Back
Bava Metzia
Daf 42bכָּל הַמַּפְקִיד – עַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הוּא מַפְקִיד.
With regard to anyone who deposits an item with another, it is with the awareness that at times, the bailee’s wife and his children will safeguard the item that he deposits it. Therefore, I was within my rights to give the deposit to my mother.
RASHI
כל המפקיד כו' על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד:
TOSAFOT
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אומר ר"ת דהיינו לענין שאינו יכול לומר את מהמנת לי בשבועה ולא האיך אבל אם פשעו אפי' אין להם מה לשלם ישלם הנפקד דאם לא כן כל מה שהופקד אצל בעה"ב תבא אשתו ותאכל ותפטר ולכך נמי הכא משתבעא אמיה דהנהו זוזי אותבינהו בקרטליתא שלא פשעה והא דקאמר נימא לה לאימי' דלישלמא לאו משום דאם לא היה לה מה לשלם שיפטר הנפקד אלא תשלם לבנה כשיהיה לה:
נֵימָא לָהּ לְאִימֵּיהּ: זִילִי שַׁלֵּימִי, אָמְרָה: לָא אֲמַר לִי דְּלָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ, דְּאַקְבְּרִינְהוּ.
Let us say to his mother: Go and pay. She can say: My son did not tell me that the money is not his so that I should bury it, which is the optimal method to safeguard money.
RASHI
נימא לה לאימיה שתשלם בשביל שלא קברתו:
נֵימָא לֵיהּ: אַמַּאי לָא אָמְרַתְּ לָהּ? אָמַר: כָּל שֶׁכֵּן, דְּכִי אָמִינָא לָהּ דְּדִידִי נִינְהוּ, טְפֵי מִזְדַהֲרָא בְּהוּ.
Let us say to the bailee: Why did you not say to her that the money is not yours? He can say: All the more so that my omission of this information was preferable, as when I say to her that the money is mine, she is even more careful with it.
TOSAFOT
נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים אמר [אנא] לבקרא מסרתיה משמע דאם לא היתה זאת הטענה הוי פושע וחייב וקשה דבפ' ד' וה' (ב"ק דף לט. ושם ד"ה דאי) אמרינן מעליית מאן מעליית יתומים דאי אמרת מעליית אפוטרופוס ממנעי ולא עבדי אלמא פטורים מן הפשיעה וממתני' דהנזקין (גיטין דף נב.) דקתני מינהו ב"ד לא ישבע מינהו אבי יתומים ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים אין להוכיח דחייב בפשיעה די"ל דהשבועה לא הויא שלא פשע אלא שלא עכב כלום משלהם משום דמורי היתירא דטרח קמייהו וי"ל דודאי אפוטרופוס חייב בפשיעה כדמשמע הכא ולא ממנע כיון שהחזיקוהו בנאמן אבל התם שלא מנוהו לצורך היתומים אלא לתקנת העולם שלא יזוקו משורם התם דוקא חיישינן דלמא ממנעי והכי איתא בירושלמי פרק הנזקין דקאמר אתיא דר' יוחנן כרבנן בתמיה פירוש כרבנן דאמרי מנוהו ב"ד לא ישבע אפילו סבר כאבא שאול בעי ההוא בר נש מיתן בגין דמתקרי מהימן פי' רוצה ליתן אם יפשע ולא ימנע כיון שנקרא נאמן אבל הכא שלא הועמד אלא לתקנת העולם חיישינן דלמא ממנע אתיא דרבי יוסי בר חנינא כאבא שאול בתמיה אפילו סבר כרבנן אדם מבריח עצמו מן השבועה ואין מבריח עצמו מן התשלומין פירוש כשיודע שפשע רוצה לשלם אבל אם נאבד אינו חפץ לשבע שלא פשע דא"כ חושדין אותו:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: מִשְׁתַּבַּע אִיהוּ דְּהָנְהוּ זוּזֵי אַשְׁלְמִינְהוּ לְאִימֵּיהּ, וּמִשְׁתַּבְּעָא אִימֵּיהּ דְּהָנְהוּ זוּזֵי אוֹתְבִינְהוּ בְּקַרְטַלִיתָא וְאִיגְנוּב, וּפָטוּר.
Rather, Rava said: The bailee takes an oath that he gave the money to his mother, and his mother takes an oath that she placed the money in the chest and it was stolen, and the bailee is exempt from payment.
הַהוּא אַפּוֹטְרוֹפָּא דְּיַתְמֵי דִּזְבַּן לְהוּ תּוֹרָא לְיַתְמֵי, וּמְסָרֵיהּ לְבַקָּרָא, לָא הָווּ לֵיהּ כָּכֵי וְשִׁינֵּי לְמֵיכַל, וּמִית. אֲמַר רָמִי בַּר חָמָא: הֵיכִי נְדַיְינוּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא?
The Gemara relates: There was a certain steward who acted on behalf of orphans, who purchased an ox for the orphans and passed it to the cowherd. This ox did not have molars
נֵימָא לֵיהּ לְאַפּוֹטְרוֹפָּא: זִיל שַׁלֵּים, אָמַר: אֲנָא לְבַקָּרָא מְסַרְתֵּיהּ.
Let them say to the steward: Go pay for the dead ox. But he can say: I gave it to the cowherd with the expectation that he would care for it.
RASHI
לבקרא מסרתיה היה לו להודיעני שאינו אוכל:
נֵימָא לֵיהּ לְבַקָּרָא: זִיל שַׁלֵּים, אָמַר: אֲנָא בַּהֲדֵי תּוֹרֵי אוֹקִימְתֵיהּ, אוּכְלָא שְׁדַאי לֵיהּ, לָא הֲוָה יָדְעִינַן דְּלָא אָכַל.
Let us say to the cowherd: Go pay for the dead ox. He can say: I placed the ox with other oxen and I threw food before it. We did not know that it did not eat.
מִכְּדֵי בַּקָּרָא שׁוֹמֵר שָׂכָר דְּיַתְמֵי הוּא, אִיבָּעֵי לֵיהּ לְעַיּוּנֵי. אִי אִיכָּא פְּסֵידָא דְּיַתְמֵי הָכִי נַמִי. וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – דְּלֵיכָּא פְּסֵידָא דְּיַתְמֵי, דְּאַשְׁכַּחוּהוּ לְמָרֵיהּ דְּתוֹרָא וּשְׁקוּל יַתְמֵי זוּזֵי מִינֵּיהּ.
The Gemara asks: After all, the cowherd is a paid bailee of the orphans. Therefore, he was required to examine the situation and ascertain if the ox was eating. The Gemara answers: If there was loss for the orphans, indeed, the cowherd would be liable to pay. And with what are we dealing here? It is a case where there is no loss incurred by the orphans, as they found the previous owner of the ox, who sold it to them, and the orphans took their money back from him after discovering that the ox had this deficiency.
RASHI
איבעי ליה לעיוני אם אוכל אם לאו:
אי איכא פסידא ליתמי כו' תירוצא הוא:
דאשכחיה למריה דתורא המוכר:
ושקול דמייהו דאמרי ליה מקח טעות הוא:
אֶלָּא מַאן קָא טָעֵין? מָרֵיהּ דְּתוֹרָא קָטָעֵין. אִיבָּעֵי לֵיהּ לְאוֹדוּעָן! מַאי מוֹדְעִינַן לֵיהּ? מֵידַע יָדַע דְּמִקַּח טָעוּת הָוֵי! בְּסַפְסִירָא דִּזְבַּן מֵהָכָא וּמְזַבֵּין לְהָכָא. הִלְכָּךְ, מִישְׁתַּבַּע אִיהוּ דְּלָא הֲוָה יָדַע, וּמְשַׁלֵּם בַּקָּרָא דְּמֵי בָּשָׂר בְּזוֹל.
The Gemara asks: Rather, who then claims compensation from the cowherd? The previous owner of the ox claims compensation from the steward: He should have informed us that the ox was not eating. The Gemara answers: What would we inform the previous owner? He knows that it is a mistaken transaction,
RASHI
אלא מאן טעין מי תובע כלום דקאמר (רבא) היכי נידיינו:
מריה דתורא טעין ושואל שמתה בהמתו אצלך ותובע את האפוטרופוס:
ספסירא קונה ומוכר בהמות בשוק ביום שקנה מוכר:
משתבע ספסירא דלא הוה ידע:
ומשלם בקרא דמי בשר בזול ותמיה אני מנין לרמי בר חמא דין זה מה לו לספסירא עם הרועה לא שומר שלו הוא ונראה לי דמתניתין (לעיל בבא מציעא דף לה:) דהשוכר הפרה לחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה דקאמר ר' יוסי יחזיר פרה לבעלים ואוקימנא הלכה כר' יוסי אלמא אע"פ שאין הבעלים בעלי דברים של שואל והשוכר שהוא לו בעל דברים אינו חסר כלום שהרי פטור באונסין אפי' הכי הואיל ויש לו דין על השואל לגבות יעמדו הבעלים הראשונים במקומן וגובין מן השואל ה"נ הואיל ויש ליתומים לגבות מן הרועה שהוא שומר שכר שלהם יעמדו בעלים במקום היתומים וגובין ומיהו אי הוה מפסדי יתומים לא היה עושה פשרה בממון יתומים לשלם בזול דיתמי לאו בני מחילה נינהו אבל עכשיו שהוא מגבה לבעלים וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי תוראי אוקימתיה כו' הטיל פשרה ביניהם ולא ישלם כל דמי השור כמות שהוא חי אלא העור יחזיר לבעלים והבשר שמין וישלם שני שלישים דהיכא דאמרינן בגמרא משלם בזול כל זוזא שהוא שש מעה כסף חשבינן בארבעה דנקי בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:):
TOSAFOT
הכא בספסירא דזבן מהכא וזבן להכא ומספקא ליה בהא דינא אליבא דר' יוסי דאמר תחזור פרה לבעלים הראשונים אלמא משכיר במקום שוכר קאי ואית ליה דינא בהדי שואל והכא נמי ספסירא במקום יתמי קאי ואית ליה דינא בהדי בקרא כאילו הוי שומר שלו או דלמא לא דמי דהתם ודאי קאי משכיר במקום שוכר דשוכר שייך בגוף הפרה שהרי שכרה אבל גבי יתמי כיון דמקח טעות הוא אין להם בגוף השור מאומה איך יעמוד הספסירא במקומם ומיהו אי לאו דטעין בקרא אנא בהדי תוראי אוקימתיה הוה פשיטא ליה דמיחייב בקרא אע"ג דמקח טעות הוא ולית ליה דינא בהדי ספסירא כיון דפשע חייב דספסירא תובע ליתמי שורו שמת בפשיעה והם שומרים חנם עליו והיתומים יחזרו על הבקרא שיפטרם מן הספסירא כי פושע הוא:
דמי בשר בזול פרש"י הטיל פשרה ביניהם ורבינו תם פירש דדין גמור הוא דאם היה מודיעו היה הספסירא שוחטו מיד ומוכרו בזול ולא היה יכול להשהותו עד יום השוק שהיה מת קודם:
הַהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד כְּשׁוּתָא גַּבֵּי חַבְרֵיהּ. הֲוָה לֵיהּ לְדִידֵיהּ נַמִי כַּרְיָא דִּכְשׁוּתָא. אֲמַר לֵיהּ לְסָרְסֵיהּ: מֵהַאי רְמֵי. אֲזַל רְמָא מֵאִידָךְ. אֲמַר רַב עַמְרָם: הֵיכִי נְדַיְינוּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא?
The Gemara relates: There was a certain man who deposited hops,
RASHI
כשותא הומלו"ן שמטילין לתוך השכר:
כריא כרי:
אמר ליה בעל הבית:
לסרסיה לאשר על ביתו העושה שכר שלו:
מהא רמי הראהו הכרי שלו וא"ל מזה תטיל לשכר:
מאידך של פקדון:
נֵימָא לֵיהּ לְדִידֵיהּ: זִיל שַׁלֵּים – אָמַר: אֲנָא אֲמַרִי לֵיהּ מֵהַאי רְמֵי.
Let us say to the bailee: Go pay. But he can say: I said to him, i.e., the brewer: Cast hops from this pile, and I am not at fault.
נֵימָא לֵיהּ לְסָרְסֵיהּ: זִיל שַׁלֵּים, אָמַר: לָא אֲמַר לִי מֵהַאי רְמֵי וּמֵהַאי לָא תִּרְמִי.
Let us say to the brewer: Go pay. He can say: The bailee did not say to me: Cast hops from this pile and do not cast hops from that pile. I thought he was merely giving advice, and I did not know that he was insistent that I refrain from using the other hops.
TOSAFOT
מי אמר לי מהאי רמי מהאי לא תרמי ואם תאמר דבפ' התקבל (גיטין דף סה: ושם ד"ה הא) תני חדא ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות עירובו עירוב ותניא אידך אין עירובו עירוב כאן בשלו כאן בשל חבירו וקמפרש דשלו הוי קפידא ואע"ג דלא אמר ליה מהא לא תערב ויש לומר דבשני מינין הוי קפידא אע"ג דלא א"ל מהאי לא תערב וגבי הבא לי מן החלון והביא מן הדלוסקמא (מעילה כא.) דשליח מעל אע"ג דמין אחד הוא התם מיירי שלא היו במקום אחד והכא מיירי שהיו בבית אחד ולא היה לו לידע שאמר דוקא מהאי רמי:
וְאִי דִּשְׁהָא שֵׁיעוּר לְאִיתוּיֵי לֵיהּ וְלָא אַיְיתִי לֵיהּ – גַּלֵּי אַדַּעְתֵּיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ! בִּדְלָא שְׁהָא.
The Gemara comments: And if the hops of the bailee were closer to where he and the brewer were located than those that were deposited with him, the bailee should be liable. As, if the brewer delayed bringing the hops for the period of time that it would take to bring the bailee hops from his own pile and he did not yet bring them to him, it is assumed that the bailee understood that the brewer had gone to bring the more distant, deposited, hops. By not objecting, the bailee revealed that he was amenable to brewing the beer from the deposited hops. The Gemara answers: This is a case where he did not delay bringing the hops, or alternatively, the two piles were equidistant from him.
RASHI
ואי דשהא שיעור כו' גמ' פריך אם היה כרי שלו קרוב ושל פקדון רחוק ושהא השליח שיעור מהלך דרך הקרוב ולא אייתי:
גלי דעתיה דבעל הבית דניחא ליה שהרי ידע שמשל פקדון הוי ולא מיחה בידו:
סוֹף סוֹף, מַאי פְּסֵידָא אִיכָּא? וְהָא קָא מִשְׁתָּרְשִׁי לֵיהּ! אֲמַר רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: דַּהֲוָה שִׁיכְרָא חַלָּא. רַב אַשִׁי אֲמַר: בְּכִיסֵי
The Gemara asks: Ultimately, what loss is there? But doesn’t the bailee profit in this case? Let the bailee give the owner beer equal to the value of the hops that he took from the deposit and no one loses. Rav Sama, son of Rava, said: The Gemara is referring to a case where the beer ferments and becomes vinegar. Therefore, it is impossible to take the value of the hops from the beer. Rav Ashi said: It is referring to a case where the hops were mixed with thorns
RASHI
והא קמשתרשי ליה והלא הוא נשכר הכשות של פקדון שהטילו בשכר ושלו עומד וישלם משלו:
חלא החמיץ:
בכיסי שהיתה כישות גרועה וקוצים מעורבין בה דלא השביח השכר כרצונו וקשה בעיניו שהטילוהו בתוכו:
TOSAFOT
בכיסי פרש"י שהיה הכשות מלא קוצים ולא השביח בשכר כ"א מעט וא"ת פשיטא שלא יתן יותר אלא כמו ששוה להטיל בשכר וי"ל דאע"פ שהיו שוים יותר למאכל בהמה לא ישלם אלא מה ששוה לשכר דראוין הם לבהמה כדאמר בהמוציא [יין] (שבת דף עז:) דגמלא זוטרא גנובתיה משום דאכלה כיסי כי היכי דלא לישתרבו בה ור"ח פירש כיסי הוא שם כשות שצריך ריכוך ובלא ריכוך אין שוה להטיל בשכר ולכך לא היה שכר טוב וקמ"ל שלא ישלם אלא כמו ששוה השכר אע"פ שהיו שוים הרבה יותר שבדבר מועט היה נעשה הריכוך: