Back
Bekhorot
Daf 16bוְלָדוֹתֵיהֶן פְּטוּרִין, וַלְדֵי וְלָדוֹתֵיהֶן חַיָּיבִין. הֶעֱמִיד וְלָדוֹתֵיהֶן תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן – וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַולְדֵי וְולָדוֹת חַיָּיבִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה – פְּטוּרִים, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי.
their direct offspring are exempt
RASHI
והא בהמה לא אלימא למיתפס פדיונה הילכך מתה:
רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל – פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין – חַיָּיב.
A ewe that gave birth to a goat of sorts
RASHI
מנין לתמורת פסולי המוקדשים שמתה כגון דלאחר שנפדו הקדשים התפיסן בתמורה דלא מצו למיקרב:
ממעלה הגרה טמא הוא דסיפיה דקרא כתיב טמא הוא לכם ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה ואיזו זו תמורת פסולי המוקדשין:
חמש חטאות מפרש בתמורה (דף כא:):
גמ׳ לְמֵימְרָא, דְּכֵיוָן דְּלָא נָקַט מָרָא זוּזֵי – בִּרְשׁוּתָא דְּמָרָא קָיְימָא.
The mishna teaches that animals given to a Jew as a guaranteed investment by a gentile are not subject to their offspring being counted a firstborn because they belong to the gentile. The Gemara suggests: Is this to say that since the owner did not yet take the money that will be owed to him, the investment itself stands in the owner’s possession, i.e., the owner is still regarded as such?
RASHI
לתמורת אשם שתהא רועה דאשם לא קרב נדבה הלכך תמורתו לא קרבה והא טמא דקרא ה״ק הניחוהו עד שיהא טמא כלומר שיפול בו מום:
TOSAFOT
אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית בפרק איזהו נשך (ב״מ דף ע:) פירש״י רבית ששם אותם עליו במעות וכל זמן שאין נותן מעותיו חולקין השכר ואע״ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכל שכן הכא שקבל כל האחריות עליו נקט ליה משום סיפא מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים עכ״ל וסיפא אתא לאשמועינן היתר רבית מן העובד כוכבים כדקתני לווין מהם ומלוין להן ברבית וקשה לפ״ה מאי פריך הכא ואי ס״ד ברשותא דמרא קיימא אמאי הוי רבית ברשותא דמרי קמשבח מאי קשיא מ״מ רבית דרבנן היא דכיון שכל אחריות על המקבל מלוה היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא דלא הוי רבית דאורייתא כיון דאם לא יבא השבח לא יטול כלום כמו בלא נכייתא שהיא רבית דרבנן ונראה כמו שפי׳ ר״ת שהיא רבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן ופסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה ושנה בין יהא שם שבח בין לא יהיה ורבית גמורה היא דהיינו רבית קצוצה ויש לומר דהכא תניא ואע״ג דתנא רישא היינו דחנווני שהוא רבית דרבנן והכא קמ״ל דההיא רבית דאורייתא היא כדקתני מפני שהוא רבית כלומר רבית דאורייתא ומיהו אשכחן מפני שהוא רבית דרבנן דתנן בב״מ (דף סד:) המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית דפר״ת דלא איירי במשכנתא מדלא קתני המלוה על חצרו ועוד דשרי להשכיר בפחות כמו שדה וכרם דשרו בנכייתא משום דזימנין ליכא שבחא כלל ובית נמי זימנין דאיכא תיוהא שנופל או נשרף ופר״ת שהלוהו הלואה גמורה ולא על חצרו ואין זה רבית דאורייתא ולא בתורת רבית משאיל ומשכיר לו בפחות ומוחל ולפ״ה נמי נהי דלא ידור בחצרו חנם הוי רבית דאורייתא כמו בתי חומה דהוי רבית דאורייתא מה שמשכיר בפחות מיהא מסתבר דלא הוי דאורייתא ומיהו האי מפני שהוא רבית דהכא דאורייתא קאמר דאי לאו הכי מאי קמ״ל וכפי׳ ר״ת משמע בירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל היו לו ק׳ צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך בק׳ דינרין של זהב ולדות חלב וגיזות שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע בכל אחת ואחת משלך באחרונה אסור משמע בהדיא ששם עליו השבח והקרן ואי לא מתני׳ דרבית לא הוה קשה ליה מתני׳ דהכא אמאי פטורין מן הבכורה דשפיר חשיבי ברשות עובד כוכבים כיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ואם לא משכח בהמה תפיס ולד שהכל משועבד לו מחמת קרן אבל למאי דחשבינן רבית דאורייתא קשה דא״כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא מסיק דהא דפטורה מן הבכורה לא משום דקיימא לה ברשות מרה אלא משום דחשיב יד עובד כוכבים באמצע מכח שעבוד שיש לו כדמפרש ואזיל וא״ת מאי שנא מבהמת ארנונא דחייבת בבכורה ללישנא קמא דרבא פ״ק דפסחים (דף ו.) היכא דמצי ישראל לסלוקיה בזוזי והכא נמי אי יהיב ליה זוזי לא תפיס לולד וי״ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחלה אלא שמשועבדת היא לארנונא וכיון דאפשר לסלוקיה בזוזי לא יצאה מרשות ישראל ולא חשיב יד עובד כוכבים באמצע אבל הכא דמתחלה של עובד כוכבים כ״ז שיש לעובד כוכבים כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עובד כוכבים ומקרי יד עובד כוכבים באמצע שלא נסתלקה ידו לגמרי:
וּרְמִינְהוּ: אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית; אַלְמָא בִּרְשׁוּתָא דִּמְקַבֵּל קָיְימָא!
And the Gemara raises a contradiction to this conclusion from a mishna (Bava Metzia 70b): One may not accept from a Jew sheep to raise or other items to care for as a guaranteed investment,
RASHI
כל שבחטאת מתה ותמורת חטאת היינו אחת מחמש חטאות מתות:
אֲמַר אַבַּיֵי: לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, וְהָא – דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא.
Abaye said: This is not difficult. This case, i.e., the mishna here, is where the gentile owner of the sheep accepts upon himself the responsibility for losses due to an accident or depreciation in the market value, and that is why the sheep are considered to still belong to him. And that case, the mishna in Bava Metzia, is where the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation. Therefore, the guaranteed investment stands in the possession of the recipient.
RASHI
לאו ליכא דאין עובר בלאו:
דאיכא לאו לא תאכלו ממעלי הגרה:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא ״צֹאן בַּרְזֶל״ קָרֵית לֵיהּ? וְעוֹד, מַאי פָּסְקָא?
Rava said to Abaye: If the owner accepted upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation, can you call it a guaranteed investment? This case is not a guaranteed investment, as the owner is not guaranteed to receive what he had given; rather, it is a type of joint business venture that is permitted between two Jews. And furthermore, if the term: Guaranteed investment, can refer to two different kinds of investments, then why was it stated without qualification in both mishnayot?
RASHI
ואבע״א להכי אתא ממפריסי הפרסה דמשתעי בחטאות המתות להקיש דבר הבא ממעלי הגרה תמורת פסולי המוקדשין לאחר פדיונן דנפקא ממעלי הגרה לדבר הבא ממפריסי הפרסה חטאות המתות:
וְעוֹד, אַדְּתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹי – לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידָהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, אֲבָל קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא – שַׁפִּיר דָּמֵי!
Rava continued: And furthermore, even if one grants that this arrangement can be called a guaranteed investment, there is another difficulty. Instead of the tanna teaching in the latter clause of the mishna in Bava Metzia: But one may accept a guaranteed investment from gentiles, let the tanna distinguish and teach within the case itself, that of accepting a guaranteed investment from a Jew. He should have taught: In what case is this statement, i.e., that one may not accept from a Jew sheep to raise or other items to care for as a guaranteed investment, said? It is in a case when the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation, but if the owner accepted upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation, one may well enter into such an arrangement.
RASHI
מתני׳ המקבל צאן ברזל ששם לו עובד כוכבים בהמותיו בדמים קצובין ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהיו ביניהם:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: אִידִי וְאִידִי דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא. וְהָכָא גַּבֵּי בְכוֹרָה הַיְינוּ טַעְמָא: דְּאִילּוּ אָתֵי גּוֹי בָּעֵי זוּזֵי וְלָא יָהֵיב לֵיהּ – תָּפֵיס לָהּ לִבְהֵמָה, וְאִי לָא מַשְׁכַּח לָהּ לִבְהֵמָה – תָּפֵיס וְלָדוֹת דִּידָהּ, וַהֲרֵי יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע, וְכָל יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע – פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
Rather, Rava rejected this explanation and said: Both this case in the mishna here and that case in Bava Metzia are discussing a situation where the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation. And here, with regard to the firstborn, this is the reason that the offspring are exempt from the halakhot of a firstborn: Since, if the gentile comes and wants his money, and the Jew does not give it to him, the gentile will seize the animal, and if he does not find the animal he will seize the offspring, this means that the hand of a gentile is in the middle, i.e., even though the animals stand in the possession of the recipient, the gentile has some degree of ownership over the bodies of the offspring. And there is a halakha: In every case where the hand of a gentile is in the middle, the animal is exempt from the halakhot of a firstborn.
RASHI
ולדותיהן פטורין מן הבכורה:
ולדותיהן של אותן צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה. וטעמא מפרש בגמ׳ דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אישתכח דשייכא יד עובד כוכבים באמן:
וולדי ולדות חייבין ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות בכורות (ינתנו לכהן) דהיינו רביעית לצאן ברזל ינתן לכהן:
העמיד ולדות תחת אמותיהם שפתח לו פתח לעובד כוכבים להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהיו תחת ידי באותן דמים עד אותו זמן עצמו:
וולדותיהן השתא אלימא יד עובד כוכבים ושייכא בדור אחר טפי הלכך ולדות של אותן ולדות שהן ולדי ולדות לצאן הברזל פטורין דשייכא בהו יד עובד כוכבים וכשיהא להם בכור לא ינתן לכהן:
שאחריותן לעובד כוכבים דלעולם כל מה דמשכח עובד כוכבים תפיס:
״הֶעֱמִיד וְלָדוֹתֵיהֶן תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן – וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִים״. אָמַר רַב הוּנָא: וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וְלָדוֹתֵיהֶן חַיָּיבִין. וְרַב יְהוּדָה אָמַר: וַלְדֵי וְלָדוֹת נַמִי פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּיבִין.
§ The mishna teaches: If the Jew established their offspring in place of their mothers for collection in case the mothers die, the offspring of their direct offspring are exempt. The Gemara cites a dispute with regard to animals involved in a guaranteed investment, in a case where the Jew did not establish their offspring in the place of their mothers. Rav Huna says: Their direct offspring are exempt, but the offspring of their direct offspring are obligated. And Rav Yehuda says: The offspring of their direct offspring are also exempt, and the offspring of the offspring of their direct offspring are obligated.
TOSAFOT
טעמא דהעמיד הא לא העמיד לא תיובתא דרב יהודה תימה דלקמן פריך לרב יהודה ממתני׳ דקתני בהדיא המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין מן הבכורה וולדי ולדות חייבין ומשני אימא הן וולדותיהן פטורין פירוש הן הולדות של צאן ברזל וולדותיהן הן וולדי ולדות פטורין מליתן בנם לכהן שהוא רביעי דצאן ברזל ואף על גב דלא קתני הן במתניתין צריך לומר דפשיטא ליה דולדות של צאן ברזל הן כצאן ברזל עצמן ולא אצטריך ליה במתניתין תו למיתני ואם כן גם כאן אמאי לא מפרש כן דכשמתו האמהות והעמיד הולדות תחת אמותיהן נעשו הולדות עצמן צאן ברזל וכי קתני ולדי ולדות פטורין היינו ולד ולדי ולדות שנפרש הן היינו ולדי ולדות וולדותיהן (פטורין) [היינו ולד ולדי ולדותיהן פטורין] הא לא העמיד חייבין וי״ל דלכך פי׳ בקונטרס במתני׳ העמיד לאו ממש שמתו האמהות והעמיד הולדות תחתיהן אלא שפתח לו פתח לעובד כוכבים שאם ימותו האמהות יהיו ולדות תחתיהן ועוד יש לומר דאפילו איירי במתו כדמשמע בתוספתא אין זה העמדה גמורה שלא עשה לו שום קנין בולדות אלא הסמיכו עליהן בדיבור בעלמא:
תְּנַן: הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן – וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין. טַעְמָא דְּהֶעֱמִיד, הָא לָא הֶעֱמִיד – לָא; תְּיוּבְתָּא דְּרַב יְהוּדָה!
The Gemara raises an objection to the opinion of Rabbi Yehuda. We learned in the mishna: If the Jew established their offspring in place of their mothers for collection in case the mothers die, the offspring of their direct offspring are exempt. The Gemara infers: The reason they are exempt is that he established the offspring in place of their mothers; but if he did not establish them in place of their mothers, they are not exempt. This is apparently a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yehuda.
RASHI
גמ׳ כיון דלא נקט העובד כוכבים זוזי ברשותיה דעובד כוכבים קיימי:
אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה: הוּא הַדִּין אַף עַל גַּב דְּלָא הֶעֱמִיד. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן: אֲפִילּוּ הֶעֱמִיד נַמִי,
The Gemara answers that Rav Yehuda could have said to you: That inference is incorrect, as the same is true even though he did not establish the offspring in place of their mothers. In that case as well, the offspring of their offspring are exempt. And this is what the mishna is teaching us by stating the halakha in that manner: Even if he established the offspring in place of the mother, only the first two generations of offspring are exempt, but not all successive generations.
RASHI
דמקבל קיימא דמקבל זוזי הוא דאיחייב להו והאי דשקיל נותן חצי ולדות בשכר המתנת מעות קא שקיל להו דאי ברשות מרה קיימי אמאי רבית הוא ברשותא דמריה אשבח ולדות:
דְּאוֹרְחֵיהּ דְּגוֹי לְמִיתְפַּס בְּנָהּ – וְהָוֵי כְּמִי דְּלָא הֶעֱמִיד, וַלְדֵי וְלָדוֹת – פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת – חַיָּיבִין.
And it is necessary to teach this halakha that although he established the offspring in place of their mothers all successive generations are not exempt, as one might think that it is the normal manner of the gentile to seize
RASHI
מתני׳ בדקביל עליה העובד כוכבים אונסא וזולא:
תְּנַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת פְּטוּרִין, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי. בִּשְׁלָמָא לְרַב יְהוּדָה, דְּאָמַר: נָחֵית תַּנָּא קַמָּא לְדָרֵי
The Gemara raises an objection to the opinion of Rav Huna. We learned in the mishna that Rabban Shimon ben Gamliel says: Even until ten generations the offspring are exempt, as they serve as a guarantee for the gentile, because if he does not receive the fixed payment for the animal he will collect his debt from any offspring born to it or its offspring. Rabban Shimon ben Gamliel’s use of the term: Even, indicates that he disagrees with the first tanna only with regard to how many generations of offspring are exempt, but both agree that at least some generations are exempt. Granted, according to Rav Yehuda, who says that, in exempting from firstborn status, the first tanna descended to two generational levels,
RASHI
אי דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית ליה בתמיה הא צאן ברזל לא הוי אלא במקבל עליה המקבל אונסא דלהכי קרית ליה ברזל קשה ואינו נפחת כך זה הנותן לא יפחות מדמיו:
ועוד מאי פסקא בתמיה. כלומר פסקה למילתא דיש חילוק בין צאן ברזל לצאן ברזל:
TOSAFOT
העמיד ולדות תחת אמותיהן פירש הקונטרס שפתח לו הפתח להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול הולדות המגיעות לחלקי ויהא תחת ידי באותן דמים ובפירוש משמע בגמרא כמו שפירשתי לשם אבל בתוספתא קתני מתו האמהות והעמיד הולדות: