Back
Bava Metzia
Daf 108bוְאִי לָא – אִיעֲרוּמֵי קָא מַעֲרִים.
But if this field is not of any distinct quality, he is certainly trying to employ an artifice. His plan is to then purchase another plot of land from this owner, one that does border on the field of a neighbor. By first buying the plot in the middle, he is trying to establish himself as a neighbor so that the other neighbors will not have the first right of purchase relative to him. Therefore, the neighbors may prevent him from buying the second plot of land.
RASHI
ואי לא איערומי קא מערים אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ומן הנותר לכל רוח הלכך מהשתא מסלקינן ליה:
מַתָּנָה לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא. אֲמַר אַמֵימָר: אִי כְּתַב לֵיהּ אַחֲרָיוּת – אִית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
The Gemara continues to discuss the halakha of one whose field borders that of his neighbor. With regard to a gift, it is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor, as one can give a gift to whomever he chooses. Ameimar said: If he wrote a property guarantee to the recipient of the gift that if the field is seized for payment of a debt of the giver the giver of the gift will compensate the recipient for his loss, it is subject to the halakha of one whose field borders of the field of his neighbor.
RASHI
ואי כתב ליה אחריות כו׳ דודאי מכר הוא שאין כותבין אחריות על המתנה:
מָכַר כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא. לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא. זְבַן מִנָּכְרִי וְזַבֵּין לְנָכְרִי – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
If a seller sold all his property to a single person,
RASHI
מוכר כל נכסיו לאחד בכל מקום שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו מצרני אחת מהן וערערו:
לית בהו משום דינא דבר מצרא שלא תקנו חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהוא רעה למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך את ידו בשביל זו ובמקום פסידא דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרא:
זְבַן מִנָּכְרִי – דְּאָמַר לֵיהּ: אֲרִי אַבְרָחִי לָךְ מִמִּצְרָא. זַבֵּין לְנָכְרִי – נָכְרִי וַדַּאי לָאו בַּר ״וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ הוּא. שַׁמּוּתֵי וַדַּאי מְשַׁמְתִּינַן לֵיהּ, עַד דִּמְקַבֵּל עֲלֵיהּ כָּל אוֹנְסֵי דְּאָתֵי לֵיהּ מֵחֲמָתֵיהּ.
The Gemara clarifies this ruling: If a buyer bought the field from a gentile it does not apply, as he can say to the neighbor: It is better for you that I bought the field, as I have chased away a lion
RASHI
אריא אברחי לך ואין לך ישר וטוב מזה:
עכו״ם לאו בר ועשית וכו׳ ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה:
שמותי ודאי משמתינא ליה למוכר לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה מחמת העכו״ם:
TOSAFOT
משמתינן ליה עד דמקבל כו׳ דוקא שישראל רוצה ליקח בדמים שנתן העכו״ם:
מַשְׁכַּנְתָּא לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא, דַּאֲמַר רַב אַשִׁי: אֲמַרוּ לִי סָבֵי דִּמְתָא מְחַסְיָא: מַאי מַשְׁכַּנְתָּא? דִּשְׁכוּנָה גַּבֵּיהּ. מַאי נַפְקָא מִינָּהּ? לְדִינָא דְּבַר מִצְרָא.
The Gemara continues: If he sold a field previously given as a mortgage to the one to whom it was mortgaged, this sale is not subject to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor,
RASHI
משכנתא אם מכרה למי שממושכנת לו:
לית בהו משום דינא דבר מצרא שזה שכן מצרן מכולן שכולו שכונה בידו:
לִמְכּוֹר בְּרָחוֹק וְלִגְאוֹל בְּקָרוֹב, בְּרַע וְלִגְאוֹל בְּיָפֶה – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
If one sought to sell a distant field and to redeem, i.e., purchase for himself, a close one, or if he sold a bad one to redeem a good one,
RASHI
למכור ברחוק ולגאול בקרוב אם המוכר זה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו ורוצה לקנות אחרת בקרוב:
אין בה משום דינא דבר מצרא לפי שאין לנו להפסיד מוכר משום טוב וישר דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה כך עלינו לעשות טוב לזה. ואם באנו לעשות איחור בדבר שמא בין כך ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה לקנות:
לְכַרְגָּא וְלִמְזוֹנֵי וְלִקְבוּרָה – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא. דְּאָמְרִי נְהַרְדְּעָא: לְכַרְגָּא, לִמְזוֹנֵי וְלִקְבוּרָה מְזַבְּנִינַן בְּלָא אַכְרַזְתָּא. לְאִשָּׁה וּלְיַתְמֵי וּלְשׁוּתָּפֵי – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
Likewise, if he sells his field to pay for necessities, such as for taxes, for his wife and daughters’ sustenance, or for the burial
RASHI
וכן לכרגא לפרוע כסף גולגלתא למלך:
[ולמזוני] למזון אלמנה והבנות שב״ד מוכרין בנכסי יתומין וכן לקבור את המת:
בלא אכרזתא וכיון דמשום רווחא דיתמי לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר המלך וכן חסרון מזונות ולבזיון המת כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן מילתא לאודועי:
לאשה ליתמי ולשותפי מכר לאשה לא מסלקינן ליה דלאו אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו וכן יתמי ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהן שותפין בה אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון דלא נתברר חלקו והרי הוא כשכן בכולה:
TOSAFOT
מזבנינן בלא אכרזתא אין לפרש כל הני מילי לצורך יתומים דא״כ הוה משמע דלשאר צורכי יתומים אין מוכרין בלא אכרזתא כי הנהו דחשיב פ׳ הנזקין (גיטין דף נב. ושם) מוכרים שדותיהן לקנות להן מגלה וציצית ושופר כו׳ וא״כ בפרק שום היתומים (ערכין דף כב. ושם) דפריך לרב. אשי דאמר אין נזקקין כו׳ מדתנן שום היתומים שלשים יום ומכריזין בבוקר ובערב לוקמה במילי דיתמי שצריכי הכרזה אלא ודאי לכל מילי דיתמי אין צריכין הכרזה ובשמעתין מיירי בכרגא ומזוני וקבורה דאשה ובנות ואם תאמר לקבורה פשיטא דמזבנינן בלא אכרזתא דאטו יהיה מת מוטל באשפה כל ימי הכרזה וי״ל דאם לוו לצורך קבורה קאמר דמזבנינן בלא אכרזתא כדי לפדות אי נמי דה״א שממשכנין מחפצי יתומים עד שמכריזין קמ״ל:
שְׁכֵינֵי הָעִיר וּשְׁכֵינֵי שָׂדֶה – שְׁכֵינֵי הָעִיר קוֹדְמִין.
If various individuals have equal rights to the field, such as both are bordering neighbors, but some of them are neighbors whose fields are adjacent to his on the side of the city, i.e., their fields are between the city and the field being sold; and others are neighbors whose fields are adjacent to his on the side of the field, i.e., their fields are between the field being sold and the area further from the city, the neighbors whose fields are adjacent to his on the side of the city receive precedence.
RASHI
שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן סמוכות זו לזו וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן שכיני העיר קודמין ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר והשתא לא נראה לי דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל ולמימר הכי לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר ולת״ח לית בה משום דינא דבר מצרא מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא דקודמין ותו דקאמר שכן ותלמיד חכם ת״ח קודם אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת״ח קודם תלמיד חכם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל גבי זבין לעכו״ם עכו״ם לאו בר ועשית כו׳ ותו קרוב ותלמיד חכם מאי דינא דבר מצרא איכא וא״ת כששניהן מצרנין אטו משום דת״ח הוא משלח גלימא דאינשי:
TOSAFOT
שכיני העיר כו׳ הא מילתא בדין הקדמה קמיירי כששניהם מצרנים ושכן עיר מצרן מצד העיר שיש לו שדה אחורי ביתו הסמוכה לזו ושכן שדה שיש לו שדה רחוקה מן העיר הסמוכה לזו:
שָׁכֵן וְתַלְמִיד חָכָם – תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. קָרוֹב וְתַלְמִיד חָכָם – תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. אִיבַּעֲיָא לְהוּ: שָׁכֵן וְקָרוֹב מַאי? תָּא שְׁמַע: ״טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק״.
If one is a regular neighbor and the other is a Torah scholar,
הָנֵי זוּזֵי טָבֵי וְהָנֵי זוּזֵי תְּקוּלֵי – לֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא. הָנֵי צַיְירִי וְהָנֵי שְׁרֵי – לֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
If two people sought to acquire a field, and these coins that the first produces for payment are good dinars, and those coins that the second uses are weighed
RASHI
זוזי טבי זוזי תקולי מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח אבל של לוקח טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן ואי נמי איפכא:
לית בה משום דינא דבר מצרא דאמר ליה המוכר בהא ניחא:
הני ציירי והני שרו לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן של מצרן צרורין וחתומין וזה ירא להתירן שלא יאמר יותר היו ושל לוקח מותרין:
לית בה משום דינא דבר מצרא דפסידא דמוכר הוא דאמר לזוזי צריכנא:
אֲמַר: אֵיזִיל וְאֶטְרַח וְאַיְיתֵי זוּזֵי – לָא נָטְרִינַן לֵיהּ. אֲמַר: אֵיזִיל אַיְיתֵי זוּזֵי, חָזֵינַן; אִי גַּבְרָא דַּאֲמִיד הוּא, דְּאָזֵיל וּמַיְיתֵי זוּזֵי – נָטְרִינַן לֵיהּ. וְאִי לָא – לָא נָטְרִינַן לֵיהּ.
If the neighbor said: I will go and expend effort
RASHI
אמר ליה איזיל ואיטרח וכו׳ מילתא באפי נפשיה היא מצרן שאמר איזיל ואיטרח וכו׳:
דאמיד הוא שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו:
אַרְעָא דְּחַד וּבָתֵּי דְּחַד – מָרֵי אַרְעָא מְעַכֵּב אַמָּרֵי בָתֵּי, מָרֵי בָתֵּי לָא מְעַכֵּב אַמָּרֵי דְּאַרְעָא. אַרְעָא דְּחַד וְדִיקְלֵי דְּחַד – מָרֵי דְּאַרְעָא מָצֵי מְעַכֵּב אַמָּרֵי דִּקְלֵי, מָרֵי דִּיקְלֵי לָא מָצֵי מְעַכֵּב אַמָּרֵי דְּאַרְעָא.
If the land belonged to one person and the houses on the land belonged to another one,
RASHI
ובתי דחד בנין שעליה:
מרי ארעא מעכב אמרי בתי שלא למכור הבנין לאחר דהואיל והוא בא למוכרם וזה צריך לה טוב שיהיה בנינו בקרקע שלו ואיכא הישר והטוב:
מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא שהוא אינו חשוב שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק מיניה:
ודיקלי דחד שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו:
TOSAFOT
ארעא דחד ובתי דחד שהבית בנוי על גבי קרקע מרי דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו ואבניו כי אם לו אבל בבית אצל בית או קרקע שאינו עומד לזריעה לא שייך דינא דבר מצרא דלא שייך התם טעמא דקאמר בסמוך להכניס תלם אחד ודוקא בשדה של זריעה שייך הישר והטוב שיכול לחורשה בבת אחת וכן פר״ת בתשובה אחת המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים ולא מצאנו דין מצרנות בבתים:
אַרְעָא לְבָתֵּי וְאַרְעָא לְזַרְעָא – יִשּׁוּב עָדִיף, וְלֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
If two people wanted to purchase the land, but one desired the land for building houses
RASHI
ארעא לזורעה המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית:
ישוב דבתי עדיף לבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו:
אַפְסֵיק מְשׁוּנִיתָא אוֹ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, חָזֵינָא: אִם יָכוֹל לְהַכְנִיס בָּהּ אֲפִילּוּ תֶּלֶם אֶחָד – אִית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא; וְאִי לָא – לֵית בָּהּ מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא.
If a jagged edge of rock
RASHI
אפסיק משוניתא שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן:
או ריכבא דדיקלא הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין פלשייר״י בלעז:
אם יכול להכניס המצרן תלם אחד משדהו לתוך שדה זו אית בה וכו׳:
תלם שורות המענה:
ואי אייתי בהדדי שמערער כל אחד על מצרנותו:
הָנֵי אַרְבָּעָה בְּנֵי מִצְרָנֵי, דְּקַדֵּים חַד מִינַּיְיהוּ וּזְבֵין – זְבִינֵיהּ זְבִינֵי. וְאִי כּוּלְּהוּ אָתוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – פָּלְגוּ לָהּ בְּקַרְנַזִיל.
In a case of those four bordering neighbors
RASHI
פלגי לה בקרנזיל בארבע אלכסונות שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה סמוך לו כזה ולשון קרנזיל זיל בה לקרנות: