Back
Bava Metzia
Daf 15aהַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם, כָּאן – בִּשְׁבָח שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לִכְתֵפַיִם.
of the field that reaches one’s shoulders,
RASHI
המגיע לכתפים קרוב ליקצר אלא שעדיין צריכין לקרקע. הוי להו כפירות גמורין ואין בעל חוב גובה אותו בלא יציאה:
וְהָא מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם, וְקָא מַגְבֵּי שְׁמוּאֵל אֲפִילּוּ בִּשְׁבָח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם!
The Gemara asks: But there were daily incidents of this type, and Shmuel would collect payment from buyers even for enhancement that reaches one’s shoulders, without requiring the creditors to compensate them for their expenses.
RASHI
והא מעשים בכל יום דיני טורפי מקח באין לפני שמואל ומגבי לבעל חוב כל השבח עם הקרקע ואפילו מגיע לכתפים כל זמן שצריכין לקרקע:
הא דקתני נוטל יציאה מבעל חוב דלא מסיק ביה בעל חוב במוכר שיעור ארעא ושבחא הלכך יהיב בעל חוב ללוקח שבחיה ומסליק ליה והאי דנקט למלתיה בלשון יציאה ולא תנא נוטל כנגד החוב מבעל הקרקע והמותר מבע"ח לאשמועינן היא גופא אתא דהיכא דיציאה יתירה על השבח אין לו אלא יציאה שיעור שבח:
לָא קַשְׁיָא: הָא – דְּמַסֵּיק בֵּיהּ כְּשִׁיעוּר אַרְעָא וּשְׁבָחָא, הָא – דְּלָא מַסֵּיק בֵּיהּ אֶלָּא כְּשִׁיעוּר אַרְעָא, דְּיָהֵיב לֵיהּ שְׁבָחֵיהּ וּמְסַלֵּיק לֵיהּ.
The Gemara answers that this is not difficult; these instances when Shmuel did not require the creditor to compensate the purchaser were cases where the creditor was owed by the debtor the same amount of money as the value of the land and the enhancement. That baraita , which states that the creditor must compensate the purchaser for the enhancement, is referring to a case where he was owed by the debtor only the same amount of money as the value of the land, without the enhancement, as in this case the creditor gives the buyer the value of his enhancement to the land and thereby dismisses from the buyer any claim to the land.
TOSAFOT
הא דלא מסיק אלא שיעור ארעא תימה כיון דלא מסיק אלא שיעור ארעא אמאי נוטל שבח היתר על היציאה וי"ל דבלאו הכי פריך שפיר הניחא כו' ולפי המסקנא דמוקי באפותיקי א"ש דאע"פ דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא נותן לו היציאה ללוקח והשבח היתר על היציאה לוקח חנם כדין יורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: אִי אִית לֵיהּ זוּזֵי לְלוֹקֵחַ – לָא מָצֵי מְסַלֵּיק לֵיהּ לְבַעַל חוֹב – שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: כִּי אִית לֵיהּ זוּזֵי לְלוֹקֵחַ – מָצֵי מְסַלֵּיק לֵיהּ לְבַעַל חוֹב, נֵימָא לֵיהּ: אִילּוּ הֲוָה לִי זוּזֵי – הֲוָה מְסַלְּקִינָךְ מִכּוּלָּהּ אַרְעָא, הָשְׁתָּא דְּלֵית לִי זוּזֵי – הַב לִי גַּרְבָּא דְּאַרְעָא בְּאַרְעָא שִׁיעוּר שְׁבָחַאי!
The Gemara asks: This works out well according to the one who says that even if the purchaser has money, he is unable to dismiss the creditor from his claim to the land by paying its value. But according to the one who says that when the purchaser has money he can dismiss the creditor
RASHI
הניחא למאן דאמר כו' פלוגתא היא בכתובות (דף צא:):
אי אית ליה זוזי ללוקח לפרוע החוב:
לא מצי מסלק ליה לבע"ח מן ארעא דבע"ח קדים:
שפיר דמצי למימר דהיכא דיש קרקע מותר על החוב עם השבח מסלק ליה ללוקח בזוזי על כרחו דלוקח ולא מצי אמר לוקח הב לי מן ארעא שיעור שבחי דאמר כוליה דידי ואת ירדת בה שלא ברשות:
דשוייא נהליה לוה לבעל חוב אפותיקי להא ארעא והכל מודים בזו דאי הוה ליה זוזי ללוקח לא הוה מצי מסלק ליה:
TOSAFOT
הניחא למ"ד כו' מפורש בהמקבל (לקמן בבא מציעא דף קי:). (ועיין בכתובות דף צא: ד"ה מאי):
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁעֲשָׂאוֹ אַפּוֹתֵיקִי, דַּאֲמַר לֵיהּ לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ.
The Gemara answers: Here we are dealing with a case where the debtor, who sold this land to the purchaser, set aside his land as designated repayment [ apoteiki ]
RASHI
הכא במאי עסקינן האי ברייתא דלעיל:
TOSAFOT
כגון דשוייא אפותיקי השתא מצי איירי דמסיק ביה אפי' שיעור ארעא ושבחא ואפ"ה כיון דשוייא אפותיקי צריך ליתן היציאה כדין יורד כו' כדאמרי' בפרק המקבל (שם.) גבי יתומים אומרים אנו השבחנו ורוצים היציא' דמיירי באפותיקי ואע"ג דמסיק בהו שיעור ארעא ושבחא דהא אם אביהם השביח גובה הכל ומיהו אין ראיה דשאני יתומים שאין להם על מי לחזור ליקח היציאה דכיון שעשה אביהם אפותיקי הרי הוא כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות שאינו מפסיד היציאה אבל בלוקח שאינו מפסיד כלום שהמוכר משלם לו היציאה והשבח שזה פוטרו מחובו מצינו למימר דאפילו באפותיקי כיון דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא שקיל הכל שבשביל שעשאה אפותיקי לא יגרע כחו וא"ת כיון דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו כשמוכר לאחר הוה ליה כלוקח מגזלן שהרי אינו של מוכר א"כ למה נוטל מן המוכר השבח היתר על היציאה והא לוקח מגזלן לשמואל לית ליה שבחא וי"ל כגון שמכרה קודם שבא זמנו של בעל חוב דחל המקח עד הזמן ולא דמי לגזלן שלא חל המקח כלל דזוזי הוו הלואה ואם ישלם שבח הוה ליה רבית ואפילו מכרה אחר הזמן היה סבור לפייס בע"ח בזוזי וחל המקח עד שטרפה ממנו:
הִכִּיר בָּהּ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ וּלְקָחָהּ. אָמַר רַב: מָעוֹת – יֵשׁ לוֹ, שְׁבָח – אֵין לוֹ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מָעוֹת אֵין לוֹ.
§ In a case where one who bought a field from a robber recognized that it was not the seller’s,
RASHI
הכיר בה לוקח בקרקע זו:
שאינה שלו של מוכר שגזולה היתה אצלו ולקחה:
מעות יש לו מן המוכר לכשיוציאנה נגזל מידו:
שבח אין לו שקרקע זה אינו קנוי לו:
TOSAFOT
מעות יש לו שבח אין לו תימה בהגוזל קמא (ב"ק דף צה. ושם: ד"ה דלמא) תנא ה' גובין מן המחוררין שבח ומוקי לה בת"ח דידע דקרקע אינה נגזלת אלמא אפילו בהכיר בה יש לו שבח וי"ל דהתם מיירי כשקיבל עליו אחריות:
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַב סָבַר: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁקַּרְקַע אֵין לוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם פִּקָּדוֹן. וְנֵימָא לֵיהּ לְשׁוּם פִּקָּדוֹן! סָבַר: לָא מְקַבֵּל.
The Gemara asks: With regard to what principle do Rav and Shmuel disagree? The Gemara answers: Rav holds that such a person knows that the sale is invalid and that he does not have the right to the land, and therefore he clearly resolved to give the money to the seller as a deposit. The Gemara asks: But if that is his objective, let him say to the seller explicitly that he is giving him the money as a deposit. The Gemara answers: The purchaser thought that the seller would not accept it as a deposit, and therefore he gave it to him in this fashion so that he would hold it for him in the interim.
RASHI
לא מקבל לשמור:
וּשְׁמוּאֵל סָבַר: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁקַּרְקַע אֵין לוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם מַתָּנָה. וְנֵימָא לֵיהּ לְשׁוּם מַתָּנָה! כְּסִיפָא לֵיהּ מִילְּתָא.
And Shmuel holds that such a person knows that he does not have the right to the land, and therefore he clearly resolved to give the money to the seller as a gift. The Gemara asks: But if so, let him say to the seller that he is giving him the money as a gift. The Gemara answers: If he would say so explicitly, the matter would be embarrassing for the seller. Therefore, the purchaser used this ploy in order to give a gift to the seller.
TOSAFOT
ונתן לו לשם מתנה אבל בערכין פרק המוכר שדה (דף כט: ושם) גבי המוכר שדהו בשנת היובל עצמה דאמר שמואל מעות חוזרין ליכא למימר אדם יודע שאין מכר ביובל דאין זה פשוט דהא אמר רב מכורה ויוצאה:
וְהָא פְּלִיגִי בֵּיהּ חֲדָא זִימְנָא, דְּאִיתְּמַר: הַמְקַדֵּשׁ אֶת אֲחוֹתוֹ, רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִין, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מָעוֹת מַתָּנָה. רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִין, אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם פִּקָּדוֹן. וְנֵימָא לָהּ לְשׁוּם פִּקָּדוֹן! סָבַר: לָא מְקַבְּלָה מִינֵּיהּ.
The Gemara asks: But didn’t Rav and Shmuel already disagree about this principle one time?
RASHI
מעות חוזרין הקדושין חוזרין לו:
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מָעוֹת מַתָּנָה, אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם מַתָּנָה. וְנֵימָא לָהּ לְשׁוּם מַתָּנָה! כְּסִיפָא לָהּ מִילְּתָא.
And Shmuel says: The money is considered to be a gift because a person knows that betrothal does not take effect with his sister, and he decided to give the money to her for the purpose of a gift. The Gemara again raises a difficulty: And let him explicitly say to her that he is giving it to her for the purpose of a gift. The Gemara answers: He thought the matter would be embarrassing to her and she would refuse to accept the money. He therefore attempted to give it her by an alternative method.
צְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא – בְּהָא קָאָמַר רַב, דְּלָא עָבְדִי אֱינָשֵׁי דְּיָהֲבִי מַתָּנוֹת לְנוּכְרָאָה. אֲבָל גַּבֵּי אֲחוֹתוֹ – אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל.
The Gemara explains: It is necessary to present the disagreement in both instances because if it were stated only with regard to that case, of buying property from a robber, one might have reasoned that it is specifically in that case that Rav says that the money returns to the purchaser, as people do not tend to give gifts to non-relatives, and therefore it is clear that the purchaser intended for the money to be a deposit. But with regard to the case of one who betroths his sister, one might say that Rav concedes to Shmuel that the money was given as a gift. It is therefore necessary to present Rav’s opinion in both cases.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָךְ – בְּהָךְ קָאָמַר שְׁמוּאֵל, אֲבָל בְּהָא – אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב, צְרִיכָא.
And conversely, if the disagreement were stated only in that case, i.e., betrothal of one’s sister, one might have reasoned that it is only in that case that Shmuel says the money is a gift, but in this case, where the purchaser is a non-relative, one might say that Shmuel concedes to Rav that the money is a deposit. It is therefore necessary to present the disagreement in both instances.
בֵּין לְרַב דְּאָמַר פִּקָּדוֹן, בֵּין לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר מַתָּנָה, הַאי לְאַרְעָא בְּמַאי קָא נָחֵית, וּפֵירוֹת הֵיכִי אָכֵיל?
The Gemara asks: Both according to Rav, who says that the money is a deposit, and according to Shmuel, who says that the money is a gift, when this purchaser takes possession of the land despite knowing that his acquisition is invalid, with what justification does he take possession of the land, and how does he justify consuming its produce?
RASHI
בין לרב דאמר כו' כלומר היכי מצינן לומר טעמא דרב משום דגמר ונתן לשום פקדון וטעמא דשמואל משום דגמר ונתן לשום מתנה ואי הוה דעתיה לחד מהנך היכי הוה נחית להאי ארעא לעובדה ולאכול פירותיה על כרחיה סבור היה שיהא המכר קיים ולא היה בקי בדין וטעמא דפלוגתא דרב ושמואל טעם אחרינא הוא:
סָבַר: אֲנָא אֵיחוֹת לְאַרְעָא, וְאִיעֲבִיד וְאֵיכוּל בְּגַוֵּיהּ, כִּי הֵיכִי דַּהֲוָה קָא עֲבֵיד אִיהוּ. לְכִי אָתֵי מָרֵיהּ דְּאַרְעָא, זוּזָאי נֶהֱווּ, לְרַב דְּאָמַר פִּקָּדוֹן – פִּקָּדוֹן, לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר מַתָּנָה – מַתָּנָה.
The Gemara answers that the purchaser reasons: I will take possession of the land,
RASHI
דהוה עביד הגזלן:
לרב דאמר פקדון פקדון כלומר אליבא דרב מפרשינן דהאי מימר אמר זוזי נהוו פקדון ולשמואל מפרשינן דהאי אמר זוזי נהוו מתנה:
אֲמַר רָבָא: הִלְכְתָא, יֵשׁ לוֹ מָעוֹת וְיֵשׁ לוֹ שְׁבָח, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּירַשׁ לוֹ אֶת הַשְּׁבַח. הִכִּיר בָּהּ שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, וּלְקָחָהּ, מָעוֹת – יֵשׁ לוֹ, שְׁבָח – אֵין לוֹ.
Rava said: With regard to the aforementioned halakhic disputes, the halakha
RASHI
הלכתא בפלוגתא קמייתא יש לו מעות ויש לו שבח:
ואע"פ דלא פירש ולית לן דשמואל דאמר שבח צריך לימלך:
אַחֲרָיוּת טָעוּת סוֹפֵר הוּא, בֵּין בְּשִׁטְרֵי הַלְוָאָה בֵּין בְּשִׁטְרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר.
Rava issued another ruling with regard to a dispute cited above: Omission of the guarantee of the sale from the document is a scribal error.
RASHI
ואחריות טעות סופר הוא ולית לן דשמואל דאמר שעבוד צריך לימלך:
בְּעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב: חָזַר וּלְקָחָהּ מִבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מַה מָּכַר לוֹ רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי – כָּל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ.
§ Shmuel asked Rav: If one robbed another of a field and sold it, and then purchased it from the original owner,
RASHI
חזר גזלן ולקחה מבעלים הראשונים לאחר שמכר ללוקח:
מהו להיות במקום בעלים כאילו לקחה אחר ויוציאה מיד הלוקח:
אמר ליה לא מצי לאפוקה שכשמכר מכר לו כל זכות שתבא לידו וכשלקחה לא לקחה אלא כדי שתהא מקוים ביד הלוקח:
TOSAFOT
חזר ולקחה כו' בלא הכיר בה מיירי וקמיבעיא ליה אם הגזלן יכול לבטל המקח ולהחזיר לו מעותיו או לאו:
מַאי טַעְמָא? מָר זוּטְרָא אֲמַר: נִיחָא לֵיהּ דְּלָא נִקְרִיֵּיהּ גַּזְלָנָא, רַב אַשִׁי אֲמַר: נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיקוּ בְּהֵמָנוּתֵיהּ.
The Gemara asks: What is the reason that the robber would buy the land he had already sold in order to retroactively uphold the sale? Mar Zutra said: It is preferable for him
RASHI
דלא ליקרייה גזלנא שלא יחרפנו לוקח זה כשיוציאנה נגזל מידו ויקראנו גזלן לכך חוזר להעמיד ממכרו:
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּמִית לוֹקֵחַ. מַאן דְּאָמַר נִיחָא לֵיהּ דְּלָא לִקְרִיֵּיהּ גַּזְלָנָא
The Gemara asks: What is the practical difference between these two opinions? The Gemara answers: The practical difference between them is in a case where the purchaser died. According to the one who says that the robber bought it because it is preferable for him not to be called a robber,
RASHI
דמית לוקח לאחר שלקחה גזלן מן הבעלים והגזלן בא להוציאה מבניו:
למ"ד לא חזר להעמיד ממכרו אלא דלא ליקרייה לוקח גזלן:
TOSAFOT
דמית לוקח פרש"י אחר שלקחה ואין נראה דמיד שקנה הגזלן זכה בו לוקח ואטו משום דמית ליה בתר הכי פקע כחו אלא יש לומר דמית קודם שלקחה הגזלן מנגזל (ומית גזלן) צ"ל שהיה חולה או גוסס בשעה שלקחה מנגזל: