Back
Bava Metzia
Daf 73bרַב מָרִי בַּר רָחֵל מִשְׁכֵּן לֵיהּ הַהוּא נָכְרִי בֵּיתָא. הֲדַר זַבְּנָהּ לְרָבָא. נְטַר תְּרֵיסָר יַרְחֵי שַׁתָּא, שְׁקַל אֲגַר בֵּיתָא אַמְטֵי לֵיהּ לְרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: הַאי דְּלָא אַמְטַאי לְמָר אֲגַר בֵּיתָא עַד הָאִידָּנָא דִּסְתָם מַשְׁכַּנְתָּא שַׁתָּא, אִי בָּעֵי נָכְרִי לְסַלְּקִי לָא הֲוָה מָצֵי מְסַלֵּק לִי. הָשְׁתָּא לִשְׁקוֹל מָר אֲגַר בֵּיתָא.
The Gemara relates: A certain gentile mortgaged a house to Rav Mari bar Raḥel
RASHI
רב מרי בר רחל בת שמואל הוה ונשבית ונשאה נכרי ונתגייר ושמיה איסור גיורא ורב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו:
הדר נכרי וזבנה לרבא:
נטר שתא המתין רב מרי שנה שלימה:
שקל אגר ביתא משנה הבאה ואמטי ליה לרבא:
הא דלא אמטאי הבאתי:
TOSAFOT
רב מרי בר רחל בימי רבא היה כדמשמע הכא ובפרק מי שמת (ב״ב דף קמט. ושם ד״ה רב) ובפרק החולץ (יבמות דף מה: ושם ד״ה רבא) לא גרס רב אכשריה לרב מרי בר רחל אלא רבא והיה בנו של איסור גיורא ועוד מצינו אחר בנו של רבה כדאמרי׳ במי שהחשיך (שבת דף קנד. ושם ד״ה ואמרי) רבה אבוה דרב מרי בר רחל:
נטר שתא שקל אגר ביתא פי׳ בקונטרס אגר שנה הבאה ותימה למה לא המתין עד סוף השנה דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ושמא היה מנהגם ליתן השכירות בסוף כל חדש וכן משמע במתניתין לעיל (בבא מציעא דף סה.) גבי מרבים על השכר אי נמי נטר שתא היינו (שכירות של) שנה שניה ומיהו קשה למה לא ניכה לו מחובו ושמא בטוח היה מן הנכרי שיפרע לו או להראות שהוא נותן לו שכר שלא יהיה נראה כיושב בשכר הלואה וא״ת מכח דינא דבר מצרא היה לו לרב מרי להוציא מיד רבא כדאמרינן לעיל (בבא מציעא דף סח.) מאי משכנתא דשכונא גביה והא דאמרינן לקמן (בבא מציעא דף קח:) דזבן מן הנכרי לית ביה משום דינא דבר מצרא היינו משום דמצי אמר ליה אריא אברחי ממצרך אבל הכא רב מרי שלא היה לו בית אצל בית הנכרי לא שייך האי טעמא ואדרבה הפסיד שכל זמן שלא קנאו רבא היה דר בו רב מרי בשביל רבית וי״ל דרב מרי לא היה רוצה לקנותו:
דסתם משכנתא שתא ולא הוה מצי נכרי לסלוקי וחשוב כמכר אצלו כל אותה שנה כמו לעיל (בבא מציעא דף סז:) באתרא דלא מסלקי והשתא נישקול מר אגר ביתא דחשיב כאילו הוה הבית ממושכן לו מרבא שאם היה בא רבא להחזיק בבית היה מונעו רב מרי אם היה רוצה עד שיפרע לו מעותיו הלכך הוה חשיב רבא כלוה ואסור רב מרי לדור בו בחנם ורבא השיבו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה:
השתא נישקול מר אגר ביתא משמע דיכול אדם למכור מה שהשכיר ביד אחרים וכן משמע בפרק האומר משקלי (ערכין דף כא. ושם ד״ה ה״ק) דאם הקדיש המשכיר את הבית אין השוכר רשאי לדור בו יותר ואם דר בו מעל וקשה דאמרי׳ בפרק אע״פ (כתובות דף נט: ושם ד״ה שדה) ובפרק בתרא דנדרים (דף פו.) בית שמשכנתי לך לכשאפדנו ממך תיקדוש קדשה משמע שכל זמן שהיא ממושכנת אינו יכול להקדיש וי״ל דמה שיתר על החוב יכול להקדיש ולמכור אבל גובה תחילה חובו ומה שאין יכול לדור בו לפי שהקדש מעורב בו וימכור הבית ויקח זה שכר שנתן:
אֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה יָדַעֲנָא דַּהֲוָה מְמוּשְׁכָּן לֵיהּ לְמָר לָא הֲוָה זָבֵינְנָא לֵיהּ. הָשְׁתָּא כְּדִינֵיהֶם עָבְדִינַן לָךְ, כָּל אֵימַת דְּלָא מְסַלְּקִי בְּזוּזֵי לָא שָׁקִיל אֲגַר בֵּיתָא; אֲנָא נַמִי לָא שָקֵילְנָא מִינָּךְ אֲגַר בֵּיתָא עַד דִּמְסַלַּקְנָא לָךְ בְּזוּזֵי.
Rava said to him: Had I known that this house was mortgaged to the Master, I would not have purchased it
RASHI
לא שקילנא אגר ביתא עד שאכוף את הנכרי לשלם לך מעותיך ואין זו רבית דהא רבא לא מיחייב מידי אלא נכרי:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אַשִׁי: חֲזֵי מָר רַבָּנַן דְּקָא אָכְלִי רִבִּיתָא, דְּיָהֲבִי זוּזֵי אַחַמְרָא בְּתִשְׁרִי וּמַבְחֲרִי לָהּ בְּטֵבֵת.
The Gemara relates: Rava of Barnish
RASHI
ומבחרי ליה בטבת נוטלין יין טוב ואי הוו שקלי ליה מתשרי. דלמא הוי מחמיץ ואשתכח דמשום דאקדימו מעות בתשרי ועדיין לא יצא השער קיבל עליו המוכר אחריות ולא דמי לההוא דלעיל (בבא מציעא דף עב:) דיש לו חטין לפי שהיין רגיל להחמיץ ושמא כולו החמיץ:
אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ נַמִי, אַחַמְרָא קָא יָהֲבִי, אַחַלָּא לָא קָא יָהֲבִי. מֵעִיקָּרָא דְּחַמְרָא – חַמְרָא, דְּחַלָּא חַלָּא, הַהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּקָמַבְחֲרִי.
Rav Ashi said to him: They too gave the money at the outset for wine, but they did not give it for vinegar. That which was wine at the outset is still wine, and that which became vinegar was vinegar when they paid for it but they did not know it. It was at that time of selection that they merely selected the wine that they had paid for previously. Since they agreed to buy wine, not vinegar, the benefit of actually receiving wine does not constitute interest.
RASHI
מעיקרא משעה שלקחו:
דחמרא חמרא דחלא חלא קלקולו בתוכו הוא אלא שאינו ניכר ויין המקולקל לא לקח הימנו:
רָבִינָא הֲוָה יָהֵיב זוּזֵי לִבְנֵי אַקְרָא דְּשַׁנְוָותָא וְשָׁפְכִי לֵיהּ טְפֵי כּוּפִיתָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי. אֲמַר לֵיהּ: מִי שָׁרִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, אַחוּלֵי הוּא דְּקָא מָחֲלִי גַּבָּךְ.
The Gemara relates: Ravina would give money in advance to the people of the fortress [akra]
RASHI
לבני אקרא דשנוותא שנוותא שם הנהר אקרא קונטריא״ה בלע״ז יושבים על שפת אותו נהר ויהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בשעת הבציר כשער היוצא:
ושפכי ליה טפי כופיתא מדעתם שלא בתנאי:
אחולי קמחלי גבך הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירים לומר בשכר מעותיך שהיו בטילות אצלנו מתנה בעלמא היא:
TOSAFOT
ושפכי ליה טפי אין זה רבית מאוחרת שלא היו מזכירים שנותנין בשביל מעותיו שהיו בטלין אצלם כדפירש בקונטרס ולא דמי להלוהו ודר בחצירו שצריך להעלות לו שכר (לעיל בבא מציעא דף סד:) אע״פ שאינו אומר שיהא דר בשביל בטול מעותיו דשאני התם שעדיין חייב לו:
אֲמַר לֵיהּ: הָא אַרְעָא לָאו דִּידְהוּ הִיא! אֲמַר לֵיהּ: אַרְעָא לְטַסְקָא מְשַׁעְבְּדָא, וּמַלְכָּא אָמַר: מַאן דְּיָהֵיב טַסְקָא – לֵיכוּל אַרְעָא.
Ravina said to him: But the land is not theirs. The people of the fortress at Shanvata worked land belonging to others who abandoned their fields because they could not pay the real estate taxes. The people of the fortress paid the taxes and were therefore able to use the fields. Ravina was concerned that perhaps they did not own the grapes and were therefore unable to forgo payment for the additional amount as it did not belong to them. Rav Ashi said to him: The land is liened to the king as payment for the taxes [letaska],
RASHI
והא ארעא לאו דידהו היא אלא שהיו עשירים ורואין בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים מס הקרקע למלך והם נוטלים השדות והכרמים ופורעין מס למלך ושמא היין שאני לוקח מהם גזל הוא בידי דקרקע אינה נגזלת והרי היא של בעלים ופירות גזל:
טסקא מס של קרקע:
אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְרָבָא: חֲזֵי מָר הָנֵי רַבָּנַן דְּיָהֲבִי זוּזֵי אַכַּרְגָּא דֶּאֱינָשֵׁי וּמְשַׁעְבְּדֵי בְּהוּ טְפֵי! אֲמַר לֵיהּ: הָשְׁתָּא אִיכוּ שְׁכִיבָא לָא אֲמַרִי לְכוּ הָא מִילְּתָא. הָכִי אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: מוֹהַרְקַיְיהוּ דְּהָנֵי בְּטַפְסָא דְּמַלְכָּא מָנַח, וּמַלְכָּא אֲמַר: מַאן דְּלָא יָהֵיב כַּרְגָּא לִשְׁתַּעְבֵּיד לְמַאן דְּיָהֵיב כַּרְגָּא.
The Gemara relates that Rav Pappa said to Rava: Let the Master see these Sages who pay money for the tax [akarga]
RASHI
כרגא כסף גולגלתא שהיו כל היהודים כל אחד נותן כסף גולגלתו למלך:
מוהרקייהו חותם עבדות שלהם:
בטפסא בארגז של מלך מונח והרי כולם עבדים לו דדינא דמלכותא דינא:
TOSAFOT
משתעבדי בהו טפי אית ספרים דלא גרסי טפי שלבסוף היו מחזירים להם מעות הכרגא שנותנין בעבורם וכל מה שהיו משעבדין בהן היה בשכר הלואה:
רַב סְעוֹרָם אֲחוּהּ דְּרָבָא הֲוָה תַּקִּיף אֱינָשֵׁי דְּלָא מָעֲלוּ, וּמְעַיֵּיל לְהוּ בְּגוֹהַרְקָא דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: שַׁפִּיר קָא עָבְדַתְּ, דְּתָנֵינָא: רָאִיתָ שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה, מִנַּיִן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לְהִשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם״. יָכוֹל אֲפִילּוּ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו״ וגו׳.
The Gemara relates: Rav Se’oram, the brother of Rava, would forcefully seize people who were not acting properly and have them carry Rava’s sedan chair.
RASHI
תקיף כופה:
גוהרקא עגלה מוכנת למרכבת אדם ובלשון אשכנז רייטווג״ן:
בהם תעבודו ובאחיכם נמי תעבודו:
אֲמַר רַב חַמָא: הַאי מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְחַבְרֵיהּ לְמִיזְבַּן לֵיהּ חַמְרָא, וּפְשַׁע וְלָא זְבֵין לֵיהּ – מְשַׁלֵּם לֵיהּ כִּדְקָא אָזֵיל אַפַּרְוָותָא דְזוֹלְשְׁפָט.
Rav Ḥama said: With regard to one who gave money to another to purchase wine for him,
RASHI
למיזבן ליה חמרא לקנות לו יין בזמן הבציר ומשלם לו יין לפי דמים קלים שקונין אותו:
אפרוותא דזולשפט שם המקום שהיין נלקח ונמכר לשם לרוב הלוקחין יין בימות הבציר:
TOSAFOT
אפרוותא דזולשפט הכא משמע שהיה שם מקום הזול ובהמוכר פירות (ב״ב דף צח.) משמע שהיו מוליכין שם היינות כדי למוכרן ביוקר וי״ל שהיתה עומדת בין מדינה שהיה שם יין לרוב ובין מדינה שלא היה נמצא שם יין והיו מביאים שם ממקום הזול ובאים ממקום היוקר שם לקנות:
אֲמַר אַמֵימָר: אָמְרִיתָא לִשְׁמַעֲתָא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא. אֲמַר: כִּי קָאָמַר רַב חַמְָא – הָנֵי מִילֵּי בְּיַיִן סְתָם, אֲבָל בְּיַיִן זֶה – לָא, מִי יֵימַר דִּמְזַבְּנֵי לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ?
Ameimar said: I said this halakha before Rav Zevid of Neharde’a, and when he heard it he said: When Rav Ḥama said this, he said that statement in a case where the buyer asked the agent to purchase wine without specification concerning exactly which wine he wanted. But if he said to the agent: Buy this specific wine for me, the agent who neglected to buy the wine is not obligated to buy it at a higher price later, as when he was sent to buy it initially, who says that the owner would have sold it to him? The one who gave the money to the agent was aware of the fact that the agent may not be able to successfully purchase that specific wine. Consequently, the obligation of the agent is simply to return the money, and nothing may be added to that sum, due to the prohibition of interest.
רַב אַשִׁי אֲמַר: אֲפִילּוּ סְתָם נַמִי לָא. מַאי טַעְמָא? אַסְמַכְתָּא הִיא, וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא.
Rav Ashi said: Even if he asked the agent to buy wine without specification, the agent is also not obligated to buy wine later for more than the amount he was given. What is the reason for this? The implicit obligation that the agent accepted upon himself, to pay the one who hired him with wine of a higher value than the amount of money he received, is a transaction with inconclusive consent [asmakhta],
RASHI
אסמכתא היא אפילו הבטיחו ואמר אם איני קונה לך. אפרע משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו:
וּלְרַב אַשִׁי, מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: אִם אוֹבִיר וְלָא אַעֲבֵיד – אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטָבָא! הָתָם בְּיָדוֹ
The Gemara asks: And according to Rav Ashi, in what way is this case different from that which we learned in a mishna (104a) concerning a rental agreement for land, in which a sharecropper agreed to cultivate a field in return for a share of the produce and wrote: If I let the field lie fallow and do not cultivate it, I will pay with the best -quality produce? In that case, the sharecropper agreed to pay the amount he caused the owner to lose due to his lack of activity, and it was not ruled an asmakhta. The Gemara answers: There, the matter is in his power, as he can decide whether to work the field or not to work it.
RASHI
אם אוביר לך ולא אעביד גבי מקבל שדה מחבירו למחצה והובירה שלא חרשה ולא זרעה. שמין אותה כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו שכך כתב לו מתחילה אם אוביר כו׳ בפרק המקבל (לקמן בבא מציעא דף קד.) אלמא כיון דאפסדיה בהכי ולא סמך לאו אסמכתא היא שאינו מקבל עליו אלא כדי הפסד שהפסידו:
TOSAFOT
התם בידו הכא לאו בידו תימה במאי הוי טפי בידו התם מהכא דאי מיירי התם שיש בידו תבואה לזרוע הכא נמי אם יש לו יין הוי בידו ואי חשיב התם משום דיש בידו לקנות הכא נמי בידו לקנות ויש לומר דהכא אין בידו כשער הזול דשער הזול דזולשפט לא משיך כולי האי דשמא כשיבא לקנות לא ימצא באותו שער אבל באם אוביר בידו לקנות חטין שאם לא ימצא בזול יקנה ביוקר: