Back
Bava Metzia
Daf 99aשֶׁקַּרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה – כָּךְ שְׂכִירוּת נִקְנָה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. שְׂכִירוּת מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? אֲמַר רַב חִסְדָּא: שְׂכִירוּת קַרְקַע.
land is acquired either through the buyer giving money to the seller, or by the seller giving the buyer a bill of sale, or by the buyer performing an act of taking possession, so too, a rental is acquired either through the renter giving money to the owner, or by the owner giving the renter a rental document, or by the renter performing an act of taking possession.
RASHI
קרקע נקנית בכסף או בשטר או בחזקה דנעל ופרץ וגדר כל שהוא ובמסכת קדושין (דף כו.) ילפינן להו:
שכירות קס"ד שכר בהמה וכלים:
מאי עבידתיה להקנות עד שימשוך ומאי חזקה בלא משיכה משכחת ליה:
שכירות קרקע השכיר לו ביתו משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים ביתי מושכן לך ומסר לו השטר או שהחזיק בו השוכר אין אחד מהם יכול לחזור:
אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּגָזֵיל חֲבִיצָא דְּתַמְרֵי מֵחֲבֵירוֹ, וְאִית בָּהּ חֲמִשִּׁים תַּמְרֵי, אַגַּב הֲדָדֵי – מִזְדַּבְּנַן בַּחֲמִשִּׁים נְכִי חֲדָא, חֲדָא חֲדָא – מִזְדַבְּנַן בַּחֲמִשִּׁים.
§ Apropos the mention in the previous discussion of one who misuses consecrated property, the Gemara cites a related matter. Shmuel says: In the case of one who robs another of a cake [ ḥavitza ]
RASHI
חביצא דתמרי תמרים המדובקים יחד קרי חביצא ואית בהן חמשין תמרי:
אגב הדדי מיזדבנן חמשים נכי חדא הלוקח יחד אינו נותן בהם אלא מ"ט פרוטות כדי שיחזור וימכור אחת אחת וישכור פרוטה:
לְהֶדְיוֹט – מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים נְכִי חֲדָא; לְהֶקְדֵּשׁ – מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים וְחוּמְשַׁיְיהוּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַזִּיק, דְּלָא מְשַׁלֵּם חוּמְשָׁא. דְּאָמַר מָר: ״וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ״ – פְּרָט לְמַזִּיק.
If one robbed, and is paying compensation to, a common person [ hedyot ],
RASHI
להדיוט אם משל הדיוט הוא משלם לו כמו שהן נמכרים ביחד ואין מדקדקין להחמיר עליו כדקאמר טעמא לקמן שמין בית סאה וכו':
מה שאין כן במזיק הקדש אחומשין קאי:
TOSAFOT
פרט למזיק דלא משלם חומשא היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא משלם אפילו קרן כדמשמע בריש ב"ק (דף ט: ושם) דקתני אכל ד' אבות נכסים שאין בהם מעילה וכן משמע בירושלמי הנזקין ר"ע אומר ק"ו להקדש במה אנו קיימין אי. בנזקין רעהו אמר רחמנא ולא להקדש אי בנזקי גופו הא תני ר' חייא נזקין להדיוט ואין נזקין להקדש כו' וא"ת והא כי יאכל בתרומה כתיב וי"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה וא"ת כיון דמתרומה ילפינן לא לחייב אהנאת הקדש כמו תרומה שמותרת בהנאה לזרים וי"ל דכי תמעול מעל רבוי כדאמרינן במעילה (ד' יח:):
מַתְקִיף לָהּ רַב בֵּיבָי בַּר אַבַּיֵי: לְהֶדְיוֹט אַמַּאי מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים נְכִי חֲדָא? נֵימָא לֵיהּ: אֲנָא חֲדָא חֲדָא הֲוָה מְזַבְּנִינָא לְהוּ!
Rav Beivai bar Abaye objects to this: Why, when he pays compensation to a common person, does he pay fifty-less-one? Let the victim say to the robber: I would have sold them one by one and received fifty perutot for them; you should therefore compensate me for that entire amount.
אֲמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה תְּנַן.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: We learned in a mishna ( Bava Kamma 55b): If an animal causes damage to another’s field, the court appraises a large piece of land with an area required for sowing one se’a of seed [ beit se’a ] in that field,
RASHI
שמין בית סאה באותו שדה תנן גבי ניזקין דשן בב"ק (דף נה:) כי יבער איש שדה או כרם וגו' תנן כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותו שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ואין מדקדקין להיות שמין האכילה לבדה מה היתה שוה הערוגה זו שנאכלת אלא מה נחסר בית סאה מדמיו אם היה בא למכור הקרקע עם זריעתה מה חסרו דמיו בשביל אכילת ערוגה זו דהיינו קולא גביה דהבא לקנות קרקע לא יניחנו בכך ובדבר מועט יתפשר בפחות דמים ומקרא יליף לה בב"ק (דף נח:):
TOSAFOT
שמין בית סאה באותה שדה תנן פי' בקונטרס דאין מדקדקין להיות שמין מה שהיתה שוה ערוגה זו שנאכלת אלא מה שנחסרה בית סאה בשדה זו מדמיו אם היה בא למכור הקרקע בשביל אכילת ערוגה זו ואין נראה לר"י חדא כיון דאבית סאה קאי הוה ליה למימר בלשון זכר כמה היה יפה ועוד דבפ' הכונס (ב"ק דף נח: ושם ד"ה שמין) בעי בגמרא היכי שיימינן ומאי בעי כיון דבמתניתין מפרש בהדיא שומא ולמה עלה על דעתו שיעשו עוד אחרת ועוד דמפרש התם סאה בס' סאין ופי' בקונטרס דבית סאה באפיה נפשיה לא שיימינן דמפסיד מזיק אלא שמין תחלה ס' סאין ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחת באכילת ערוגה ואם מתחילה היו שמין ערוגה בס' סאין לא היה מפסיד כלום שאין ערוגה ניכרת בהם אבל בבית סאה ניכרת הני שתי שומות מנלן דמקרא לא שמעינן אלא ששמין אגב שדה ועוד דלמ"ד ב"ק (דף נח:) קלח בששים קלחין כלומר בששים שיעורין כמותו אמאי נקט במתניתין בית סאה ועוד דפריך התם לכולהו אמוראי מדתני אכלה קב או קביים רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה ומשערין אותה מאי לאו בפני עצמה תיקשי ליה אמתני' דקתני שמשערין בבית סאה ונראה לר"י דשמין בית סאה היינו בית סאה הנאכל כדקתני בסיפא במילתיה דר"ש אם סאה סאה כו' ובבית סאה תבואה מיירי ולא בבית סאה זרע שאין יכולה בהמה לאכול כל כך ולכך נקט לשון נקבה כמה היתה דבשומת שדה איירי ובעי נמי שפיר בגמרא היכי שיימינן דלא פי' במתני' כמה תהא השדה גדולה ששמין בה ועוד מספקא ליה דדלמא שמין בית סאה באותה שדה היינו בקרקע עצמו של בית סאה ומפרש סאה בס' סאין וה"ה דפחות או יותר שמין לפי חשבון סאה בס' סאין ואיכא מאן דאמר קלח בס' קלחין לעולם בס' שיעורין כמותו ומאן דאמר תרקב בששים תרקבין ואכלה סאה דמתניתין משערין לפי האי שיעורא ושם מפורש באיזה שיעור מפסיד מזיק או משביח יותר בתרקב בששים תרקבין או סאה בששים סאין ופריך על כולהו מברייתא אכלה קב או כו' מאי לאו בפני עצמה ששמין הערוגה לבדה בפני עצמה כמה היתה יפה הקרקע עם הזרעין וכמה היא יפה עכשיו כשנאכלו והשתא אמתני' גופא לא מצי למיפרך דאיכא נמי לפרושי הכי כדפרי' ואין להקשות לפי' ר"י האי בית סאה סאה מיבעי ליה דהכי פריך התם רב הונא בר מנוח לרב פפא דמפרש קב בס' קבין ובית כור בס' כורין האי בית כור כור מיבעי ליה דהתם לא פריך אלא משום דכי היכי דקתני ברישא קב ולא קתני בית ה"נ הוה ליה למינקט כור ולא בית כור אלא כמו שהתחיל ברישא:
באותה שדה תנן תימה היכי מייתי ראיה ממקרקעי אמטלטלי דעל כרחך לא דמו שהרי הכא חביצא דתמרי אין שמין בששים כי התם אלא בפני עצמה וי"ל דהכי מייתי ראיה כיון דמקילין כולי האי במקרקעי אין לנו להחמיר במטלטלין ולומר כל חדא וחדא הוה מזבנינא ליה:
לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל דִּין הֶדְיוֹט לָאו כְּדִין גָּבוֹהַּ דָּמֵי? וְהָתְנַן: נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה מֵהֶקְדֵּשׁ – לֹא מָעַל, נְתָנָהּ לַחֲבֵירוֹ – הוּא מָעַל וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל. בְּנָאָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – לֹא מָעַל עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה.
The Gemara asks: Is this to say that Shmuel holds that the halakha of compensation paid to a common person is not like the halakha of compensation paid to the Most High, i.e., to the Temple treasury? But didn’t we learn in a mishna ( Me’ila 19b): One who physically took a stone or a cross beam from among items consecrated to the Temple treasury
RASHI
נטל אבן וכו' . במסכת חגיגה (דף י:) פרכינן מכדי מישקל שקליה מה לי בנאה הוא ומה לי נתנה לחבירו ואוקמינן בגזבר שאבני קודש מסורין לו עסקינן דבלאו הכי נמי ברשותו הוה מנחא הלכך לא מעל בהגבהתו:
נתנה לחבירו הוציאה לחולין שקנאה חבירו במתנתו והוא ישלם להקדש:
בנאה גזבר לתוך ביתו:
לא מעל והתם אוקימנא כגון שהניחה ע"פ ארובה דלא שנייה:
וִיתֵיב רַבִּי אַבָּהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וִיתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: זֹאת אוֹמֶרֶת: הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: הֲדַר בֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵהַהִיא.
And Rabbi Abbahu was sitting before Rabbi Yoḥanan, and he was sitting and saying in the name of Shmuel, in reference to that mishna: That is to say: One who resides in another’s courtyard
RASHI
ויתיב ר' אבהו גרסינן:
זאת אומרת דכי דר תחתיה מעל ואע"ג דלא שנייה הדר בחצר חבירו שלא מדעת בעלים צריך להעלות לו שכר אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר דהא הכא שלא מדעת הקדש דר וקאמר דמשלם מעילה להקדש ומדקאמר זאת אומרת שמע מינה יליף הדיוט מהקדש לדקדק אחריו:
הדר ביה שמואל מההיא ולא יליף מיניה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו של בעל הבית דהא שמעינן ליה הכא דלא משוי דין הדיוט כהקדש:
וּמִמַּאי דְּמֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ, דִּלְמָא מֵהָא הֲדַר? לָא, מֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ, כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת – כְּהֶדְיוֹט מִדַּעַת דָּמֵי.
The Gemara asks: But from where is it apparent that he retracted that statement concerning residing in another’s courtyard; perhaps he retracted this ruling, concerning one who stole a cake of pressed dates? The Gemara answers: No, it must be that statement, concerning residing in another’s courtyard, that he retracted, in accordance with the statement of Rava.
RASHI
כהדיוט מדעת דמי שהקדש מונח למעול לכל הבא ואין מוחה בידו ורחמנא אמר מאן דמיתהני למעול ורחמנא ידע:
אָמַר רָבָא: הָנֵי שְׁקוּלָאֵי דִּתְבַרוּ חָבִיתָא דְּחַמְרָא לְחֶנְוָואָה, בְּיוֹמָא דְּשׁוּקָא מִיזְדַּבְּנָא בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁאָר יוֹמֵי מִיזְדַּבְּנָא בְּאַרְבַּע. אַהַדְרוּ לֵיהּ בְּיוֹמָא דְּשׁוּקָא – מְהַדְּרוּ לֵיהּ חָבִיתָא דְּחַמְרָא; בִּשְׁאָר יוֹמֵי – מְהַדְּרוּ לֵיהּ חָמֵשׁ.
The Gemara cites another ruling concerning differing rates of compensation: Rava says: With regard to these porters who broke a shopkeeper’s barrel of wine,
RASHI
שקולאי נושאי משאוי:
אהדרו ליה ביומא דשוקא קודם שיגיע יום השוק שיכול למוכרה ביום השוק שיגיע ראשון:
מהדרו ליה חמשה דאמר להו אי הוה גבאי ביומא דשוקא חמשה הוה שוה:
TOSAFOT
אהדרו ליה ביומא דשוקא פירוש קודם שעבר יום השוק ראשון אינו יכול לומר לא אקח אלא מעות אבל עבר יום השוק לא יקח יין אלא מעות דמצי אמר כבר היה מוכרו ביום השוק שעבר ואין לו להמתין עד יום השוק הבא אבל יש לו יין עוד למכור לא יכול לומר כן שהרי לא מכר שלו:
וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא לְזַבּוּנֵי, אֲבָל הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא לְזַבּוּנֵי – הָא אִיבָּעֵי לֵיהּ לְזַבּוּנֵי.
The Gemara qualifies Rava’s ruling: And we said that the porters must pay five dinars on a non-market day only in a case in which the shopkeeper did not have other barrels of wine to sell on that market day and consequently lost out on a potential sale worth five dinars. But if he had another barrel of wine to sell, then he should have sold it. The fact he did not sell the wine he had demonstrates that the porters did not cause him to lose out on a sale worth five dinars.
RASHI
ולא אמרן דמהדרו ליה חמשה אלא דלית לחנוואה חמרא לזבוני דהשתא ודאי אי אהדרו ניהליה הוי מזבין ליה אבל הוי ליה חמרא לזבוני. ולא זבין גלי דעתיה דלא הוה מזבין ולא משלמי אלא חביתא דחמרא וכי מהדרי ליה נמי חמשה מנכי להו חנווני מחמשה אגר טרחא כפועל בטל כמה הוא רוצה לישב ולא למכור יין חבית אחת פרוטה פרוטה וישב בטל:
וּמְנַכֵּי לֵיהּ אֲגַר טִירְחֵיהּ, וּדְמֵי בַּרְזַנְיָיתָא.
The Gemara further qualifies Rava’s ruling: And when the porters pay the five dinars, they deduct from it the usual value of the shopkeeper’s effort in selling a barrel and the usual cost of tapping a barrel, as the shopkeeper was spared these costs.
RASHI
ודמי ברזנייתא שנותנין למכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור:
ברזנייתא לשון ברזא דייש"י בלעז כלומר יציאת היין הנמכר בברזא בפרוטות וי"מ שהיו צריכין לשכור אומן לנקב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן ברזא הנך דמי מנכי להו שהרי פטרוהו מכל אלה: