Back
Bava Metzia
Daf 80aשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׂעוֹרִים – חַיָּיב. הָא שְׁלֹשֶׁת קַבִּין – פָּטוּר! תִּרְגְּמָהּ אַבַּיֵי בִּמְחִיקָתָא.
sixteen se’a of barley, he is liable. This indicates that if he added only three kav, i.e., half a se’a, he is exempt. Abaye interpreted the baraita as referring to smoothed-over barley, a precisely measured load, where the volume of the barley was not measured with heaped measuring utensils, but leveled flat. Consequently, it is roughly a se’a less than the usual amount.
RASHI
שש עשרה תוספת סאה להשוותן למשאוי החטין:
חייב בשביל הנפח:
הא שלשת קבין פטור כדרבא:
במחיקתא אני שמעתי שעורין שהתליעו וכן בפירוש תשובת הגאונים אבל לדידי קשיא לי מה לי התליעו ומה לי לא התליעו והרי יש כאן נפח של לתך ושלשת קבין וקתני פטור ולאביי נפח כמשאוי דהא לאו התליעו נמי שעורין קלים הם ומחייב להו אביי משום ניפחא ונראה לי שמשא החמור לתך ומדידתן טפופות ט״ו סאין ולא מחוקות ומוקי לה אביי בט״ז מחוקות שהמחק פחות ג׳ קבין ואין כאן אלא תוספת נפח שלש קבין של לתך טפופות. טפופות לא מחוק ולא גדוש:
מחוקות ריש״ש:
TOSAFOT
תרגמה אביי במחיקתא מה שהקשה בקונטרס לפי תשובת הגאונים נראה דלאו פירכא היא דכי אם התנה עמו להוליך ברזל או אבנים והוליך סובין או נוצה ה״נ דאם יוסיף יהא חייב:
תָּנוּ רַבָּנַן: קַב לַכַּתָּף, אַדְרִיב לַעֲרֵיבָה, כּוֹר לַסְּפִינָה, שְׁלֹשֶׁת כּוֹרִים לְבוּרְנֵי גְדוֹלָה.
§ The Sages taught: A kav is too large an addition for a porter,
RASHI
קב לכתף קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף וחייב המוסיף בקלקולו מכאן אתה למד שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאין דתנן תוספת החמור שלשה קבין שהן חצי סאה ומשאו לתך ט״ז סאין אלמא תוספת אחד משלשים במשא הוא ואשמועינן דאם הוסיף עליו קב חייב לקמן פריך והרי הוא בן דעת אי לא מצי ביה לשדייה אארעא:
אדריב לעריבה לתך הוי תוספת למשאוי ספינה קטנה:
כור הוי תוספת לספינה בינונית:
אָמַר מָר: קַב לַכַּתָּף. אִם אִיתָא דְּלָא מָצֵי בֵּיהּ – בַּר דַּעַת הוּא, לְשַׁדֵיהּ! אֲמַר אַבַּיֵי: בְּשֶׁחֲבָטוֹ לְאַלְתַּר. רָבָא אֲמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּשֶׁלֹּא חֲבָטוֹ לְאַלְתַּר. לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְאַגְרָא יְתֵירָא. רַב אַשִׁי אֲמַר: הוּא סָבוּר חוּלְשָׁא הוּא דְּנָקֵיט לֵיהּ.
The Master said: A kav is too large an addition for a porter. The Gemara asks: If it is so, that he cannot withstand this load, the porter is a sensible person; let him throw it off and avoid injury. Abaye said: This is referring to a case where the load knocked him down immediately, before he could remove it from his back. Rava said: Even if you say that it is referring to a case where it did not knock him down immediately the baraita is not difficult, as it is necessary only with regard to the extra pay
RASHI
בשחבטו לאלתר לא הספיק לפרק המשא מעל כתפו עד שרבץ תחת משאו:
״כּוֹר לַסְּפִינָה, שְׁלֹשֶׁת כּוֹרִין לְבוּרְנֵי גְדוֹלָה״. אֲמַר רַב פַּפָּא: שְׁמַע מִינָּהּ סְתָם סְפִינוֹת בַּת תְּלָתִין כּוֹרִין. לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
§ The baraita teaches: A kor is too large an addition for a regular boat; three kor is too large an addition for a large ship. Rav Pappa said: Learn from here that unspecified boats
RASHI
ה״ג א״ר פפא ש״מ סתם ספינה וכו׳ למאי נ״מ למקח וממכר:
בת תלתין כורין צריכה שתהא [גדולה ותהא] בכך הולכת על פני המים דהא תוספת אחד מל׳ הוא ומדקתני כור לספינה ש״מ ספינה בת שלשים:
TOSAFOT
סתם ספינה בת תלתין כורין משמע דתוספת אחד משלשים ואם כן מדתנא סאה לגמל משמע דמשא גמל כור וק׳ לריב״ם דבפ׳ מי שהחשיך (שבת ד׳ קנה:) אמר רב ירמיה מדפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דאוכלה כורא ואטענה כורא משמע דשאר גמלים אין טוענים כל כך אלא ההוא שהיה משונה וי״ל כדפ״ה התם דאטענה כורא למזונות אותו הדרך לבד שאר המשאוי וכן נראה דאין סברא שיוכל להאכיל לגמל אפילו ע״י אביסה כדי משאו בפעם אחת:
מתני׳ כָּל הָאוּמָּנִין שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן, וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ טוֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם. ״שְׁמוֹר לִי וְאֶשְׁמוֹר לְךָ״ – שׁוֹמֵר שָׂכָר. ״שְׁמוֹר לִי״ וְאָמַר לוֹ ״הַנַּח לְפָנַי״ – שׁוֹמֵר חִנָּם.
All artisans and laborers who take raw materials to their homes are considered paid bailees
RASHI
מתני׳ כל האומנין קבלנין המקבלין עליהן לעשות המלאכה בבתיהם:
שומרי שכר להתחייב בגניבה ואבידה וטעמא מפרש בגמרא:
וכולן שאמרו טול את שלך שכבר גמרתי׳ ומשתוציאנו הבא מעות שאיני מעכבו לתופסו על שכרי הרי הוא מעתה ש״ח:
הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן – שׁוֹמֵר שָׂכָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הִלְוָהוּ מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם. הִלְוָהוּ פֵּירוֹת – שׁוֹמֵר שָׂכָר. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: רַשַּׁאי אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה.
One who lent to another based on collateral is a paid bailee for the collateral. Rabbi Yehuda says: One who lent another money is an unpaid bailee for the collateral, whereas one who lent another produce is a paid bailee. Abba Shaul says: It is permitted for a person to rent out a poor person’s collateral that was given to him for a loan, so that by setting a rental price for it he will thereby progressively reduce the debt, i.e., the lender will subtract the rental money he receives from the amount owed by the borrower, because this is considered like returning a lost item. The borrower profits from this arrangement, whereas if the lender does not use the collateral in this manner it provides benefit to no one.
RASHI
הלוהו מעות על המשכון:
שומר שכר שכר מצוה:
הלוהו מעות שומר חנם דלית ליה לר׳ יהודה שכר מצוה לענין דינא:
הלוהו פירות שומר שכר דדרך פירות להרקיב:
מותר אדם להשכיר לאחרים:
משכונו של עני שבידו:
להיות פוסק עליו שכר:
והולך תמיד ופוחת מן החוב בגמרא מפרש אאיזה משכון קאמר:
גמ׳ לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּתַנְיָא: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר!
The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as it is taught in a baraita: With regard to a renter,
RASHI
גמ׳ שוכר בהמה:
כיצד משלם דשומר חנם ושומר שכר ושואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חיובו לענין גניבה ואבידה פטור או חייב:
ר׳ מאיר אומר כשומר חנם דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל שכר על שמירתו ואומן דמי לשוכר שלהנאת שכר אומנותו היה אצלו אבל לא שכר שמירה הוא נוטל אלא שכר פעולה:
רבי יהודה אומר כשומר שכר הואיל ולהנאתו הוא אצלו אע״פ שנותן שכר פעולתו. ש״ש הוא דאי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין השתא דיהיב ליה אגרא לא הוי שואל והוי ש״ש:
TOSAFOT
נימא תנן סתמא דלא כר׳ מאיר מדמי ליה אומן לשוכר דכי היכי דאומן הוי שומר שכר אע״פ שאינו נוטל שכר על השמירה אלא שכר טורחו ה״נ שוכר הוי כשומר שכר אף על פי שאינו נוטל שכר שמירה אלא כיון שנהנה ממנה בשכר שנותן:
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר. בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָא שָׁבֵיק כּוּלֵּי עָלְמָא וְאָגֵיר לֵיהּ לְדִידֵיהּ – הָוֵי עִילָּוֵיהּ שׁוֹמֵר שָׂכָר. אִי הָכִי, שׂוֹכֵר נַמִי, בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָא שָׁבֵיק כּוּלֵּי עָלְמָא וּמוֹגַר לֵיהּ לְדִידֵיהּ – הָוֵי עִילָּוֵיהּ שׁוֹמֵר שָׂכָר!
The Gemara rejects this claim. You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and the reason skilled laborers are considered like paid bailees is that through that benefit that the worker receives from the fact that the owner of the item leaves aside everyone else and hires him, he becomes a paid bailee over the item. The Gemara challenges this reasoning: If so, with regard to a renter as well, it can be said that through that benefit he receives from the fact that the owner leaves aside everyone else and rents to him, he should become a paid bailee over the item.
אֶלָּא, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר: בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ טְפֵי פוּרְתָא – הָוֵי עִילָּוֵיהּ שׁוֹמֵר שָׂכָר.
Rather, in light of this refutation the Gemara suggests a different reason that you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir: Through that benefit that the skilled laborer receives from the fact that the owner gives him a little more money, he becomes a paid bailee. Since it is impossible to calculate the precise sum to which a skilled laborer is entitled, it is assumed that he is slightly overpaid.
RASHI
דקא יהיב ליה טפי פורתא שאי אפשר לצמצם שכר קבלנות לשכר דמי פעולה שלא יטול יותר:
TOSAFOT
דקא יהיב ליה [טפי] פורתא הוי עליה שומר שכר והוה מצי לאקשויי מי לא עסקינן דלא יהיב טפי פורתא אלא בלאו הכי פריך ליה שפיר:
שׂוֹכֵר נַמִי, מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא מַשְׁוֵי לֵיהּ טְפֵי פוּרְתָא? אֶלָּא, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי מֵאִיר: בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּתָפֵישׂ לֵיהּ אַאַגְרֵיהּ, דְּלָא בָּעֵי לְמֵיעַל וּלְמֵיפַּק אַזּוּזֵי – הֲוֵי עֲלֵיהּ שׁוֹמֵר שָׂכָר.
The Gemara asks: With regard to a renter as well, are we not dealing even with a case where the owner gives him a little more value for his money, and yet Rabbi Meir claims that he is considered like an unpaid bailee? Rather, you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir for a different reason: Through that benefit that the skilled laborer receives from the fact that he holds onto the item so that he is not required to go in and go out for his money, he becomes a paid bailee over the item.
RASHI
מי לא עסקינן דקא משוי ליה אוזיל משאר משכירי בהמה מי לא אמר רבי מאיר נמי דהוי שומר חנם:
משוי לישנא דמוזיל ומשכיר בשוה כמו (סוכה דף לד:) אשוי זביני (לעיל בבא מציעא ד׳ נב.) ושוי לכרסיך:
TOSAFOT
דקא תפיס ליה אאגריה הוי שומר שכר וא״ת הא דתנן במתני׳ הלוהו על המשכון שומר שכר ודחיק לאשכוחי טעמא בגמ׳ דהוי שומר שכר כדשמואל או כרב יוסף לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי שומר שכר וי״ל דהתם לא איתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון וא״ת שוכר נמי בההיא הנאה דתפיס ליה אשכרו שנתן ליהוי שומר שכר וי״ל דאומן ודאי הוי שומר שכר במאי דתפיס אאגריה לפי שרוב אומנים עושין מלאכה בבית בעל הבית ואינם תופסים כלום בשכרם וזה שעושה בביתו ותפוס בכלי נהנה הרבה אבל שוכר אין לו הנאה שכל שוכרים תפוסים בדבר ששכרו דאין יכולין לעשות מלאכתן אם לא שיהא ברשותם:
אִיבָּעֵית אֵימָא כִּדְמַחֲלִיף רַבָּה בַּר אֲבוּהּ וְתָנֵי: שׂוֹכֵר כֵּיצַד מְשַׁלֵּם? רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם.
If you wish, say instead that the mishna can be explained in accordance with the opinion of Rabbi Meir without these explanations, as Rabba bar Avuh reversed the opinions and teaches that the baraita says: With regard to a renter, how does he pay? Rabbi Meir says: Like a paid bailee; Rabbi Yehuda says: Like an unpaid bailee.
RASHI
ואיבעית אימא אי נמי דמי אומן לשוכר קא מיתוקמא מתני׳ כרבי מאיר כדמחליף וכו׳ ומהדר לאוקמא כר׳ מאיר משום דסתם משנה ר״מ:
״וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ: טוֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם״. תְּנַן הָתָם: אָמַר לוֹ שׁוֹאֵל ״שְׁלַח״, וּשְׁלָחָהּ וּמֵתָה – חַיָּיב, וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ.
§ The mishna teaches: And in the case of all those who said to the owner: Take what is yours, i.e., this item, and bring money in its stead, each of them is considered an unpaid bailee. We learned in a mishna there (98b): If the borrower said to the lender: Send the animal that you agreed to lend me with the person whom you said would deliver it, and he sent it to him and it died
RASHI
תנן התם לקמן בפרק השואל (בבא מציעא ד׳ צח:) אמר לו השואל שלח אותה לי ביד עבדך או שלוחך:
ושלחה ומתה כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו:
חייב באונסים שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל נתחייב השואל באונסיה ואם לא אמר לו שלח אלא המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה השאילני פרתך אמר לו הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור:
וכן בשעה שמחזירה אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה ולא אמר המשאיל שלחה לי ביד פלוני ומתה חייב דלא קמה ברשותיה דמשאיל:
אֲמַר רַפְרָם בַּר פַּפָּא אֲמַר רַב חִסְדָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ בְּתוֹךְ יְמֵי שְׁאִילָתָהּ, אֲבָל לְאַחַר יְמֵי שְׁאִילָתָהּ – פָּטוּר. מְתִיב רַב נַחְמָן בַּר פַּפָּא: וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ טוֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת – שׁוֹמֵר חִנָּם.
Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: They taught this halakha only when the borrower returned it during the period of its loan, as he accepted responsibility for the animal for the stipulated duration of the loan. But if he returned it after the period of its loan, he is exempt,
RASHI
לא שנו שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל:
אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה שא״ל השאילני עד זמן פלוני והחזירה בתוך הזמן דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד בעלים:
אבל לאחר ימי שאילתה פטור ואפילו בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה:
וכולן שאמרו וכו׳ טעמא דגלי דעתיה שאינו חפץ להיות עוד שומר עליה: