Back
Bava Metzia
Daf 68aאָמַר אַבַּיֵי: כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה דְּבָטַל מִינָּהּ.
Abaye says: It means that he is paid as a laborer who is idle from that typical labor
RASHI
אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה אם היה נגר או נפח כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו ולעשות מלאכה קלה:
וּצְרִיכָא, דְּאִי תָּנָא חֶנְוָנִי – חֶנְוָנִי הוּא דְּסַגִּי לֵיהּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל, מִשּׁוּם דְּלָא נָפֵישׁ טִרְחֵיהּ. אֲבָל מָעוֹת לִיקַּח בָּהֶן פֵּירוֹת, דְּנָפֵישׁ טִרְחֵיהּ – אֵימָא לָא סַגִּי לֵיהּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל.
The Gemara comments: And it is necessary for the tanna to teach us both halakhot, that of a storekeeper who was given produce to sell as well as one who was given money to buy the produce. As had he taught only the halakha of a storekeeper who receives produce to sell, I would say that it is specifically a storekeeper for whom it is enough to receive his wages as an idle laborer, because his toil is not great, as the produce is already prepared and he merely has to sell it. But in the case of one who was given money with which to acquire produce, whose toil is great, as he must find the produce in the market and bring it back to his store, I might say that it is not sufficient for him to be paid as an idle laborer.
TOSAFOT
איכא ביצים מוזרות דשרו באכילה כדאמרינן באלו טריפות (חולין דף סד:) ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם וליכא למימר לא מצא ביצים מוזרות ילך לביתו ריקן דביצים מוזרות שכיחי טובא הלכך אפילו כי לא מצא שרי:
וְאִי תָּנָא מָעוֹת לִיקַּח בָּהֶן פֵּירוֹת – הֲוָה אָמִינָא הָתָם הוּא דְּבָעֵי כְּפוֹעֵל בָּטֵל, מִשּׁוּם דְּנָפֵישׁ טִרְחֵיהּ, אֲבָל חֶנְוָנִי דְּלָא נָפֵישׁ טִרְחֵיהּ – אֵימָא סַגִּי לֵיהּ בְּמַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא, דַּאֲפִילּוּ לֹא טָבַל עִמּוֹ אֶלָּא בְּצִיר, וְלֹא אָכַל עִמּוֹ אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת – זֶהוּ שְׂכָרוֹ. צְרִיכָא.
And conversely, had the tanna taught only the halakha of one who receives money with which to acquire produce, I would say it is in the case there that he requires payment as an idle laborer, because his toil is great, but with regard to a storekeeper, whose toil is not great, I would say that any amount is enough for him; that, for example, even if the one providing the produce only immersed his bread in brine with the storekeeper, or only ate one dried fig with him, this is sufficient to count as his wages, i.e., providing the bit of brine or a fig is sufficient to account for the storekeeper’s labor. It was therefore necessary for this halakha to be stated with regard to both cases.
TOSAFOT
מקום שרגילין להעלות שכר כתף למעות לבהמה מעלין כו׳ רשב״ג אומר כו׳ כך כתוב בתוספתא (פ״ה ע״ש) וכן גרס בקונטרס אבל ברוב ספרים גרסינן בתר לבהמה מעלין ולהעלות ולדות בשכר עמלו ומזונו מעלין ומצינן למימר דרשב״ג לא פליג אלא ארישא כדאמר במילתיה דאין נותן לו שכר כתף למעות אבל אסיפא למקום שנהגו להעלות ולדות בשכר לא פליג אי נמי כל שכן דפליג בסיפא דהא אמאי איצטריך ת״ק למיתני סיפא כיון דתנא רישא אלא איצטריך לאשמועינן שלא תאמר מנהג חמור כ״כ שמעלין ולדות בשכר יכול לשנות אם כן לרשב״ג דיכול לשנות ברישא כ״ש בסיפא ור״ח גריס מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין להעלות ולדות כו׳ פי׳ אם היו פירות כבר מונחין בחצר המקבל מעלה לו פירות כשער שבשוק ומעלה עליהם שכר כתף שהיו צריכין להביא פירות מביתו של הנותן לביתו של מקבל כדתניא היו פירות מופקדין אצלו מעלה לו במעות:
(כַּמָּה עִיזֵי, וְתַרְנְגוֹלִין מַעֲלִין סִימָן.)
§ Parenthetically, the Gemara lists the terms: How many goats, and chickens, we add; this constitutes a mnemonic device for the following discussions.
TOSAFOT
ורשב״ג לא בעי שכר עמלו ומזונו פשיטא דשכר מזונו בעי למיתב דהיאך יהיו גללים שכר מזונו אלא מעמלו גרידא פריך דאפילו עם אמו הרבה פעמים צריך שכר כתף:
הא איכא גללים ובפרק אלו מציאות (לעיל בבא מציעא דף כז.) גבי שה דאבידה פריך ואימא לאתויי גללים ומשני דסתם גללים מפקר להו התם לכ״ע מחיל להו בשביל השבת קרן אבל הכא דצריך ליתן שכר רוצה הוא להיות פטור ע״י גללים:
תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה הוּא שְׂכָרוֹ – בֵּין מְרוּבֶּה וּבֵין מוּעָט, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ לֹא טָבַל עִמּוֹ אֶלָּא בְּצִיר, וְלֹא אָכַל עִמּוֹ אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת – זֶהוּ שְׂכָרוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם.
The mishna teaches that one may not enter into a joint venture with a storekeeper unless he gives him his wages. The Sages taught in a baraita: How much is his wage? What is the minimum amount he must be paid to avoid the prohibition of interest? It is permitted whether it is a lot or a little, in accordance with the agreement between them; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: Even if he only immersed his bread in brine with him, or only ate one dried fig with him, this is sufficient for his wage. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: He must give him his full wage, i.e., as a laborer.
RASHI
ר׳ יהודה מיקל טפי מדר׳ מאיר דר׳ מאיר בעי שיפסוק לשום שכר ומיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו בין רב בין מעט הא קביל עליה ורבי יהודה לא בעי שיפסוק לשום שכר אלא יטבול עמו בציר כאחד מן השוק:
גרוגרת תאנה יבשה:
משלם כפועל בטל:
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין שָׁמִין לֹא אֶת הָעִזִּים וְלֹא אֶת הָרְחֵלִים, וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל לְמֶחֱצָה.
The Sages taught: One may not appraise animals, i.e., one may not give his animals to someone else to raise after appraising their worth, in exchange for half the profits, neither goats, nor sheep, nor anything else that does not produce revenue while it eats. In other words, one may not enter into an agreement that any increase in value over and above the original appraisal of the animals will be shared between the owner and the one raising the animals. Since the animals do not produce revenue for the one raising them, his caring for the animal on behalf of the owner is tantamount to paying interest, as in the mishna.
RASHI
ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל אבל עושה ואוכל כגון פרה החורשת וחמור הטוענת משאוי פעולתן הוא שכר עמל ומזון:
TOSAFOT
אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד אי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר כך גרס בקונטרס ולגירסא זו קאי רישא אנותן וסיפא ארב עיליש המקבל ואי גרסינן פלגא באגר תרי תילתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תילתא באגר אז קאי הכל אנותן ואי גרסינן פלגא באגר תילתא בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר אז קאי הכל ארב עיליש וקשה וכי שוטה הנותן לעשות כזה למקבל ולתלות בדעתו דכשיראה הפסד יאמר אני רוצה פלגא באגר ועליך תרי תילתי בהפסד ואם יראה ריוח יאמר אני רוצה פלגא הפסד ושני שלישי ריוח והרי כאילו התנה שמקבל הנותן עליו תילתא באגר ושני תילתא בהפסד ויש לומר דשמא זמן אחד קבוע להם שתוך אותו זמן יברר רב עיליש איזה מהם שירצה אי נמי רבא היה תמיה על לשון השטר דאי פלגא באגר הוה לו לכתוב תרי תילתי בהפסד כו׳ ור״ח גרס נפק עלייהו שטרא דכתב ביה פלגא באגר ובהפסד ולא גרס ופלגא בהפסד וכן רבינו משולם והשתא מדקדק דעל כרחך האי פלגא דכתב בשטר לא קאי אלא אבאגר ולא אהפסד דהא כיון דפלגא באגר בעינן תרי תילתי בהפסד דאי פלגא קאי נמי אהפסד אם כן הוה בעינן תרי תילתי באגר אלא ודאי האי שטרא הכי קאמר פלגא באגר ותרי תילתי בהפסד:
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁמִין אֶת הָעִזִּים מִפְּנֵי שֶׁחוֹלְבוֹת, וְאֶת הָרְחֵלִים מִפְּנֵי שֶׁגּוֹזְזוֹת וְשׁוֹטְפוֹת וּמוֹרְטוֹת, וְאֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One may appraise goats for another to raise in this manner, because they produce milk, and one may appraise sheep for another to raise in this manner, because they are shorn for their wool, and they also have their wool removed when they are washed in water, and they are plucked of their wool by means of thorns, and the one who raises them can collect this wool. Consequently, the milk and wool generate revenue for the one raising them, and this can serve as a wage to avoid the prohibition of interest. And the same applies to a chicken, because it produces eggs while it eats.
RASHI
ושוטפות כשעוברין בנהר המים שוטפין מן הגיזה והוא נוטלה:
ומורטות כשעוברות בין הקוצים:
וְתַנָּא קַמָּא – גִּיזָּה וְחָלָב לָא סִפֵּק שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ? בְּגִיזָּה וְחָלָב כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי – בְּנַסְיוֹבִי וְתוֹתְרִי.
The Gemara asks a question: And as for the first tanna, how does he respond to this claim? Does he claim that shearing and milk do not provide the payment of the wage for his toil and for the animal’s food? The Gemara answers: If the arrangement allows him to keep the sheared wool and milk, everyone agrees that this is sufficient to avoid the prohibition of interest. When they disagree, it is with regard to a case when he receives only the whey [benasyovi],
RASHI
ותנא קמא גיזה וחלב לא סיפק בשכר עמלו ומזונו בתמיה וכי גיזה של רחלים וחלב העיזים אינו מספיק לשכר עמל ומזון:
בגיזה וחלב כ״ע לא פליגי אם נאות בעל הבהמה שלא לחלוק בהן:
בנסיובי מי פסולת החלב שקורין משג״א:
ותותרי שטיפת ומריטת הרחלים תותרי תרגום של נושרין דנתרי ע״י שטיפה ומריטה:
תַּנָּא קַמָּא סָבַר לָהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם; רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לָהּ כַּאֲבוּהּ, דְּאָמַר: אֲפִילּוּ לֹא טָבַל עִמּוֹ אֶלָּא בְּצִיר, וְלֹא אָכַל עִמּוֹ אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת – זֶהוּ שְׂכָרוֹ.
The Gemara clarifies the dispute: The first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that he gives him his full wage. Since the value of the whey and pluckings is less than a full wage, his receiving them does not suffice to replace his wage. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds in accordance with the opinion of his father, who says that even if he only immersed his bread in brine with him, or only ate one dried fig with him, this is his wage, as there is no demand that his wages be commensurate with his toil.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַשְׂכֶּרֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ תַּרְנְגוֹלֶת בִּשְׁנֵי אֶפְרוֹחִין. אִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לַחֲבֶרְתָּהּ: תַּרְנְגוֹלֶת שֶׁלִּי וּבֵיצִים שֶׁלִּיכִי, וַאֲנִי וְאַתְּ נַחֲלוֹק בָּאֶפְרוֹחִין – רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר.
The Sages taught: A woman may rent out to another woman a chicken to sit on the eggs belonging to the renter in exchange for two of the chicks hatched from the eggs.
RASHI
משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין לשנה:
אשה שאמרה כו׳ אשה שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת הביצים בלשון שכירות תני לי ביצים ואושיב תרנגולת עליהם ואטרח באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי אבל בלשון חלוקה פליגי בה וקאסר רבי שמעון דכל לשון חלוקה עסקא היא וקרובה להפסד כשכר וכיון דאחריות חצי ביצים עליה אשתכח פלגא מלוה אבל בלשון שכירות אין אחריות הביצים על בעלת התרנגולת:
וְרַבִּי יְהוּדָה לָא בָּעֵי שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ? אִיכָּא בֵּיצִים מוּזָרוֹת.
The Gemara asks: And as for Rabbi Yehuda, does he not require one to pay at least a minimal amount of the wage for the toil of the one caring for the chicken and the chicken’s food? The Gemara answers: There are unfertilized eggs, from which no chicks will hatch. Such eggs are retained by the owner of the chicken, and therefore she does receive some benefit.
RASHI
איכא ביצים מוזרות שאינן קולטות אפרוח ונוטלתן בשכרה והן מותרות באכילה דאמרינן בשחיטת חולין (חולין ד׳ סד:) ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם ור׳ יהודה לטעמיה דאמר אפילו טבל עמו בציר זהו שכרו ור׳ שמעון לטעמיה דאמר נוטל שכרו משלם:
תָּנוּ רַבָּנַן: מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַעֲלוֹת שְׂכַר כַּתָּף, לְמָעוֹת, לִבְהֵמָה – מַעֲלִין, וְאֵין מְשַׁנִּין מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ, וּסְיָח עִם אִמּוֹ, וַאֲפִילּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַעֲלוֹת שְׂכַר כַּתָּף לְמָעוֹת.
The Sages taught: In a place where people are accustomed to add the wages of a porter
RASHI
ה״ג מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות לבהמה מעלין מקום שנהגו שהשם עגלים וסייחים קטנים למחצה לחבירו נותן לו מעות בשכר שמוציאן ומכניסן על כתיפו. מעלין:
עם אמו דליכא טרחא לאפוקי ולעיולי לפי שנמשך אחר אמו ובלא עמל ומזון כי אמו עושה ואוכלת ואין צריך להעלות לו שכר כתף:
ואפילו במקום שנהגו להעלות לעגלים וסייחים הנישומין לבדם:
וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לָא בָּעֵי שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ? אִיכָּא גְּלָלִים. וְאִידָךְ: גְּלָלִים אַפְקוּרֵי מַפְקִיר לְהוּ.
The Gemara asks: But as for Rabban Shimon ben Gamliel, does he not require that one pay at least a minimal amount for the wage for the toil of the one caring for the animals and the animals’ food? The Gemara answers: There is the animals’ dung, which is of some benefit to the one who raises the animals. The Gemara asks: And how does the other Sage respond to this claim? The Gemara replies: He maintains that he declares the dung ownerless, as he does not consider this important enough to retain. Consequently, this does not qualify as compensation paid to the one raising the young animal.
אֲמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Rav Naḥman said: With regard to these joint ventures involving animals, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda; and the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
RASHI
כרבי יהודה בטבל עמו בציר:
כרבי יוסי ברבי יהודה בנסיובי ותותרי:
בְּנֵי רַב עִילִישׁ נְפַק עֲלַיְיהוּ הַהוּא שְׁטָרָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ ״פַּלְגָּא בַּאֲגַר, פַּלְגָּא בְּהֶפְסֵד״. אֲמַר רָבָא: רַב עִילִישׁ גַּבְרָא רַבָּה הוּא, וְאִיסּוּרָא לֶאֱינָשֵׁי לָא הָוֵי סָפֵי. מַה נַּפְשָׁךְ, אִי פַּלְגָּא בַּאֲגַר – תְּרֵי תִילְתֵּי בְּהֶפְסֵד,
The Gemara relates: A business document emerged concerning the sons of Rav Ilish,
RASHI
נפק עלייהו שטרא שקיבל אביהם עסקא פלגא באגר ופלגא בהפסד:
לא הוי ספי לא היה מאכיל רבית לבעל הבית דאי קביל עליה הכי ריביתא הוא דקטרח בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה אלא ודאי שטרא הכי מפרשי׳ ללישניה שקיבל עליו איזו מהם שירצה:
אי פלגא יקבל הנותן באגרא יקבל עליו אחריות ההפסד יותר ממחצית כגון תרי תילתי דהשתא ליכא רבית דהשתא ליכא אלא תילתא מלוה דלא קיבל עליה רב עיליש אלא תילתא באחריותו וקשקיל פלגא באגרא והוה מאי דשקיל באגרא טפי מתילתא שכר עמלו לטרוח שהוא עוסק בשני שלישי פקדון: