Back
Bava Metzia
Daf 76bהָכִי הָשְׁתָּא? בִּשְׁלָמָא אִי אִיתְּמַר אִיפְכָא: הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי וְאִשְׁתְּךָ אָמְרָה הָבֵא לִי גִּיטִּי וְהוּא אוֹמֵר הֵילָךְ כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה – וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: מִשֶּׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדוֹ מְגוֹרֶשֶׁת – אַלְמָא דְּאַדִּיבּוּרָא דִּידָהּ קָא סָמֵיךְ.
How can these cases be compared? Granted, if the opposite was stated, i.e., in a case where the woman said: Receive my bill of divorce for me, and the agent said to the husband: Your wife said: Bring me
RASHI
דאי סלקא דעתך אדיבורא דידה סמיך ולא לדבריו האמין אלא הילך כמה שאמרה היא קאמר ליה אם כן עשאו שליח להולכה וזו בידו הוא וכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש:
TOSAFOT
דאי ס״ד אדיבורא דידה סמיך כי מטי גיטא לידה מיהא תתגרש דאי אמרינן דגבי פועלים דעתיה אעילויא דבעה״ב ה״נ ה״ל למימר דדעתיה דבעל אעילויא דידה דאמרה הבא לי גיטא אע״ג דהאי דקאמר שליח התקבל לי גיטי הוי עילויא טפי לבעל שמתגרשת יותר במהרה אם היתה האשה אומרת כן מכל מקום השתא שאמרה האשה הבא הוי טפי זכות הבעל אי סמיך אמאי דקאמר שתתגרש מיהא כשיגיע גט לידה וכיון דלא מיגרשא אלמא לאו דעתיה דבעל אעילויא דידה ה״נ גבי פועלין לית לן למימר דדעתיה אעילויא דבעה״ב אבל אין לפרש דעילויא דבעל הוי מה שאינה מתגרשת במהרה דהא עדיף ליה ממתגרשת לאלתר כי עכשיו יהיה בידו עדיין אם לקיים אם לגרש והשתא פשיט ליה בפשיטות דבסמוך לא יתיישב דקאמר בשלמא אי איתמר איפכא כו׳ משהגיע גט לידו מגורשת דאדיבורא דידה קא סמיך ולפי זה היינו אגריעות׳ דידה שמתגרשת מהרה ופשיט דכ״ש דאעילויא דבעה״ב יש לסמוך וא״כ סותר פשיטות דלעיל דהוי פשיטא ליה דדעתיה אעילויא דקאמר שליח ולא אגריעותא דבעה״ב והכא סמיך בעל אגריעותא דידה:
אִי נַמִי: מִשֶּׁהִגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ מְגוֹרֶשֶׁת – אַלְמָא דְּאַדִּיבּוּרָא דִּידֵיהּ קָא סָמֵיךְ. אֶלָּא הָתָם – מִשּׁוּם דְּעָקַר שָׁלִיחַ לִשְׁלִיחוּתֵיהּ לְגַמְרֵי, דַּאֲמַר לֵיהּ: שָׁלִיחַ לְקַבָּלָה הָוֵינָא, לְהוֹלָכָה לָא הָוֵינָא.
Alternatively, had Rav Naḥman ruled: From when the bill of divorce reaches her possession, she is divorced, one could conclude that evidently, the husband relies on the agent’s statement, and based on that statement, the agent is designated as an agent for delivery. But there, in the case cited, where Rav Naḥman rules that she is not divorced, it is not because the husband relies on one statement or the other. Rather, it is due to the fact that by means of his statement the agent negates his agency entirely,
RASHI
הכי השתא בשלמא אי איתמר איפכא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבא לי גיטי ואמר רב נחמן וכו׳ כלומר ועלה שמעת לרב נחמן דאמר מגורשת היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה סמיך כיצד אמר רב נחמן אם משיגיע גט לידו דשליח מגורשת יש ללמוד דאדיבורא דידה סמיך ולא לו האמין ונתרצה למסרו לו בתורת שליח לקבלה כדברי האשה והבעל עצמו גירש ואי הוה אמר רב נחמן עלה כשיגיע גט לידה מגורשת ולא בקבלת השליח יש ללמוד דאדיבורא דידיה סמיך ומהימנת לי דהכי אמרה קאמר ליה ועשאו שליח להולכה והשליח נתרצה להיעקר מתורת שליחות של אשה לקבלה ונעשה שליח לבעל לגרש והרי עשה שליחותו והגיעה לידה:
אִיבָּעֵית אֵימָא: הַאי תַּנָּא ״חָזְרוּ״ נַמִי ״הִטְעוּ״ קָרֵי לֵיהּ. דְּתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאוּמָּנִין וְהִטְעוּ אֶת בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ בַּעַל הַבַּיִת הִטְעָה אוֹתָן – אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת.
§ The Gemara had assumed that the term deceived used in the mishna must be referring to an inaccuracy stated by the middleman in his discussion with the laborers. The Gemara now offers an alternative explanation. If you wish, say that when the mishna teaches: They deceived one another, it means that one of the parties reneged on the agreement, as this tanna also calls a circumstance described by the term reneged, meaning that either the employer or the laborers reneged on their agreement, by the term deceived.
RASHI
אלא התם דשמעת ליה דאמר אינה מגורשת. אין לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא דידיה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת דא״נ אמרינן דאדיבורא דידה סמיך דאף הבעל עשאו שליח להולכה כדברי האשה אין כאן שליחות שהרי השליח לא נתרצה דהא עקר ליה לשליחותיה לגמרי דאמר ליה שליח לקבלה איפשי להעשות שלא אטרח להגיע לידה אבל שליח להולכה לטרוח ולהגיע לידה אי אפשי להעשות הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קבלו על מנת כן ואי קשיא הא אמרינן גביה איפכא היכא דהיא אמרה התקבל והוא אמר לבעל אשתך אמרה הבא והוא אמר הילך כמה שאמרה דאי הוה אמר עלה משיגיע גט לידו מגורשת הוה שמעינן דאדיבורא דידה סמיך ומסרו לו על מנת קבלה ולא קשיא לן הא שליח עקר לשליחותיה ולא נתרצה הוא בשליחות קבלה איכא למימר דאי הוה אמר רב נחמן הכי הוה קמ״ל דהאי לאו עקירה הוא דהא מתרצה להיות שליח להולכה כל שכן דמתרצה בשליחות קבלה שהקבלה בכלל הולכה לענין הטורח:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא הָלְכוּ, אֲבָל הָלְכוּ חַמָּרִים וְלֹא מָצְאוּ תְּבוּאָה, פּוֹעֲלִין וּמָצְאוּ שָׂדֶה כְּשֶׁהִיא לַחָה – נוֹתֵן לָהֶן שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם, אֲבָל אֵינוֹ דּוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לַבָּא רֵיקָן, עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל.
The baraita continues: In what case is this statement said? When they did not go to the workplace, i.e., the employer reneged immediately. But if donkey drivers went
RASHI
ואי בעית אימא כו׳ אשינויא דריש פירקא קאי:
הטעו קרי ליה וזה את זה דקתני במתני׳ בפועלים ובעל הבית נמי קאמר ולא בדאטעו פועלים אהדדי:
דתניא דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי להו הטעו:
אין להן זה על זה אלא תרעומת דאמר להן תשכירו עצמכם לאחרים ואינהו נמי אמרו ליה כי הדרי בהו צא ושכור אחרים ומיהו תרעומת איכא שיהו צריכים לחזר זה אחר פועלים וזה אחר שוכרים ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו:
TOSAFOT
אין להם זה על זה אלא תרעומת קשה לר״י דהא קי״ל כר״מ דדאין דינא דגרמי בהגוזל קמא (ב״ק דף ק.) א״כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שעל ידו נתבטלו אותו היום וי״ל דמיירי שכשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר ומכל מקום יש עליו תרעומת שעתה לא ימצאו אלא ע״י טורח וכי מפליג בסמוך בין לא הלכו החמרים להלכו ומצאו שדה לחה הוה מצי לפלוגי אף בלא הלכו כלל בין יכולין עוד להשתכר בין חוזר בו אחר שלא מצאו עוד להשתכר אלא אורחא דמילתא נקט דבהלכו לא שכיח שימצאו עוד להשתכר ואם לא הלכו מסתמא כשבא לחזור חוזר מיד בעוד שימצא להשתכר:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה, אֲבָל הִתְחִילוּ בִּמְלָאכָה – שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעָשׂוּ. כֵּיצַד? קִבְּלוּ קָמָה לִקְצוֹר בִּשְׁנֵי סְלָעִים, קָצְרוּ חֶצְיָהּ וְהִנִּיחוּ חֶצְיָהּ, בֶּגֶד לֶאֱרוֹג בִּשְׁנֵי סְלָעִים, אָרְגוּ חֶצְיוֹ וְהִנִּיחוּ חֶצְיוֹ – שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ.
In what case is this statement, that if they reneged they have only a grievance, said? When they had not started the work at all. But if they had started the work, the court appraises for them that which they have done,
RASHI
בד״א דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא:
בשלא הלכו למקום המלאכה ובבקר אמר להן חוזרני בי:
אבל אם הלכו אצל המלאכה כגון אם חמרים הן ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו ולא מצאו או אם פועלים הם ששכרם לעדור שדהו והלכו ומצאו שדה שהיא לחה במים ואינה ראויה לעידור:
נותן להם שכרם של כל היום משלם כפי הראוי להם וכדמפרש ואזיל:
אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם ואומדים את החמרים כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון:
עושה מלאכה ליושב ובטל ואומדין את הפועלים כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל מלעדור כל היום וליטול כך וכך:
הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים – נוֹתֵן לָהֶן סֶלַע, אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. וְאִם סֶלַע – נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע.
The baraita details this appraisal: If the current wage for the part of the task they had done was now worth six dinars, a sela and a half, as the price for this assignment increased, either he gives them a sela, as originally agreed upon, since they do not forfeit their stipulated wages, or they finish their work and take two sela. And if the current wage for the part of the task they had done was worth a sela, he gives them a sela. This statement will be explained by the Gemara.
RASHI
בד״א דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא:
בד״א שלא התחילו במלאכה ארישא קאי ועד השתא פריש מידי דשכירות והשתא פריש מילי דקבלנות:
בד״א דהיכא דחזרו בהן או הוא חזר אין להם אלא תרעומת בזמן שלא התחילו במלאכה:
אבל התחילו במלאכה יש דין אחר ביניהם מהו הדין שמין להם מה שעשו לפי התנאי ויקבלו כפי חשבון שעשו:
ארגו חציה ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם:
רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: שָׁמִין לָהֶן מַה שֶּׁעָתִיד לְהֵעָשׂוֹת. הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים – נוֹתֵן לָהֶם שֶׁקֶל, אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. וְאִם סֶלַע – נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע.
Rabbi Dosa says: The court appraises for them that which must still be done. If the current wage for the part of the task they had not done was worth six dinars, i.e., he can only find laborers who will complete it for six dinars, which is equivalent to one and a half sela, either he gives the first laborers a shekel, which is equivalent to half a sela, or they finish their work and take two sela. And if the current wage for the part of the task they had not done was worth a sela, he gives them a sela.
RASHI
היה יפה ו׳ דינרים שאם היה בא לשכור שכיר לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים ונמצא נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות אפ״ה אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין להן את מה שעשו לפי חשבון תנאו ונותן להם סלע דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין כל החוזר בו ידו על התחתונה:
ואם סלע ואם אין יפה אלא סלע דנמצאין פועלין לעשות חציה השני בסלע:
נותן להן במה שעשו סלע ולקמן (בבא מציעא דף עז.) פריך פשיטא:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּדָבָר שֶׁאֵין אָבוּד, אֲבָל בְּדָבָר הָאָבוּד – שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן. כֵּיצַד מַטְעָן? אוֹמֵר לָהֶן: סֶלַע קָצַצְתִּי לָכֶם – בֹּאוּ וּטְלוּ שְׁתַּיִם. וְעַד כַּמָּה שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן – עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים זוּז.
The baraita continues: In what case is this statement said, i.e., in what circumstance are the laborers paid for the amount they performed and the employer has only a grievance against them? It is said with regard to a matter that does not involve financial loss due to the work stoppage, but with regard to a matter that involves financial loss
RASHI
שמין להן העתיד להעשות רבי דוסא סבירא ליה כתנא דידן דאמר החוזר בו ידו על התחתונה ויעכב שכר מה שעשו כדי לשכור פועלים ולגמור כפי תנאי הראשון:
היה יפה העתיד להעשות ו׳ דינרים:
נותן להן שקל כדי שתהא נגמרת בשני סלעים:
ואם סלע נותן להם סלע לקמן פריך פשיטא:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁאֵין שָׁם פּוֹעֲלִים לִשְׂכּוֹר, אֲבָל יֵשׁ שָׁם פּוֹעֲלִים לִשְׂכּוֹר, וְאָמַר צֵא וּשְׂכוֹר מֵאֵלּוּ – אֵין לוֹ עֲלֵיהֶן אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת.
In what case is this statement said, i.e., in what circumstance may the employer deceive them to such an extent in order to ensure that the work is completed? When there are no other laborers there, in that place, to hire. Since the employer will suffer a heavy loss, he may resort to one of these methods. But if there are laborers there to hire, and the laborers who reneged said to the employer: Go and hire from these, the employer has nothing but a grievance against them.
RASHI
בד״א דאין החוזר נפסד אלא לפי חשבון לר׳ דוסא ולרבנן מקבלין במה שעשו:
בדבר שאינו אבוד ואע״ג דאין פועלים מצויין עכשיו כדמוקי ליה בסיפא שאינו מוצא לשכור ימתין עד שימצא הואיל ודבר שאינו אבוד הוא:
אבל בדבר שהוא אבוד אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר פועלים אפי׳ לפי היוקר שנתייקרו:
שוכר פועלים אחרים עליהן ביותר מכדי שכרן:
או מטען לאלו:
במה דברים אמורים דשוכר עליהן בשאינו מוצא לשכור:
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב: נוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם. אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבִי אֲמַר: אִילּוּ אֲנָא הֲוַאי – לָא הֲוָה יָהֵיבְנָא לָהֶן אֶלָּא כְּפוֹעֵל בָּטֵל, וְאַתְּ אָמְרַתְּ נוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם! וְהָא עֲלָהּ קָתָנֵי: אֵינוֹ דּוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לְהַבָּא רֵיקָן, עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל! לָא סִיְּימוּהָ קַמֵּיהּ.
A tanna taught that baraita before Rav: The employer must give them their full wages. Rav said to him: My uncle [ḥavivi],
אִיכָּא דְּאָמְרִי: סִיְּימוּהָ קַמֵּיהּ, וְהָכִי קָאָמַר: חֲבִיבִי אֲמַר: אִי הֲוַאי אֲנָא לָא הֲוָה יָהֵיבְנָא לֵיהּ כְּלָל, וְאַתְּ אָמְרַתְּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל! אֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ!
There are those who say that the tanna indeed concluded it before him, and this is what Rav is saying: My uncle said: If I were ruling on this case I would not give them anything, and yet you said that he gives them the wages of an idle laborer? The Gemara questions this version: But this is difficult. How can one account for the difference between the ruling of the baraita and that of Rav’s uncle, Rabbi Ḥiyya?
RASHI
תני תנא בההיא דלעיל הלכו חמרים ולא מצאו כו׳:
חביבי אמר דודי ר׳ חייא:
אי אנא הואי אי אני השוכר לא הוה יהבינא כו׳:
והא עלה קתני נמי דכפועל בטל הוא דשקלו:
לא סיימוה קמיה לא סיימו סוף הברייתא לפניו:
לָא קַשְׁיָא: הָא – דְּסַיְּירָא לְאַרְעֵיהּ מִדְּאוֹרְתָא, הָא – דְּלָא סַיְּירָא לְאַרְעֵיהּ מֵאוֹרְתָא.
The Gemara responds: It is not difficult, as this case, where Rabbi Ḥiyya would rule that the laborers are not paid at all, is referring to one who surveyed
RASHI
לא הוה יהבינא כלל דמזלייהו גרם ואינהו נמי הוה להו לאסוקי אדעתייהו שלא ימצאו שדה לחה:
כִּי הָא דַּאֲמַר רָבָא: הַאי מַאן דַּאֲגַר אֲגִירֵי לְרִפְקָא, וְאָתָא מִטְרָא וּמַלְיֵיהּ מַיָּא. אִי סַיְּירָא לְאַרְעֵיהּ מֵאוֹרְתָא
This is like that which Rava said: With regard to one who hires laborers to till, and rain fell and filled his land with water, preventing the laborers from performing the work, if he surveyed his land the night before and did all he could,
RASHI
הא דסיירא לארעא מאורתא והוליך הפועלים לשם וראוה ולא הבינו שהיא לחה או שירדו גשמים בלילה לית להו כלל דהא חזו אינהו גופייהו ועל מנת כן נשתכרו לו והרי לא יכולין ולא היה להן לילך בבקר:
לא סיירוה מאורתא עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאו שדה לחה לא אתן לכם כלום ויהיב להו כפועל בטל: