Back
Bava Metzia
Daf 46bכָּל הַנִּישּׁוֹם דָּמִים בְּאַחֵר, כֵּיוָן שֶׁזָּכָה זֶה – נִתְחַיֵּיב זֶה בַּחֲלִיפִין.
With regard to all items that can be appraised when used as monetary value
RASHI
כל הנישום דמים באחר כל שרגילים לשום אותו כשנותנין אותן דמים באחר דהיינו כל המטלטלים אם בא אדם לתתם דמים בחפץ אחר דרכן לשומן בכמה ינתנו לו:
כיון שזכה זה כו׳ אם נתנם בתורת חליפין כיון שמשכן זה כו׳ ואשמועינן דמטלטלי ופרי נעשין חליפין ולא בעינן כלי דשלף איש נעלו (רות ד׳:ז׳) לאו דוקא דלקיים כל דבר דרשינן לקיים בכל דבר כדלקמן (בבא מציעא דף מז.):
הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: כֵּיצַד? הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה, אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר. שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara comments: So too, it is reasonable to interpret the mishna in that manner, from the fact that the latter clause of that mishna teaches: How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, once this party acquires the animal that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. This clause apparently explains the previous clause, and employs the example of animals, not coins. The Gemara concludes: Learn from it that the reference in the mishna is to movable property, not to coins.
RASHI
הכי נמי מסתברא דלאו במטבע עסקינן דקתני סיפא כיצד החליף שור בפרה כו׳:
וּלְמַאי דְּסָלֵיק אַדַּעְתֵּיהּ מֵעִיקָּרָא מַטְבֵּעַ, מַאי כֵּיצַד? הָכִי קָאָמַר: וּפֵירֵי נַמִי עָבְדִי חֲלִיפִין, כֵּיצַד? הֶחֱלִיף שׁוֹר בְּפָרָה אוֹ חֲמוֹר בְּשׁוֹר.
The Gemara asks: And with regard to what entered our minds initially, that a coin effects symbolic exchange, what is the meaning of the clause: How so; if one exchanges an ox for a cow, once this party acquires the animal that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it? This example does not involve a coin. The Gemara explains that it was assumed that this is what the mishna is saying: Not only can a coin be used in the act of acquisition of exchange, but produce,
RASHI
הכי קאמר ופירי נמי כל מטלטלין אע״פ שאינו כלי עבדי חליפין כיצד כו׳ והכי מפרשינן לה כל העושה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנו בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כיצד חליפין ומהו חליפין כגון המחליף שור בפרה ואשמועינן אגב אורחיה בסיפא דפירי עושים חליפים החליף שור בפרה גרסינן ול״ג בשר שור:
TOSAFOT
ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה רש״י ל״ג בשר דשור ופרה חיים מיקרו נמי פירי ופריך לרב נחמן בין למאי דס״ד מעיקרא בין למאי דמשני כל הנישום וקשה דא״כ הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא לרב נחמן שצריך לומר יש דמים שהם כחליפין ועוד קשה לרש״י דפסק לקמן כר״ל לא מתוקמא כלל מתני׳ דקיימא לן דפירי לא עבדי חליפין כרב נחמן וליכא לשנויי ופירי נמי עבדי חליפין ולא יש דמים שהם כחליפין לדברי רש״י דפסיק כר״ל ועוד דר״ח ורב אלפס וספרים קדמונים גרסי ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה ובשנויא דכל הנישום לא קאמר בשר שור ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך תקשה לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין דלא מצי מיירי בדמים ומיהו לפר״ת דחליפין שוה בשוה קני לכ״ע אפילו פירי אתי שפיר ברייתא דבסמוך ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי חשוב לפי שמשתמש בהם לטעון משוי ולחרוש ולמאי דשני כל הנישום אתי שפיר אפילו לרב נחמן ולא פריך לר״נ אלא לפי מאי דס״ד מעיקרא דאמר ופירי נמי עבדי חליפין וא״ת לישני דר״נ יתרץ כל הנישום כמו שהוא לפי האמת ויש לומר דמסתמא לא יחלוק ר״נ על רב ולוי שהיו קדמונים דמ״ד מטבע נעשה חליפין צריך לשנות כל הנעשה דכל הנישום משמע למעוטי מטבע וצריך לומר לדידיה ופירי נמי עבדי חליפין ומ״ד אינו נעשה אינו חולק כי אם במטבע אבל בפירי יסבור זה כזה:
הָנִיחָא לְרַב שֵׁשֶׁת דַּאֲמַר: פֵּירֵי עָבְדִי חֲלִיפִין, אֶלָּא לְרַב נַחְמָן, דַּאֲמַר: כְּלִי – אִין, אֲבָל פֵּירֵי – לָא עָבְדִי חֲלִיפִין, מַאי כֵּיצַד?
The Gemara comments: This works out well according to the opinion of Rav Sheshet, who said: Produce effects a transaction of exchange. But according to the opinion of Rav Naḥman, who said: A vessel, yes, it effects a transaction of exchange, but produce does not effect a transaction of exchange, what is the meaning of the continuation of the mishna beginning with the question: How so?
RASHI
הניחא לרב ששת כו׳ בין למאי דסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דשני רב יהודה סיפא דמתני׳ אשמעינן דפירי עבדי חליפין ולא בעינן כלי והא פלוגתא דרב נחמן ורב ששת היא לקמן בשמעתין (בבא מציעא דף מז.) הניחא לרב ששת כו׳:
TOSAFOT
ולרב נחמן דאמר פרי לא עבדי חליפין מאי כיצד וא״ת ולפר״ת לוקמיה בחליפין שוה בשוה גם ר״ל אמאי ע״כ כרב ששת ס״ל ולוקמא בפירי ובשוה בשוה וי״ל דומיא דרישא דכל הנישום דמיירי בחליפין כלי בכלי או כל הנעשה למאן דאמר נעשה חליפין דמיירי באינן שוה בשוה ה״ה סיפא דהחליף שור בפרה מיירי באינן שוה ומיהו למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין לא מצי למימר דבשוה בשוה יועיל דא״כ מאי פריך מכל הנעשה דמים באחר וממתני׳ דמטלטלין קונים זה את זה דמייתי בסמוך דמטבע נעשה חליפין דלמא איירי שוה בשוה ולעיל נמי אמאי הוצרך לשנויי בפרוטטות הא שוה בשוה הוא דמשום טריסית היתר לא מקרי אינו שוה בשוה אלא היכא שהמקח שוה כפלים מן המעות דאז דומה לחליפין אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי ולא למטבע וא״ת למ״ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי אתא י״ל דאתא לרבות מרוקא או דבר שאינו מסוים היכא דהוי שוה בשוה דממעטינן להו לקמן מתורת חליפין א״נ ללוי דאמר לקמן בכליו של מקנה אתי קרא למימר דאם הוא שוה בשוה אפי׳ בכליו של קונה מועיל:
הָכִי קָאָמַר: יֵשׁ דָּמִים שֶׁהֵן כַּחֲלִיפִין, כֵּיצַד? הֶחֱלִיף דְּמֵי שׁוֹר בְּפָרָה, אוֹ דְּמֵי חֲמוֹר בְּשׁוֹר.
The Gemara answers that this is what the mishna is saying: There is a purchase with money where one acquires the purchase item without pulling it that is like a transaction of exchange.
RASHI
ה״ק יש דמים שהן כחליפין רישא וסיפא חדא היא ואשמעינן דיש תורת דמים שהמעות קונות בלא משיכה כחליפין של סודר:
כיצד החליף דמי שור בפרה מכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות א״ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור וניאותו יחד וקבל עליו נתחייב בעל הפרה לתת לו את הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור והכי קאמר כל הנישום דמים באחר כל המטלטלין שאדם שם לחבירו ונותן לו שומת דמיהן בשביל חפץ אחר שהיה לו ללוקח כיון שזכה זה לוקח ראשון במטלטלין הראשונים שמשכן ואפילו בתורת דמים על מנת להקנות לו חפץ שלו בדמים נתחייב זה לוקח שני בכל אונסי החליפין לפי שקנו לו מעותיו כל אונסי החליפין:
כיצד החליף דמי שור בפרה שם לו השור בדמים ע״מ שיתן לו זה פרה באותן מעות קנה:
TOSAFOT
יש דמים שהם כחליפין ומקני להו במחילת הדמים אף על גב דאמר בקדושין (דף ו:) המקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה היינו כי קדשה או קנה החפץ במעות שחייב לו אבל קדשה או קנה בהנאת מחילת מלוה מועיל כמו ארוח לה זמנא ואדבר עליך לשלטון:
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן? סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת, וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מְשִׁיכָה קוֹנָה – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בַּעֲלִיָּיה,
The Gemara inquires: What is the reason for the opinion of Rav Naḥman? The Gemara explains: Rav Naḥman holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says: By Torah law money effects acquisition,
RASHI
מאי טעמא דרב נחמן דאמר דמים כי האי גוונא קנו ואנן תנן מעות אינן קונות:
סבר לה כר׳ יוחנן דאמר לקמן (בבא מציעא דף מז:) דבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו:
ומפני מה אמרו משיכה קונה ולא מעות:
גזרה שמא יניחם לוקח בבית מוכר זמן מרובה ותפול דליקה בשכונת המוכר ולא יחוש לטרוח ולהציל לפיכך העמידום ברשותו לחזור בו אם ירצה דכיון שאם יתייקרו ברשותו יתייקרו ויחזור בו מן המכר ויהא השכר שלו כי דידיה חשיב להו וטרח ומציל וכיון דתקנתא דרבנן בעלמא הוא במכר דשכיח עבוד רבנן תקנתא במכר דלא שכיח כגון האי שיהיו שמין דמי מטלטלין במטלטלין לא עבוד רבנן תקנתא במשיכה:
וּמִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא – גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, מִלְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא – לָא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
The Sages therefore decreed that acquisition takes effect only when a buyer pulls the item. The mishna allows a transaction that indicates that one can effect acquisition using only money because that case of the mishna as explained by Rav Naḥman is an uncommon occurrence. It is rare for one who has sold his animal in exchange for money to change his mind and request an animal from the purchaser instead. And it is only with regard to a common matter that the Sages issued a decree, whereas with regard to an uncommon matter, the Sages did not issue a decree.
וּלְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: מְשִׁיכָה מְפוֹרֶשֶׁת מִן הַתּוֹרָה, הָנִיחָא אִי סָבַר לָהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת – מְתָרֵץ לָהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת,
The Gemara asks: And how is the mishna explained according to the opinion of Reish Lakish, who disagrees with Rabbi Yoḥanan and says that pulling is explicitly stated in the Torah? Reish Lakish maintains that the acquisition of movable property cannot be performed with money by Torah law, and therefore there can be no distinction between common and uncommon cases. This works out well if Reish Lakish holds in accordance with the opinion of Rav Sheshet, who says that produce effects exchange. If so, he can explain the mishna in accordance with the opinion of Rav Sheshet.
RASHI
ולריש לקיש דאמר לקמן בפרקין (בבא מציעא דף מז:):
משיכה מפורשת מן התורה וכיון דמדאורייתא מעות לא קנו לא שנא מכר דשכיח ולא שנא מכר דלא שכיח מעות לא קנו הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין מתרץ לה למתני׳ כרב ששת וכדשני רב יהודה כל הנישום דמים באחר כגון מטלטלין ופירי שאדם רגיל לשומן כשנותנן דמים באחר היכא דעשאם חליפין כיון שזכה זה כו׳:
TOSAFOT
ולרב נחמן דאמר פרי לא עבדי חליפין מאי כיצד וא״ת ולפר״ת לוקמיה בחליפין שוה בשוה גם ר״ל אמאי ע״כ כרב ששת ס״ל ולוקמא בפירי ובשוה בשוה וי״ל דומיא דרישא דכל הנישום דמיירי בחליפין כלי בכלי או כל הנעשה למאן דאמר נעשה חליפין דמיירי באינן שוה בשוה ה״ה סיפא דהחליף שור בפרה מיירי באינן שוה ומיהו למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין לא מצי למימר דבשוה בשוה יועיל דא״כ מאי פריך מכל הנעשה דמים באחר וממתני׳ דמטלטלין קונים זה את זה דמייתי בסמוך דמטבע נעשה חליפין דלמא איירי שוה בשוה ולעיל נמי אמאי הוצרך לשנויי בפרוטטות הא שוה בשוה הוא דמשום טריסית היתר לא מקרי אינו שוה בשוה אלא היכא שהמקח שוה כפלים מן המעות דאז דומה לחליפין אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי ולא למטבע וא״ת למ״ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי אתא י״ל דאתא לרבות מרוקא או דבר שאינו מסוים היכא דהוי שוה בשוה דממעטינן להו לקמן מתורת חליפין א״נ ללוי דאמר לקמן בכליו של מקנה אתי קרא למימר דאם הוא שוה בשוה אפי׳ בכליו של קונה מועיל:
אֶלָּא אִי סָבַר לָהּ כְּרַב נַחְמָן, דַּאֲמַר: פֵּירֵי לָא עָבְדִי חֲלִיפִין וּמַטְבֵּעַ לָא קָנֵי, הֵיכִי מְתָרֵץ לָהּ? עַל כָּרְחָךְ כְּרַב שֵׁשֶׁת מְתָרֵץ לָהּ.
But if he holds in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who says that produce does not effect exchange and a coin does not effect acquisition by Torah law or by rabbinic law, how does he explain the mishna? The Gemara answers: Perforce Reish Lakish explains the mishna in accordance with the opinion of Rav Sheshet.
RASHI
אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר כלי בעינן:
ומטבע בתורת דמים נמי לריש לקיש לא קני דנישני כרב נחמן דאמר יש דמים שהם כחליפין דהא לריש לקיש מדאורייתא יליף דמעות אינן קונות ואפילו דמכר דלא שכיח נמי:
היכי מתרץ להאי החליף שור בפרה דמתניתין לא בחליפין ולא בדמים:
תְּנַן: כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וַאֲפִילּוּ כִּיס מָלֵא מָעוֹת בְּכִיס מָלֵא מָעוֹת. תִּרְגְּמָא רַב אַחָא: בְּדִינַר אַנְקָא וְאַנִּיגְרָא, אֶחָד שֶׁפְּסָלַתּוּ מַלְכוּת וְאֶחָד שֶׁפְּסָלַתּוּ מְדִינָה.
We learned in the mishna: With regard to those who exchange all forms of movable property, each acquires the property of the other. And Reish Lakish says: The expression: All forms of movable property, includes even a case where they exchange a money pouch full of coins for a money pouch full of coins. Apparently, coins effect exchange and are acquired by means of a transaction of exchange. The Gemara rejects this: Rav Aḥa interpreted that the exchange of coins is referring to the exchange of a money pouch filled with anka dinars and a money pouch filled with anigera
RASHI
ואפי׳ כיס מלא מעות ועל כרחך בחליפין קאמר דאי בתורת דמים מעות לא קנו ש״מ מטבע נעשה חליפין ונקנה בחליפין:
תרגמא רב אחא בששתיהן מעות פסולות דהוה ליה כשאר מטלטלין מחליף כיס מלא דינרי אניקון בכיס מלא של דינרים אניגרא:
אחד מהם פסלתו מלכות ואחד מהם פסלתו מדינה המלך גזר שלא יוציאו ובני מדינה לוקחין אותו בהצנע ואחד מהם פסלתו מדינה בני מדינה שנאוהו אבל המלך לא צוה ומוציאין אותם בשאר מדינות המלך:
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוּעִינַן פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת – מִשּׁוּם דְּלָא סָגֵי כְּלָל, אֲבָל פְּסָלַתּוּ מְדִינָה, דְּסָגֵי לֵיהּ בִּמְדִינָה אַחֲרִיתִי – אֵימָא אַכַּתִּי מַטְבֵּעַ הוּא, וְאֵין מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין.
And it is necessary to teach the halakha in both cases, as, if the tanna taught us this halakha only with regard to a coin that the kingdom invalidated, I would have said it is not a coin due to the fact that it does not circulate at all, as the king banned its use. But with regard to a coin that the residents of a province invalidated,
RASHI
דלא סגי כלל לשון הילוך הוא:
וְאִי אַשְׁמוּעִינַן פְּסָלַתּוּ מְדִינָה – מִשּׁוּם דְּלָא סָגֵי לֵיהּ לָא בְּצִנְעָא וְלָא בְּפַרְהֶסְיָא, אֲבָל פְּסָלַתּוּ מַלְכוּת דְּסָגֵי לֵיהּ בְּצִנְעָא – אֵימָא אַכַּתִּי מַטְבֵּעַ הוּא, וְאֵין מַטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין – צְרִיכָא.
And if the tanna taught us this halakha only with regard to a coin that the residents of a province invalidated, I would have said it is not a coin due to the fact that in that place it neither circulates in private nor in public, as the local residents do not use it as currency. But with regard to a coin that the kingdom invalidated, which could circulate in private, say that its legal status is still that of a coin, and money cannot be acquired by means of a transaction of exchange. Therefore, it was necessary to teach the halakha in both cases.
אָמַר רַבָּה אָמַר רַב הוּנָא: ״מְכוֹר לִי בְּאֵלּוּ״ – קָנָה,
§ Rabba says that Rav Huna says: If one said to another: Sell me your item for these coins that are in my hand, and when taking the money the owner of the item did not determine the sum, the buyer acquired the article and the transaction is complete, and neither can renege on the deal.
RASHI
מכור לי באלו אחז בידו מעות ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך באלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הם וקיבלם מיד הלוקח:
קנה לוקח החפץ במעות הללו ואין אחד מהם יכול לחזור: