Back
Bekhorot
Daf 7aהַטָּמֵא״, וְהָנֵי נַמִי מִינָא דְּטָמֵא הוּא.
the non-kosher animal [ min hattamei ], one can infer that any type [ min ] of non-kosher substance is included. And these fluids, i.e., the urine of a donkey, are also a type of non-kosher substance,
RASHI
והני נמי מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו מגופיה מימצן אסירי:
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: דְּסוּסִים וּגְמַלִּים לָא קָא מִיבַּעְיָא לְהוּ – דְּלָא שָׁתוּ אֱינָשֵׁי. כִּי קָמִיבָּעֲיָא לְהוּ דַּחֲמוֹר, דְּשָׁתוּ אֱינָשֵׁי וּמַעֲלוּ לְיַרְקוֹנָא, מַאי?
And there are those who say
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת, תְּנֵיתוּהָ: הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא – טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר; וְהָנֵי נַמִי מִטָּמֵא קָאָתֵי.
Rav Sheshet said to them: You learned the answer to your dilemma in the mishna: That which emerges from the non-kosher animal is non-kosher and that which emerges from the kosher animal is kosher, and these fluids also come from a donkey, which is non-kosher. Therefore, they are forbidden.
TOSAFOT
תניתוה היוצא מן הטמא טמא הא דמשמע לסימן נקטיה לא קשה מידי כדפרישי' לעיל (בכורות דף ו. ד"ה למה):
מֵיתִיבֵי: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבַשׁ דְּבוֹרִים מוּתָּר? מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסוֹת אוֹתוֹ לְגוּפָן, וְאֵין מְמַצּוֹת אוֹתוֹ מִגּוּפָן!
The Gemara raises an objection from a baraita : For what reason did the Sages say that the honey
RASHI
שמכניסות אותן לגופן שאוכלין מפרחי האילן ומהן נעשה הדבש במעיהן:
ואין ממצים אותו דובשנו מגופו וקשיא לרב ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו מימצו שרי: רב ששת אמר כל שהיה בתוך הטמא דאמר כר' יעקב בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה בהדיא וגזירת הכתוב היא:
הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יַעֲקֹב, דְּאָמַר: דּוּבְשָׁא רַחֲמָנָא שַׁרְיֵיהּ.
The Gemara answers: Rav Sheshet stated his answer in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who says that with regard to honey, the Merciful One permits it as an exception to the principle that a substance that emerges from a non-kosher animal is non-kosher.
דְּתַנְיָא, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף״ – זֶה אַתָּה אוֹכֵל, וְאִי אַתָּה אוֹכֵל שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא.
This is as it is taught in a baraita : Rabbi Ya’akov says that it is stated: “Yet these may you eat of all winged creatures” (Leviticus 11:21). The word “these” indicates that you may eat these, but you may not eat a non-kosher winged creature.
שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא בְּהֶדְיָא כְּתִיב! אֶלָּא, שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל מַה שֶּׁעוֹף טָמֵא מַשְׁרִיץ, וְאֵיזֶה זֶה – זֶה דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.
The Gemara asks: Why is this inference necessary? The prohibition against eating a non-kosher winged creature is written explicitly: “All winged creatures that go upon all fours are a repugnance to you” (Leviticus 11:20). Rather, the inference must be understood as follows: You may not eat a non-kosher winged creature, but you may eat that which a non-kosher winged creature discharges from its body, and what is that? That is the honey of bees.
RASHI
שרץ העוף טמא הוולד ממש בהדיא כתיב בו (ויקרא י״א:י״ג) את אלה תשקצו מן העוף:
אלא שרץ עוף טמא שאתה אין אוכל דלהכי דייקא ואי אתה דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא נסיב לה מכל שרץ העוף וגו':
יָכוֹל אַף דְּבַשׁ הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין? אָמַרְתָּ: לֹא. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת דְּבוֹרִים וּלְהוֹצִיא הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין? מְרַבֶּה אֲנִי דְּבַשׁ דְּבוֹרִים – שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַוי, וּמוֹצִיא אֲנִי דְּבַשׁ הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין – שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי.
The Gemara cites the continuation of the baraita : One might have thought that even the honey of gizzin
RASHI
הגזין והצירעין מין ארבה:
דבש דבורים דבש סתמא (הוו) קרו ליה. דבש הגזין הכי הוא דמיקרו:
TOSAFOT
הגזין וצרעין גרסינן ולא גרסינן חגבים שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה (דף יז.) לפי' ר"ת:
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: דְּבַשׁ הַגִּזִּין וְהַצִּירְעִין – טָהוֹר, וּמוּתָּר בַּאֲכִילָה? דְּלָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita : The honey of gizzin and wasps is not susceptible to ritual impurity and is permitted for consumption? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov.
RASHI
טהור מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו לאכילה עד שיחשב עליו:
״טָהוֹר״ – אַלְמָא בָּעֵי מַחֲשָׁבָה. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: דְּבַשׁ בְּכַוַּורְתּוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחֲשָׁבָה.
The Gemara infers from the expression: Is not susceptible to ritual impurity, that apparently, in order for the honey of gizzin and wasps to become susceptible to ritual impurity it requires specific intention to eat it, which renders it food. Furthermore, the baraita indicates that honey from bees does not require specific intention to eat it in order for it to become susceptible, because it is normally used for food. This is also taught in a baraita : The honey of bees that is still in its hive
RASHI
טהור אלמא בעי מחשבה בניחותא:
דבש בכוורתו ואכתי לא חשיב עליה שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים מיירי דאין כוורת אלא לדבורים:
חֲלֵי דְּיַחְמוּרְתָּא, סְבוּר רַבָּנַן לְמֵימַר: בֵּיעֵי נִינְהוּ, וַאֲסִירַן. אֲמַר רַב סַפְרָא: זַרְעָא דְּאַיָּלָא הוּא, דְּאָזֵיל בָּתַר אַיַּלְתָּא, וְאַיְּידֵי דְּרַחְמָהּ צַר לָא מִזְדַּקְּקָא, וְאָזִיל בָּתַר יַחְמוּרְתָּא, וְנָתְרִי.
§ The Gemara discusses additional cases of animal secretions. With regard to chunks that are discharged from the womb of a female fallow deer,
RASHI
חלי דיחמורתא כעין ביצי זכר שהיחמורו' מוציאות מרחמן:
ואסורין משום אבר מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם:
דאזיל בתר איילתא להיזקק לה:
ונתרי שופך זרע הרבה ונקרש:
אָמַר רַב הוּנָא: עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל חֲמוֹר – מוּתָּר, מַאי טַעֲמָא? פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא.
Rav Huna says: The skin that emerges opposite the face
RASHI
עור הבא כנגד פני חמור כעין שליא שהחמור נולד בו:
TOSAFOT
עור הבא נגד פניו של חמור פי' כדלעיל:
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּע לָךְ: עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם, בֵּין חַי בֵּין מֵת – טָהוֹר; מַאי לָאו, בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ חַיָּה, בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה?
Rav Ḥisda said to him: That which is taught in a baraita supports your opinion: The skin that emerges opposite the face of a person,
RASHI
טהור מלטמא במגע ובמשא:
מאי לאו אפילו הולד והאם מתים אפ"ה העור אין מטמא אלמא דאמר שליא לא מן הולד ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא:
TOSAFOT
מאי לאו בין הוא ואמו מתה פי אלמא לא הוי העור לא מן הולד ולא מן האם אלא הזרע שנתקדש:
לָא, בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ מֵתָה, בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ חַיָּה. וְהָתַנְיָא: בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ חַיָּה, בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה! אִי תַּנְיָא, תַּנְיָא.
Rav Huna answered him: No, there is no proof from this baraita , as it may mean that whether it is alive and its mother is dead
RASHI
ה"ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה שמגוף האם הוא והרי היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה בתר אם נמי אסור:
TOSAFOT
לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת ואמו חיה שהעור בא בין שניהם מן האם ומן הולד ולפיכך טהור עד שימותו שניהם ובקונטרס פירש כך בין הוא ואמו חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר' נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא מהא דמטהרינן בשניהם מתים אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:
מתני׳ דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר – מוּתָּר בַּאֲכִילָה. וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא – אָסוּר בַּאֲכִילָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִּידּוּלוֹ.
In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish,
RASHI
מתני' שבלע משמע דידעי ודאי שבלעו:
לפי שאינו גידוליו אלא כשהוא חי בלעו אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור טהור:
TOSAFOT
דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה תימה במסכת אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר לחלק בין בשר המת לשאר דברים דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור לטומאה אין זה ראיה עוד פירש ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה צ"ל דשמעתא אתיא בלא שהה כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי ככלב דלעולם ג' ימים:
גמ׳ טַעְמָא דַּחֲזִינֵיהּ דְּבָלַע, הָא לָא חֲזִינֵיהּ דְּבָלַע – אָמְרִי: אַשְׁרוּצֵי אַשְׁרִיץ.
The Gemara infers from the language of the mishna: In the case of a non-kosher fish that swallowed a kosher fish: The reason consumption of the kosher fish is permitted is that we saw that the non-kosher fish swallowed the kosher fish. But if we did not see it swallow the kosher fish we say that perhaps the non-kosher fish spawned the kosher fish, and it is forbidden.
RASHI
גמ' אשרוצי אשריץ דג טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור:
מְנָלַן? דְּתַנְיָא: דָּג טָמֵא – מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר – מֵטִיל בֵּיצִים. אִי הָכִי, כִּי חָזֵינָא דְּבָלַע אָמְרִינַן: הַאי – אִיעַכְּלָא, וְהַאי – אַשְׁרוּצֵי אַשְׁרִיץ!
From where do we derive that we must have this concern? As it is taught in a baraita : A non-kosher fish spawns offspring,
RASHI
דג טמא משריץ בגופו עוברו כשאר בהמה וחיה:
דג טהור מטיל ביצים ויושב עליהן ומחממן עד שיוציאם מן הקליפה כעופות:
אי הכי דדג טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה ועוברו הוא וליתסר:
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ דֶּרֶךְ הָרִיעִי. רַב פַּפָּא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ דֶּרֶךְ בֵּית הַבְּלִיעָה. רַב נַחְמָן אָמַר: כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ שָׁלֵם.
Rav Sheshet says: It is referring to a case where one found the kosher fish in the digestive tract, which is not where the non-kosher fish normally spawns its offspring. Rav Pappa says similarly: It is referring to a case where one found the kosher fish in the passageway of the gullet. Rav Naḥman says: It is referring to a case where one found it whole and in complete form, and not as a newly hatched fish.
RASHI
דרך בית הריעי ואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי ליה לאישתכוחי:
שמצאו שלם שנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי עוברו לא הוי משתהי ברחם כולי האי:
רַב אַשִׁי אָמַר: רוֹב דָּגִים בְּמִינָן מַשְׁרִיצִין, וּכְמִי שֶׁבָּלַע לְפָנֵינוּ דָּמֵי.
Rav Ashi says: Do not infer from the mishna that it is referring to a case where the non-kosher fish was seen swallowing the kosher fish. Rather, the reason it is permitted to consume the swallowed fish is that the majority of fish spawn offspring of their own species, and therefore the case of a kosher fish discovered inside a non-kosher fish is considered as if the non-kosher fish had swallowed the kosher fish in our presence.
RASHI
רב אשי אמר מתני' לאו כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע בפנינו דמי:
TOSAFOT
רוב דגים במינם משריצים הלכתא כרב אשי דהוא בתראה ויש להתיר אותן דגים שקורין מרנ"ש הנמצא תוך דג בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא דמי חדא דמתני' לא איירי אלא נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית הגוף מתערב עמהם ובת"כ תני גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור) ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין ראיה משם לאסור דג טמא שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא אלא משום טמא שבמעי טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא לחוץ משום דחשיב עיכול:
תָּנוּ רַבָּנַן: דָּג טָמֵא – מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר – מֵטִיל בֵּיצִים. כָּל הַמּוֹלִיד – מֵנִיק, וְכָל הַמֵּטִיל בֵּיצִים – מְלַקֵּט, חוּץ מֵעֲטַלֵּף, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֵּטִיל בֵּיצִים – מֵנִיק.
§ The Gemara cites the entirety of the previously mentioned baraita . The Sages taught that a non-kosher fish spawns its offspring, while a kosher fish lays eggs. Any animal that gives birth to its offspring nurses them,
RASHI
כל המוליד שיולד עובר ממש:
מניק שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו:
עטלף קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים:
TOSAFOT
דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים בע"ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים: