Back
Bava Metzia
Daf 59aוְזֶה הוּא תַּנּוּר שֶׁל עַכְנַאי. מַאי עַכְנַאי? אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁהִקִּיפוּ דְּבָרִים כְּעַכְנָא זוֹ, וְטִמְּאוּהוּ. תָּנָא: בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵשִׁיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כָּל תְּשׁוּבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא קִיבְּלוּ הֵימֶנּוּ.
And this is known as the oven of akhnai .
RASHI
עכנאי נחש דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו:
אָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – חָרוּב זֶה יוֹכִיחַ. נֶעֱקַר חָרוּב מִמְּקוֹמוֹ מֵאָה אַמָּה, וְאָמְרִי לָהּ: אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הֶחָרוּב. חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי אַמַּת הַמַּיִם יוֹכִיחוּ. חָזְרוּ אַמַּת הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַמַּת הַמַּיִם.
After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, this carob tree will prove it. The carob tree was uprooted from its place one hundred cubits,
TOSAFOT
וקרע בגדיו וחלץ מנעליו אין להוכיח מכאן הא דמבעיא ליה במועד קטן (ד' טו: ושם ד"ה לא) אם מנודה צריך קריעת בגדים וחלוץ מנעל דדלמא הכא לצערא בעלמא הוא דעבד הכי:
חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – כּוֹתְלֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ. הִטּוּ כּוֹתְלֵי בֵית הַמִּדְרָשׁ לִיפּוֹל. גָּעַר בָּהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם: אִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְנַצְּחִים זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה – אַתֶּם מַה טִּיבְכֶם? לֹא נָפְלוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְלֹא זָקְפוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַעֲדַיִן מַטִּין וְעוֹמְדִין.
Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the walls of the study hall will prove it. The walls of the study hall leaned inward and began to fall. Rabbi Yehoshua scolded the walls and said to them: If Torah scholars are contending with each other in matters of halakha , what is the nature of your involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls did not fall because of the deference due Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of the deference due Rabbi Eliezer, and they still remain leaning.
חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ. יָצְאתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מַה לָּכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם!
Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, Heaven will prove it. A Divine Voice emerged
עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״. מַאי ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל, שֶׁכְּבָר כָּתַבְתָּ בְּהַר סִינַי בַּתּוֹרָה: ״אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי נָתָן לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי עָבֵיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא? אֲמַר לֵיהּ: קָא חָיֵיךְ וְאָמַר נִצְּחוּנִי בָּנַי, נִצְּחוּנִי בָּנַי.
Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: It is written: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12).
אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵבִיאוּ כָּל טְהָרוֹת שֶׁטִּיהֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׂרָפוּם בָּאֵשׁ, וְנִמְנוּ עָלָיו וּבֵרְכוּהוּ. וְאָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ? אָמַר לָהֶם רַבִּי עֲקִיבָא: אֲנִי אֵלֵךְ, שֶׁמָּא יֵלֵךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיוֹדִיעוֹ, וְנִמְצָא מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
The Sages said: On that day, the Sages brought all the ritually pure items deemed pure by the ruling of Rabbi Eliezer with regard to the oven and burned them in fire, and the Sages reached a consensus in his regard and ostracized him.
RASHI
כל טהרות שטיהר ר"א על ידי מעשה שאירע נשאלה הלכה זו בבית המדרש שנפלה טומאה לאויר תנור זה וחזרו ועשאו על גביו טהרות וטיהרם ר"א והביאום ושרפום לפניו:
TOSAFOT
מבית אבי אבא פי' בקונטרס מבית דוד אבי משפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד:
חוץ משערי אונאה לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות משמע משום דנפקא לעיל מקרא דתהלים דשערי דמעה לא ננעלו ובחנם דחק כן דהא דריש לעיל רב חסדא בהדיא מדכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ושמא מבית רבן גמליאל היתה מקובלת שהיה אבי המשפחה ולאו אדוד קאמר כדאשכחן נמי (ר"ה ד' כה.) דאמר רבן גמליאל מקובלני מבית אבי אבא שפעמים בא בארוכה כו':
מֶה עָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא? לָבַשׁ שְׁחוֹרִים, וְנִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיָשַׁב לְפָנָיו בְּרִיחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עֲקִיבָא, מַה יוֹם מִיּוֹמַיִם? אָמַר לוֹ: רַבִּי, כִּמְדוּמֶּה לִי שֶׁחֲבֵירִים בְּדֵילִים מִמְּךָ. אַף הוּא קָרַע בְּגָדָיו וְחָלַץ מִנְעָלָיו, וְנִשְׁמַט וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקַע.
What did Rabbi Akiva do? He wore black
RASHI
לבש שחורים ענין צער ואבל:
אף הוא קרע בגדיו שהמנודה חייב בקריעה:
וחלץ מנעליו שהמנודה אסור בנעילת הסנדל במו"ק (דף טו:):
ונשמט מן הכסא:
זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, לָקָה הָעוֹלָם שְׁלִישׁ בַּזֵּיתִים, וּשְׁלִישׁ בַּחִטִּים, וּשְׁלִישׁ בַּשְּׂעוֹרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בָּצֵק שֶׁבִּידֵי אִשָּׁה טָפַח. תָּנָא: אַף גָּדוֹל הָיָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּתַן בּוֹ עֵינָיו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִשְׂרַף.
The Gemara relates: His eyes shed tears, and as a result the entire world was afflicted: One-third of its olives were afflicted, and one-third of its wheat, and one-third of its barley. And some say that even dough kneaded in a woman’s hands spoiled. The Sages taught: There was great anger on that day, as any place that Rabbi Eliezer fixed his gaze was burned.
RASHI
טפח נתקלקל:
אך גדול מכה גדולה:
וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה בָּא בַּסְּפִינָה, עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל לְטַבְּעוֹ. אָמַר: כִּמְדוּמֶּה לִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִּשְׁבִיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס. עָמַד עַל רַגְלָיו וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי, וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.
And even Rabban Gamliel, the Nasi of the Sanhedrin at Yavne, the head of the Sages who were responsible for the decision to ostracize Rabbi Eliezer, was coming on a boat at the time, and a large wave swelled over him and threatened to drown him. Rabban Gamliel said: It seems to me that this is only for the sake of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus,
RASHI
ר"ג נשיא היה ועל פיו נעשה:
שלא ירבו מחלוקות שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין:
TOSAFOT
ואמרי לה במ"ו יש מפרש משום דחשיב כי גרים הייתם וכיוצא בה:
אִימָּא שָׁלוֹם דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַחְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוַאי. מֵהַהוּא מַעֲשֶׂה וְאֵילָךְ לָא הֲוָה שְׁבַקָה לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְמֵיפַּל עַל אַפֵּיהּ. הַהוּא יוֹמָא רֵישׁ יַרְחָא הֲוָה, וְאִיחֲלַף לָהּ בֵּין מָלֵא לְחָסֵר. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲתָא עַנְיָא וְקָאֵי אַבָּבָא, אַפִּיקָא לֵיהּ רִיפְתָא.
The Gemara further relates: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer, was the sister of Rabban Gamliel. From that incident forward, she would not allow Rabbi Eliezer to lower his head and recite the taḥanun prayer, which includes supplication and entreaties. She feared that were her husband to bemoan his fate and pray at that moment, her brother would be punished. A certain day was around the day of the New Moon, and she inadvertently substituted a full thirty-day month for a deficient twenty-nine-day month, i.e., she thought that it was the New Moon, when one does not lower his head in supplication, but it was not. Some say that a pauper came and stood at the door, and she took bread out to him. The result was that she left her husband momentarily unsupervised.
RASHI
אימא שלום כך שמה:
בין מלא לחסר סבורה היתה שיהא החדש חסר וקבוע ביום ל' ולא יפול ביום החדש על פניו והיה מלא ולא נקבע עד יום שלשים ואחד ולא נזהרה בו ביום ל' ונפל על פניו:
אַשְׁכַּחְתֵּיהּ דְּנָפַל עַל אַנְפֵּיהּ, אֲמַרָה לֵיהּ: קוּם, קְטַלִית לְאָחִי. אַדְּהָכִי נְפַק שִׁיפּוּרָא מִבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל דִּשְׁכִיב. אֲמַר לָהּ: מְנָא יָדְעַתְּ? אֲמַרָה לֵיהּ: כָּךְ מְקוּבְּלָנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה.
When she returned, she found him and saw that he had lowered his head in prayer. She said to him: Arise, you already killed my brother. Meanwhile, the sound of a shofar emerged from the house of Rabban Gamliel to announce that the Nasi had died. Rabbi Eliezer said to her: From where did you know that your brother would die? She said to him: This is the tradition that I received from the house of the father of my father:
RASHI
מבית אבי אבא מבית אבי המשפחה שבת נשיאים היתה והם מבית דוד:
חוץ משערי אונאה לפי שצער הלב היא וקרוב להוריד דמעות:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְאַנֶּה אֶת הַגֵּר עוֹבֵר בִּשְׁלֹֹשָׁה לָאוִין, וְהַלּוֹחֲצוֹ עוֹבֵר בִּשְׁנַיִם.
§ The Sages taught: One who verbally mistreats the convert violates three prohibitions, and one who oppresses him in other ways violates two.
RASHI
המאנה את הגר אונאת דברים:
הלוחצו דוחקו:
TOSAFOT
זה תנור של עכנאי יש דגרס חכנאי וכן בירושלמי וחכן זה נחש ושמא בעל התנור שהיה עושה שמו כן:
מַאי שְׁנָא מְאַנֶּה – דִּכְתִיבִי שְׁלֹֹשָׁה לָאוִין: ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה״, ״וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ״, ״וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״ – וְגֵר בִּכְלַל עֲמִיתוֹ הוּא. לוֹחֲצוֹ נַמִי, שְׁלֹֹשָׁה כְּתִיבִי: ״וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ״, ״וְגֵר לֹא תִלְחָץ״, וְ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״ – וְגֵר בִּכְלָל הוּא! אֶלָּא: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בִּשְׁלֹֹשָׁה.
The Gemara asks: What is different with regard to verbal mistreatment, that three prohibitions are written concerning it: “And you shall neither mistreat a convert” (Exodus 22:20); “And when a convert lives in your land, you shall not mistreat him” (Leviticus 19:33); “And you shall not mistreat, each man his colleague” (Leviticus 25:17), and a convert is included in the category of colleague? With regard to one who also oppresses a convert as well, three prohibitions are written: “And you shall neither mistreat a convert, nor oppress him” (Exodus 22:20); “And you shall not oppress a convert (Exodus 23:9); “And you shall not be to him like a creditor” (Exodus 22:24). This last prohibition is a general prohibition, in which converts are included. Consequently, it is not correct that one who oppresses a convert violates only two prohibitions. Rather, both this one, who verbally mistreats a convert, and that one, who oppresses him, violate three prohibitions.
RASHI
לוחצו נמי תלתא כתיב ביה וגר לא תלחץ ולא תלחצנו ולא תהיה לו כנושה:
לא תהיה לו כנושה לחץ הוא שדוחקו לתבוע חובו:
ה"ג מאי שנא מאנה דכתיב ביה תלתא וגר לא תונה ולא תונו אותו ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא:
תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה הִזְהִירָה תּוֹרָה בִּשְׁלֹֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְקוֹמוֹת, וְאָמְרִי לָהּ בְּאַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה מְקוֹמוֹת בְּגֵר – מִפְּנֵי שֶׁסּוּרוֹ רָע.
It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: For what reason did the Torah issue warnings in thirty-six places, and some say in forty-six places, with regard to causing any distress to a convert?
מַאי דִּכְתִיב: ״וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״? תָּנֵינָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ, וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: דִּזְקִיף לֵיהּ זְקִיפָא בִּדְיוֹתְקֵיהּ לָא נֵימָא לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ ״זְקֵיף בִּינִיתָא״.
What is the meaning of that which is written: “And you shall not mistreat a convert nor oppress him, because you were strangers in the land of Egypt” (Exodus 22:20)? We learned in a baraita that Rabbi Natan says: A defect that is in you, do not mention it in another. Since the Jewish people were themselves strangers, they are not in a position to demean a convert because he is a stranger in their midst. And this explains the adage that people say: One who has a person hanged in his family [ bidyotkei ],
RASHI
מום שבך אל תאמר לחברך כיון דגרים הייתם גנאי הוא לכם להזכיר שם גירות:
מאן דאית ליה זקיפ' בדיותקיה לא נימא לחבריה זקיף ביניתא מיש שיש לו תלוי במשפחתו לא יאמר לעבדו או לבן ביתו תלה לי דג זה שכל שם תלייה גנאי הוא לו:
מתני׳ אֵין מְעָרְבִין פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת אֲפִילּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים.
One may not intermingle produce bought from one supplier with other produce, even if he intermingles new produce with other new produce and ostensibly the buyer suffers no loss from his doing so.
RASHI
מתני' אין מערבין פירות בפירות בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבנו בפירות שדה אחרת:
TOSAFOT
לא בשמים היא והא דאמר בפ"ק דיבמות (ד' יד. ושם ד"ה רבי) דהלכה כב"ה משום דיצאה בת קול שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב"ש הוו חריפי טובא ועוד דכאן לא יצאה בת קול אלא משום כבודו דר"א שאמר מן השמים יוכיחו והא דאמר התם רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול ולא שמעינן ליה לר' יהושע אלא על ב"ק דהאי מעשה דר"א דהכא התם דייק מדקאמר לא בשמים היא כבר ניתנה לנו תורה מסיני משמע דבשום מקום אין משגיחין:
קחייך ואמר נצחוני בני והא דאמר בריש ע"ז (ד' ג:) מיום שחרב בהמ"ק אין שחוק לפני הקב"ה היינו קבוע והכא מילתא דבדיחותא בעלמא הוא דאמר: