy 6:9)? The Gemara expresses surprise at the question: Why did they ask about a mezuza ; doesn’t Rav Mesharshiyya say: Affixing a mezuza is the obligation of the resident?
RASHI
חובת הדר היא דדרשינן מנחות (דף לד.) ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר בה:
מקום מזוזה העץ שהדלת שוקף עליו ואף הוא קרוי מזוזה ואם אבן הוא צריך לנקוב בו סדק להניחה בתוכה:
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת: תְּנִיתוּהָ, דָּבָר שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה אוּמָּן – הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ, וְהַאי נַמִי לָאו מַעֲשֵׂה אוּמָּן הוּא, אֶפְשָׁר הוּא
Rav Sheshet said to them: You learned this in the mishna: With regard to an item that does not require the work of a craftsman, the renter is responsible to make it. And this task is also something that does not require the work of a craftsman,