Back
Bava Metzia
Daf 24bוְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם רַבָּנַן, מִי קָתָנֵי הֵן שֶׁלּוֹ? ״אֵינוֹ חַיָּיב לְהַכְרִיז״ קָתָנֵי, וְיַנִּיחַ וְיֵיתֵי יִשְׂרָאֵל וְיָהֵיב בֵּיהּ סִימָנָא, וְשָׁקֵיל.
And if you wish, say instead that actually the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis. Is it taught in the mishna that the items are his? It is taught that he is not obligated to proclaim his find. He may not keep them, but he shall place the items in his possession and a Jew will come and provide a distinguishing mark to describe the items and take them.
RASHI
ואיבעית אימא לעולם רבנן ובשאינה טמון ולא תפשוט מינה דמודו ליה ברוב כנענים:
מי קתני כו׳ אינו חייב להכריז קתני דכיון דרובא כנענים דלמא דכנענים הוא ושלו נמי לא הויא דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא:
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב אַסִי: מָצָא חָבִית יַיִן בְּעִיר שֶׁרוּבָּהּ נָכְרִים – מוּתֶּרֶת מִשּׁוּם מְצִיאָה, וַאֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן בָּהּ סִימָן – מוּתֶּרֶת בִּשְׁתִיָּה לְמוֹצְאָהּ.
Come and hear a proof from that which Rav Asi says: If one found a barrel of wine
RASHI
מותרת משום מציאה דאינו חייב להכריז:
ואסורה בהנאה ולקמיה פריך א״כ מה היתר יש במציאתה:
בא ישראל ונתן סימן יצאת מספק יין כנענים ומותרת בשתיה למוצאה דכיון דרובא כנענים נתייאשו הבעלים:
כְּמַאן – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, שְׁמַע מִינָּהּ: כִּי קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – בְּרוֹב נָכְרִים, אֲבָל בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל – לָא. לְעוֹלָם אֵימָא לְךָ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל נַמִי קָאָמַר, וְרַב אַסִי סָבַר לָהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.
The Gemara explains the proof: In accordance with whose opinion is this statement of Rav Asi? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar.
TOSAFOT
סבר כוותיה בחדא ולא בעי למימר דסבר כרבנן דא״כ תפשוט דמודו רבנן ברוב כנענים ומכל מקום יש לפשוט דהלכה כמותו ברוב כנענים:
וְכִי מֵאַחַר דַּאֲסִירָא בַּהֲנָאָה, מוּתֶּרֶת מִשּׁוּם מְצִיאָה לְמַאי הִלְכְתָא? אֲמַר רַב אַשִׁי: לְקַנְקַנָּהּ.
The Gemara clarifies: And once it was established that deriving benefit from the wine is prohibited, then with regard to the fact that it is permitted in terms of the halakhot of finding lost items, for what matter is that halakha relevant? Rav Ashi said: It is relevant with regard to deriving benefit from its container, which is permitted.
הַהוּא גַּבְרָא דְּאַשְׁכַּח אַרְבָּעָה זוּזֵי דְּצַיְּירִי בִּסְדִינָא וּשְׁדוּ בִּנְהַר בִּירָן. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַכְרִיז. וְהָא זוּטוֹ שֶׁל יָם הוּא! שָׁאנֵי נְהַר בִּירָן, כֵּיוָן דְּמִתְקִיל לָא מִיַּאַשׁ. וְהָא רוּבָּא נָכְרִים נִינְהוּ, שְׁמַע מִינָּהּ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ בְּרוֹב נָכְרִים! שָׁאנֵי נְהַר בִּירָן, דְּיִשְׂרָאֵל סָכְרוּ לֵיהּ, וְיִשְׂרָאֵל כָּרוּ לֵיהּ. כֵּיוָן דְּיִשְׂרָאֵל סָכְרוּ לֵיהּ – אֵימוּר מִיִּשְׂרָאֵל נְפַל, וְכֵיוָן דְּיִשְׂרָאֵל כָּרוּ לֵיהּ – לָא מִיַּאַשׁ.
The Gemara relates: There was a certain man who found four dinars that were bound in a cloth and cast into the Biran River.
RASHI
ושדו בנהר בירן ומושלכין בנהר בירן:
דמתקיל יש בו מכשולים אבנים וסתימת גדר שעושין לדגים ולא מיאש סבר לא יוכל הנהר להוליכם חוץ למכשולים ורגילים היו לסוכרו ולנקותו ולכרותו שישטפו מימיו וסומך שימצאם כשיסכרו אותו וינקום:
סכרו ליה שקורין נשנ״ש בלע״ז כמו עושי שכר אגמי נפש (ישעיהו יט):
אימא מישראל נפיל לפיכך חייב להכריז ולא אמרינן יניח כדאמרינן לעיל ברוב כנענים לרבנן:
לא מיאש שהכורה ימצאם:
רַב יְהוּדָה הֲוָה שָׁקֵיל וְאָזֵיל בַּתְרֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל בְּשׁוּקָא דְּבֵי דַיְסָא, אֲמַר לֵיהּ: מָצָא כָּאן אַרְנָקֵי מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן בָּהּ סִימָן מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיב לְהַחֲזִיר. תַּרְתֵּי? אֲמַר לֵיהּ: לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. כִּי הָא דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אַשְׁכַּח הָנָךְ חֲמָרֵי בְּמַדְבְּרָא, וְאַהַדְּרִינְהוּ לְמָרַיְיהוּ לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.
The Gemara relates: Rav Yehuda was moving along behind Mar Shmuel in the market where pounded grain was sold. Rav Yehuda said to Shmuel: If one found a purse [arnakei]
RASHI
דבי דיסא שמוכרים שם חטים כתושין לדייסא ורבים מצויין שם:
בתר תריסר ירחי שתא מצאם:
TOSAFOT
לבתר תריסר ירחי שתא כו׳ פי׳ הן עצמן החזיר אע״ג דלא היה צריך ליתן רק דמיהם כדתנן בפרקין (דף כח:) כל דבר שעושה ואוכל מטפל בו י״ב חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אבל רש״י פירש שמצאן אחר י״ב חדש שנאבדו קשה דמנלן. שיהא בשביל כך למוצא דהאובד אינו מתיאש שסבור שהמוצא יסבור שמקרוב נאבדו ויכריז:
לפנים משורת הדין מאשר יעשון נפקא לן לקמן בפרקין (בבא מציעא דף ל:) תימה דלא מייתי קרא הכא כדמייתי לקמן בעובדא דר׳ ישמעאל ובהגוזל קמא (ב״ק דף ק. ושם ד״ה לפנים) בעובדא דרבי חייא במראה דינר לשולחני ונמצא רע ולקמן בסוף פרק האומנין (בבא מציעא דף פג.) מייתי קרא אחרינא למען תלך בדרך טובים שהוא מדברי קבלה ושביק קרא דאשר יעשון שהוא מדברי תורה וי״ל דלא מייתי קרא דאשר יעשון אלא במקום שאחרים חייבין והוא פטור כמו במראה דינר דאחרים דבעו למילף חייבים ור׳ חייא דלא בעי למילף פטור ולפנים משורת הדין שילם כמו אחרים וכן בעובדא דרבי ישמעאל דזקן ואינו לפי כבודו הוה ועשה לפנים משורת הדין כמו אחרים והכא בשמעתין דהדרינהו בתר תריסר ירחי שתא כ״ע פטורים לכך לא מייתי קרא הכא ומ״מ משום לפנים משורת הדין בעי ליה לאהדורי כיון שאינו מתחסר ממונא אבל בסוף האומנין (שם) בהנהו שקולאי ששברו לו החבית ועשו לו הפסד גדול משום לפנים משורת הדין אין לו להפסיד לכך מייתי קרא למען תלך בדרך טובים:
רָבָא הֲוָה שָׁקֵיל וְאָזֵיל בַּתְרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּשׁוּקָא דְּגִלְדָאֵי, וְאָמְרִי לָהּ בְּשׁוּקָא דְּרַבָּנַן, אֲמַר לֵיהּ: מָצָא כָּאן אַרְנָקֵי מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בָּא יִשְׂרָאֵל וְנָתַן בָּהּ סִימָן מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וַהֲלֹא עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ! נַעֲשָׂה כְּצוֹוֵחַ עַל בֵּיתוֹ שֶׁנָּפַל, וְעַל סְפִינָתוֹ שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם.
The Gemara relates: Rava was moving along behind Rav Naḥman in the tanner’s market, and some say in the marketplace frequented by the Sages. Rava said to Rav Naḥman: If one found a purse here, what is the halakha? Rav Naḥman said to him that the halakha is as the mishna states: These belong to him. Rava asked him: If a Jew came and provided a distinguishing mark to describe it, what is the halakha? Rav Naḥman said to him that in this case as well, the halakha is as the mishna states: These belong to him. Rava asked: But isn’t the owner justifiably standing and screaming that the purse belongs to him? Rav Naḥman said to him: He becomes as one who screams to no avail about his house that collapsed or about his ship that sank in the sea.
RASHI
דגלדאי רצענים:
הַהוּא דַּיּוֹ דְּשָׁקֵיל בִּשְׂרָא בְּשׁוּקָא, וְשַׁדְיֵהּ בְּצִנִיָּיתָא דְּבֵי בַּר מָרְיוֹן. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי. אֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ. וְהָא רוּבָּא דְּיִשְׂרָאֵל נִינְהוּ, שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל! שָׁאנֵי דַּיּוֹ, דִּכְזוּטוֹ שֶׁל יָם דָּמֵי. וְהָא אָמַר רַב: בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן אָסוּר! בְּעוֹמֵד וְרוֹאֵהוּ.
The Gemara relates: There was a certain kite
RASHI
דיו עוף שקורין אוזלטו״ר והוא לשון דיה:
ושדיה בצנייתא דבי בר מריון השליכתו בין דקלים של בר מריון:
אסור שמא נתחלף בנבילה:
ורואהו משנטלו עד שהשליכו:
TOSAFOT
אתא לקמיה דרב גרסי׳ כדמשמע בירושלמי פרק אין מעמידין ואפילו לספרים דגרסי אביי פריך שפיר מבשר שנתעלם מן העין דאף ע״ג דלא קיימא לן כרב כדפרישית לעיל (בבא מציעא דף כג ד״ה מחרוזות) מדפריך בפרק גיד הנשה (חולין דף צה: ושם) ורב היכי אכיל בשרא מ״מ פריך שפיר דכיון דחזי המוצא שהעוף השליכם שם אפילו מאן דפליג ארב מודה הכא דאסור דאימור נטלה מעיר שרובה כנענים ומשני בעומד ורואהו שנטלה מעיר שרובה טבחי ישראל ולרב מיירי בעומד ורואה שנטלה לפני טבחי ישראל:
רַבִּי חֲנִינָא מָצָא גְּדִי שָׁחוּט בֵּין טִבֶּרְיָא לְצִיפּוֹרִי וְהִתִּירוּהוּ לוֹ. אֲמַר רַבִּי אַמִי: הִתִּירוּהוּ לוֹ מִשּׁוּם מְצִיאָה – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, מִשּׁוּם שְׁחִיטָה – כְּרַבִּי חֲנַנְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. דְּתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁאָבְדוּ לוֹ גְּדָיָיו וְתַרְנְגוֹלָיו הָלַךְ וּמְצָאָן שְׁחוּטִין – רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, וְרַבִּי חֲנַנְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתִּיר.
The Gemara relates: Rabbi Ḥanina found a slaughtered young goat
TOSAFOT
הרי שאבדו כו׳ ה״ה נגנבו ואע״ג דעבר על לא תגנוב לא עבר על לאו דנבילה ובתוספתא (פ״ב דחולין) תניא בהדיא הרי שאבדו או נגנבו והכא נקט אבדו אורחא דמילתא:
אֲמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה כְּשֶׁמְּצָאָן בְּאַשְׁפָּה, וְדִבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי כְּשֶׁמְּצָאָן בַּבַּיִת. מִדְּהִתִּירוּהוּ לוֹ מִשּׁוּם שְׁחִיטָה – רוּבָּא יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ, שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ בְּרוֹב יִשְׂרָאֵל! אֲמַר רָבָא: רוֹב נָכְרִים וְרוֹב טַבָּחֵי יִשְׂרָאֵל.
Rabbi Yehuda HaNasi says: The statement of Rabbi Yehuda appears to be correct in a case where he found the slaughtered animals in a garbage dump, as the concern is that they were thrown away because the slaughter was unfit. And the statement of Rabbi Ḥananya, son of Rabbi Yosei HaGelili, appears correct in a case where he found them in the house. The Gemara infers: From the fact that the Sages permitted the meat to him in terms of the halakhot of slaughter, apparently, this place is one where there is a majority of Jews. Conclude from it that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar even in a place where there is a majority of Jews. Rava said: It is a place where there is a majority of gentiles but the majority of slaughterers are Jews.
RASHI
כשמצאו באשפה שדרך נבילה להשליכה באשפה:
TOSAFOT
שמצאן באשפה בפ״ק דחולין (ד׳ יב:) מפרש נראין דברי רבי יהודה לרבי חנניא כשמצאן באשפה שבשוק שאף רבי חנניא לא פליג עליה אלא באשפה שבבית ובעובדא דהכא שמצאן בדרך בלא אשפה הוי כאשפה שבבית:
רַבִּי אַמִי אַשְׁכַּח פַּרְגִּיּוֹת שְׁחוּטוֹת בֵּין טִבֶּרְיָא לְצִיפּוֹרִי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִי, וְאָמְרִי לָהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לָהּ בֵּי מִדְרָשָׁא. וַאֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אַשְׁכַּח קִיבּוּרָא דְּאָזְלִי בֵּיהּ אַזְלוּיֵי, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לָהּ בְּבֵי מִדְרָשָׁא, וַאֲמַרוּ לֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ.
The Gemara relates: Rabbi Ami found slaughtered fledglings between Tiberias and Tzippori. He came before Rabbi Asi
RASHI
פרגיות גוזלות:
אשכח קיבורי דאזלי ביה אזלויי מצא פקעיות של טווי למכמורות ורשתות במקום שהציידין מצויין:
אזלוי ציידים העושים מכמורות:
TOSAFOT
אתא לקמיה דרבי אסי גרסי׳ אע״ג דבכל דוכתי חשיב רבי אמי ברישא כדאמר (גיטין דף נט:) רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל אף על גב שגדול ממנו אין תימה שבא לפניו לישאל לפי שחבירו היה אבל אי גרסינן רבי אבא קשה דרבי אבא היה תלמידו של רבי אמי כדמוכח גבי נסכא דרבי אבא (שבועות דף מז) ואיך היה בא לפניו (לעולם):
מתני׳ וְאֵלּוּ חַיָּיב לְהַכְרִיז: מָצָא פֵּירוֹת בִּכְלִי, אוֹ כְּלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא, מָעוֹת בְּכִיס, אוֹ כִּיס כְּמוֹת שֶׁהוּא, צִבּוּרֵי פֵירוֹת, צִבּוּרֵי מָעוֹת,
And for these found items, one is obligated to proclaim his find: If one found produce inside a vessel, or a vessel by itself;
RASHI
מתני׳ מצא פירות בכלי וסתם כלי יש בו סימן:
כמות שהוא ריקן:
כיס יש בו סימן לבעלים:
צבורי פירות בגמ׳ מפרש סימנייהו או מנין או מקום: