Back
Kiddushin
Daf 49aמַאי תּוֹרָה? מִדְרַשׁ תּוֹרָה. וְהָנֵי מִילֵּי – דַּאֲמַר לָהּ ״תָּנֵינָא״, אֲבָל אָמַר לָהּ ״תַּנָּא אֲנָא״ – עַד דְּתָנֵי הִילְכְתָא סִפְרָא וְסִיפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא.
What is the meaning of: Torah, that Rabbi Yoḥanan said? It is homiletic interpretation of the Torah. And this statement applies only if he said to her: I study [taneina]. But if he says to her: I am a tanna [tanna ana],
RASHI
ה״ג מאי תורה מדרש תורה:
״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי תַּלְמִיד״ – אֵין אוֹמְרִים כְּשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי וּכְשִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא, אֶלָּא: כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם דָּבָר אֶחָד בְּתַלְמוּדוֹ וְאוֹמְרוֹ, וַאֲפִילּוּ בְּמַסֶּכְתָּא דְּכַלָּה. ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי חָכָם״ – אֵין אוֹמְרִים כְּחַכְמֵי יַבְנֶה, כְּרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו, אֶלָּא: כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ דְּבַר חָכְמָה בְּכָל מָקוֹם וְאוֹמְרָהּ.
If a man says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a student
RASHI
בן עזאי ובן זומא תלמידים היו ובחורים ולא באו לכלל סמיכה ולא היו בימיהם כמותם בתורה כדתנן (סוטה דף מט.) משמת בן עזאי בטלו השקדנים:
בכל מקום מאחד מן המקומות:
ואפילו במסכת כלה שאין עומק בה וברייתא היא וכך היא שנויה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה:
בכל מקום מאחד מן המקומות:
דברי חכמה מילתא דתליא בסברא:
״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי גִבּוֹר״ – אֵין אוֹמְרִים כְּאַבְנֵר בֶּן נֵר, וּכְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֶלָּא כָּל שֶׁחֲבֵירָיו מִתְיָרְאִים מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי גְּבוּרָתוֹ. ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי עָשִׁיר״ – אֵין אוֹמְרִים כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם וּכְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, אֶלָּא כָּל שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְכַבְּדִים אוֹתוֹ מִפְּנֵי עוֹשְׁרוֹ.
If a man says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am strong,
RASHI
רבי אלעזר בן חרסום אמרינן במסכת יומא (דף לה:) שהניח לו אביו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה:
ר׳ אלעזר בן עזריה תריסר אלפי עגלים היה מעשר מעדרו כל שתא (שבת דף נד:):
״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק״ – אֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתּוֹ. ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי רָשָׁע״ – אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר מְקוּדֶּשֶׁת, שֶׁמָּא הִרְהֵר דְּבַר עֲבוֹדָה זָרָה בְּדַעְתּוֹ.
If one says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a righteous man,
עֲשָׂרָה קַבִּים חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּים יוֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּים עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה רוֹמִי, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּים עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּים גַּסּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
§ Apropos the discussion with regard to various attributes, the Gemara cites a related statement: Ten kav of wisdom descended to the world; Eretz Yisrael took nine of them and all the rest of the world took one. Ten kav of beauty
RASHI
חכמה תורה ודרך ארץ:
וְגַסּוּת לְבָבֶל לָא נָחֵית? וְהָכְתִיב: ״וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״ וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חֲנוּפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל!
The Gemara asks: But did arrogance not descend to Babylonia? But isn’t it written: “Then I lifted my eyes and saw, and behold there came forth two women, and the wind was in their wings, for they had wings like the wings of a stork. And they lifted up the measure between the earth and the heaven. Then I said to the angel that spoke with me: ‘To where do they take the measure?’ And he said to me: ‘To build her a house in the land of Shinar’” (Zechariah 5:9–11). And Rabbi Yoḥanan says: This refers to flattery and arrogance that descended to Babylonia, i.e., Shinar. This indicates that arrogance reached Babylonia as well.
RASHI
האיפה לעיל מיניה כתיב זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה יצר הרע שנמסר בידם השליכו בתוכה כדאמרינן בסנהדרין (דף סד.) שדיוה בדודא דאברא ואלו שתי נשים נשאו יצר הרע של חנופה וגסות הרוח כדכתיב ורוח בכנפיהם היא גסות הרוח וחנופה נראה בעיני דדייק ליה מכנפי החסידה שעושה חסידות עם חברותיה כדאמר באלו טריפות (חולין סג.):
אִין, לְהָכָא נְחֵית, וְאִשְׁתַּרְבּוּבֵי הוּא דְאִשְׁתַּרְבּוּבֵי לְהָתָם. דַּיְקָא נַמִי, דְּקָתָנֵי: ״לִבְנוֹת לָה בַיִת״. שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara answers: Yes, it descended to here, to Babylonia, and it made its way to there, to Eilam. The language of the verse is also precise, as it teaches: “To build her a house,” which indicates that the original intention was to build a house in Babylonia, but it was not built there. The Gemara comments: Conclude from it that arrogance did not remain in Babylonia.
RASHI
להכא לבבל:
להתם לעילם:
דיקא נמי דכתיב לבנות לה בית גבי הולכה כתיב להן שתי נשים וגבי קביעותא כשבאו לבנות בית לקבוע בבבל כתב לה דהיינו חנופה לחודה לשון אחר לבנות ולא בנו:
TOSAFOT
לבנות לה בית פי׳ בקונטרס לבנות לה ולא בנו כמו אז יבנה שלמה במה לכמוש ואמרי׳ (שבת דף נו:) ביקש לבנות ולא בנה וי״מ מדכתיב לה ולא כתיב להן משמע דליכא אלא אחת והיינו חנופה ולא נהירא דהא בכל הפרשה קורא איפה לשון יחיד ועל זה שייך שפיר לבנות לה וי״מ מדכתיב לה בלא מפיק ה״א דכל לה שבמקרא מפיק ה״א בר משלשה וזה אחד מהם הוי כמו לא באל״ף ואשמועינן דלא נתקיים לה שם זה וכן פירש רש״י גבי ויקרא לה נובח בשמו (במדבר לב) שהוא רפה לפי שלא נתקיים לה שם זה:
אִינִי? וְהָאָמַר מָר: סִימָן לְגַסּוּת – עֲנִיּוּת, וַעֲנִיּוּת בְּבָבֶל הוּא דְּאִיכָּא! מַאי עֲנִיּוּת? עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד.
The Gemara further asks: Is that so? But didn’t the Master say: A sign of arrogance is poverty, and there is poverty in Babylonia,
RASHI
מאי עניות דהוה ליה סימנא לגסות:
עניות דתורה דאינה נוחה על גסי הרוח דמתוך גסותו אין משמש כל צרכו ואין מחזר על שמועתו:
דכתיב אחות לנו קטנה אלמא עניות דתורה בעילם הוא שהיה בה דניאל כדכתיב (דניאל ח׳:ב׳) ואני (הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם המדינה וכן מרדכי ולא היו דורם עוסקים בתורה ולא זכו אלו החכמים ללמד כאילו לא היה להם שדים להניק אבל בבל זכתה ללמד כדכתיב בעזרא כי הכין לבבו להבין בתורת ה׳ וללמד לישראל חק ומשפט:
עֲשָׂרָה קַבִּים גְּבוּרָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ פַּרְסִיִּים וכו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים כִּנִּים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מָדַי כו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים כְּשָׁפִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מִצְרַיִם כו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים נְגָעִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ חֲזִירִים כו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים זְנוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֲרָבִיָּא כו׳.
The Gemara returns to its list of endowments of various groups: Ten kav of strength descended to the world; the Persians
עֲשָׂרָה קַבִּים עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן כו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים כו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים שִׁכְרוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ כּוּשִׁים כו׳. עֲשָׂרָה קַבִּים שֵׁינָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים, וְאֶחָד נָטְלוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
Ten kav of brazenness descended to the world; Meishan, near Babylonia, took nine and the rest of the world took one. Ten kav of conversation descended to the world; women took nine and the rest of the world took one. Ten kav of drunkenness
RASHI
עזות ממזרות:
תשעה נטלה מישן רובן ממזרים כדאמר לקמן (קידושין דף עא:) גבי יוחסין מישן מיתה וביבמות אמרי׳ נמי פסולי דהרפניא משום פסולי דמישן בשילהי פ״ק (דף יז.):
מתני׳ ״עַל מְנָת שֶׁאֲנִי כֹּהֵן״ וְנִמְצָא לֵוִי, ״לֵוִי״ וְנִמְצָא כֹּהֵן. ״נָתִין״ וְנִמְצָא מַמְזֵר, ״מַמְזֵר״ וְנִמְצָא נָתִין. ״בֶּן עִיר״ וְנִמְצָא בֶּן כְּרַךְ, ״בֶּן כְּרַךְ״ וְנִמְצָא בֶּן עִיר. ״עַל מְנָת שֶׁבֵּיתִי קָרוֹב לַמֶּרְחָץ״ וְנִמְצָא רָחוֹק, ״רָחוֹק״ וְנִמְצָא קָרוֹב.
If one said to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a priest,
RASHI
מתני׳ בן עיר ונמצא בן כרך ישיבת כרכים קשה שהכרך הוא מקום שווקים והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים:
בן כרך ונמצא בן עיר אע״פ שהטעה לשבח טעות הוא:
עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּת אוֹ שִׁפְחָה מְגוּדֶּלֶת וְאֵין לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ וְיֵשׁ לוֹ. עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים וְיֵשׁ לוֹ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְאֵין לוֹ. וּבְכוּלָּם אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרָה: ״בְּלִבִּי הָיָה לְהִתְקַדֵּשׁ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן״, אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְכֵן הִיא שֶׁהִטְעַתּוּ.
Or if he said that she is betrothed to him on the condition that he has a grown daughter or a maidservant,
RASHI
להתקדש לו אע״פ שהדבר כן כמו שהוא עכשיו שאין תנאו אמת:
גמ׳ הַהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין לְנִכְסֵיהּ אַדַּעְתָּא לְמֵיסַק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבְעִידָּנָא דְּזַבֵּין לָא אֲמַר וְלָא מִידֵּי. אֲמַר רָבָא: הָוֵי דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב, וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב – אֵינָם דְּבָרִים. מְנָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? אִילֵימָא מֵהָא דִּתְנַן.
The Gemara relates: There was a certain man who sold his property with the intention of ascending to Eretz Yisrael, but at the time that he sold the property he did not say anything with regard to his intention. Ultimately, he did not ascend to Eretz Yisrael, and he wished to renege on the sale. Rava said: Since he did not explicitly state that he was selling his property on the condition that he ascend to Eretz Yisrael, that is an unspoken matter that remained in the heart, and unspoken matters that remain in the heart are not significant matters.
RASHI
גמ׳ לנכסיה מקרקעי:
אדעתא למיסק ונאנס ולא עלה:
ובעידנא דזבין לא אמר דאדעתא למיסק מזבנינא דאילו פריש בשעת מכירה דאדעתא למיסק מזבנינא לא הוה זבינא דאדעתא דהכי לא זבין שיהא דר כאן בלא קרקע:
TOSAFOT
דברים שבלב אינם דברים משמע דוקא משום שלא פירש דבריו אבל אם פירש דבריו להדיא ואמר בשעת המכר שהוא מוכרם לפי שהוא רוצה ללכת לארץ ישראל הוה המכר בטל וקשה אמאי הא בעינן תנאי כפול והרי לא התנה שאם לא ילך לא יתקיים המקח ורשב״ם פירש (סוכה דף מא:) גבי אתרוג על מנת להחזיר אם החזירו יצא לא החזירו לא יצא ואע״ג דבעינן תנאי כפול הני מילי באיסור כגון התקדשי לי על מנת שתתני לי מאתים זוז וכן בגט אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אבל בממון לא בעינן תנאי כפול ולא נהירא דהא כל תנאי ילפינן מבני גד ובני ראובן והתם דבר שבממון ואומר ר״י דצריך לחלק ולומר דיש דברים שאינם צריכין תנאי כפול אלא גלוי מילתא דאנן סהדי דאדעתא דהכי עביד וגם יש דברים דאפילו גילוי מילתא לא בעי כגון ההיא. דהכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה בטלה וכן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא לפי שאנו אומדין שלכך היה בדעתו וכמו כן אנן סהדי דלא זבן אלא אדעתא למיסק לארעא דישראל: