Back
Bava Metzia
Daf 109bוְסָפַר מָתָא – כּוּלָּן כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין דָּמֵי. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כָּל פְּסֵידָא דְּלָא הָדַר – כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין דָּמֵי.
and a town scribe
TOSAFOT
וספר מתא כמותרין ועומדין פי׳ בקונטרס משום דשבשתא כיון דעל על לכך חשיב פסידא דלא הדר וליתא דרבא גופיה אית ליה בפ׳ לא יחפור (ב״ב דף כא. ושם) דשבשתא ממילא נפקא אלא להכי קרי ליה הכא פסידא דלא הדר לפי שבאותה שעה שלימדו שיבושים נתבטל לו לימוד של אמת:
הַהוּא שַׁתָּלָא דַּאֲמַר לְהוּ: הֲבוּ לִי שְׁבָחַאי, דְּבָעֵינָא לְמֵיסַק לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל. אֲמַר לְהוּ: הֲבוּ לֵיהּ שְׁבָחֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִיהוּ אַשְׁבַּח, אַרְעָא לָא אַשְׁבַּח? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא פַּלְגָּא דִּשְׁבָחָא קָאָמִינָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: עַד הָאִידָּנָא הֲוָה שָׁקֵיל בַּעַל הַבַּיִת פַּלְגָּא וְשַׁתָּלָא פַּלְגָּא, הָשְׁתָּא בָּעֵי לְמֵיתַב מְנָתָא לַאֲרִיסָא! אֲמַר לֵיהּ: רִיבְעָא דִּשְׁבָחָא קָאָמִינָא.
§ The Gemara relates: There was a certain planter who said to the owner of the field: Give me the value of my enhancement because I wish to ascend to Eretz Yisrael.
RASHI
א״ל אנא פלגא בשבחא קאמינא כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין:
השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא כלומר כיון דמיסתלק לו בלא זמנו אמאי שקיל פלגא בשבחא עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין:
השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם ויצטרך לתתה לאריסא ודרך אריס שיורד לכרם נטוע ליטול שליש בפירות נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה:
ריבעא דשבחא לקמן מפרש ואזיל:
סָבַר רַב אַשִׁי לְמֵימַר: רִיבְעָא דְּהוּא דַּנְקָא, דַּאֲמַר רַב מִנְיוּמִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחוּמִי: בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל שַׁתָּלָא פַּלְגָּא וַאֲרִיסָא תִּילְתָּא, הַאי שַׁתָּלָא דְּבָעֵי לְאִסְתַּלּוּקֵי יָהֲבִינַן לֵיהּ שְׁבָחָא וּמְסַלְּקִינַן לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא נִמְטְיֵיהּ הֶפְסֵד לְבַעַל הַבַּיִת.
Rav Ashi thought to say that when he referred to one-quarter he meant one-quarter that is one-sixth, i.e., one-quarter of the sum due to the owner, as the sum due to the owner is two-thirds of the entire yield. This payment would therefore amount to one-sixth of the total. As Rav Minyumi, son of Rav Naḥumi, said: In a location where the planter takes half the fruit and the sharecropper takes one-third, with regard to a planter who wants to leave, we give him his share of the value of the enhancement and remove him in such a manner so that the homeowner should suffer no loss.
RASHI
סבר רב אשי למימר ריבעא דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה דהוא דנקא בכל שבח הכרם כגון אם השבח ששה דינרים יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס נותרו ארבעה דינרים מהן יטול השתל דינר והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית דהוא דנקא דשבחא כוליה:
דנקא שתות:
דאמר רב מניומי באתרא דשקיל שתלא פלגא בפירות ועושה עבודה לעולם:
ואריסא תילתא אריס היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה נוטל שליש בפירות:
האי שתלא דבעי איסתלוקי שיימינן ליה כי היכי דלא נפסיד בעל בית כלומר מעיינין במילתא למיתב ליה כי היכי דלא נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק של זה:
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רִיבְעָא דְּהוּא דַּנְקָא – שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רִיבְעָא מַמָּשׁ – קָא מָטֵי לֵיהּ פְּסֵידָא לְבַעַל הַבַּיִת פַּלְגָּא דַּנְקָא!
Granted, if you say that he meant one-quarter that is one-sixth, this is well and the calculations are in order, but if you say he referred to an actual quarter, the homeowner suffers the loss of half of one-sixth. This is because if the owner had paid the planter initially he would have given him only one-half, whereas now he must give the planter one-quarter and the sharecropper one-third. He thereby pays an extra twelfth.
RASHI
אי אמרת בשלמא דנקא שקיל שתלא שפיר דכי הדר שקיל אריסיה תילתא הרי שלשה דינרין בין שניהן פש ליה פלגא דבעל הבית כדהוה שקל עד השתא:
אלא אי אמרת ריבעא ממש דינר וחצי והאריס יטול שליש שהן שני דינרין:
פסידא לבעה״ב חצי דינר ממחציתו:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אַשִׁי: וְלֵימָא לֵיהּ: אַנְתְּ מְנָתָא דִּילָךְ הַב לֵיהּ לַאֲרִיסָא, וַאֲנָא – מְנָתָא דִּילִי מַאי דְּבָעֵינָא עָבֵידְנָא בֵּיהּ! אֲמַר: כִּי מָטֵית לִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים תָּא וְאַקְשִׁי לִי.
Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: Let the planter say to the owner: You give your portion to the sharecropper,
RASHI
ולימא ליה שתלא אנת מנתא דידך הב ליה לאריסא שיטרח בו החצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות הב ליה לאריסא ועלי לנכות מחלקי כפי המגיע לו והיינו ריבעא ממש דינר וחצי כיצד טול אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך מהן תתן השליש לאריס נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה:
מנתא דידי מאי דבעינא עבידנא ביה אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא דהא מזבנינא ומסתלקנא הקונה ירד ויעשה ויאכל ואם באת לקנותו הרי אין עלי לעשות לך ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה וביה שוה חצי דינר והדינר ישאר לך והיינו תרי תילתי שהרי עכשיו אתה קונה ממני ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל שני שלישים דהיינו ארבעה דינרים):
כי מטית לשחיטת קדשים הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות וכי מטית למסכת זבחים שהיא עמוקה תא אקשי לי ואתן לב לתרץ לפי שאלתך ויש אומרים דחויי מדחיה ולא היא דעל כרחיך קבולי קיבלה חדא דקושיא מעליא היא ועוד מדקאמר קסבר רב אשי למימר מכלל דמסקנא לאו הכי הוא:
גּוּפָא, אֲמַר רַב מִנְיוּמִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחוּמִי: בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל שַׁתָּלָא פַּלְגָּא וַאֲרִיסָא תִּילְתָּא, הַאי שַׁתָּלָא דְּבָעֵי אִיסְתַּלּוּקֵי – יָהֲבִינַן לֵיהּ שְׁבָחֵיהּ וּמְסַלְּקִינַן לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיפְסוּד בַּעַל הַבַּיִת. אֲמַר רַב מִנְיוּמִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחוּמִי: קוֹפָא סָבָא – פַּלְגָּא; שָׁטְפָה נַהֲרָא – רִיבְעָא.
With regard to the matter itself, Rav Minyumi, son of Rav Naḥumi, said:
RASHI
קופא סבא פלגא גפן שהזקינה בכרם הרי הוא כשאר זמורות שחולקין בהם ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות דכיון דאורחה בהכי אדעתא דהכי נחת:
שטפה נהר ובאו לחלק העצים הוה ליה כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה ושקיל ריבעא שטפה נהרא פעמים שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו ואין ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה:
הַהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכִּין פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לַעֲשַׂר שְׁנִין, וְקַשׁ לְחָמֵשׁ שְׁנִין. אַבַּיֵי אֲמַר: פֵּירָא הָוֵי. רָבָא אֲמַר: קַרְנָא הָוֵי, וְיִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.
§ The Gemara relates: There was a certain man who mortgaged an orchard to another, i.e., the creditor, for ten years in order that the latter should use the profits gained from the orchard as repayment of the debt. But the orchard aged
RASHI
ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה משכן לו כרם במשכנתא דסורא א״נ בנכייתא:
וקש הזקין ובזמנו שהיה ראוי לכך:
פירא הוי עצים שבו ויטלם המלוה:
TOSAFOT
רבא אמר קרנא הוי וא״ת והא קופא סבא פלגא ודוחק לומר דפליג רבא אדרב מניומי וי״ל דקופא סבא פלגא משום דשתלא שקיל אפילו בגוף הקרקע פלגא וכי מסתלק בלא זמניה הוא דשקיל ריבעא משום דעליו לשלם אפילו מה שהבעל יצטרך ליתן לאריס שישמור חלקו שהיה מוטל על השתלא לשמור וכן שטפה נהרא ריבעא דאדעתא דהכי נחית שאם יסתלק בלא זימניה באיזה ענין שיסתלק שלא יקח אלא ריבעא ובקופא סבא שאין עוד מה לשמור שקיל פלגא אבל הכא המלוה אין לו בגוף כלום אלא בפירות:
מֵיתִיבֵי: יָבַשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ – שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים בּוֹ. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ? יִמָּכְרוּ לְעֵצִים, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. מַאי לָאו יָבַשׁ דּוּמְיָא דְּנִקְצַץ? מַה נִּקְצַץ – בִּזְמַנּוֹ, אַף יָבֵשׁ – בִּזְמַנּוֹ. וְקָתָנֵי: יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. אַלְמָא: קַרְנָא הָוֵי!
The Gemara raises an objection against this from a baraita that discusses the halakhot of a mortgage: If the tree dried up or was chopped down, it is forbidden for both the creditor and the debtor to take it for themselves. How should they proceed? It is sold for wood, and land should be purchased with the proceeds, and he, i.e., the creditor, consumes the produce from that land. The Gemara clarifies: What, is it not referring to a dry tree that is similar to one that was chopped down, in that just as the tree was chopped down at its proper time, so too, the tree dried at its proper time? And yet the tanna teaches that land should be purchased with the money and the creditor consumes the produce. Apparently, the wood is considered part of the principal, not the profits. This supports Rava’s opinion and presents a difficulty to Abaye.
RASHI
יבש האילן במשכנתא קאי:
מה נקצץ בזמנו שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו שחדל לו מעשות פרי:
TOSAFOT
מה נקצץ בזמנו דאין דרך לקצוץ שלא בזמנו ולהפסיד פירות ועוד דאמרינן בפרק לא יחפור (ב״ב דף כו.) האי דיקלא דטעון קבא אסור למיקציה ואית דגרסי איפכא יבש בזמנו ואין נראה לר״י:
לָא, נִקְצַץ דּוּמְיָא דְּיָבַשׁ. מַה יָבַשׁ בְּלֹא זְמַנּוֹ – אַף נִקְצַץ בְּלֹא זְמַנּוֹ.
The Gemara rejects this argument: No, the chopped-down tree mentioned in the baraita is similar to the dry one: Just as that tree dried up before its time, so too, this one was chopped down before its time. Since this did not occur naturally, the wood is classified as produce; had the orchard dried up at the expected time, its trees would be considered as part of the land.
RASHI
בלא זמנו ומודה אביי בלא זמנו שחדל לעשות פרי דכיון דלאו אורחיה לאו פירא הוא ולאו אדעתא דהכי נחת:
TOSAFOT
לא מה יבש שלא בזמנו יבש משמע שלא בזמנו מדלא קתני הזקין ואע״ג דהזקין נמי משמע שלא בזמנו כדאמרינן בסמוך אימא והזקינו הזקינו משמע בין בזמנו בין שלא בזמנו אבל יבש לא משמע אלא שלא בזמנו:
אף נקצץ שלא בזמנו וא״ת ואמאי איצטריך למימר אף נקצץ שלא בזמנו והא מעיקרא לא פריך אלא מיבש דהוה דומיא דנקצץ אבל מנקצץ בזמנו לא פריך משום דאיכא למימר דנקצץ בזמנו היינו לאחר שיבש שלא בזמנו והשתא דשני ליה מיבש תו לא קשיא ליה לאביי וי״ל דמעיקרא נמי קשיא ליה מנקצץ דנקצץ משמע סתמא אחר שיבש בזמנו כמו שדרכו והא דקאמר מה נקצץ בזמנו אף יבש בזמנו משום שרוצה להקשות משניהם אי נמי לא איצטריך אלא לאפוקי דלא נידוק איפכא נקצץ דומיא דיבש כדמשני בתר הכי:
תָּא שְׁמַע: נָפְלוּ לָהּ גְּפָנִים וְזֵיתִים זְקֵנִים
The Gemara suggests: Come and hear a proof to Rava’s opinion from a mishna (Ketubot 79b): If a woman after her marriage had old vines and olive trees that were bequeathed to her
RASHI
נפלו לה לאשה משניסת מת אביה ונפלו לה בירושה:
TOSAFOT
נפלו לה זיתים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע ובעל אוכל פירות אבל לא יקצוץ עצים אלמא קרנא הוי וקשה לאביי דאמר עצים פרי הוי במקום שאין פרי אחר ותימה דמאי פריך דהתם ע״כ מיירי שעושין קצת פירות מדפליג התם רבי יהודה ואמר לא תמכור מפני שבח בית אביה ומוקי ליה התם בשדה שאינה שלה ואי ליכא פירות כלל מה שבח בית אביה יש הלא בעל השדה לא יניחם לעמוד שם יותר אחר שנתייבשו והבעל יקוץ אותם לעצים וכן משמע נמי מעיקרא דבעי לאוקמי פלוגתייהו בנפלו לה זיתים בשדה שלה ופליגי אבל בשדה שאינה שלה דברי הכל ימכרם ופריך והא עבדים ושפחות זקנים דהוי כנפלו בשדה שאינה שלה ופליגי והנהו עבדים ושפחות ע״כ כשעושין קצת מלאכה דאי לאו הכי מה מכירה שייך בהם דמי יקנה וה״נ מיירי דאיכא בזיתים קצת פירי ולכך הוו קרנא אפילו לאביי ולפי שאין עושין אלא פירות מועטין ילקח בהן קרקע ויאכל פירות וזהו טובת שניהם אבל בשמעתין דליכא פרי אז העצים מיקרו פרי לאביי וי״ל דמ״מ מוכח שפיר דקרנא הוי אפילו כשיבש לגמרי ולהכי קאמר תנא קמא ילקח בהן קרקע אפילו מעתה שעושין קצת פירות לטובתו של בעל ופליג ארשב״ג דאמר לא תמכור משום שבח בית אביה ולא חיישינן לטובת הבעל כל זמן שעושין קצת פירות עד שתייבש לגמרי ואז ילקח בהן קרקע אבל לאביי דאמר פרי הוי וכשייבש לגמרי נוטל בעל הבית הכל אם כן אין זה טובת הבעל מה שלקח בהן קרקע ואוכל פירות משלו כי טוב לו יותר להמתין מעט עד שתייבש לגמרי ויהא הכל שלו: