Back
Kiddushin
Daf 38aכָּל מִצְוָה שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל קוֹדֶם כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ – נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. לְאַחַר כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ – אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ, חוּץ מִן הַשְׁמָטַת כְּסָפִים וְשִׁילּוּחַ עֲבָדִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁנִּצְטַוּוּ עֲלֵיהֶם לְאַחַר כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ – נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
Any mitzva that the Jewish people were commanded to perform before entering Eretz Yisrael, i.e., it was not linked to entry into the land, applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael. Conversely, any mitzva that they were commanded to perform after they entered Eretz Yisrael applies only in Eretz Yisrael, except for the abrogation of monetary debts
RASHI
כל מצוה שנצטוו ישראל להנהיגה קודם שיכנסו לארץ דהיינו חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:
חוץ מהשמטת כספים ולקמיה פריך הא נמי נצטוו עליה קודם לכן דהא חובת הגוף היא ומאי חוץ:
הַשְׁמָטַת כְּסָפִים חוֹבַת הַגּוּף הִיא!
The Gemara questions the need for this ruling: The abrogation of monetary debts is an obligation of the body. Since this mitzva is not referring to the land, what is the novelty of the ruling that it applies even outside of Eretz Yisrael?
TOSAFOT
השמטת כספים חובת הגוף היא פי' בקונטרס ולמה אתה אומר שהיא מצוה שנצטוו עליה אחר כניסתן לארץ כיון דחובת הגוף נצטוו עליה אף במדבר ומשני בזמן שאי אתה משמט קרקע כגון במדבר דליכא חרישה וזריעה אי אתה וכו' ופריך ואימא במקום שאתה משמט כלומר אף בזמן שבית המקדש קיים לא תנהג השמטת כספים אלא בארץ ומשני הכא רבייה קרא ת"ל כי קרא שמיטה דמשמע מ"מ וקשה דא"כ לא היה לו לומר ת"ל כי קרא שמיטה כיון דהתירוץ של קושיא הוא אלא הוה ליה למימר (אלא) אמר קרא כי קרא שמיטה ועוד קשה דהיאך נוכל לפרש לעיל שתנהוג שמיטת כספים במדבר והלא דין שמיטות אינו אלא לאחר ירושה וישיבה כדאמרינן בסוף פירקין (לקמן קידושין דף מ:) גדול תלמוד תורה שקדם לשמיטה ס"א שנה ונראה לי השמטת כספים חובת הגוף הוא וא"כ פשיטא דנוהג אפילו בחוצה לארץ ומאי אתא ר"א בר' שמעון לאשמועינן ומשני לא צריכא לכדרבי כלומר משום הקישא דמקשי כספים לקרקעות איצטריך למימר וגרסי' מהו דתימא במקום שאתה משמט קרקע דהיינו בארץ ישראל שהרי חובת קרקע היא אתה משמט כספים ובמקום שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים וכיון דאין שמיטת קרקע בחוצה לארץ השמטת כספים לא תנהוג בחוצה לארץ תלמוד לומר כי קרא שמיטה מ"מ וממקרא זה מפיק ליה ר"א בר"ש דנוהג אף בח"ל ולפי גירסא זו ואימא במקום שאתה משמט כו' הוא סיום התירוץ ולאו בלשון קושיא הוא כמו לפירוש הקונטרס ואית ספרים דגרסי נמי במקום כו' וכן בסמוך דפריך שילוח עבדים חובת הגוף היא כו' כדפרישית גבי השמטת כספים צריך לפרש גבי שילוח עבדים ולא ניחא לפרש כמו שפירש בקונטרס בהשמטת כספים ורש"י פירש בפרק השולח (גיטין דף לו.) גבי הא דאמר אביי בשביעית בזמן הזה דלא משמט מדאורייתא ורבי היא דתניא רבי אומר וזה דבר השמיטה שמוט כו' דקרקע אינה נשמטת מחרישה וזריעה אלא דוקא בזמן הבית מהאי קרא גופיה ופירש אחד שמיטת קרקע דחרישה וזריעה ואחד שמיטת כספים דהשמטת מלוה אידי ואידי שביעית כשאין היובל נוהג שמיטין נמי לא היו נוהגין כדדריש בירושלמי וזה דבר השמיטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית בזמן שיובל נוהג שביעית נוהג אין היובל נוהג כו' ובזמן הזה אין היובל נוהג דגבי יובל כתיב בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה יובל נוהג כו' ובזמן הזה אין יושביה עליה והואיל ויובל אינו נוהג שביעית נמי אינה נוהגת וקשה מה שפירש דשמיטת קרקע היינו מחרישה וזריעה בשביעית והוצרך להביא רש"י ההיא דרשה דירושלמי דא"כ היה לו לאביי להביא אותה כיון שהיא עיקר דמשם מוכיח דשמיטה אינה נוהגת שהרי לא ידעינן כלום אלא מההוא לכך פירש רבינו תם כי זאת הדרשה דהכא היינו ההיא דירושלמי דהא רבי נמי אמרה התם ושמיטת קרקע קרי יובל שחוזרת לבעלים ביובל מה שאין כן בשביעית ושמיטת כספים קרי שביעית שאין השמטת כספים ביובל כדרשינן בספרי בפרשת ראה וזה דבר השמיטה שמיטה משמטת כספים ולא יובל וה"פ בזמן שאתה משמט קרקע ביובל שהיא חוזרת לבעלים אתה משמט כספים היינו שביעית שכספים נוהגים וה"ה דמיירי בשמיטת חרישה וזריעה דשמיטת שביעית לגמרי ילפינן לה משמיטת יובל והא דנקט שמיטת כספים משום דנקט קרקע לפי שהיה רוצה להזכיר מה היא שמיטת יובל נקט נמי שמיטת כספים דדמיא להו שמיטת יובל שביובל חוזרות השדות מלוקח למוכר ושמיטת כספים כמו כן מופקעים ממלוה ללוה אי נמי משום דבשביעית נוהגת שמיטת כספים מה שאין כן ביובל ומשום הכי נקט לה:
לָא נִצְרְכָא אֶלָּא לְכִדְתַנְיָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה – שָׁמוֹט״ – בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטּוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת שְׁמִיטַּת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִיטַּת כְּסָפִים. בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע – אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים, בִּזְמַן שֶׁאִי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע – אִי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים.
The Gemara answers: It is necessary to mention the cancellation of debts only for that which is taught in a baraita . As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states in the context of the cancellation of debts: “And this is the manner of the abrogation: He shall abrogate” (Deuteronomy 15:2). The verse speaks of two types of abrogation: One is the release of land
RASHI
לא נצרכא אלא לכדתניא דלא נצטוו עליה קודם לכן:
בזמן שאין אתה משמט קרקע כגון במדבר ולאחר שגלו:
וְאֵימָא: בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע – אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע – אֵין אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה׳״ – מִכָּל מָקוֹם.
The Gemara asks: But why not say that one can learn the following from this juxtaposition: In a place where you release land, i.e., in Eretz Yisrael, you abrogate monetary debts, and in a place where you do not release land, you do not abrogate monetary debts. If so, the abrogation of debts would apply only in Eretz Yisrael, despite the fact that this obligation is not related to the land. Therefore, the verse states: “Because the Lord’s abrogation has been proclaimed” (Deuteronomy 15:2), to indicate that this obligation applies in any case, even outside of Eretz Yisrael. This is the novelty of the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.
RASHI
ואימא במקום כו' ולמעוטי חוצה לארץ אף בזמן הארץ:
שִׁילּוּחַ עֲבָדִים חוֹבַת הַגּוּף הִיא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמִינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ״, בָּאָרֶץ – אִין, בְּחוּצָה לָאָרֶץ – לָא. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יוֹבֵל הִיא״ – מִכָּל מָקוֹם.
The Gemara questions the need for second ruling of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: The emancipation of slaves is also an obligation of the body, not one that applies to the land. What is novel about this ruling? The Gemara answers that it might enter your mind to say: Since it is written: “And proclaim liberty throughout the land unto all the inhabitants thereof” (Leviticus 25:10), one could say: “Throughout the land,” yes, this mitzva applies, but outside of Eretz Yisrael, no, the emancipation does not take effect. Therefore the same verse also states the seemingly superfluous phrase: “It shall be a Jubilee” (Leviticus 25:10), to indicate that it applies in any case, in all places.
אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּאָרֶץ״? בִּזְמַן שֶׁהַדְּרוֹר נוֹהֵג בָּאָרֶץ – נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֵין דְּרוֹר נוֹהֵג בָּאָרֶץ – אֵינוֹ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara asks: If so, what is the meaning when the verse states: “Throughout the land”? The Gemara answers that this phrase teaches: When the liberty of slaves applies
תְּנַן הָתָם: הֶחָדָשׁ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, עָרְלָה – הֲלָכָה, וְהַכִּלְאַיִם – מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. מַאי הֲלָכָה? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הִלְכְתָא מְדִינָה. עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
We learned in a mishna there ( Orla 3:9): The new crop is forbidden by Torah law
RASHI
אסור מן התורה בכ"מ קסבר מושב כל מקום שאתם יושבים משמע:
הלכתא מדינה הנהיגוהו הם עליהם בחוצה לארץ:
TOSAFOT
הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים וא"ת אמאי לא ילפינן כלאים מקל וחומר דחדש דנוהג אף בח"ל דאורייתא ומה חדש שאין איסורו איסור עולם כו' וי"ל דקסבר האי תנא דכתיב גבי כלאים שדך למעוטי זרעים שבח"ל כדאמר לקמן (קידושין דף לט.) ואין לומר דערלה מיהא נייתי בקל וחומר דחדש דאיכא למימר כלאים יוכיחו:
אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא לְרַב יְהוּדָה: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּאָמִינָא הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי – הַיְינוּ דְּשָׁנֵי לָן בֵּין סְפֵק עָרְלָה לִסְפֵק כִּלְאַיִם.
Ulla said to Rav Yehuda: Granted, according to my opinion, as I say in the name of Rabbi Yoḥanan that the mishna means that this is a halakha transmitted to Moses from Sinai, this is the reason why we distinguish between fruit whose status as orla is uncertain,
RASHI
היינו דשני לן חמור ספק ערלה מספק כלאים ספק ערלה ספק עברו עליה שלש שנים אי נמי פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט עובד כוכבים מן הפירות ואין ידוע מהיכן:
דִּתְנַן: סְפֵק עָרְלָה, בָּאָרֶץ – אָסוּר, בְּסוּרְיָא מוּתָּר. בְּחוּצָה לָאָרֶץ – יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט.
This is as we learned in a mishna ( Orla 3:9): Fruit whose status as orla is uncertain is forbidden in Eretz Yisrael, and it is permitted in Syria
RASHI
בסוריא היא ארם צובה שכבש דוד וסנפה עם ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש הלכך ספיקו מותר ולקמן (קידושין דף לט.) פרכינן ואי הלכה למשה מסיני היא בחוצה לארץ היאך מיקל בספיקה ומשנינן אימא כך נאמרה הלכה ספיקה מותר בחוצה לארץ ודאה אסור:
ובחוצה לארץ דרחיק טפי ולא מיחליף:
יורד ישראל ולוקח מן העובד כוכבים הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות וישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה:
ובלבד שלא יראנו ישראל כשהוא לוקט מן הערלה והא דתניא לעיל בסוריא מותר כשנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו לך רד ולקוט:
וְאִילּוּ גַּבֵּי כִּלְאַיִם תְּנַן: כֶּרֶם הַנָּטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ; בָּאָרֶץ – אָסוּר, בְּסוּרְיָא – מוּתָּר,
Nevertheless, we learned in a mishna with regard to the halakhot of diverse kinds ( Orla 3:9): If a vineyard has vegetables planted in it, and there are vegetables being sold outside the vineyard, but there is no proof that these vegetables came from the vineyard, in Eretz Yisrael they are forbidden. The reason is that as it is possible that the vegetables came from the vineyard, the halakha is stringent in a case involving a prohibition by Torah law. In Syria these vegetables are permitted.
RASHI
כרם הנטוע ירק שזרע ירק בין הגפנים דה"ל כלאי הכרם:
וירק נמכר חוצה לו ויש לחוש שמא מירק שגדל בכרם הוא וה"ל ספק כלאים:
בְּחוּצָה לָאָרֶץ – יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט בַּיָּד.
Outside of Eretz Yisrael, if the gentile owner of a field containing diverse kinds goes down into his field and gathers
RASHI
יורד עובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר:
ובלבד שלא ילקוט החבר עצמו ביד ואם איתא דערלה בחוצה לארץ דברי סופרים ולא הלכה למשה מאי שנא דאחמיר בספק ערלה מספק כלאים:
אֶלָּא לְדִידָךְ,
But according to your opinion, that neither orla nor diverse kinds is forbidden by Torah law,