Back
Bava Metzia
Daf 65bוְהִלְכְתָא כְּרַב חַמָא, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְהִלְכְתָא כְּרַבִּי יַנַּאי, דְּאָמַר: מַה לִּי הֵן וּמַה לִּי דְּמֵיהֶן.
The Gemara summarizes the rulings in a number of the cases discussed above: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ḥama,
RASHI
והלכתא כר׳ אלעזר דרבית קצוצה יוצאה בדיינין:
TOSAFOT
והלכתא כרב חמא אור״ת דהלכתא נמי כר״נ בטרשא מדקאמר לקמן (בבא מציעא דף סח.) לית הלכתא כטרשא דפפונאי מכלל דבהנך הוי הלכתא והא דנקט הכא הלכתא כרב חמא לא אתא לאשמועינן אלא לאפוקי דרב פפא והיינו טעמא דר״נ לא שרי אלא בדלא קץ אבל רב פפא ורב חמא איירו אפילו בקץ או כשהשער קבוע דהוי כקץ ורב פפא אשינויא דרב נחמן קאי דשאני הכא דקץ לה ולא גרסי׳ במילתא דרב פפא טרשא דידי ודאי שרי דמשמע לישנא דודאי דיותר שרי מדרב נחמן אלא גרסינן טרשא דידי שרי ואי גרס ליה איכא למימר דלסברא דרב פפא דלא אזיל בתר לוקח שרי טפי אבל לפי האמת דרב נחמן שריא ודרב פפא אסור וכן פסק רב האי גאון בשער מ״ב דהלכתא כטרשא דרב נחמן אך פירש טרשא דר״נ בע״א ממה שאנו מפרשים:
מתני׳ מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ: אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטוֹל אֶת שֶׁלְּךָ – אָסוּר. הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ: אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים – הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי – הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זוּנִין עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים.
If one sold another a field and the buyer gave him some of the money, and the seller said to him: Whenever you wish, bring the outstanding money and take your field at that point, this is prohibited. If one lent money to another on the basis of the borrower’s field
RASHI
מתני׳ ה״ג במתניתין מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מותר המעות שעליך וטול שדה שלך:
אסור לעשות כן ודוקא דאמר ליה לכי מייתית מותר המעות קנה מעכשיו לפיכך אסור לעשות כן שאם יאכל מוכר פירות בתוך כך לכשיביא זה המעות נמצא שהשדה קנויה לו מיום המכר וזה אכל הפירות בשכר המתנת מעותיו ואם יאכל לוקח פירות מעכשיו. שמא לא יביא מותר המעות ויחזור לו זה מה שקיבל ונמצא שלא היתה שדה קנויה לו דהא לכי מייתית קני מעכשיו אמר ליה והא לא אייתי ומעות הראשונות כמלוה בעלמא היו אצל מוכר וזה אכל פירות בשכרו:
גמ׳ מִי אוֹכֵל פֵּירוֹת? רַב הוּנָא אָמַר: מוֹכֵר אוֹכֵל פֵּירוֹת, רַב עָנָן אָמַר: מְשַׁלְּשִׁין אֶת הַפֵּירוֹת. וְלָא פְּלִיגִי, הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתִית קְנֵי, הָא דְּאָמַר: לְכִי מַיְיתִית קְנֵי מֵעַכְשָׁיו.
The ruling of the mishna is unclear, as it requires clarification: In a sale such as this, when the buyer has made only a partial payment, who enjoys the profits of this field in the interim period, until the entire transaction is complete? Rav Huna says: The seller enjoys the profits until he receives the full payment, while Rav Anan says: In the meantime they deposit the profits in escrow with a third party until the transaction is finalized. The Gemara comments: And Rav Huna and Rav Anan do not disagree. This one is referring to a case where the seller says: When you bring all the money you will acquire the field, whereas that one is referring to a case where he says at the time of the transaction: When you bring all the money you will acquire it from now.
RASHI
גמ׳ מי אוכל פירות מכר וקבל מקצת מי אוכל פירות בתוך כך:
מוכר אוכל פירות לקמיה מוקי שפיר כדמפרש ולא פליגי כו׳:
משלשין מפקידין אותו ביד שליש אם יגמור מקחו יתנם ללוקח ואם לא יחזיר המוכר מה שקיבל ויטול פירותיו:
הא דאמר ליה לכי מייתית קני מוכר אוכל פירות שאין השדה קנויה לו אלא מכאן ולהבא ועד השתא דידיה אכל:
הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו אין זה אלא תנאי שאם יקיים תנאו יהא השדה קנוי לו מן היום ואם קיים תנאו נמצא שאכל המוכר פירות של לוקח עד עכשיו בשכר המתנת מעותיו:
TOSAFOT
רב הונא אמר מוכר אוכל פירות כו׳ ולא רצו לפרש לוקח אוכל פירות וכדאמר ליה ארעא קנויה לך מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך כדבסמוך דאמתני׳ קיימי דקתני הבא מעות וטול את שלך ומשמע להו וטול את שלך זכי את שלך וקני מקחך דע״י הבאת מעות קני מעתה או למפרע ולא משמע להו טול את שלך שכבר קנית אלא שבתורת משכון נשאר בידו:
תָּנֵי רַב סָפְרָא בְּרִבִּית דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא: פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּתָּרִין, פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, וּפְעָמִים שֶׁהַמּוֹכֵר מוּתָּר וְלוֹקֵחַ אָסוּר, וּפְעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר וּמוֹכֵר אָסוּר.
The Gemara relates: Rav Safra taught the following halakhot of interest as a baraita of the school of Rabbi Ḥiyya: Sometimes they are both permitted to enjoy the profits of the field, as this does not constitute interest at all; sometimes they are both prohibited from doing so. And sometimes it is permitted for the seller to enjoy the profits of the field but it is prohibited for the buyer to do so; and sometimes it is permitted for the buyer to enjoy the profits of the field and it is prohibited for the seller to do so.
RASHI
תני רב ספרא ולא היה מפורש במשנה מתי שניהן מותרין ומתי אסורין ופי׳ רבא מסברא:
עָנֵי רָבָא בַּתְרֵיהּ: פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוּתָּרִין – דַּאֲמַר לֵיהּ קְנֵי כְּשִׁיעוּר זוּזָךְ. פְּעָמִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם אֲסוּרִין – דַּאֲמַר לֵיהּ לְכִי מַיְיתִית קְנֵי מֵעַכְשָׁיו.
When Rav Safra taught this baraita, Rava answered after him, in explanation: Sometimes they are both permitted
RASHI
קני מהשתא כשיעור זוזך והשאר לכי מייתית קני זה אוכל פירות קרקע המגיע לדמים שנתן והמוכר אוכל השאר:
לכי מייתית קני הכל מעכשיו שניהם אסורין כדפרישית לעיל:
פְּעָמִים מוֹכֵר מוּתָּר וְלוֹקֵחַ אָסוּר – דַּאֲמַר לֵיהּ לְכִי מַיְיתִית קְנֵי. פְּעָמִים שֶׁהַלּוֹקֵחַ מוּתָּר וּמוֹכֵר אָסוּר דַּאֲמַר לֵיהּ קְנֵי מֵעַכְשָׁיו וְזוּזַאי לֶהֱווּ הַלְוָאָה גַּבָּךְ.
Rava continues: Sometimes the seller is permitted to benefit from the field and the buyer is prohibited
RASHI
לכי מייתית קני עד דמייתי שדה של מוכר הוא:
קני מעכשיו וזוזי ליהוו הלוואה גבך כיון דאקנייה מעכשיו הרי היא של לוקח ואם יאכל מוכר פירות בשכר המתנת מעות יאכלם:
מַאן תַּנָּא שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה – הָאָמַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית – מוּתָּר.
The Gemara poses a question: Who is the tanna who taught that they are both prohibited from benefiting from the field if he says: When you bring the money you will acquire it from now? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says that the opinion of this tanna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t Rabbi Yehuda say that uncertain interest is permitted? In this case as well, it is uncertain whether the arrangement will result in the payment of interest, as it depends on whether or not the rest of the payment is given.
RASHI
צד אחד דלמא אתי לידי רבית דלמא לא אתי כיצד אם מוכר אוכלם ולא גמר לוקח מקחו אין כאן רבית גמר יש כאן רבית הלכך דלא כרבי יהודה אבל סיפא קתני מוכר מותר ולוקח אסור לוקח מותר מוכר אסור אפי׳ רבי יהודה מודה דהתם ודאי איכא רבית דכי אמר ליה לכי מייתית קני אין לו עכשיו בה כלום ואפילו גמר הלכך פירי דהשתא רבית הן אצלו והיכא דאמר ליה קני מעכשיו וזוזי ניהוו הלוואה גבך הרי קנויה לו מעכשיו ואם יאכל מוכר פירות הרי הוא רבית:
מִשְׁכֵּן לוֹ בַּיִת, מִשְׁכֵּן לוֹ שָׂדֶה, וְאָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתִּרְצֶה לְמוֹכְרָם, לֹא תִּמְכְּרֵם אֶלָּא לִי בַּדָּמִים הַלָּלוּ – אָסוּר, בְּשָׁוְיֵיהֶן – מוּתָּר.
§ It is taught in a baraita: If a borrower pledged a house to the lender
RASHI
משכן לו בית ברייתא היא:
בדמים הללו פסק לו דמים מועטים להוסיף לו על מעות הלואה להצמיתה לו אם בא למוכרה:
TOSAFOT
לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור מה שפירש בקונטרס פסק לו דמים מועטין להוסיף על מעות הללו להעמידה בידו אם בא למוכרה משום דלאו אורחא דמילתא הוא שימחול לו לגמרי בדמי הלואה דלמה יעשה כן דטוב לו שתהא בתורת משכון שיפדה מתי שירצה ובחנם פירש כן דבלאו תוספת דמים פוסק עמו להצמיתה בידו אם בא למוכרה דכשידחוק אותו מלוה ממעותיו ע״כ יהא זקוק לפדותה או למוכרה וא״ת אמאי אסרינן הכא והא תנן לקמן (בבא מציעא ד׳ סה.) הלוהו על שדהו וא״ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג׳ שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ומסתמא איירי בלוקח בפחות משויה וכן משמע בגמרא (לקמן בבא מציעא סו.) דקאמר לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו וי״ל דלמאי דמוקי לה מעכשיו א״ש דלא הויא הלואה ואפילו למאן דמוקי לה בלא מעכשיו מ״מ התם הלוה היה יכול למכור מן השדה לאחר כנגד המלוה וליקח לעצמו המותר וכשהוא מניח לו כולה אינו עושה משום רבית אלא מילתא בעלמא הוא דעבד (מלוה לגביה) שמחל לו בחנם:
מַאן תַּנָּא בַּדָּמִים הַלָּלוּ אָסוּר? אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה – הָאָמַר צַד אֶחָד בְּרִבִּית – מוּתָּר.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that if he said: You must sell them only to me for this specified monetary value, it is prohibited? Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that it is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. As, if it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, doesn’t Rabbi Yehuda say that uncertain interest is permitted? The interest in this case is uncertain, as there is no guarantee that the sale will ever be implemented.
RASHI
צד אחד האי נמי דלמא לא אתי לידי רבית דלא ירצה למוכרה לעולם ולרבי יהודה אם ירצה למוכרה מותר לזה לקבלה בדמים שפסק דמתחילת התנאי צד אחד הוא דהוה ברבית:
מָכַר לוֹ בַּיִת, מָכַר לוֹ שָׂדֶה, וְאָמַר לוֹ: לִכְשֶׁיִּהְיוּ לִי מָעוֹת הַחֲזִירֵם לִי – אָסוּר. לִכְשֶׁיִּהְיוּ לְךָ מָעוֹת אַחֲזִירֵם לְךָ – מוּתָּר. מַאן תַּנָּא? אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה – הָאָמַר: צַד אֶחָד בְּרִבִּית – מוּתָּר.
If one sold another a house or sold him a field, and said to the buyer: When I have money, give the property back to me in exchange for the return of the money that you paid for it, it is prohibited, as this transaction is essentially a loan, with the buyer enjoying the profits of the field in the interim. But if the buyer said to him of his own accord: When you have money I will return the property to you,
RASHI
מכר לו בית ונתן לו כל דמיו:
ואמר לו מוכר ע״מ כן אני מוכר לך שכשיהיו לי מעות החזירם לי וטול מעותיך:
אסור דנמצא שאין זה מכר וכשאכל פירות שכר מעותיו עומד ונוטל:
לכשיהיו לך מעות אחזירם לך הלוקח אמר לו מאיליו כן:
מותר ולקמיה מפרש טעמא:
מאן תנא אאיסור קאי:
TOSAFOT
לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור דלא כרבי יהודה ולא דמי למשכנתא בלא נכייתא (לקמן בבא מציעא ד׳ סז:) דהכא אם לא יפדה אין זה מלוה אלא מכר אבל משכנתא יכולים לעולם לפדות או הוא או יורשיו אבל כאן נהי דהוא יכול לפדות יורשיו אין יכולין לפדות:
מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר רָבָא: רֵישָׁא דְּלָא אֲמַר לֵיהּ מִדַּעֲתֵיהּ. סֵיפָא דַּאֲמַר לֵיהּ מִדַּעֲתֵיהּ.
The Gemara asks: What is different in the first clause and what is different in the latter clause? Why does it matter who stated the condition? Rava says: The first clause is referring to a situation where the seller did not tell the buyer that the decision to return the field will be of the buyer’s own accord, but made it a condition of the sale. Consequently, the seller always retains the option to return the money and recover his field, which means it was essentially a loan with the temporary use of the field serving as a substitute for interest. Conversely, in the latter clause, it is referring to a situation where the buyer said he would return the field of his own accord.
RASHI
ה״ג דאמר ליה מדעתו אם ארצה אחזירם ולא שתתבעני בדין הלכך מותר דאי נמי חזר וקיבל מעותיו עד עכשיו שלו היתה וחוזר ומוכרה לו אבל רישא שע״כ צריך להחזיר מעיקרא לאו מכר הוא:
הַהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין לֵיהּ אַרְעָא לְחַבְרֵיהּ שֶׁלֹּא בָּאַחֲרָיוּת, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא עָצֵיב. אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי עֲצִיבַתְּ? אִי טָרְפוּ לָהּ מִינָּךְ – מַגְבִּינָא לָךְ שׁוּפְרָא, שְׁבָחָא, וּפֵירֵי.
§ The Gemara relates: There was a certain man who sold land to another without a guarantee that if the field is repossessed, the seller will compensate the buyer for his loss. He observed that the buyer was distressed, as he was concerned that the field might have been designated as a pledge to a creditor and would be taken from him, which would cause him to lose his investment. The seller said to the buyer: Why are you distressed? If the creditor seizes the field from you, I will pay you from my best-quality land, and I will also provide compensation for your investment in the improvement of the field, and in addition, I will give you the value of any produce taken from you.
RASHI
שלא באחריות שאם יטרפנה בעל חוב שלי לא אחזיר לך כלום וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא דאי מסתמא הא מוקמינא (לעיל בבא מציעא ד׳ טו:) כשמואל דאמר אחריות טעות סופר:
מגבינא שופרא שבחא ופירי מעידית שבנכסי אפרע לך אף את השבח שתשביח והפירות שיטרפו ממך:
אֲמַר אַמֵימָר:
Later, the legal status of this promise was called into question. Ameimar said: