Back
Bava Metzia
Daf 35bאַגְבֵּיהּ אִיהוּ בְּחוֹבוֹ, פְּלִיגִי בָּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. חַד אָמַר: הָדְרָה, וְחַד אָמַר: לָא הָדְרָה.
With regard to a case where the debtor, not the court, authorized his creditor to repossess the land for his debt,
RASHI
אגביה איהו בחובו לעיל מיהדר גבי שומא כלומר אם לא שמוה ב״ד למלוה על כרחו של לוה וקם ליה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זה בחובך:
מַאן דְּאָמַר לָא הָדְרָה – סָבַר: הַאי זְבִינֵי מְעַלְיָא הִיא, דְּהָא מִדַּעֲתָא דְּנַפְשֵׁיהּ אַגְבֵּיהּ. וּמַאן דְּאָמַר הָדְרָה – סָבַר: לָא זְבִינֵי מְעַלְיָא הוּא, וְהַאי דְּאַגְבֵּיהּ מִדַּעֲתֵיהּ וְלָא אֲתָא לְדִינָא – מֵחֲמַת כִּיסּוּפָא הוּא דְּאַגְבֵּיהּ.
The Gemara elaborates: The one who says that the repossession based on the appraisal is not reversed holds that this is a full-fledged sale, as he authorized the repossession at his own initiative. Consequently, he cannot retract it. And the one who says that the repossession based on the appraisal is reversed holds that it is not a full-fledged sale. And the fact that he authorized the repossession at his initiative and did not wait to come to court for a ruling that his land be repossessed does not make it a full-fledged sale. It was only due to his desire to avoid embarrassment that he authorized the repossession.
וּמֵאֵימַת אָכֵיל פֵּירֵי? רַבָּה אֲמַר: מִכִּי מַטְיָא אַדְּרַכְתָּא לִידֵיהּ, אַבַּיֵי אֲמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ.
The Gemara clarifies the halakhot of repossession: And when a creditor repossesses the debtor’s land, from when does he consume the produce of that land?
RASHI
מאימתי אוכל פירות מי ששמו לו ב״ד קרקע בחובו מאימת היא קנויה לו לאכול פירות:
אדרכתא לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמרינן בפ״ק (דף טו) דב״ד כותבין אדרכתא שטר פסק דין אנכסי לוה שבכל מקום שימצאם משלו יקחם ומוסרין לו השטר:
עדיו בחתומיו מיום שנחתם שטר האדרכתא בב״ד אע״פ שלא בא לידו:
רָבָא אֲמַר: מִכִּי שְׁלִימוּ יְמֵי אַכְרַזְתָּא.
Rava said: He consumes the produce from the time when the days of proclamation conclude. After property belonging to the debtor is located, the court proclaims that the property will be auctioned to raise funds to repay the debt. Therefore, even after the document of authorization reaches him, the creditor is not entitled to the produce, as someone else may purchase it. If the creditor enters the highest bid, he is entitled to the produce.
RASHI
מכי שלמו ימי אכרזתא אע״פ שבאה אדרכתא לידו ולא מצא נכסים ללוה עד לאחר זמן וכשמצא הוזקק לבא לב״ד ומכריזין שיש כאן קרקע למכור כדאמרינן בערכין (דף כא:) ואם בא זה וקיבלה ביותר ממה ששמוה אחרים מוסרין אותה בידו לאחר שכלו ימי הכרזה ובמסכת ערכין מפרש כמה ימים מכריזין בפ׳ שום היתומים (שם) ועד דשלמו הנך יומי הוי פירי דלוה:
TOSAFOT
רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא וא״ת שלהי הנושא (כתובות דף קד: ושם ד״ה ה״ג) דאמר רבא אחוי אדרכתיך והתם רבא גרסינן מדאמר והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא והיינו רבא דפסיק כן לעיל בפ״ק (בבא מציעא דף טו: ושם) וי״ל אחוי לי אדרכתיך דאי שפיר כתיבא הוה גבי מיומא דאכרזתא ואית דגרסי בשמעתין רבא אמר מכי מטא אדרכתא לידיה ובתר הכי רבה ולפי זה אתי טפי בפשיטות ההיא דהנושא והקדים רבא לאביי ורבה משום דאדרכתא קודם לאכרזתא ודברי אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מיושב טפי לשנות בתר דברי רבא מקודם:
מתני׳ הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵירוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר וּמֵתָה כְּדַרְכָּהּ – יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ? אֶלָּא, תַּחֲזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים.
In the case of one who rents a cow
RASHI
מתני׳ השוכר פרה מחבירו ועמד שוכר והשאילה לאחר לעשות בה ימי שכירותו:
ישבע השוכר למשכיר:
שמתה כדרכה ופטור שהשוכר אינו חייב באונסין:
והשואל שהוא חייב באונסין משלם לשוכר:
TOSAFOT
תחזור פרה לבעלים הראשונים אין לפרש משום דא״ל משכיר לשוכר פרתי גבך דהשואל שילם דמיה דבפ׳ השואל (לקמן בבא מציעא דף צו: ושם) בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שוכר הוי או שואל הוי היכא דאגרה פרה מעלמא ואינסיבא אליבא דרבנן ודאי בעלה פטור משום דאשתו עמו במלאכתו והויא שאלה בבעלים. (ואשה חייבת כדין שוכר) כי תבעי לך אליבא דר׳ יוסי שואל הוי להתחייב לבעלים הראשונים במתה כדרכה או שוכר הוי ופטור והשתא התם כיון דלרבנן הבעל פטור מן האשה משום דהוי שאלה בבעלים לא יתחייב נמי לר׳ יוסי לבעלים הראשונים אלא טעמא דרבי יוסי הוי משום דסבר דשוכר לא קני אלא בשבועה ומשכיר יאמר לו דל אנת ודל שבועתך ומשתעינא דינא בהדי שואל ואפילו אם יש עדים שמתה כדרכה דאין השוכר צריך לישבע מ״מ לא קני לה אלא בהבאת עדים ויאמר לו אני פוטרך מהבאת עדים ורבנן סברי דשוכר קני לה במיתה ופליגי בדברי המקשה והמתרץ שבגמ׳ ונראה אם המשכיר עצמו היה שם בשעת שמתה ביד שואל שר׳ יוסי יודה לדברי רבנן דהתם ודאי קני לה במיתה גרידא דהשתא אין השוכר צריך לעשות כלום:
גמ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין לְאַבַּיֵי: מִכְּדִי שׂוֹכֵר בְּמַאי קָנֵי לְהַאי פָּרָה – בִּשְׁבוּעָה,
Rav Idi bar Avin said to Abaye: After all, with regard to the renter, with what does he acquire this cow to the extent that one who borrows the cow from him is liable to compensate him if it dies? He acquires it with an oath that he took to the owner of the cow that the cow died of natural causes.
RASHI
גמ׳ בשבועה שהוא נשבע למשכיר:
וְנֵימָא לֵיהּ מַשְׂכִּיר לַשּׂוֹכֵר: דַּל אַנְתְּ וְדַל שְׁבוּעֲתָךְ, וַאֲנָא מִשְׁתָּעֵינָא דִּינָא בַּהֲדֵי שׁוֹאֵל. אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ שׂוֹכֵר בִּשְׁבוּעָה הוּא דְּקָא קָנֵי לָהּ? מִשְּׁעַת מִיתָה הוּא דְּקָנֵי, וּשְׁבוּעָה כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
The Gemara asks: But since the acquisition is effected by the renter’s oath, let the one who rented his animal for hire say to the renter: Remove yourself and remove your oath.
RASHI
להפיס דעתו שלא יאמר פשעת בה:
אָמַר רַבִּי זֵירָא: פְּעָמִים שֶׁהַבְּעָלִים מְשַׁלְּמִין כַּמָּה פָּרוֹת לַשּׂוֹכֵר. הֵיכִי דָּמֵי? אַגְרָהּ מִינֵּיהּ מְאָה יוֹמֵי, וַהֲדַר שַׁיְילָהּ מִינֵּיהּ תִּשְׁעִין יוֹמֵי. הֲדַר אַגְרָהּ מִינֵּיהּ תְּמַנָן יוֹמֵי, וַהֲדַר שַׁיְילָהּ מִינֵּיהּ שִׁבְעִין יוֹמֵי, וּמֵתָה בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאֵלָתָהּ. דְּאַכָּל שְׁאֵלָה וּשְׁאֵלָה מִיחַיַּיב חֲדָא פָּרָה.
Rabbi Zeira says: According to the halakha in the mishna, there are times when the owner pays several cows to the renter. What are the circumstances? In a case where the renter rented a cow from him for one hundred days, and the owner of the cow then borrowed that cow
RASHI
פעמים שהבעלים המשכירין הראשונים:
משלמין לשוכר זה כמה פרות על פרה זו לפי דברי משנתנו יש שיהו כולם שלו ויש שיעשה בהם ימי שכירותו ויחזירם:
כיצד אגרה מיניה מאה יומי והדר שיילה מינה תשעין יומי וכו׳ ראובן ששכר פרה משמעון שיעשה בה מלאכה מאה יום וחזר שמעון ואמר לו עשה עמי טובה והשאילני אותה תשעים יום מן המאה ששכרת ולאחר תשעים אחזירנה לך לעשות אצלך י׳ ימים להשלים המאה וכן עשה יש כאן דין משנתנו דתנן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר בתוך ימי שכירותה דמה לי בעלים ומה לי אחר אם מתה אצל שואל הרי שוכר פטור בשבועה והשואל משלם לשוכר חזר ראובן ובא אצלו ואמר לו השכירנה לי מתשעים יום שהיא שאולה בידך ממני ואשתעבד בה שמונים יום וטול שכרך וכן עשה הרי היא בחזקת שאילתו על שמעון כאילו השכירה לאחר שהרי נוטל שכרו וכל הנאה שלו ואם היתה מתה אצל ראובן היה ראובן פטור בשבועה ושמעון משלם לו פרה אחת ששאל ממנו והוא חייב באונסים ופרה אחרת לעשות אצלו עשרה ימים להשלים המאה חזר שמעון ושאלה ממנו שבעים יום מן השמונים ששכרה ממנו על מנת שיחזירנה לו ויעשה בה עשרה ימים להשלים השמונים של שכירות השני ואם היתה מתה בתוך שבעים יום הללו הרי יש כאן דין השני כדין הראשון וישבע ראובן שמתה כדרכה ושמעון השואל משלם לו ד׳ פרות שתים נחלטות לו בשביל שתי פרות שאולות שהשאילו ראובן ובפעם זה כאילו מתו שתיהן שהרי אין פרתו בעין שהשאילו בראשון דנימא הרי החזיר לו פרתו וזו שהוא משלם לו עכשיו בתורת תשלומין באה לידו והרי יש לו עליו שתי תביעות על שתי שאילות ושתי תביעות על שתי שכירות לעשות אצלו עשרים יום:
TOSAFOT
אגרה ק׳ יום ושיילה צ׳ יום השתא אם מתה חייב שתי פרות לשוכר אחת שתהא שלו ואחת שיעשה בה מלאכה י׳ ימים ויחזירנה למשכיר אבל אי שיילוה ק׳ יום לא יתחייב לו רק אחת של שאלה:
אגרה פ׳ יום ה״מ למימר אגרה צ׳ יום אלא לפי שבשאלה הוצרך לפחות פוחת גם בשכירות ועי״ל דאי אגרה צ׳ יום דהיינו כל ימי השאלה הוי כאילו נתן לו מעות לבטל השאלה כיון שאינה חוזרת לו לאחר השכירות להשלים ימי השאלה ואי הדר שייליה ע׳ יום לא יתחייב רק אחת דשאלה ודשכירות ק׳ יום וכן י״ל ברישא דאי שייליה ק׳ יום בימי השכירות כאילו ביקש שיתבטל השכירות ולא יתחייב כלום ומתני׳ דהשוכר הוי בעלים דשואל לרבנן אי מיירי שלא שאל כל ימי השכירות אתי שפיר דלאחר ימי השאלה תחזור לשוכר ואפילו אם השאילה כל ימי השכירות מ״מ כיון שהיא באחריות השוכר מגניבה ואבידה ופשיעה אם היה עם השואל במלאכתו דאז השואל פטור והשוכר חייב מקרי בעלים אבל הכא אי שייליה ק׳ יום השוכר פטור מכל דבר:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מִכְּדִי חֲדָא פָּרָה הִיא, עַיְילָהּ וְאַפְּקָהּ, אַפְּקָהּ מִשְּׂכִירוּת וְעַיְילָהּ לִשְׁאִילָה, אַפְּקָהּ מִשְּׁאִילָה וְעַיְילָהּ לִשְׂכִירוּת! אֲמַר לֵיהּ: וּמִי אִיתָא לְפָרָה בְּעֵינָא, דְּנֵימָא לֵיהּ הָכִי?
Rav Aḥa of Difti said to Ravina concerning this halakha: After all, it is one cow, and he introduced it into one legal status and removed it from another legal status. He removed it from the status of rental and he introduced it into the status of borrowing; he removed it from the status of borrowing and introduced it into the status of rental. How then does the owner pay multiple cows for one cow? Ravina said to Rav Aḥa: And is the cow intact so that the owner could say this to the renter: Here is your cow? Since the borrower cannot return the cow to the creditor, he is liable to return that which he committed to return, and he committed to return two cows, not one.
RASHI
מכדי חדא פרה הואי כו׳ ולענין תשלומין נמי לשלם ליה פרה אחת ותעמוד במקום הראשונה תחת שתי השאילות ותהא שלו ואחת ימסור לו לעשות בה עשרים יום:
מי איתא לפרה בעינא דנימא הכי אילו היתה קיימת היה פטור לגמרי אלא שיעשה בה עשרים יום עכשיו שמתה בא עליו בתורת תשלומין שואל לשוכר על שתי תביעות:
מָר בַּר רַב אַשִׁי אֲמַר: אֵין לוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא שְׁתֵּי פָרוֹת, חֲדָא דִּשְׁאֵלָה וַחֲדָא דִּשְׂכִירוּת, שׁוּם שְׁאֵלָה אַחַת הִיא, וְשׁוּם שְׂכִירוּת אַחַת הִיא, דִּשְׁאֵלָה – קָנֵי לְגַמְרֵי, דִּשְׂכִירוּת – עָבַד בָּהּ יְמֵי שְׂכִירוּתֵיהּ, וּמִיהֲדַר לֵיהּ לְמָרָהּ.
Mar bar Rav Ashi said a third opinion: The renter has against the owner only a claim of two cows, one for the borrowing done by the owner, and one for fulfillment of his rental agreement. This is because the category of borrowing is one and the category of rental is one.
RASHI
מר בר רב אשי ס״ל כאתקפתא דרב אחא מדפתי:
שום שאלה אחת היא דכיון דחדא פרה הואי אלא שמחמת שוכר שהשאיל הוא בא עליו שני שאילות פרה אחת אינן אלא אחת:
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּחַטָּאת,
Apropos the situations described in the mishna, Rabbi Yirmeya says: If the renter and the borrower each took a false oath and are liable to bring offerings for their false oaths, there are times that both are liable to bring a sin-offering;
RASHI
פעמים ששניהם בחטאת אמתניתין קאי השוכר והשואל נשבעו לשקר ולא כפרו ממון והרי הן בשבועות ביטוי וקרבן שלו חטאת כדכתיב בויקרא או נפש כי תשבע וגו׳: