Back
Kiddushin
Daf 31bוּמְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
and this action brings him to the life of the World-to-Come.
RASHI
ומביאו לעוה״ב שמכבדו בדברו דברים טובים ונחומים והמלאכה מטיל עליו בלשון רכה מראה לו צורך השעה שאינן יכולין להתפרנס אלא ביגיעה זו ובגמרת ירושלמי גרס מעשה בשניהם מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל אלה אמר לו סבא מה איכפת לך טחון ואכול כלומר לעוס ואכול הראהו שקשה לו ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים והיה לו אב זקן ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה:
אֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כְּגוֹן אֲבִימִי בְּרִי קִיֵּים מִצְוַת כִּיבּוּד. חֲמִשָּׁה בְּנֵי סָמְכֵי הֲוָה לֵיהּ לַאֲבִימִי בְּחַיֵּי אָבִיו. וְכִי הֲוָה אֲתָא רַבִּי אַבָּהוּ קָרֵי אַבָּבָא, רָהֵיט וְאָזֵיל וּפָתַח לֵיהּ, וַאֲמַר: אִין, אִין, עַד דִּמְטַאי הָתָם.
Rabbi Abbahu
RASHI
חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו ואפילו הכי כי הוה קרי ר׳ אבהו אבבא היה אבימי רץ ופותח לו ואינו מניח לאחד מבניו לילך:
אין אין אפתח אפתח:
יוֹמָא חַד אֲמַר לֵיהּ: אַשְׁקִיַּין מַיָּא. אַדְּאַיְיתֵי לֵיהּ נִמְנֵם, גָּחִין קָאֵי עֲלֵיהּ עַד דְּאִיתְעַר. אִיסְתַּיְּיעָא מִילְּתֵיהּ וְדָרַשׁ אֲבִימִי ״מִזְמוֹר לְאָסָף״.
One day Rabbi Abbahu said to Avimi his son: Give me water to drink. Before he brought him the water, Rabbi Abbahu dozed off. Avimi bent over and stood over him until his father awoke. The performance of this mitzva aided him, i.e., as a reward God helped him in his studies, and Avimi succeeded in homiletically interpreting the psalm: “A song to Asaph” (Psalms 79).
RASHI
איסתייעא מילתא בעודו גחין לפניו שהבין במדרש מזמור אחד שבספר תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן לדורשו וי״מ שמקרא זה לבדו דרש מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו׳ קינה לאסף מיבעי ליה ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה הקב״ה חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד וכן הוא אומר כלה ה׳ את חמתו ויצת אש בציון (איכה ד׳:י״א):
TOSAFOT
איסתייא מילתא בעודו גחין לפניו שהבין ודרש מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך שלא היה מבין בו מקודם לכן ודרשו וי״מ שמקרא זה לבד דרש מזמור לאסף קינה לאסף מיבעי׳ ליה ודרש שאמר אסף שירה על שכילה הקב״ה חמתו על העצים ועל האבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה מישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט וכן הוא אומר כלה ה׳ את חמתו ויצת אש בציון כך פירש בקונטרס אך יש במדרש שאסף אמר שירה על שטבעו בארץ שעריה משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת ובוכה עד שבאתה שפחת המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל אותו כלי שם התחילה הראשונה לשורר ואמרה עד עכשיו לא הייתי סבורה שיוציא שום אדם כדי שהוא של חרס מן הבאר שאינו נחשב ועכשיו מי שיוציא אותו של זהב יוציא כדי עמו כך בני קרח שהיו בלועים כשראו שטבעו בארץ שעריה אמרו שירה אמרו מי שיוציא השערים יוציא גם אותנו לכך אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת קרח:
אֲמַר לֵיהּ רַב יַעֲקֹב בַּר אֲבוּהּ לְאַבַּיֵי: כְּגוֹן אֲנָא, דְּעַד דְּאָתֵינָא מִבֵּי רַב, אַבָּא מַדְלִי לִי כָּסָא, וְאִמָּא מָזְגָה לִי, הֵיכִי אִיעֲבִיד? אֲמַר לֵיהּ: מֵאִמָּךְ – קַבֵּיל, וּמֵאֲבוּךְ לָא תְּקַבֵּל, דְּכֵיוָן דְּבַר תּוֹרָה הוּא – חָלְשָׁה דַּעְתֵּיהּ.
Rav Ya’akov bar Avuh said to Abaye: With regard to one such as I, so beloved by my parents that before I return from the study hall my father brings me a cup and my mother pours for me, how should I act? Is it disrespectful to accept this honor from them? Abaye said to him: Accept it from your mother,
RASHI
כגון אנא שאני אהוב לאבי ויקיר לאמי ועושין לי זאת מה אעשה:
כיון דבר תורה הוא חלשה דעתיה אם תקבל ממנו עבודה:
רַבִּי טַרְפוֹן הֲוָה לֵיהּ הַהִיא אִמָּא, דְּכָל אֵימַת דַּהֲוַת בָּעֲיָא לְמֵיסַק לְפוּרְיָא גָּחִין וְסָלֵיק לָהּ, וְכָל אֵימַת דַּהֲוַת נְחֵית – נָחְתַת עִלָּוֵיהּ. אֲתָא וְקָא מִשְׁתַּבַּח בֵּי מִדְרָשָׁא. אָמְרִי לֵיהּ: עֲדַיִין לֹא הִגַּעְתָּ לַחֲצִי כִּיבּוּד. כְּלוּם זָרְקָה אַרְנָקִי בְּפָנֶיךָ לַיָּם וְלֹא הִכְלַמְתָּהּ?
The Gemara relates: Rabbi Tarfon had a certain manner of treating his mother, that whenever she wished to ascend into her bed he would bend over and help her to ascend, and whenever she wished to descend from the bed, she would descend onto him. He came and praised himself in the study hall for performing the mitzva of honoring one’s father and mother so thoroughly. They said to him: You still have not reached even half of the honor due to her. Has it ever happened that she threw a purse into the sea in front of you, and you did not embarrass her?
TOSAFOT
ר׳ טרפון הויא ליה אמא יש בירושלמי פעם אחת אמיה דר׳ טרפון אבדה פזמקי דידה בחצירה ויצאתה ממטתה לבקשו ושם ר׳ טרפון ידו תחת רגליה על הקרקע שלא תטנף רגליה והיתה דורסת על ידיו ועוד איתא בירושלמי דאמיה דר׳ ישמעאל כל שעתא ושעתא דהוה אתי רבי ישמעאל מבי מדרשא היתה רוחצת את רגליו והיתה שותה את המים כששמע רבי ישמעאל שהיתה עושה כך היה מסרב בדבר עד שבאת לפני חכמים והיתה קובלת על ר׳ ישמעאל בנה שלא היה מקיים מצות כיבוד ונבהלו חכמים בדבר ושאלו לרבי ישמעאל וספר להם המעשה וצוו לו שיניחנה לעשות רצונה ובענין זה הוא כיבוד:
רַב יוֹסֵף כִּי הֲוָה שָׁמַע קַל כַּרְעָא דְּאִמֵּיהּ אֲמַר: אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָה דְּאָתְיָא. אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חֲמָאָן. רַבִּי יוֹחָנָן, כִּי עִבַּרְתּוֹ אִמּוֹ – מֵת אָבִיו, יְלָדְתוֹ – מֵתָה אִמּוֹ. וְכֵן אַבַּיֵי. אִינִי? וְהָאֲמַר אַבַּיֵי: אָמְרָה לִי אֵם! הַהִיא מַרְבִּינְתֵּיהּ הֲוַאי.
When Rav Yosef
RASHI
אשרי מי שלא חמאן שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא נענש עליהם:
מרבניתיה אומנת:
רַב אַסִי הֲוָה לֵיהּ הַהִיא אִמָּא זְקֵינָה. אָמְרָה לֵיהּ: בָּעֵינָא תַּכְשִׁיטִין. עֲבַד לָהּ. בָּעֵינָא גַּבְרָא. נַיְיעִין לָךְ. בָּעֵינָא גַּבְרָא דְשַׁפִּיר כְּוָתָךְ. שְׁבָקָהּ וַאֲזַל לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל.
Rav Asi had an elderly mother. She said to him: I want jewelry, and he made jewelry for her. She said to him: I want a man whom I can marry, and he said to her: I will seek one for you. She said to him: I want a husband who is as handsome as you. At this point, he realized that she was senile, and that he would be unable to fulfill all her requests. Therefore, he left her and went to Eretz Yisrael.
שָׁמַע דְּקָא אָזְלָה אַבַּתְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לָצֵאת מֵאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. לִקְרַאת אִמָּא מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אִתְרַח פּוּרְתָּא, הֲדַר אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: אַסִי, נִתְרַצֵּיתָ לָצֵאת – הַמָּקוֹם יַחֲזִירְךָ לְשָׁלוֹם.
Rav Asi heard that she was following him to Eretz Yisrael. He came before Rabbi Yoḥanan and said to him: What is the halakha with regard to leaving Eretz Yisrael to go outside of Eretz Yisrael?
RASHI
נתרצית לצאת סבור היה שדעתו לחזור למקומו לבבל:
יחזירך לשלום עד מקומך:
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם, דִּלְמָא מִירְתַּח רָתַח? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמַר לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: הַמָּקוֹם יַחֲזִירְךָ לְשָׁלוֹם. אֲמַר לֵיהּ: וְאִם אִיתָא דִּרְתַח – לָא הֲוָה מְבָרֵךְ לָךְ. אַדְּהָכִי וְהָכִי שָׁמַע לַאֲרוֹנָא דְּקָאָתִי. אֲמַר: אִי יָדְעִי – לָא נָפְקִי.
Rav Asi came before Rabbi Elazar, because he did not know how to interpret Rabbi Yoḥanan’s statement. He said to Rabbi Elazar: God forbid, perhaps he is angry with me that I wished to leave? Rabbi Elazar said to him: What exactly did he say to you? Rav Asi said to him: May the Omnipresent return you in peace. Rabbi Elazar said to him: If it is so that he was angry, he would not have blessed you. Rabbi Yoḥanan certainly gave you permission to leave. In the meantime, while he was traveling to meet her, Rav Asi heard that her coffin was coming, i.e., his mother had died and her coffin was being brought to Eretz Yisrael. He said: Had I known I would not have left, as after his mother’s death he was not obligated to leave Eretz Yisrael to honor her.
RASHI
אמר ליה ר׳ אסי לר״א דלמא ח״ו מרתח רתח עלי רבי יוחנן:
תָּנוּ רַבָּנַן: מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ. בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמַע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם לֹא יֹאמַר ״שַׁלְּחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״ ״מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״ ״פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, אֶלָּא כּוּלְּהוּ ״בִּשְׁבִיל אַבָּא״.
The Sages taught: One honors his father in his life and honors him in his death. How does he honor him in his life?
RASHI
הנשמע בדבר אביו למקום אם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו ואפי׳ יודע שיכבדוהו כאביו אלא יתלה הכבוד באביו:
שלחוני בשביל אבא שהוא צריך לי אבל אם אינו נשמע למקום בדבר אביו כדבר עצמו אל יתלה באביו שאינו לו אלא גנאי:
בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר דְּבַר שְׁמוּעָה מִפִּיו – לֹא יֹאמַר ״כָּךְ אָמַר אַבָּא״, אֶלָּא ״כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ״. וְהָנֵי מִילֵּי – תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֵר ״זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״.
How does he honor him in his death?
RASHI
הריני כפרת משכבו עלי יבא כל רע הראוי לבא על נפשו:
מכאן ואילך כבר קבל מה שקבל שאין משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י״ב חדש:
תָּנוּ רַבָּנַן: חָכָם מְשַׁנֶּה שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם רַבּוֹ. תּוּרְגְּמָן אֵינוֹ מְשַׁנֶּה לֹא שֵׁם אָבִיו וְלֹא שֵׁם רַבּוֹ. אֲבוּהּ דְּמַאן? אִילֵימָא אֲבוּהּ דִּמְתוּרְגְּמָן – אַטּוּ תּוּרְגְּמָן לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא?
The Sages taught: A Sage who lectures in public must change the name of his father,
RASHI
חכם משנה שם אביו כו׳ חכם הדורש דרשה ברבים ולוחש לתורגמן והוא משמיע משנה שם אביו ושם רבו אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו או רבו לוחש לתורגמן כך אמר אבא מורי כך אמר רבי ומורי:
אבל התורגמן המשמיע לרבים אינו משנה אלא מכנהו בשמו ואומר כך אמר פלוני:
אבוה דמאן אין המתורגמן משנה:
אי נימא אבוה דתורגמן אם לוחש לו חכם דבר הלכה בשם אביו של תורגמן להשמיע לרבים בשם אומרו לא ישנה לומר כך אמר אבא מורי אלא קורהו בשמו:
אטו תורגמן לאו בר חיובא לכבד את אביו הוא:
אֶלָּא אֲמַר רָבָא: שֵׁם אָבִיו שֶׁל חָכָם וְשֵׁם רַבּוֹ שֶׁל חָכָם. כִּי הָא דְּמָר בַּר רַב אַשִׁי, כִּי הֲוָה דָּרֵישׁ בְּפִירְקָא, אִיהוּ אֲמַר: אַבָּא מָרִי, וְאָמוֹרֵיהּ אֲמַר: הָכִי אֲמַר רַב אַשִׁי.
Rather, Rava said: This is referring to the name of the Sage’s father and the name of the Sage’s teacher. This is like that which Mar bar Rav Ashi would do, as when he would teach Torah at his regular lecture and would mention a halakha in the name of his father, Rav Ashi, he would say: So said my father, my teacher; and his disseminator would say: So said Rav Ashi. Although a son may not mention his father’s name, the disseminator of his lecture may do so.
RASHI
כי הוה דרש בפירקא ולוחש דבר הלכה לתורגמן בשם רב אשי אביו איהו אמר לתורגמן כך אמר אבא מורי:
ואמוריה כשהוא משמיע לרבים בשם אומרו אומר כך אמר רב אשי ואינו אומר כך אמר אביו ואדוניו של חכם:
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.
The Sages taught: What is fear and what is honor?
RASHI
לא עומד במקומו במקום המיוחד לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו בעצה:
ולא מכריעו אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני:
אִיבַּעֲיָא לְהוּ:
A dilemma was raised before the Sages: