Back
Bava Metzia
Daf 79aנֵימָא לֵיהּ: הַב לִי הַהוּא חַמְרָא, וַאֲנָא מַיְיתִינָא סְפִינְתָא!
Let the owner say to him: Give me that wine
RASHI
נימא ליה הב לי ההוא חמרא גופיה ואנא מייתינא ספינתא אחריתי הואיל והספן יש בידו להשלים תנאו וזה מעכב ישלם כל השכר:
אֲמַר רַב פַּפָּא: לָא מַשְׁכַּחַת לָהּ אֶלָּא בִּסְפִינָה זוֹ וְיַיִן זֶה, אֲבָל בִּסְפִינָה סְתָם וְיַיִן סְתָם – חוֹלְקִין.
Rav Pappa said: You find the correct application of Rabbi Natan’s ruling only in a case where the two parties stipulated this specific boat and that specific wine.
RASHI
לא משכחת להא דר׳ נתן:
אלא ביין זה וספינה זו ולא ביד זה וזה להשלים הלכך יד תובע על התחתונה דאמר ליה היאך אנא לא מעכבנא מכי מייתית דידך:
חולקין אם קבל יחזיר החצי ואם לא נתן יתן החצי שהרי ביד שניהם להשלים ואם יעכב הנתבע מליתן החצי יעשה תנאו:
TOSAFOT
אי אתה מוצא אלא ביין זה וספינה זו דהמוחזק יאמר לחבירו לית לך גבאי ולא מידי דקיים תנאך וא״ת דמ״מ אם נתן כל השכירות אמאי לא יטול השוכר שכר דחצי הדרך שלא הלך וכי בשביל שמשכיר מוחזק ירויח ועוד דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולמה יפסיד השוכר שכר חצי הדרך שלא הלך וי״ל כיון שנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו לאלתר אע״ג דאינה משתלמת אלא לבסוף לדעת כן נותנו שיהא שלו לאלתר אם לא ישאר בו וריב״ם פי׳ הא דפריך בספינה סתם ויין זה אם לא נתן אמאי לא יתן לא פריך אלא אמאי לא יתן שכר חצי הדרך שכבר הלך אבל שכר חצי הדרך שלא הלך פשיטא שלא יתן כיון שהוא אנוס מ״מ אהא דקתני אם נתן לא יטול דמשמע דלא יטול כלל אפילו שכר חצי הדרך שלא הלך לא קשה ליה דכיון שהוא מוחזק ומזומן לקיים תנאו ניחא ליה שלא יחזיר כלל ומשני ביין זה וספינה זו דמאן דתפיס לא מפקינן מיניה דהמוחזק יאמר לחבירו כיון שאינך יכול לקיים תנאך מזלך גרם המוציא מחבירו עליו הראיה:
אבל ספינה סתם ויין סתם חולקין בהא מספקא ליה לריב״ם אם חולקין שכר חצי הדרך שהלך דוקא ונותן רביעית או חולקין כל השכירות ויתן שכר הדרך כיון שכבר הלך ועדיין מזומן לקיים תנאו:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה וּפְרָקָהּ לָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעוֹמֶת. הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּקָא מַשְׁכַּח לַאֲגוּרָהּ – אַמַּאי אִית לֵיהּ תַּרְעוֹמֶת? וְאִי דְּלָא קָא מַשְׁכַּח לַאֲגוּרָהּ – כּוּלֵּיהּ אַגְרָהּ בָּעֵי שַׁלּוּמֵי!
The Sages taught: With regard to one who rents a boat and unloads it [uferakah] halfway through the journey,
RASHI
השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך קא סלקא דעתיה שכרה עד מקום פלוני בכך וכך וכשהגיע לחצי הדרך פרקה והוציא חבילותיו ממנה:
ואין לו לבעל הספינה עליו אלא תרעומת:
לאגורה להשכירה לאחרים:
TOSAFOT
כוליה אגרא בעי למיתב ליה לאו דוקא כוליה אלא כלומר כפועל בטל:
לְעוֹלָם דְּקָא מַשְׁכַּח לַאֲגוּרָהּ. אֶלָּא אַמַּאי אִית לֵיהּ תַּרְעוֹמֶת? מִשּׁוּם רַפְסְתָא דִּסְפִינְתָא. אִי הָכִי, טַעַנְתָּא מְעַלְּיְיתָּא הוּא, וּמָמוֹנָא אִית לֵיהּ גַּבֵּיהּ!
The Gemara answers: Actually, this is referring to a case where the owner can find someone else to whom he can rent out the boat. But why does he have cause for a grievance? Because of the wear and tear on the boat due to the additional loading and unloading of cargo, which was not taken into account in their agreement. The Gemara asks: If so, that is a proper legal claim, and the owner of the boat has not merely a grievance against the renter, but cause for claiming monetary restitution from him.
RASHI
רפסתא דספינה ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות:
אֶלָּא מַאי פְּרָקָהּ? דִּפְרָקָהּ – לְטוֹעֲנֵיהּ בְּגַוֵּיהּ. אֶלָּא מַאי תַּרְעוֹמֶת? מִשּׁוּם שִׁינּוּי דַּעֲתָא. אִי נַמִי: לְאַשְׁלָא יְתֵירָא.
Rather, what is the meaning of the term perakah? This means that the renter unloaded more of his own cargo into the boat
RASHI
דפרקה לטועניה בגויה בחצי הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו לשם והוא התנה מתחילה לכך ליתן בתוכה כאשר ירצה והשכר לפי חשבון המשואות והדרך הלכך נותן לו שכר תוספת המשאוי של חצי הדרך:
משום שינוי דעתא הייתי סבור ללכת מהר ולחזור מהר:
לאשלא יתירתא צריך אני לקנות חבלים ביוקר כאן שכשהספינה מכבדת צריך להפליגה אל אמצעית הנהר למקום מים עמוקים שלא תהא גוששת וצריך חבלים ארוכים ואתה לא הודעתני שאכניס חבלים הצריכים לה:
TOSAFOT
דפרקיה לטועניה בגויה פי׳ בקונטרס שהוסיף המשא בחצי הדרך וקשה דהוה ליה למימר פריק לה כיון שממקום אחר היה פורק לספינה ועוד דקאמר ושינוי דעתא מה מפסיד דכל שכן טוב לו שמרויח יותר ור״ח פירש דפרקיה לטועניה שמוכר סחורה שבספינה לאחר היינו שינוי דעת כי שמא זה אדם הקונה הוא אדם קשה א״נ לאשלא יתירא שצריך חבלים להוציא כלים של ראשונים ולהכניס של אחרונים וא״ת ואמאי מוקי לה הכי לימא לעולם דשכיח לאוגורי וכ״ת מאי תרעומת איכא משום שינוי דעתא וי״ל כיון דמסיק טעמא דרפסא דספינה תו לא מצי למימר הכי דטענתא מעלייתא הוא וריב״ם פי׳ דהכי קאמר לעולם דשכיח לאוגורי וליכא רפסא דספינה דאיירי דפרקיה לטועניה בגויה כלומר שהתיר חבילה בתוך הספינה והוציא על יד על יד וכן אחרון שהכניס סחורה במעט מעט דלא רפסה ספינה ותרעומת הוי משום שינוי דעת שלא הורגל עם זה האחר ולא ידע להתנהג לפי דעתו אי נמי לאשלא יתירא שאם ירבה זה במשא יצטרך לקנות כאן ביוקר חבלים חזקים כי אם היה יודע בביתו היה קונה שם בדמים מועטים וליכא אלא תרעומת דלאו טענה מעלייתא היא שכנגד זה מרויח שנוטל שכר יותר מחבילה מחמת גודלה:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ – שׂוֹכֵר מַנִּיחַ עָלֶיהָ כְּסוּתוּ וּלְגִנוּתוֹ וּמְזוֹנוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. מִכָּאן וְאֵילָךְ חַמָּר מְעַכֵּב עָלָיו. חַמָּר – מַנִּיחַ עָלָיו שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן וּמְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם. מִכָּאן וְאֵילָךְ שׂוֹכֵר מְעַכֵּב עָלָיו.
The Sages taught in a baraita: With regard to one who rents a donkey to ride on it, the renter may place on it
TOSAFOT
כסותו ר״ח גריס כסתו כסת שמניח מראשותיו דכסת הוא הקטן וכר הוא הגדול כדתנן במסכת [כלים] (פכ״ח מ״ה) כר שעשאו סדין וכסת שעשאה מטפחת:
הֵיכִי דָּמֵי? אִי דִּשְׁכִיחַ לְמִזְבַּן – חַמָּר נַמִי לִיעַכֵּב. וְאִי דְּלָא שְׁכִיחַ לְמִזְבַּן – שׂוֹכֵר נַמִי לָא לִיעַכֵּב!
The Gemara asks: What are the circumstances? If this is referring to a situation where food is available for purchase, the donkey driver should also be able to prevent the renter from bringing food for the entire journey, and if it is a case where food is not available for purchase, the renter should also not be able to prevent the donkey driver from loading on the donkey his own food for the entire journey.
RASHI
חמר נמי ליעכב השוכר שלא יניח עליה אלא מזונות של יום אחד:
אֲמַר רַב פַּפָּא: לָא צְרִיכָא, דִּשְׁכִיחַ לְמִטְרַח וּלְמִזְבַּן מֵאַוְונָא לְאַוְונָא. חַמָּר דַּרְכֵּיהּ לְמִטְרַח וּלְמִזְבַּן, שׂוֹכֵר לָאו דַּרְכֵּיהּ לְמִטְרַח וּלְמִזְבַּן.
Rav Pappa said: No, the ruling of the baraita is necessary in a situation where food is available for one who goes to the trouble to purchase it from one station [me’avna]
RASHI
מאוונא לאוונא ממלון דלילה למלון דלילה:
למטרח לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות:
TOSAFOT
מאוונא לאוונא נקט הכי משום דאי שכיח למטרח ולמזבן אפילו בחצי היום אם כן למה מניח חמר מזונות של כל היום ומעיקרא דקאמר אי דשכיח למזבן חמר נמי ליעכב ה״מ למימר שוכר נמי ליעכב לחמר להניח מזונו כלל של אותו היום כיון דשכיח בכל מקום למזבן מדלא קאמר אי דשכיח מאוונא לאוונא אלא לא חש להאריך כל כך:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ אִישׁ – לֹא תִּרְכַּב עָלֶיהָ אִשָּׁה, אִשָּׁה – רוֹכֵב עָלֶיהָ אִישׁ. וְאִשָּׁה – בֵּין גְּדוֹלָה וּבֵין קְטַנָּה אֲפִילּוּ מְעוּבֶּרֶת וַאֲפִילּוּ מֵנִיקָה.
The Sages taught: With regard to one who rents a donkey with the understanding that a man will ride upon it,
RASHI
ואשה בין גדולה ובין קטנה פסק לרכוב עליה אשה מרכיב עליה כל אשה שירצה בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה:
TOSAFOT
אשה בין גדולה ובין קטנה באיש לא רצה לשנות בין קטן בין גדול משום דגברי שכיח שהם גדולים ופשיטא דאדעתא דגדול נמי אגריה ניהליה:
הָשְׁתָּא מֵנִיקָה אָמְרַתְּ, מְעוּבֶּרֶת מִיבָּעֲיָא? אֲמַר רַב פַּפָּא: מְעוּבֶּרֶת וְהִיא מֵנִיקָה קָאָמַר.
The Gemara asks: Now that you said that the owner cannot prevent even a nursing woman from riding upon the donkey, despite the fact that this involves the weight of two people, is it necessary to say that a pregnant woman may ride upon the donkey? Rav Pappa said: The tanna spoke of a pregnant woman who is also nursing, as there is additional weight.
RASHI
השתא מניקה שהיא שני גופים והוולד כבד אמרת תרכב עם וולדה:
מעוברת דחד גופא הוא מיבעיא:
TOSAFOT
השתא מניקה אמרת דרכבה מעוברת מבעיא כן גרסת הספרים ואין נראה לר״ת דאין זה פירכא דזו ואף זו קתני ועוד דאין מתיישב שפיר לפי גרסא זו הא דקאמר ש״מ ביניתא אגב כרסה תקלה וע״כ נראה לו כגירס׳ שמצא השתא מעוברת אמרת אין מניקה מבעיא דאשה מעוברת כבידה יותר ממניקה עם בנה לפי שהחי נושא את עצמו ומיקל אבל כשהוא במעי אמו מכביד ואבריה כבידים עליה וגם מליאה דם והשתא א״ש הא דקאמר שמע מינה ביניתא אגב כריסה תקלה שאם היה חוצה לה לא יכבד כ״כ בין הכל ויש ליישב גירסת הספרים ומכל מקום פריך שפיר דלא שייך כה״ג למתני זו ואף זו כיון דאיתיה בכלל מאי דקאמר בסוף כמו גבי מפנין ארבע וחמש קופות (שבת ד׳ קכו:) דפריך חמש מפנין ארבע מיבעיא ומשני ארבע וחמש כדאמרי אינשי אבל אי לאו הכי אמרי אינשי לא שייך לשנויי דזו ואף זו קתני כיון דארבע בכלל חמש אלא שמוסיף. והכא נמי מעוברת שהוא גוף אחד בכלל מניקה שהם שני גופים וקאמר ש״מ ביניתא אגב כריסה תקלה פי׳ מדקתני ברישא בין גדולה ובין קטנה ובכלל זה נמי יש במשמע בין גסה ובין דקה ולמאי איצטריך למתני ואפילו מעוברת דהיינו נמי גסה דגוף אחד הוא אפילו למ״ד עובר לאו ירך אמו הוא לענין לשון בני אדם במשא ובמתן חשובים הם גוף אחד אלא ודאי שמע מינה דגסה מחמת עיבור כבידה יותר מגסה מחמת עצמה כי העובר מכביד:
אֲמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָּהּ בִּינִיתָא אַכְּרֵסַהּ תָּקְלָה. לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
Abaye said: You can learn from the fact that a pregnant woman is considered heavier than the average woman that the weight of a fish [binita]
RASHI
ש״מ מדקתני אפילו מעוברת דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית:
האי ביניתא דג הנמכר בשוק במשקל:
אכרסה תקלה לפי כריסה כובדה אם כריסה גדול משקלה יותר:
למקח וממכר אם ראית דג שכריסו גדול לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו: