Back
Bava Metzia
Daf 63bמַה לִּי הֵן וּמַה לִּי דְּמֵיהֶן אָמְרִינַן, מַה לִּי דְּמֵיהֶן וּמַה לִּי הֵן – נַמִי אָמְרִינַן, וּפוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ.
that we say: What difference is it to me if he referred to the produce, and what difference is it to me if he referred to the produce’s value,
RASHI
מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן כו׳ בתחלת התנאי נמי שיצא השער פוסק עמו ואע״פ שאין פירות בידו ובלבד שיתן לו זה מעות דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו והיינו הפירות. הוי מותר הכי נמי כי הוו המעות בידו מותר שהמעות ודמיהן שוין דמה לי טוב אם היו החטין שהם דמים למעות הללו בידו מעכשיו שהם עצמן בידו אף הוא יכול ליקח בהן פירות ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק והוא שער היוצא על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים ואע״פ שאין פירות לזה וא״ת משנתינו היא זו (לקמן בבא מציעא דף עב:) יצא השער פוסקין איכא למ״ד לקמן אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי דמתניתין לאו שער שבשוק תנן אלא יצא השער סתמא הא דמפיך לישנא ונקט למימר מה לי דמיהן מה לי הן משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות ושייך למימר מה טוב הן מדמיהן כי היכי דהן שרו דמיהן נמי שרו ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות ומיקרו הפירות דמיהן של מעות ושייך למימר מה טוב דמיהן של מעות מהן כי היכי דדמיהן שרו אם היו הפירות בידו הן נמי כי הוו הן בידו שרי קצרו של דבר לשון הפסקה נמשך אצל לוקח לשון הפרעון נמשך אחר המוכר גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדן חטין הלכך החטין קרוין דמים אצל לוקח דמי מעותיו וגבי פרעון המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו:
TOSAFOT
ופוסקין על שער שבשוק אע״פ שאין לו פ״ה וא״ת מתני׳ היא יצא השער פוסקין איכא למ״ד אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי לה למתני׳ באכלבאי וארבי ולא היה לו לפרש כן דאפילו לר׳ יוחנן דאמר לקמן אין פוסקין על שער שבשוק מודה דלא בעינן תרעא דמשיך כולי האי כמו אכלבאי וארבי ולא בעי אלא כדורמוס ולא אמר ר׳ יוחנן דאין פוסקין אלא בשוק של עיירות וא״ת והיכי שמעינן מר׳ ינאי דפוסק על שוק של עיירות ולא בעינן דורמוס וי״ל דהכי דייק מדאמר רבי ינאי מה לי הן מה לי דמיהן ויכול לפרוע לו דמים כמו שיכול לפרוע לו חטין משום דמן החטין יכול למצוא דמים ה״נ פוסקין אפילו על שוק של עיירות דיותר יזדמן לבעל המעות לקנות חטין אפי׳ בשוק של עיירות ממה שיזדמן לבעל חטין למכור אפילו בשוק של אכלבאי וארבי:
אֵיתִיבֵיהּ רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרָבָא: כּוּלָּם, אִם יֵשׁ לוֹ – מוּתָּר, אִם אֵין לוֹ – אָסוּר! אֲמַר לְהוּ: הָתָם הַלְוָאָה, הָכָא זְבִינֵי.
Rav Pappa, and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raised an objection to the opinion of Rava from the aforementioned baraita, which explicitly teaches: With regard to all of them, if he has the produce in his possession, the transaction is permitted, and if he does not have it, the transaction is prohibited. Rava said to them: The tanna there is referring to a transaction for the repayment of the debt conducted after a loan has been given but before it has been repaid, whereas here Rabbi Yannai is dealing with an actual sale,
RASHI
אין לו אסור בהא דרבי אושעיא:
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מַאי טַעְמָא אָמְרוּ רַבָּנַן פּוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ – דְּאָמַר לֵיהּ: שְׁקִילָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָיא אַחִיזְרֵי. מַאי אַהֲנִית לִי? אִי הָווּ לִי זוּזֵי בְּיָדִי הֲוָה מְזַבְּנִינָא בְּהִינִי וּבְשִׁילִי בְּזוֹלָא.
Rabba and Rav Yosef both say: What is the reason that the Sages said one may set a price by the market rate and that one may do so even though he does not have the produce in his possession? Because the buyer says to the seller: Your favor is taken and thrown on the thorns.
RASHI
היני ושילי מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה כלומר בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו:
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב יוֹסֵף: אֶלָּא מֵעַתָּה מוּתָּר לִלְוֹת סְאָה בִּסְאָה מִשּׁוּם דְּמָצֵי אָמַר לֵיהּ: שְׁקִילָא טִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָיא אַחִיזְרֵי, דְּאָמַר לֵיהּ: חִטֵּי דְּקָדְחִי בְּאַכַּלְבַּאי! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם – הַלְוָאָה, הָכָא – זְבִינֵי.
Abaye said to Rav Yosef: But if that is so, according to this same logic it should be permitted to lend a se’a of produce for a se’a of the same produce, as the lender can say to the borrower: Your favor is taken and thrown on the thorns, since he says to him: I stand to gain nothing from the se’a you will later give me, as the price of my wheat would increase if it were to remain in my granary, and therefore the loan does not benefit me at all, for will the wheat burn in my warehouse [be’akalbai]?
RASHI
חטי דקדחי באכלבאי בתמיה וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי כלום היו גשמים יורדים עליהן שיהיו צומחות בהן צמחים להתקלקל לישנא אחרינא דקדחי לשון חמימות כמו (ישעיהו סד) כקדח אש:
אֲמַר לֵיהּ אַדָּא בַּר אַבָּא לְרָבָא: וְהָא בָּעֵי לְמֵיתַב זוּזֵי לְסַפְסֵירָא! אֲמַר לֵיהּ: דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ נַמִי. רַב אַשִׁי אֲמַר: זוּזֵי דֶאֱינָשֵׁי אִינְהוּ עָבְדִי לֵיהּ סַפְסֵירוּתֵיהּ.
Adda bar Abba said to Rava: But with regard to establishing the repayment of the loan upon produce valued at the market rate, the buyer does stand to gain from the agreement, as, if he would have to go to acquire produce elsewhere, he would have to give a dinar to a broker, and therefore he gains a dinar from the early payment. Rava said to him: The case is one where the buyer also gives the seller
RASHI
והא בעי למיתב זוזי לספסירא היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק והא אהני דבעי למיתב זוזי לספסירא סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות:
ומשני דיהיב צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור:
רב אשי אמר לא צריך זוזי דאיניש עבדי ליה ספסירות החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה:
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: הַאי מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי אַתַּרְעָא חֲרִיפָא צָרִיךְ לְאִיתְחַזוּיֵי לְבֵי דָרֵי.
§ The Gemara addresses a related issue. Rabba and Rav Yosef both say: One who gives money in advance to purchase produce at the advance price that is in effect shortly after the harvest but before the market price is set must present himself at the granary when the seller is threshing his produce.
RASHI
האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר שהלקוטות מוכרין בזולא זה סאה וזה סאתים ותנן מתני׳ (דף עב:) דאם יש לו מותר לפסוק ואע״פ שלא יצא השער דקתני היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש:
צריך הלוקח לאיתחזויי אבי דרי של מוכר כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן ולהכי נקיט תרעא חריפא שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן דאילו שער הברור פוסקים אף למי שאין לו:
לְמַאי? אִי לְמִקְנָא – הָא לָא קָנֵי, אִי לְקַבּוּלֵי עֲלֵיהּ ״מִי שֶׁפָּרַע״ – כִּי לָא מִיתְחֲזֵי נַמִי מְקַבֵּל עֲלֵיהּ ״מִי שֶׁפָּרַע״!
The Gemara asks: For what reason is he required to be there? If it is in order to acquire the produce, he does not acquire it by merely being present there, as the acquisition is not completed until he pulls the actual produce. And if it is in order for the seller to accept upon himself, in the event that he reneges on the transaction, the curse of: He Who exacted payment from the people of the generation of the flood, and from the people of the generation of the dispersion, will in the future exact payment from whoever does not stand by his statement (see 44a), even if the buyer does not present himself there the seller also accepts upon himself the curse of: He Who exacted payment. This curse is in effect for anyone who reneges on a transaction after the money has been paid.
RASHI
למאי מיבעי האי דמתחזי:
אי למיקני ממש שלא יוכל המוכר לחזור:
הא לא קני בהכי אלא א״כ משך:
אי לקבולי מוכר עליה מי שפרע אם יחזיר:
לְעוֹלָם לְקַבּוּלֵי עֲלֵיהּ ״מִי שֶׁפָּרַע״, וּמַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי אַתַּרְעָא [חֲרִיפָא] לְבֵי תְּרֵי תְּלָתָא יָהֵיב, אִי מִיתְחֲזֵי לֵיהּ – סָמְכָא דַּעֲתֵיהּ, וְאִי לָא – אֲמַר לֵיהּ: אָמִינָא דְּאַשְׁכַּחַתְּ פֵּירֵי דְּשַׁפִּירֵי מִדִּידִי, וְשָׁקְלַתְּ.
The Gemara explains: Actually, the reason he must go to the granary is for the seller to accept upon himself the curse of: He Who exacted payment, for the following reason: One who gives money in advance to purchase produce at the advance price gives it to two or three
RASHI
סמכא דעתא דכל חד וחד וידע דעליה קא סמיך האי לוקח וסחורה מקויימת היא ואין דעתו לחזור הלכך אם חזר בו מוכר איכא למילטייה במי שפרע:
אֲמַר רַב אַשִׁי: הָשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ מִשּׁוּם מִסְמָךְ דַּעֲתָא, אֲפִילּוּ אַשְׁכַּחֵיהּ בְּשׁוּקָא וַאֲמַר לֵיהּ – סָמְכָא דַּעֲתֵיהּ.
Rav Ashi said: Now that you have said that the reason is due to the seller’s relying upon him, it can be concluded that the buyer does not have to go to the seller’s granary in order to convince him that he intends to uphold the transaction. Rather, even if the buyer finds the seller in the marketplace and says to him that he will not retract his offer to buy the produce, the seller will likewise rely upon him.
RASHI
השתא דאמרת דאי מיתחזי מיסמך דעתא הוא:
אפילו לא מיתחזי אבי דרי נמי אלא אשכחיה בשוקא לאחר זמן ואמר ליה חזי דעלך סמכינא איכא מי שפרע:
אֲמַר רַב נַחְמָן, כְּלָלָא דְּרִיבִּיתָא: כָּל אֲגַר נְטַר לֵיהּ – אָסוּר. וַאֲמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דְיָהֵיב זוּזֵי לְקִירָאָה וְקָא אָזְלִי אַרְבַּע אַרְבַּע, וַאֲמַר לֵיהּ יָהֵיבְנָא לָךְ חָמֵשׁ חָמֵשׁ, אִיתְנְהוּ גַּבֵּיהּ – שָׁרֵי, לֵיתְנְהוּ גַּבֵּיהּ – אָסוּר.
§ Rav Naḥman said: The principle with regard to the halakhot of interest is: Any payment for his waiting,
RASHI
אגר נטר ליה שכר המתנה אי מוזיל גבי משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו:
לקיראה מוכר שעוה:
ד׳ ד׳ חלות שעוה בזוזא:
יהיבנא לך ה׳ ה׳ לזמן פלוני והקדים לו המעות עכשיו:
איתנהו אם בידו אבל אינם בעיר או אבד המפתח והוא דחוק למעות שרי דהוי ליה הלויני עד שיבא בני דתנן במתניתין (דף עה.) דמותר:
TOSAFOT
ואמר ליה יהיבנא לך חמשה בזוזא פי׳ לזמן פלוני איתנהו שרי ליתנהו אסור אבל ד׳ בזוזא שרי לפסוק כיון שכן השער דפוסקין על שער שבשוק וא״ת אמאי אסור לפסוק חמשה בזוזא מאי שנא מטרשא דרב נחמן גופיה אמר לקמן (בבא מציעא דף סה.) טרשא שרי למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש [לו] אם מעכשיו בפחות וי״ל כיון דאזלי הכא ד׳ בזוזא הוי כאילו פירש אם מעכשיו בפחות ואם לזמן פלוני ביותר ולפי זה לא שרי ר״נ לקמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידוע כגון פרה או טלית אבל פירות אם יצא השער אסור לעשות מהן טרשא:
פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּאִית לֵיהּ אַשְׁרַאי בְּמָתָא. מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ אַשְׁרַאי בְּמָתָא – כְּעַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לָן: כֵּיוָן דִּמְחַסְרֵי גּוּבַיְינָא כְּמַאן דְּלֵיתְנְהוּ דָּמֵי.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? It is clearly interest. The Gemara answers: No, it is necessary for a case where the seller has credit in the town, and therefore he could receive wax from others. It is necessary lest you say: Since he has credit in the town and could receive wax now, this should be similar to a case where he said: Give me produce until my son comes, or: Until I find the key, and therefore it is permitted to give him money, as this is not considered a loan (see 75a). Rav Naḥman therefore teaches us that since the loaves of wax still lack collection, i.e., the seller does not actually own them, they are considered as though they were not in existence, which means the reduction in price is classified as interest.
RASHI
דאית ליה אשראי במתא המוכר הזה אף הוא נתן מעות ופסק עם אחרים על שעוה:
TOSAFOT
מהו דתימא כעד שיבא בני דמי קמ״ל וא״ת והא רב נחמן פסק לקמן בשילהי פירקין (בבא מציעא דף עה.) כהלל דאסר עד שיבא בני וי״ל דודאי דרך הלואה אסור אפילו סאה בסאה אבל דרך מקח וממכר כי הכא שרי אפי׳ ה׳ בארבע דאי לאו הכי תקשה דאפילו רבנן לקמן לא שרו אלא סאה בסאה אבל סאה בסאתים לא אלא כדפרישית דדרך מקח וממכר שרי טפי חמש בארבע מדרך הלואה אפילו סאה בסאה דהכי שרי לכ״ע וא״ת דטפי ה״ל לאתויי הכא דפוסק על הגדיש דדמיא טפי דהוי מקח וממכר וי״ל דפוסק עמו על הגדיש לא שרינן אלא לפסוק עמו בשער לקוטות אבל לפסוק שוי שיתא בחמשא לא כיון דאכתי לית ליה שעדיין צריך תיקון ואי מוזיל גביה כולי האי מחזי כאגר נטר אבל כשיש לו מזומן בעין אלא שמחוסר ביאת בנו או הבאת מפתח מותר אפילו שוי חמשא בארבע וה״ק נעשה כעד שיבא בני ושרי הכא לכ״ע כדשרי התם לרבנן:
וַאֲמַר רַב נַחְמָן: הַאי מַאן דְּאוֹזִיף פְּשִׁיטֵי מֵחַבְרֵיהּ וְאַשְׁכַּח בֵּיהּ טוּפַיְינָא, אִי בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה – מִיחַיַּיב לְאַהֲדוּרֵיהּ לֵיהּ, וְאִי לָאו – מַתָּנָה בְּעָלְמָא הוּא דְּיָהֵיב לֵיהּ.
And Rav Naḥman said: In the case of this one who borrowed coins
RASHI
ואשכח טופיינא זה שקיבל המעות מצא בהן יותר ממה שאמר לו חבירו:
אי בכדי שהדעת טועה דאיכא למימר טעה המלוה בחשבון ולא ידע בהן חייב זה להחזירו לו:
הֵיכִי דָּמֵי בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה? אֲמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף:
The Gemara inquires: What are the circumstances where the additional amount would be within the range that one can make a mistake? Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said: