Back
Bava Metzia
Daf 43aאֶלָּא פְּשִׁיטָא כִּשְׁעַת הוֹצָאָה מִבֵּית בְּעָלִים. לֵימָא רַבָּה דַּאֲמַר כְּבֵית שַׁמַּאי! אָמַר לָךְ רַבָּה: בְּיָתֵר – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּחָסֵר
Rather, it is obvious that Beit Hillel hold that the bailee pays in accordance with its value at the time of its removal from the owner’s house, i.e., at the time of the misappropriation. The Gemara asks: If so, shall we say that Rabba stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai and not the opinion of Beit Hillel? The Gemara rejects this: Rabba could have said to you: With regard to a subsequent increase in the value of the misappropriated deposit, everyone, Beit Shammai and Beit Hillel, agrees that the bailee pays in accordance with its value when the deposit was destroyed. When they disagree, it is in the case of a subsequent decrease in the value of the misappropriated deposit.
RASHI
אלא פשיטא כשעת הוצאה מבית בעלים כשעת הגזילה וביתר פליגי דקאמרי ב״ש אם הוקרה ילקה לשלם כשעת הוצאה מן העולם ובית הלל אמרי כשעת הוצאה מבית הבעלים:
כי פליגי בחסר וקאמרי ב״ה כשעת הוצאה מן העולם ודקא קשיא לך כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה אי בגזילה ממש דגזלה מעיקרא ה״נ אבל הכא דבהיתרא אתא לידי׳ ומשום שליחות יד קמחייבת ליה בהא פליגי:
TOSAFOT
לימא רבה דאמר כב״ש וא״ת לוקי פלוגתייהו באתבר ממילא ורבה כב״ה וי״ל דא״כ לא הוו פליגי בית שמאי:
בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָּרוֹן, וְכִי חָסֵר – בִּרְשׁוּתָא דִּידֵיהּ חָסֵר. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: שְׁלִיחוּת יָד צְרִיכָה חִסָּרוֹן, וְכִי חָסֵר – בִּרְשׁוּתָא דְּמָרֵיהּ חָסֵר.
Rabba clarifies: Beit Shammai hold that misappropriation does not require loss,
RASHI
ב״ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון ומששלח בה יד אע״פ שלא חסרה הויא גזילה וקמה ברשותיה וכשהוזלה ברשותו הוזלה ואם היתה בעין אומר לו הרי שלך לפניך עכשיו שהוציאה משלם כשעת שליחות יד:
TOSAFOT
בית שמאי סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון וא״ת א״כ תרי בבי הך דהכא וסיפא דהחושב לשלוח יד למה לי וי״ל דסיפא אשמועי׳ דלב״ש אפילו דבור בלא משיכה חייב והך דהכא אשמועינן דלב״ה צריכה חסרון:
אֶלָּא הָא דְּאָמַר רָבָא: שְׁלִיחוּת יָד אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָּרוֹן. לֵימָא רָבָא דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי? אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁטִּלְטְלָהּ לְהָבִיא עָלֶיהָ גּוֹזָלוֹת, וּבְשׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת קָא מִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: But according to that explanation, concerning this halakha that Rava says: Misappropriation does not require loss, shall we say that the opinion that Rava stated is in accordance with the opinion of Beit Shammai? Rather, with what are we dealing here? It is with a case where the bailee moved the barrel to stand upon it and bring fledglings from a nest in a tree. And they disagree with regard to one who borrows an item without the knowledge of the owner.
RASHI
אלא הא דאמר רבא לעיל בשמעתין (בבא מציעא דף מא:):
שליחות יד אינה צריכה חסרון דקאמר שלא תאמר שליחות יד כו׳:
בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת גַּזְלָן הָוֵי, וְכִי חָסֵר – בִּרְשׁוּתָא דִּידֵיהּ חָסֵר. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת – שׁוֹאֵל הָוֵי, וְכִי חָסֵר – בִּרְשׁוּתָא דְּמָרָהּ חָסֵר.
Beit Shammai hold: The legal status of one who borrows an item without the knowledge
אֶלָּא הָא דְּאָמַר רָבָא: שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת לְרַבָּנַן גַּזְלָן הָוֵי, לֵימָא רָבָא דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי? אֶלָּא, הָכָא בִּשְׁבָח שֶׁל גְּזֵילָה קָמִיפַּלְגִי. בֵּית שַׁמַּאי סָבְרִי: שְׁבַח גְּזֵילָה דְּנִגְזָל הָוֵי, וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי: שְׁבַח גְּזֵילָה דְּגַזְלָן הָוֵי.
The Gemara asks: But according to that explanation, concerning this halakha that Rava says: The legal status of one who borrows an item without the knowledge of the owner, according to the opinion of the Rabbis, is that of a robber in terms of responsibility, shall we say that the opinion that Rava stated is in accordance with the opinion of Beit Shammai? Rather, contrary to the previous explanations, the terms decrease and increase are not referring to changes in market value. They are referring to the decrease in the value of the animal when its wool is sheared and the increase in its value due to the birth of offspring. And here, it is with regard to the enhancement of stolen property
RASHI
הא דאמר רבא בהמוכר את הספינה (ב״ב דף פח.):
שואל שלא מדעת לרבנן גזלן הוא גבי שולח את בנו אצל חנוני דפליגי רבנן ור׳ יהודה ואוקי רבא פלוגתייהו בשואל שלא מדעת ואמר דלרבנן גזלן הוי ומדאוקי רבא לרבנן בהכי סבירא ליה לדידיה גזלן הוי ואהדר לאוקמי מילתיה כרבנן דהלכתא כרבים:
לימא כב״ש אמרה:
אלא הכא בשבח גזילה פליגי והאי חסר ויתר דמתני׳ לאו ביוקרא וזולא אלא במאי דחסרה דהיינו גיזות ובמאי שהותירה כגון אם נתעברה אצלו דב״ש סברי הכל ישלם כר״מ דברייתא וב״ה כרבי יהוד׳ כשעת הוצאה מבית הבעלים:
TOSAFOT
אלא הא דאמר רבא שואל שלא מדעת גזלן הוי אומר ר״ת דגרסינן בכל הני רבא דהך דשואל ע״כ רבא הוי דקאמר בתר רבה ורב יוסף בהמוכר הספינה (ב״ב דף פח.) ומדהאי רבא כולהו נמי רבא דאי לאו הכי לא פריך מידי דמצי לאוקומה פלוגתיה כחד מהנך פלוגתי׳ דלעיל:
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: הַגּוֹזֵל אֶת הָרָחֵל, גְּזָזָהּ וְיָלְדָה – מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאֶת גִּיזּוֹתֶיהָ וְאֶת וְלָדוֹתֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גְּזֵילָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ.
And it is with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im that they disagree, as it is taught in a baraita: With regard to one who robs another of a ewe, if he sheared it or if it gave birth, the robber pays the owner for it and for its fleece or for its offspring; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: The stolen property returns to the owner in its current state.
TOSAFOT
משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר״מ רבי יהודה אומר גזלה חוזרת בעיניה וא״ת הא דתנן בפרק הגוזל קמא (ב״ק דף ק:) הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור אם השבח יתר על הוצאה נותן לו היציאה ואם הוצאה יתירה על השבח נותן לו השבח דברי רבי יהודה ר״מ אומר אין נותן לו אלא דמי צמרו בלבד אלמא סברתם הפוכות ותירץ ר״ת דהכא גבי גזילה סבר ר״מ שינוי אינו קונה משום דקנסא קניס במזיד אבל בלצבוע לו אדום דשוגג לא קניס והכי איתא בהגוזל ור׳ יהודה דסבר הכא דשינוי קונה היינו משום דמתכוין לקנות בשינוי אבל צבעו שחור אין מתכוין לקנותו בכך:
דַּיְקָא נַמִי, דְּקָתָנֵי: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יִלְקֶה בְּחָסֵר וּבְיָתֵר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כִּשְׁעַת הוֹצָאָה, שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it is taught that Beit Shammai say: He is penalized for its decrease and its increase. And Beit Hillel say: He pays in accordance with the time of removal. When recording the opinion of Beit Shammai, the mishna does not state: He is penalized for its rise and fall in value. The Gemara affirms: Learn from the wording of the mishna that they disagree with regard to fleece and offspring.
RASHI
דיקא נמי דבגיזות וולדות פליגי דקתני לשון חסר ויתר ולא קתני לשון זול ויוקר:
״רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵדִים. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ״, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא עֵדִים – מֵהַהוּא שַׁעְתָּא הוּא דְּאִיחַיַּיב לֵיהּ אַשְׁמָה.
§ The mishna teaches that Rabbi Akiva says: He pays in accordance with its value at the time of the claim. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. And Rabbi Akiva concedes in a case where there are witnesses to the misappropriation, as in that case the payment is calculated in accordance with the value of the deposit at the time of the misappropriation.
RASHI
ומודה ר״ע במקום שיש עדים כמה היתה שוה ביום שגזלה וראו שגזלה הימנו דמשלם כשעת הגזילה:
מאי טעמא דרבי עקיבא דאמר כשעת התביעה:
דאמר קרא ביום אשמתו בדמים של אותו יום שהוא מתחייב לו והיכא דתבעו והודה דעל פיו הוא מתחייב העמדתו בדין והודאתו הוא יום אשמתו אבל אם יש עדים משעה שראוהו שגזלה הוא אשם לו:
TOSAFOT
ר״ע אומר כשעת התביעה תימה מאי קסבר אי קסבר שינוי קונה למה ישלם השבח כשעת התביעה הלא בשעת גזיזה קנאה ואם הגדילה רחל או הגזיזה ונתייקרה לא ישלם אלא כמו ששוה רחל בשעת גזיזה ואי קסבר שינוי אינו קונה א״כ כשגזזה אחר התביעה נמי יהא הכל לנגזל דבמאי קנה ועוד דקאמר ומודה ר״ע במקום שיש עדים בשעת שליחות יד שישלם כאותה שעה במאי קנה והלא אכתי אפילו שינוי ליכא וגם כי יגזזנה שינוי לא יקנה ועוד למאן מודה הלא בין לב״ש בין לב״ה לא קנאה בשעת שליחות יד עד שעת שינוי ועוד דשמואל ור׳ יוחנן פסקו כר״ע בשמעתין ובהגוזל קמא (ב״ק דף צד:) אית להו דשינוי קונה לכך נראה לב״ש דאמרי ילקה בחסר ויתר מיירי אף ביוקרא וזולא דאם הוקרה משלם כשעת הוצאה מן העולם ואם הוזלה משלם כשעת הגזלה וב״ה לא פליגי נמי בהא והיינו כרבה אלא ב״ש מיירי נמי בשינוי כדקאמר דיקא נמי מדלא קתני בזול וביוקר ובהא פליגי ב״ה דשינוי קונה ור״ע פליג אזול ויוקר דאמר משלם כשעת התביעה בין הוזל ובין הוקר:
אֲמַר לֵיהּ רַב אוֹשַׁעֲיָא לְרַב יְהוּדָה: רַבִּי, אַתָּה אוֹמֵר כֵּן? הָכִי אָמַר רַבִּי אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָלוּק הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֵדִים, מַאי טַעְמָא – דְּאָמַר קְרָא ״לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ״, וּבֵי דִינָא הוּא דְּקָא מְחַיְּיבִי לֵיהּ אַשְׁמָה.
Rav Oshaya said to Rav Yehuda: My teacher, is that what you say? This is what Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Akiva was in disagreement even in a case where there are witnesses to the misappropriation. What is the reason for that halakha? It is as the verse states: “To whom it appertains shall he give it on the day of his being guilty,” and it is the court, not the witnesses, that renders him liable to pay him for his guilt.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי אַבָּא בַּר פַּפָּא: כִּי אָזְלַתְּ לְהָתָם אַקִּיף אַסּוּלְּמָא דְּצוֹר, וְעוּל לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, וּבְעֵי מִינֵּיהּ אִי שְׁמִיעָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא לְעוֹלָם.
Rabbi Zeira said to Rabbi Abba bar Pappa: When you go there, to Eretz Yisrael, take a circuitous route to the Ladder of Tyre,
RASHI
להתם לארץ ישראל:
אקיף הרבה את הדרך וסבב דרך ארוכה על דבר זה ללכת דרך מעלת של הר צור מקום שר׳ יעקב שם ובעי מינה מה שמע מר׳ יוחנן רבו על כך כל מהלך דרך ארוכה במקום שיש קצרה מקיף הוא:
מַאי לְעוֹלָם? אֲמַר רַב אַשִׁי: שֶׁלֹּא תֹּאמַר הָנֵי מִילֵּי – הֵיכָא דְּלֵיכָּא עֵדִים, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא עֵדִים – לָא.
The Gemara asks: What is the meaning of always? Rav Ashi said: Rabbi Yoḥanan used this term so that you will not say the following: This statement, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, applies specifically in a case where there are no witnesses, but in a case where there are witnesses, no, payment is calculated in accordance with the value of the deposit when they witnessed the misappropriation.
וְאִי נַמִי, דְּאַהַדְרָהּ לְדוּכְתָהּ וְאִיתַּבְּרָא, לְאַפּוּקֵי מִדְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר לָא בָּעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים, קָא מַשְׁמַע לָן: דְּבָעֵינַן דַּעַת בְּעָלִים. וְרָבָא אָמַר: הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.
Or alternatively, the halakha will not be in accordance with the opinion of Rabbi Akiva in a case where he returns the barrel to its place and it broke. Rabbi Yoḥanan stated that the halakha is always in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, to exclude the opinion of Rabbi Yishmael, who says that if one stole from another and returned it we do not require the knowledge of the owners for the item to be considered returned. Rabbi Yoḥanan teaches us that the halakha is that we require the knowledge of the owners, in accordance with the opinion of Rabbi Akiva (see 40b). And Rava says: Contrary to the opinion of Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel.
RASHI
אי נמי דהדרה לדוכתה להכי אשמועינן לעולם לומר שאם החזירה למקומה לאחר ששלח בה יד ונשברה באונס אף בזו הלכה כר״ע דאמר לעיל גבי גנב טלה מן העדר צריך דעת בעלי׳:
ורבא אמר הלכה כב״ה כשעת גזילה ואנן כרבא עבדינן דהוה ליה בתראה:
מתני׳ הַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חַיָּיב, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ״. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה – אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה – מְשַׁלֵּם דְּמֵי כּוּלָּהּ.
With regard to one who intends to misappropriate a deposit
RASHI
מתני׳ החושב לשלוח יד אמר בפני עדים אטול פקדונו של פלוני לעצמי:
חייב באונסים מהיום והלאה אם נאנס חייב באחריות:
הטה את החבית מלתא באנפי נפשה היא:
ונשברה לאחר זמן:
אינו משלם אלא רביעית דשליחות יד אינו מתחייב באונסין עד שיסמוך או יגביה דהוי קנייה:
הגביהה ונטל דהוי קנייה בהגבהתה וחסרון מנטילת רביעית חייב באונסיה:
TOSAFOT
החושב לשלוח יד הך מחשבה הוי דבור כדיליף מעל כל דבר וכן מחשבת פגול נמי הוי בדבור ולא בלב כדמוכח בפרק ב׳ דזבחים (דף ל.) ובפ״ק דמנחות (דף ג:) ובפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) ובפרק הנזקין (גיטין דף נד:) ובמקומות אחרים פירשתי: