Back
Kiddushin
Daf 44aנַעֲרָה מַהוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא אוֹ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא; מָה אָבִיהָ מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אַף הִיא נַמִי מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ. אוֹ דִּילְמָא כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא, וְעַד דְּמָטְיָא גִּיטָּא לְיָדָהּ – לָא מִיגַּרְשָׁה.
According to the Rabbis, who hold that a young woman can accept her own bill of divorce, what is the halakha with regard to the ability of a young woman to appoint an agent to receive her bill of divorce from the hand of her husband? The Gemara explains the two sides of this question: Since a young woman is under her father’s jurisdiction, is she, with regard to acquisitions, considered like an extension of her father’s hand, or is she considered like her father’s courtyard? The Gemara clarifies: She might be considered like her father’s hand, and just as her father can appoint an agent, so too she can appoint an agent. Or perhaps she is considered like her father’s courtyard, and therefore she is not divorced until the bill of divorce actually reaches her possession, as a courtyard cannot appoint an agent, but it can receive a bill of divorce, in the sense that a bill of divorce thrown in his courtyard is considered to be in his possession.
RASHI
נערה לרבנן דאמרי מקבלת את גיטה מהו שתעשה אחר שליח לקבל את גיטה בחיי אביה:
כיד אביה כו׳ הא דאמרי רבנן דהיא עצמה מקבלת מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה:
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? וְהָאָמַר רָבָא: כָּתַב גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדָּהּ יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ – הֲרֵי זֶה גֵּט. נֵיעוֹר – אֵינוֹ גֵּט. נֵיעוֹר אַמַּאי אֵינוֹ גֵּט? דְּהָוְיָא לָהּ חָצֵר מִשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא – כִּי מְטָא גִּיטָּהּ לְיָדָהּ נַמִי לָא תִּיגָּרֵשׁ, דְּהָוְיָא לָהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ!
The Gemara asks: And is Rava uncertain about this matter? But doesn’t Rava say: If one wrote a bill of divorce and placed it in the hand of his wife’s slave, who is sleeping,
RASHI
ומי מספקא ליה לרבא שיהא על אדם בן דעת תורת חצר כשהוא ניעור:
ישן והיא משמרתו הרי זה גט דהויא לה חצר המשתמרת לדעתה על ידה:
ניעור אינו גט דהויא חצר המשתמרת לדעת העבד עצמו ואינו דומה לחצר גמורה דכי אתרבאי חצירה משום דסתם חצר משתמרת על פי הבעלים שגדרה סביב ופותח ונועל:
אֶלָּא לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּכִי יַד אָבִיהָ דָּמְיָא, וְהָכִי קָמִיבָּעֲיָא לֵיהּ: מִי אַלִּימָא כְּיַד אָבִיהָ לְשַׁוְיָה אִיהִי שָׁלִיחַ, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: אֵין עוֹשָׂה שָׁלִיחַ.
Rather, it is actually obvious to Rava that a young woman is considered like her father’s hand and not like his courtyard, and this is what he was asking: Is she just as strong as her father’s hand, to the extent that she can appoint an agent, or not? Rav Naḥman said to him: She cannot appoint an agent.
RASHI
כיד אביה כו׳ הא דאמרי רבנן דהיא עצמה מקבלת מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה:
אֵיתִיבֵיהּ: קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה ״הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָא נַעֲרָה – הֲרֵי זֶה גֵּט! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּשֶׁאֵין לָהּ אָב.
Rava raised an objection to him from a mishna (Gittin 65a): In the case of a minor girl who said to an agent: Receive
RASHI
אינו גט עד שיגיע גט לידה דאין שליחות לקטן הילכך המביאו לה יהא שלוחו של בעל להולכה ויתננו לה:
הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם אָמַר אָבִיהָ ״צֵא וְקַבֵּל גֵּט לְבִתִּי״, אִם רָצָה בַּעַל לַחֲזוֹר בּוֹ – לֹא יַחֲזוֹר. מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּדְיֵשׁ לָהּ אָב עָסְקִינַן! חַסּוּרֵי מִיחַסְרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָא נַעֲרָה – הֲרֵי זֶה גֵּט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁאֵין לָהּ אָב, אֲבָל יֵשׁ לָהּ אָב, וְאָמַר אָבִיהָ ״צֵא וְקַבֵּל לְבִתִּי גִּיטָּהּ״ וְרוֹצֶה בַּעַל לַחֲזוֹר – לֹא יַחֲזוֹר.
The Gemara asks: But from the fact that the latter clause of that same mishna teaches: If her father said to an agent: Go out and receive a bill of divorce for my daughter, then if the husband seeks to retract his decision after he has given the bill of divorce to the agent he cannot retract it, since it is as though the bill of divorce reached her possession, by inference, one can say that in the first clause we are dealing with a case where she has a father. The Gemara answers: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: In the case of a minor girl who said: Receive my bill of divorce for me, it is not a bill of divorce until the bill of divorce reaches her possession. But in the case of a young woman, it is a bill of divorce as soon as it reaches her agent’s possession. In what case is this statement said? It is said when she does not have a father. But if she has a father,
RASHI
אם אמר לו אביה של קטנה:
אם רצה הבעל לחזור בו משנמסרו לו:
לא יחזור דשליח לקבלה הויא הוא ומשבא גט לידו נתגרשה ואפילו נשרף הגט מיד:
במה דברים אמורים דקטנה לא שייך בה שליחות כשאין לה אב אבל יש לה אב ואמר ליה אביה כו׳ כלומר אבל יש לה אב שייך בה שליחות ע״פ אביה אפי׳ נערה שאם אמר לו אביה בין של קטנה בין של נערה התקבל לבתי כו׳ ומהשתא לא תקשי דיוקא דרישא דהא בשאין לה אב קאי:
אִיתְּמַר, קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ; אָמַר שְׁמוּאֵל: צְרִיכָה גֵּט, וּצְרִיכָה מֵיאוּן. אָמַר קַרְנָא: דְּבָרִים בְּגוֹ! אִם גֵּט – לָמָּה מֵיאוּן? אִם מֵיאוּן – לָמָּה גֵּט?
§ It was stated that amora’im disagreed in the case of a minor who became betrothed
RASHI
קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה לא אמר לה אביה לקבלם ולא ידע ובקטנה הכל מודים שאין קידושיה קידושין שלא לדעתו:
צריכה גט וצריכה מיאון כדאמר טעמא לקמיה:
אמר קרנא דברים בגו כך אמר קרנא יש דברים בתוך דבר זה כלומר יש תשובה ותימה בדברי שמואל:
TOSAFOT
קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ונראה דה״ה בנערה איכא חידוש לר״ל אליבא דר׳ יהודה ולר׳ יוחנן אליבא דכ״ע והא דנקיט קטנה משום דבנערה לא שייך למימר צריכה מיאון דאין מיאון בנערה כדאמר (נדה ד׳ נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב׳ שערות:
אָמְרוּ לֵיהּ: הָא מָר עוּקְבָא וּבֵי דִּינֵיהּ בְּכַפְרֵי. אַפְכוּהָ, שְׁדָרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אֲמַר לְהוּ: הָאֱלֹהִים! צְרִיכָא גֵּט וּצְרִיכָה מֵיאוּן, וְחַס לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ דְּאַבָּא בַּר אַבָּא דְּנֵימָא הָכִי.
The Sages said to him: Now that Mar Ukva and his court are in the town of Kafrei, let us pose the question to them. Furthermore, they reversed the names of the respective opinions of Shmuel and Karna and sent the question
RASHI
אמרו ליה בני בית המדרש לקרנא:
הא מר עוקבא ובית דינו בכפרי שם מקום סמוך לנו אם נהרדעא ששמואל שם רחוק ממנו בא ונשאל למר עוקבא והוא היה אב ב״ד בימי שמואל כדאמר במו״ק (דף טז:):
אפכוה ושדרוה לקמיה דרב בשם קרנא צריכה גט ומיאון ובשם שמואל דברים בגו ושדרוה לקמיה דרב לידע אם יודה לדברי שמואל שהיה חלוק על הדבר ומשום דרב אוהבו של שמואל היה אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל:
אבא בר אבא אבוה דשמואל הוה:
וְטַעֲמָא מַאי? אֲמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: צְרִיכָה גֵּט – שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין. צְרִיכָה מֵיאוּן – שֶׁמָּא לֹא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין, וְיֹאמְרוּ: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתָהּ.
The Gemara asks: And what is the reason that there is a need for both a bill of divorce and refusal? Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: She requires a bill of divorce because perhaps the father desired
RASHI
וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושיה ויאמרו כו׳ הרואה שהצרכנוה גט סבור שנתרצה האב בקידושיה והוה ליה גרושתו מעליא ושוב אין קידושין תופסין לו באחותה שאחות גרושתו בכרת דכתיב (ויקרא יח) בחייה כל שבחייה ואי קדיש אחותה אתי לאפוקה בלא גט:
אֲמַר רַב נַחְמָן: וְהוּא שֶׁשִּׁדְּכוּ.
Rav Naḥman said: And this concern that the father of a minor might later state that he desired her betrothal is relevant only when they arranged the match before she betrothed herself, as in that case it is likely that the father desired the betrothal.
RASHI
והוא ששידכו הא דאמר צריכה גט כששידך בה לאביה קודם קידושין דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוו להו קידושין למפרע:
עוּלָּא אֲמַר: אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. אַף עַל גַּב דְּשִׁידְּכוּ? מַאן דְּמַתְנֵי הָא – לָא מַתְנֵי הָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר עוּלָּא: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ – אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה.
The Gemara quotes another opinion. Ulla said: If a minor accepted betrothal without her father’s consent, her betrothal does not take effect, and she does not even require refusal. The Gemara asks: Does Ulla’s statement apply even though they arranged the match? The Gemara answers: He who teaches this does not teach that. The one who cited Ulla’s statement does not hold that Shmuel’s ruling applies only in the case of an arranged match, rather it applies in all cases. According to this opinion, Ulla stated his halakha only in a case where the match was not arranged. There are those who say that Ulla says: If a minor became betrothed without her father’s consent, she does not even require refusal, including a case where the match was arranged.
RASHI
אפי׳ מיאון אינה צריכה שאין מעשה קטנה כלום בחיי אביה: ומתמה גמרא אפילו שידכו אמר עולא דאף מיאון אינה צריכה:
ומשני דמתני הא לא מתני הא מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פירושא דפריש בה ר״נ והוא ששידכו:
איכא דאמרי אמר עולא מילתא באפיה נפשיה הוא מתני לה ולא אדרב ושמואל וסתמא קאמר ליה ולא שנא שידכו ולא שנא לא שידכו:
TOSAFOT
מאן דמתני הא פי׳ בקונטרס מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פי׳ דפריש בה ר״נ והוא ששידכו אלא סבר דאמר שמואל בלא שידכו ומש״ה פליג עלייהו: איכא דאמרי אמר עולא אפי׳ מיאון אינה צריכה פירש בקונטרס ואפי׳ שידכו וזה דחקו לפרש כן דאי בלא שידכו דוקא מאי איכא בין איכא דאמרי ללישנא קמא וקשה דאין זו סברא לומר שתהא חלוקה כל כך דהא לעיל פריך גמרא אע״ג דשידכו אלמא סבירא לגמרא שהדבר פשוט הוא דבשידכו צריך מיאון והכא ללישנא דאיכא דאמרי אמרי׳ דלא צריך לכך נראה לפרש דלעולא לא מיירי אלא דוקא בלא שידכו ויש חילוק בין איכא דאמרי ללישנא קמא דלישנא קמא פליג אדרב ושמואל כדפירש בקונטרס דמאן דמתני פלוגתא דעולא אדרב ושמואל כו׳ ולכך איכא דאמרי דכ״ע סבירא דלא פליג אדשמואל ומילתא באפי נפשיה איתמר בלא שידכו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
מְתִיב רַב כָּהֲנָא: וְכוּלָּן אִם מֵתוּ, אוֹ מֵיאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְילוֹנִית – צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.
Rav Kahana raises an objection: The mishna in Yevamot (2a) teaches that if a potential yevama is in one of the fifteen categories of women forbidden to the yavam as a relative, not only is she forbidden to him, but he also may not perform levirate marriage with any of her rival wives. The Sages then clarified this halakha: And if, before the husband had died, any of those forbidden women had died,
RASHI
וכולן ט״ו עריות ששנינו ביבמות שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ויליף לה מקרא שהערוה הנופלת ליבום לפני קרוב שהיא עליו בכרת פטורה ופוטרת צרתה וכולן העריות אם מתו קודם שמת הבעל או מיאנו בבעל או נתגרשו (קודם מיאון) דכשמתה ונפלה הצרה לפני היבם לא צרת ערוה היתה ולא פטרה ערוה צרותיה ומותרות ליבם וקתני בתו באותן ט״ו וקאמר דאם מיאנה בחיי אחי אביה שהוא בעלה ומת לאחר מיאון צרתה מתייבמת לאביה אלמא יש לנו בתו ממאנת בחיי אביה והיכי דמי:
דְּקִדְּשָׁהּ מַאן? אִילֵימָא דְּקִדְּשָׁהּ אָבִיהָ – בְּמֵיאוּן סַגִּי לָהּ?! גֵּט מַעַלְיָא בָּעֲיָא! אֶלָּא לָאו – דְּקִדְּשָׁהּ אִיהִי נַפְשָׁהּ, וְקָתָנֵי דְּבָעֲיָא מֵיאוּן!
Rav Kahana focuses on the case of one who performed refusal: With regard to this refusal that she performed, what type of betrothal did it follow? When she was betrothed by whom? If we say that her father betrothed her to the brother who died, is refusal alone enough for her to dissolve the marriage? Doesn’t she require a proper bill of divorce? Rather, is it not referring to a case where she betrothed herself when she was a minor, and the mishna nevertheless teaches that she requires refusal. This presents a difficulty for Ulla, who holds that she does not need even refusal.
RASHI
אי דקדשה אביה לאחיו במיאון סגי לה בתמיה והלא זיכתה תורה לאב בקידושי בתו:
דקדשה איהי נפשה שלא לדעת אביה:
TOSAFOT
אלא דקידשה נפשה וקתני דבעיא מיאון ותיובתא דעולא דאמר אפילו מיאון אינה צריכה וא״ת לשמואל מי ניחא והא איהו דאמר דבעיא גט בהדי מיאון והכא קאמר או מיאנו דמשמע דלא בעיא גט וי״ל בשלמא לשמואל לא ק״ל מידי דאיכא למימר דלעיל מיירי בשידך והכא מיירי בדלא שידך ולהכי לא מצריך אלא מיאון אלא לעולא קשה דאי מיירי בשידך גט ומיאון בעי לפי׳ ר״י ללישנא דאיכא דאמרי ולפי׳ הקונטרס אפי׳ מיאון לא צריך ואי מיירי בדלא שידך אפי׳ מיאון לא צריך בין לפירוש הקונטרס בין לפי׳ ר״י:
הוּא מוֹתִיב לָהּ וְהוּא מְפָרֵק לָהּ: כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב.
The Gemara comments: Rav Kahana raised the objection and he resolved it: The mishna refers to a case where she became like an orphan in her father’s lifetime,
RASHI
מעשה יתומה בחיי האב כגון שהשיאה אביה לאחר ונתארמלה או נתגרשה בקטנותה שהרי היא בחיי אביה כיתומה דכיון שהשיאה אין לאביה רשות בה ואחרי כן קדשה היא את עצמה לאחי אביה דהני קידושין בעו מיאון שלא היה לה להמתין את דעת אביה ובמיאון סגי להו דאין מעשה קטנה כלום אלא מדרבנן דתקון נישואין לקטנה שאין לה אב שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
מְתִיב רַב הַמְנוּנָא: אֵין מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים. מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים.
Rav Hamnuna raises an objection: It is taught in a baraita with regard to a Hebrew maidservant: A father cannot sell his minor daughter as a Hebrew maidservant to her relatives because the Torah requires that the one who purchases a maidservant be able to marry her. The Sages said in the name of Rabbi Elazar: He can sell her even to her relatives, as sometimes a Hebrew maidservant serves only in that capacity, without marrying the master.
RASHI
אין מוכרה לבתו לקרובים שאין להם קידושין בה דבעינן ראויה לייעוד:
מוכרה לקרובים כדילפינן בפ״ק (לעיל קידושין דף יט:) בתו לאמה פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות:
מוכרה לקרובים כדילפינן בפ״ק (לעיל קידושין דף יט:) בתו לאמה פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות: