Back
Kiddushin
Daf 46bוּשְׁמַע מִינָּהּ: מָעוֹת בְּעָלְמָא חוֹזְרִים.
And conclude from it that generally, money that was given for a betrothal that did not take effect is returned.
RASHI
ושמע מינה מעות בעלמא חוזרין כל קידושין שאינן קידושין לא אמרי' מעות מתנה אלא פקדון וחוזרין והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה מלוה דכיון דאכלתו וליתנהו בשעת גמר קידושין לא מקדשת בהן והוה להו כפקדון שאכלתו ואיתעביד מלוה באכילתה דאי אמרת מעות בעלמא מתנה ואי לא גמיר קידושין לא בעיא לאהדורינהו השתא דגמיר לאו מקדש במלוה הוא ומתנה נמי לא הוי דהא ע"מ קידושין נתנו וגמר דבריו:
TOSAFOT
ושמע מינה מעות בעלמא חוזרין פי' אם אמר לה התקדשי בפרוטה זו ובזו ובזו ובעוד שלא נגמרו הקידושין חזר בו מלקדשה לא אמרי' דליהוו המעות שמסר לה קודם החזרה מתנה אלא פקדון הוא אצלה וחוזרין לו וה"נ אמרינן כשאמר לה התקדשי בתמרה זו ובזו ובזו ובעוד שלא גמר דיבורו אכלה הראשונה ושניה מה שאכלה מלוה הן אצלה ולא יחולו אלא מה שהוא בעין ולכך צריך פרוטה באחרונה דאי אמרת מעות בעלמא מתנה והיכא דלא נגמרו הקידושין הוו המעות הראשונים מתנה אצלה ולא בעיא לאהדורינהו היכא דגמר דבריו לשם קידושין כי הכא נימא דיחולו הקידושין אף על אותן תמרים שאינם בעולם וכי אכלה מדידה אכלה דבשלמא בעלמא לא הוו קידושין שהרי מתנה הן אצלה כי הדר ביה מקידושין אבל הכא שלא חזר מלקדשה נהי נמי דכי אכלה הראשונה עדיין לא גמר כל הקידושין ומקדשה נמי אף בקמייתא כיון דבתורת קידושין אתו לידה דהוו כמו נתאכלו המעות דלקמן (קידושין דף נט.) דאמרינן דמקודשת כיון דבתורת קידושין אתי לידה אפילו אין שוה פרוטה אלא בקמייתא או בכולן מקודשת ויוכל להיות דבהא פליגי רב ושמואל ורבי אמי דרב ושמואל סברי מעות בעלמא מתנה ולא מיבעיא דלא בעינן שוה פרוטה באחרונה אלא אפילו כולן מצטרפות וא"כ היכי מצי קאי אסיפא והא קתני עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה אלא קאי ארישא כדפרישית ורבי אמי סבר מעות בעלמא חוזרים כדפרישית:
אִיתְּמַר, הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ, רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִים, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מָעוֹת מַתָּנָה. רַב אָמַר: מָעוֹת חוֹזְרִים; אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם פִּקָּדוֹן. וְלֵימָא לָהּ לְשׁוּם פִּקָּדוֹן? סָבַר: לָא מְקַבְּלָה.
§ It was stated: In the case of one who betroths his sister
TOSAFOT
דאיתמר אית דגרס איתמר בלא דל"ת והדין עמהם דלא שייך המחלוקת לכאן כלל דאפילו למ"ד דבאחותו מעות חוזרין היינו משום דאדם יודע כו' וגמר ונתן לשם פקדון אבל היכא דאינו יודע אם יחולו אם לא שמא נתן לשם מתנה ועוד דאי גרסי' דאיתמר קשה רב אדרב דלעיל פירש שלא רצה להעמידה כר' אמי דמוקי לה אסיפא משום דסבר מעות מתנה והכא קאמר דחוזרין לכך נראה דגרסינן איתמר דמילתא באפיה נפשיה היא:
[וקסבר בעה"ב נתקנה עיסתו כו' מעיקרא אוקמא משום חורבא דכהן ולא אוקמא משום בעה"ב משום דכהן גופיה ידע אי מחיל אבל בעה"ב לא ידע דמחיל כהן]. ת"י: דאיתמר אית דגרס איתמר בלא דל"ת והדין עמהם דלא שייך המחלוקת לכאן כלל דאפילו למ"ד דבאחותו מעות חוזרין היינו משום דאדם יודע כו' וגמר ונתן לשם פקדון אבל היכא דאינו יודע אם יחולו אם לא שמא נתן לשם מתנה ועוד דאי גרסי' דאיתמר קשה רב אדרב דלעיל פירש שלא רצה להעמידה כר' אמי דמוקי לה אסיפא משום דסבר מעות מתנה והכא קאמר דחוזרין לכך נראה דגרסינן איתמר דמילתא באפיה נפשיה היא:
וּשְׁמוּאֵל סָבַר: מָעוֹת מַתָּנָה; אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתוֹ, וְגָמַר וְנָתַן לְשׁוּם מַתָּנָה. וְנֵימָא לָהּ לְשׁוּם מַתָּנָה? סָבַר: כְּסִיפָא לָהּ מִילְּתָא.
And Shmuel maintains: The money is considered to be a gift, because a person knows that betrothal does not take effect with his sister, and he decided to give the money to her for the sake of a gift. The Gemara again raises a difficulty: And let him explicitly say to her that he is giving it to her for the sake of a gift. The Gemara answers: He thought it would be embarrassing to her and she would refuse to accept the money. He therefore attempted to give it her by an alternative method.
מְתִיב רָבִינָא: הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח – אֵינוֹ חַלָּה, וְגֵזֶל בְּיַד כֹּהֵן. וְאַמַּאי גֵּזֶל בְּיַד כֹּהֵן? נֵימָא: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח, וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה!
Ravina raises an objection from a mishna ( Ḥalla 2:5): In the case of one who separates his ḥalla , the portion of dough that must be given to a priest, from flour,
RASHI
אינה חלה דכתיב ראשית עריסותיכם:
וגזל הוא ביד כהן אם אינו מחזירה לבעלים:
וגזל הוא ביד כהן אם אינו מחזירה לבעלים:
דזמנין דאית לכהן פחות מכשיעור והאי קמח שנתן לו ישראל לשם חלה וקסבור ששם חלה עליו ואינו חייב בחלה להצטרף ולהשלים את השיעור:
שָׁאנֵי הָתָם, דְּנָפֵיק חוּרְבָה מִינָּהּ; זִימְנִין דְּאִית לֵיהּ לַכֹּהֵן פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ רְבָעִים קֶמַח וְהַאי, אַלֵּישׁ לֵיהּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, וְקָסָבַר נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ, וְאָתֵי לְמֵיכְלָה בְּטִיבְלָהּ.
The Gemara answers: There it is different. The priest must return the flour because otherwise a ruinous situation may emerge from it. How so? Sometimes the priest has, on his own, less than five-fourths
RASHI
שאני התם להכי אצרכוה רבנן לאהדורי דנפק מינה חורבה:
חמשת רבעים קמח חמשה לוגין צפורים חייבין בחלה שהן ו' ירושלמיות שהן שבע מדבריות וביצה וחומש ביצה דהיינו עריסותיכם כדי עיסת מדבר עומר לגולגולת והעומר עשירית האיפה והאיפה שלשה סאין והסאה ששה קבין והקב ארבע לוגין נמצא איפה ע"ב לוגין עשירית של ע' לוגין שבעה לוגין פשו להו שתי לוגין שהן שנים עשר ביצים עשירית שלהן ביצה וחומש ביצה הרי עומר שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה הוסיפו בירושלים על המדות שתות והגדילו קבין ולוגין שתות מלבר דהוה חומשא מלגאו נתנו שש הראשונות בחמש פשו להו לוג מדברי וביצה וחומש והן לוג ירושלמי כיצד לוג מדברי ששה ביצים תנהו בחמש ביצים גדולים הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה עשה מביצה וחומש ביצה מדברית שבידך ביצה ירושלמית שחומש ביצה הוא שתות מלבר להוסיף על ביצה מדברית להשלים ביצה ירושלמית הרי שש לוגין ירושלמיות והם חמש ציפוריים שהציפוריים עודפות על ירושלמיות שתות:
דזמנין דאית לכהן פחות מכשיעור והאי קמח שנתן לו ישראל לשם חלה וקסבור ששם חלה עליו ואינו חייב בחלה להצטרף ולהשלים את השיעור:
ואליש להו בהדי הדדי ולש אותם ביחד:
וְהָאָמְרַתְּ: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁים חַלָּה קֶמַח! יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ. יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישׁ חַלָּה קֶמַח. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, דְּסָבַר: טַעֲמַיְיהוּ מַאי? מִשּׁוּם טִירְחָא דְּכֹהֵן, וְטִירְחָא דְּכֹהֵן – אַחֵילְתֵּיהּ.
The Gemara asks: But didn’t you say that a person knows that one may not separate ḥalla from flour? How can the priest make such an error? The Gemara answers: He knows the halakha but he does not know the reason for the halakha . He knows that one cannot separate ḥalla from flour, but he does not know the reason, as he thinks: What is the reason one may not separate ḥalla from flour? Due to the labor of the priest, i.e., to prevent the priest from having to knead it himself. And as far as the labor of the priest goes, he thinks: I have relinquished the right to have the non-priest knead it for me.
וְתֶיהֱוֵי תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה מִמָּקוֹם אַחֵר. מִי לָא תְּנַן: מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב – תְּרוּמָה, וְלֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִמָּקוֹם אַחֵר!
The Gemara asks a question based on a comparison to a similar case: But why must the priest go to the effort of returning the flour to its owner? Let the separated flour be considered teruma , i.e., ḥalla , by rabbinic law, and it should not be eaten by the priest until he removes ḥalla for it from somewhere else, in order to make it ready to be eaten. Didn’t we learn in a mishna ( Demai 5:10): If one separated teruma from produce grown in a perforated
RASHI
ותהוי תרומה ולא תאכל עד שיפרוש עליה חלה ממקום אחר למה הזקיקוהו להחזירו מחמת חורבה זו יאמרו המפריש חלתו קמח הרי היא חלה דגמר ונתן לשם מתנה ולא תאכל לכהן עד שיפריש הכהן עליה חלה:
עד שיפריש עליה תרומה ממקום אחר והאי ממקום אחר לאו דוקא דה"ה אם מפריש עליה מיניה וביה:
מי לא תנן דכוותה לא הצריכוהו להחזירה:
הנקוב על שאינו נקוב דהוה ליה מן החיוב על הפטור:
תרומה היא שאין הכהן חייב להחזירה:
ולא תאכל לכהן דהא טבל גמור הוא שלא חל שם תרומה עליה שהרי בשביל דבר פטור הפרישה וטבל אסור אף לכהן:
עד שיפריש עליה תרומה ממקום אחר והאי ממקום אחר לאו דוקא דה"ה אם מפריש עליה מיניה וביה:
TOSAFOT
[מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה לענין שאין הכהן חייב להחזירה וגם אין הבעה"ב חייב להפריש עוד משאינו נקוב דכיון דאין עליו חיוב תרומה אלא מדרבנן הם אמרו דאין צריך תיקון אחר לשאינו נקוב]. ת"י:
בִּתְרֵי מָנֵי – צָאֵית; בְּחַד מָנָא – לָא צָאֵית.
The Gemara answers: With regard to things that are in two separate containers, the priest will listen. Since the priest is well aware of the difference between a perforated and a non-perforated pot, he will accept the ruling of the Sages to separate teruma an additional time. With regard to something that is in one container, he will not listen. He does not see any difference between receiving flour or dough, and he will not accept the ruling of the Sages to separate ḥalla an additional time. Consequently, they required him to return the flour.
RASHI
בשני מאני ציית נקוב ושאינו נקוב שני כלים הם וכי אמרת לכהן חזור והפרש עליה שטבל הוא שלא חל שם תרומה עליה ציית לך:
בחד מנא כגון חלת קמח שניטלה על קמח הנותר שם כי אמרת ליה לכהן אינה חלה חזור והפרש עליה לא ציית לך לפיכך הצריכוהו להחזירה:
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם כֹּהֵן מֵיצַת צָיֵית, וְקָסָבַר בַּעַל הַבַּיִת נִתַּקְּנָה עִיסָּתוֹ, וְאָתֵי לְמֵיכַל בְּטִיבְלָא.
And if you wish, say that the tanna has a different concern: Actually, a priest will listen
RASHI
כהן מיצת ציית דכהנים זריזים וכשרים הם דאין נותנין תרומה אלא לכהן חבר ולמה הצריכוהו להחזירה משום בעל הבית דאי מעכב לה כהן סבור נתקנה עיסתו:
TOSAFOT
[וקסבר בעה"ב נתקנה עיסתו כו' מעיקרא אוקמא משום חורבא דכהן ולא אוקמא משום בעה"ב משום דכהן גופיה ידע אי מחיל אבל בעה"ב לא ידע דמחיל כהן]. ת"י
וְהָאָמְרַתְּ: אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח! יוֹדֵעַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ; יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה קֶמַח. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, דְּסָבַר: טַעֲמָא מַאי? מִשּׁוּם טִירְחָא דְּכֹהֵן, טִירְחָא דְּכֹהֵן קִבְּלָה עֲלֵיהּ.
The Gemara asks: But didn’t you say that a person knows that one may not separate ḥalla from flour? The Gemara answers: He knows the halakha but he does not know the reason for the halakha . He knows that one cannot separate ḥalla from flour, but he does not know the reason, as he thinks: What is the reason one may not separate ḥalla from flour? It is due to the labor of the priest. And as far as the labor of the priest goes, he thinks: The priest has accepted that task upon himself.
וְתֶיהֱוֵי תְּרוּמָה וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם, מִי לָא תְּנַן: מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב – תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם! הָא אוֹקִימְנָא, בִּתְרֵי מָאנֵי – צָאֵית, בְּחַד מָנָא – לָא צָאֵית.
The Gemara makes a suggestion based on a comparison to a similar case: But let it be teruma , i.e., ḥalla , and he should separate teruma again. Didn’t we learn a similar idea in a mishna ( Demai 5:10): If one separated teruma from produce grown in a non-perforated pot for the produce of a perforated pot,
RASHI
וניהוי תרומה ויחזור ויתרום ולמה הזקיקוהו להחזיר מיראה זו יאמרו המפריש חלתו קמח הרי זו תרומה וגמר ונתן לשם מתנה ויחזור ויתרום:
מי לא תנן כה"ג ולא אצריכיתיה לאהדורי:
ויחזור ויתרום מן הנקוב שלא נפטר בראשונה ולא אמרי' נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו:
ויחזור ויתרום מן הנקוב שלא נפטר בראשונה ולא אמרי' נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו:
בשני מאני ציית נקוב ושאינו נקוב שני כלים הם וכי אמרת לכהן חזור והפרש עליה שטבל הוא שלא חל שם תרומה עליה ציית לך:
בחד מנא כגון חלת קמח שניטלה על קמח הנותר שם כי אמרת ליה לכהן אינה חלה חזור והפרש עליה לא ציית לך לפיכך הצריכוהו להחזירה:
וְלָא צָאֵית?! וְהָתְנַן: הַתּוֹרֵם קִישּׁוּת וְנִמְצָא מָרָה, אֲבַטִּיחַ וְנִמְצֵאת סָרוּחַ – תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם! שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִדְּאוֹרַיְיתָא תְּרוּמָה מַעַלְיָא הִיא,
The Gemara questions this assumption: And will one not listen to a ruling to separate teruma a second time from a single container? But didn’t we learn in a mishna ( Terumot 3:1): In the case of one who separated a cucumber as teruma to give to a priest, and that cucumber was found to be so bitter
RASHI
אבטיח בזיקל"ש (בודיק"א: אבטיח) :
שאני התם דמדאורייתא תרומה מעליא היא הילכך לא מצי למימר ליהדרה להיות טבל דיערביניה עם פירותיו וגזירה דחורבה נמי ליכא דא"נ לא ציית לך ואכל להו לשארא ליכא איסורא דאורייתא דהא איפטרו:
מִדְּרַבִּי אֶלְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעַאי: מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ״, אִם אֵינוֹ קָדוֹשׁ – נְשִׂיאוּת חֵטְא לָמָּה? מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
What is the source from which it is extrapolated that it is full-fledged teruma by Torah law? It is from a statement of Rabbi Ilai,
RASHI
בהרימכם את חלבו לא תשאו חטא הא אם תרימו את הרעה שבו תשאו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה:
TOSAFOT
אם אינו קדוש נשיאות חטא למה למ"ד התם (תמורה דף ד:) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי ניחא מאי דקאמר דהתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה דאי אינו קדוש נשיאות חטא למה אבל למ"ד התם דאי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמילתא דקאמר רחמנא א"כ קשה מאי קאמר הכא גמרא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה דילמא לעולם אימא לך דאינו קדוש ואפ"ה איכא נשיאות חטא דעבר אמילתא דקאמר רחמנא ויש לומר דודאי בעלמא לא מהני והכא מהני והיינו דקאמר גמרא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה כתוב כלומר אי משום דעבר אמילתא דקאמר רחמנא כיון דבקרא כתיב. בהרימכם את חלבו ממנו כל חלב. דגן תירוש ויצהר דמשמע שיש לו לאדם לתרום מן היפה ואם לא הביא מחלבו פשיטא דעבר א"כ למה כתיב האי קרא ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו פשיטא אלא ש"מ דלהכי כתביה לומר לך דהתורם מן הרעה על היפה דאיכא שני חטאות חטא שעבר על מה דקאמר רחמנא דיתרום מן היפה וחטא על תרומתו דהויא תרומה מן הרעה והיינו דקאמר מכאן לתורם מן הרעה על היפה כו':
אֲמַר רָבָא:
Rava said: