Back
Bava Metzia
Daf 107bלָא קַשְׁיָא; הָא – דִּמְהַדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרִתְקָא; הָא – דְּלָא מְהַדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרִתְקָא.
In any case, it is evident that Rav approves of one whose property is located near a city. How does this accord with his statement that there is concern for the evil eye when one’s field is viewed by people? The Gemara answers: This is not difficult. This statement is referring to a wall and an additional partition [ritka]
RASHI
לא קשיא דרב אדרב:
שורא וריתקא חומה ורתוקת גדר של נצרים כמו (איכה ב) חיל וחומה:
״וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כָּל חֹלִי״ – אָמַר רַב: זוֹ עַיִן. רַב לְטַעֲמֵיהּ, דְּרַב סָלֵיק לְבֵי קִבְרֵי, עֲבַד מַאי דַּעֲבַד. אֲמַר: תִּשְׁעִין וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה, וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ.
§ The Gemara returns to expounding the themes of blessings and the evil eye. The Torah states: “And the Lord will take away from you all sickness” (Deuteronomy 7:15).
RASHI
כל חלי דבר שכל החלאים תלוין בו וזו העין עין רעה:
עבד מה דעבד יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה:
TOSAFOT
תשעין וט׳ מתו בעין הרע ואחד בדרך ארץ וא״ת א״כ בני יוסף שלא שלטה בהן עין הרע. היה להן לחיות הרבה מכל השבטים וי״ל שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב״ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים:
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הָרוּחַ. שְׁמוּאֵל לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַכֹּל בָּרוּחַ. וְלִשְׁמוּאֵל, הָא אִיכָּא הֲרוּגֵי מַלְכוּת! הָנָךְ נַמִי, אִי לָאו זִיקָא – עָבְדִי לְהוּ סַמָּא וְחַיֵּי.
And Shmuel says: This term: “All sickness,” refers to the wind. The Gemara comments: Shmuel conforms to his line of reasoning, as Shmuel says: Every injury suffered by people is due to the wind
RASHI
הכל ברוח כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין הכל לפי השעה והאדם יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני:
והאיכא הרוגי מלכות הרוגי חרב:
אי לאו זיקא שנכנס במכה:
עבדי סמא וחיי סם המחבר בשר חתוכה ומן העשבים הוא כדאמר בהמוכר את הספינה (בבא בתרא עד:):
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: זוֹ צִינָּה, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״.
Rabbi Ḥanina says: This phrase: “All sickness,” refers to the cold,
RASHI
צינים פחים קור הנופח ולאו היינו רוח דקאמר שמואל דשמואל זיקא בלא צינה נמי מזקת:
TOSAFOT
צנים קור כדמוכח הכא פחים חום כדמוכח בריש מסכ׳ ע״ז (דף ג: ושם ד״ה הכל) ומיירי הכא במאורעות הבאים על האדם דאילו במדות אמר בפ׳ כל היד (נדה דף טז: ושם ד״ה הכל) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: זוֹ צוֹאָה, דְּאָמַר מָר: צוֹאַת הַחוֹטֶם וְצוֹאַת הָאוֹזֶן – רוּבָּן קָשֶׁה וּמִיעוּטָן יָפֶה.
Rabbi Yosei bar Ḥanina says: This phrase: “All sickness,” refers to excrement, as the Master says: With regard to excrement of the nose, i.e., mucous, and excrement of the ear, i.e., earwax, if a large amount is emitted, having much of it is harmful, but having a bit of it is beneficial.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: זוֹ מִָרָה. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: מַחֲלָה – זוֹ מָרָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ מַחֲלָה? שֶׁהִיא מְחַלָּה כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר: מַחֲלָה שֶׁשְּׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה חֳלָאִים תְּלוּיִן בַּמָּרָה, וְכוּלָּן – פַּת שַׁחֲרִית בְּמֶלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מְבַטַּלְתָּן.
Rabbi Elazar says: This term: “All sickness,” refers to the gall bladder.
RASHI
זו מרה שהמרירה שבה גדולה ונובעת ומתפשטת בגידין ובעצמות:
וכולן פת במלח מבטלתן כדיליף לקמן מקראי:
וקיתון של מים למי שאין לו יין:
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּפַת שַׁחֲרִית: מַצֶּלֶת מִן הַחַמָּה, וּמִן הַצִּנָּה, וּמִן הַזִּיקִין, וּמִן הַמַּזִּיקִין, וּמַחְכִּימַת פֶּתִי, וְזוֹכֶה בַּדִּין, לִלְמוֹד תּוֹרָה וּלְלַמֵּד, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִין, וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ,
§ The Gemara cites a related baraita: The Sages taught that thirteen matters of praise were stated with regard to a meal of bread eaten in the morning: It protects the diner from the heat, and from the cold, and from the winds, and from the harmful spirits; and it makes the simple wise, and one who consumes it will be victorious in judgment, he will merit to learn Torah and to teach it, and his statements are heard, and his study will remain in his possession.
RASHI
וזיקין היינו רוח דאמר שמואל:
מחכימת פתי שדעתו מיושבת עליו לפי שאינו מצטער בעינוי:
וזוכה בדין אם יש לו דין עם חבירו דעתו מיושבת ליישב דבריו בבית דין להטעים:
ללמוד וללמד מחמת ישוב הדעת:
ודבריו נשמעין לבריות שיש לו לב להטעימן:
וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל, וְנִזְקָק לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְהוֹרֶגֶת כִּינָּה שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה.
In addition, his flesh does not generate excess sweat, and he engages in intercourse with his wife at the proper time, and he does not lust for another woman, and this meal is so advantageous that it even kills any louse in his intestines.
RASHI
הבל זיעה וזוהם:
נזקק לאשתו אם בעל הרהורים הוא ומתוך שלבו טוב בבקר שאכל קצת תובע לאשתו ובצאתו לשוק ורואה נשים אינו מתאוה להן:
כינה שבבני מעיין תולעים:
מוציא את הקנאה ואת התגר שכשאין לבו טוב עליו הוא נוח לכעוס:
אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִילְּתָא דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי שִׁיתִּין רְהִיטֵי רְהוּט וְלָא מָטוּ לְגַבְרָא דְּמִצַּפְרָא כְּרַךְ – וְאָמְרוּ רַבָּנַן: הַשְׁכֵּם וֶאֱכוֹל, בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבָחוֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּינָּה?
In relation to the above baraita, Rabba said to Rava bar Mari: From where is this matter that people say derived: Sixty runners ran but could not catch the man who ate in the morning, and the Sages likewise said: Arise early and eat, in the summer due to the sun and in the winter due to the cold, so that one’s body should have the strength to withstand the climate.
RASHI
ואמרו רבנן השכם ואכול בערבי פסחים (קיב א) בדברים שצוה רבי לבניו:
TOSAFOT
שיתין רהיטי רהוט יש מפרשים דנקט שיתין לפי שימי החורף ששים וכן ימי הקיץ כדאמר לעיל (בבא מציעא דף קו:) ופת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה א״נ כן דרך למינקט בכל מקום שיתין כדאמר בהחובל (ב״ק דף צב:) שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע כו׳:
אֲמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: ״לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ״. ״לֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ״ – כֵּיוָן דְּלֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ.
Rava bar Mari said to him: It is derived from a verse, as it is written: “They shall not hunger nor thirst, neither shall the heat nor sun smite them” (Isaiah 49:10). Why will the heat and the sun not smite them? Since they shall not hunger nor thirst, as they rose early to eat.
אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ אָמְרַתְּ לִי מֵהָתָם, וַאֲנָא אָמִינָא לָךְ מֵהָכָא: ״וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״. ״וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ – זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. ״וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״– זוֹ פַּת בְּמֶלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם. מִכָּאן וְאֵילָךְ – ״וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ״.
Rava said to him: You said to me that it is derived from there, but I say to you that it is derived from here,
אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב אַדָּא מָשׁוֹחָאָה: לָא תְּזַלְזֵל בְּמִשְׁחֲתָא, דְּכָל פּוּרְתָא וּפוּרְתָא חֲזִי לְכוּרְכְּמָא רִישְׁקָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב אַדָּא מָשׁוֹחָאָה: אַרְבַּע אַמּוֹת דְּאַנִּיגְרָא – זַלְזֵל בְּהוּ, דְּאַנַּהֲרָא – לָא תִּמְשָׁחַנְהוּ כְּלָל.
§ Rav Yehuda said to Rav Adda the surveyor: Do not treat measuring lightly
RASHI
משוחאה מודד קרקעות היה בשכר לקונים ולמוכרים ולאחין ולשותפין הבאין לחלוק:
כורכמא רישקא כרכום של גן שקורין קרוג אודמינל״ט והוא משובח שבכורכמין:
ארבע אמות דאניגרא אמת המים שהמשיכוה מן הנהר הגדול אל השדות על פני הבקעה כולה ומניחין בעלי כל שדה ושדה מלזרוע את אגפיה רוחב ארבע אמות. שלא תתקלקל שפתה ומודדין אותם כולם ביחד ומציינים אותם שלא יחרשו מן הסימן ולחוץ:
זלזל בהן אל תדקדק בהן להרחיבן:
לא תמשחנהו כלל אלא באומד הדעת תניחנו כדי שיהו ניכרים לעינים שהן שלימות ורחבות:
TOSAFOT
ארבע גרמידי דאניגרי זלזל בהו פירוש ארבע אמות שאתה מודד לבני אניגרא שדולים משם להשקות שדותיהם זלזל פירוש מדוד אותם שחוקות ולא מצומצמות כדי שיוכלו לעמוד שם בריוח ולא כפי׳ הקונט׳ דעל נהרא שמניחין מקום גם למושכי ספינות לא תמשח כלל שצריכין ריוח הרבה שלא יפלו במים אלא בלא מדידה יתנו שיהא ניכרת ונראה לעינים:
רַב יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: אַרְבַּע אַמּוֹת דְּאַנִּיגְרָא – לִבְנֵי אַנִּיגְרָא; דְּאַנַּהֲרָא – דְּכוּלֵּי עָלְמָא.
The Gemara comments: In this regard, Rav Yehuda conforms to his line of reasoning, as Rav Yehuda says: The four cubits adjacent to a channel belong to the residents of the houses alongside the channel, while the four cubits adjacent to a river belong to everyone.
RASHI
לבני אניגרא אינו מזיק אלא יחידים ויש בידן למחול:
לכ״ע ומאן מחיל:
מַכְרִיז רַבִּי אַמִי: מְלֹא כִּתְפֵי נַגָּדֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא – קוֹצוּ. רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעֲיָא קָץ שִׁיתְסַר אַמָּתָא. אָתוּ עֲלֵיהּ בְּנֵי מַשְׁרוֹנְיָא, דַּפְנוּהוּ. הוּא סָבַר: כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלָא הִיא, הָתָם בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי. הָכָא מִשּׁוּם אַמְתּוּחֵי אַשְׁלֵיהֶן הוּא – כִּמְלֹא כִּתְפֵי נַגָּדֵי סַגִּי.
Rabbi Ami would announce: Cut down the trees along the width of the full shoulders of the pullers
RASHI
מלי כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו המוצא יער או אילנות נטועין על שפת הנהר יקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה והן מטין עצמן באלכסון והולכין כשהן משופעין לצד היבשה שלא תמשכם הספינה למים וכל כמות הצריך להלוכם דינם לקוץ ובשני עברי הנהר שפעמים שהילוכן מכאן ופעמים שהילוכן מכאן:
קץ שיתסר אמתא כרוחב דרך רה״ר כדתנן בבבא בתרא (דף צט:) דרך רה״ר שש עשרה אמה:
בני משרוניא שם העיר והיער היה שלהן:
דפנוהו הלקוהו:
אשליהן חבלים שלהן:
TOSAFOT
בתרי עברי נהרא קוצו פי׳ ענפי אילנות היער קוצו שצריכין להטות כתפיהם לצד היער שלא יפלו במים וא״ת דאמרינן בסוף פרק המוכר פירות (ב״ב דף צט: ושם ד״ה ואמה) אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו ב׳ אמות לתוכה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה וי״ל דהתם מיירי באמת המים שהוא לאדם אחד שהוא עושה חריץ תוך שדהו להשקות ממנה ואין צריך לאגפיים רק אמה מכאן ואמה מכאן והכא אניגרא הוא יאור גדול להשקות כל אותה בקעה לכך צריך ארבע אמות לאגפיה תדע דהתם זורעים אותן אמות ונוטעין שם אילנות כדאמר התם אבל הכא אין זורעין ונוטעין כלל שכל העם הולכים שם להשקות שדותיהם והא דקאמר דאנהרא לכ״ע לאו משום דאניגרא ליהוו כולהו דאדם אחד אלא אינו דכ״ע אלא לאותן המשקין שדותיהם לבד אי נמי ארבע אמות דהכא היינו ב׳ אמות של תוכה ואמה מכאן ואמה מכאן:
רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אִבָּא אַגּוּדָא דְּנַהֲרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: נִיקוֹץ מָר! אֲמַר לְהוּ: קוֹצוּ עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי, וַהֲדַר נִיקוֹץ אֲנָא. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָכְתִיב: ״הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ״ – וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים!
The Gemara relates another incident: Rabba bar Rav Huna had a certain forest on the bank of a river. They said to him: Let the Master cut down the trees on the riverbank in accordance with the above statement. Rabba bar Rav Huna said to them: Let those above and below me along the river cut down their trees first, and then I will cut down my trees. I will achieve nothing by cutting down my trees on my own. The Gemara asks: How can he do so, i.e., wait for others to act? But isn’t it written: “Gather yourselves together, and gather [hitkosheshu vakoshu]” (Zephaniah 2:1),
RASHI
אבא יער:
ניקייצו עילאי ותתאי מי שיש להן יער על הנהר אצלי למעלה הימנו ולמטה הימנו הילוך דרך המים:
הָתָם אִבָּא דְּבֵי פַּרְזָק רוּפִילָא הֲוָה, וַאֲמַר: אִי קָיְיצוּ – קָיַיצְנָא, וְאִי לָא קָיְיצוּ – אַמַּאי אֵיקוּץ? דְּאִי מַמְתְּחֵי לְהוּ אַשְׁלַיְיהוּ – מִסְתַּגֵּי לְהוּ,
The Gemara responds: There it was the forest of the house of Parzak, the general, and it was obvious that they would pay no attention to a Jewish scholar. Rabba bar Rav Huna therefore said: If the workers of the Persian officer cut down, I will cut down as well, and if they do not cut down, why should I cut down for no purpose? Since if the pullers can stretch their ropes they can go along this side of the river,
RASHI
התם דבי פרזק רופילא הוה אותן שלמטה ושלמעלה לא של ישראל היה שיכול לקצוץ אותו יער של בית פרזק פחת פרסיים היה וידוע הוא שלא יקוצו ומה תועיל קציצה שלי:
אי ממתחי אשלייהו מסתגי להו אם יוכלו למתוח חבלם ולבא ממסע למסע או מכפר לכפר לילך ממטה למעלה ילכו: