Back
Kiddushin
Daf 52bוְהָא מַתְנִיתִין דְּגֵזֶל דִּידָהּ, וְקָאָמַר רַב: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת! לָא קַשְׁיָא; הָא – דְּשָׁדֵיךְ, הָא – דְּלָא שָׁדֵיךְ.
The Gemara questions this analysis: But doesn’t the mishna deal with a case where the stolen item is hers, and yet Rav says she is not betrothed. The Gemara answers: This is not difficult; this case, in the baraita , is referring to a situation where he had arranged
RASHI
והא מתני' בגזל דידה דקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה מקודשת אי לאו דשביעית הואי:
בדשדיך מקמי הכי (ונתרצה) להתקדש לו דכי קבילתיה לגזל דידה בשם קידושין אחילתיה:
הַהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה קָא מָשְׁיָא כַּרְעָא בִּמְשִׁיכְלָא דְּמַיָּא, אֲתָא הַהוּא גַּבְרָא חָטַף זוּזֵי מֵחַבְרֵיהּ וּשְׁדָא לָהּ, אָמַר לָהּ: מִיקַדַּשְׁתְּ לִי. אֲתָא הַהוּא גַּבְרָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר: לֵית דְּחָשׁ לְהָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דַּאֲמַר: סְתָם גְּזֵילָה יֵאוּשׁ בְּעָלִים הָוֵי.
The Gemara relates: There was a certain woman who was washing her feet in a vessel of water. A certain man came along, grabbed a few dinars from another person, and threw them to her, and said to her: You are betrothed to me. That man subsequently came before Rava, to inquire as to the status of the woman. Rava said: There is not anyone who is concerned for this opinion of Rabbi Shimon,
RASHI
משיכלא ספל:
דרבי שמעון בסדר טהרות (כלים פרק כו משנה ח) ומייתינן לה בגמ' דהגוזל (ב"ק דף קיד.) עורות של גנב אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן מחשבה מטמאתן דקסבר כיון דידע מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה אייאושי מייאש:
הַהוּא אָרִיסָא דְּקָדֵישׁ בְּמוֹזָא דְּשַׁמְכֵי. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: מַאן אַחֲלָךְ? וְהָנֵי מִילֵּי – בְּמוֹזָא, אֲבָל כִּישָׁא – מָצֵי אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא שָׁקְלִי כִּישָׁא, שְׁקֵיל אַתְּ כִּישָׁא, כִּישָׁא כִּי כִּישָׁא.
The Gemara relates another incident: The was a certain sharecropper who betrothed a woman with a handful [ bemoza ]
RASHI
ה"ג ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי מלא יד של בצלים:
מאן אחלך מי מחל לך חלקו של בעל הבית:
אבל כישא אגודה שדרך הירק להיות מתחלק באגודות וכל האגודות הן שוות אם נטלתי אחת טול אתה אחת:
הַהוּא סָרְסְיָא דְּקָדֵישׁ בִּפְרוּמָא דְּשִׁיכְרָא. אֲתָא מָרֵיהּ דְּשִׁיכְרָא אַשְׁכַּחֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: אַמַּאי לָא תֵּיתִיב מֵהַאי חֲרִיפָא? אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר: לֹא אָמְרוּ ״כְּלָךְ אֵצֶל יָפוֹת״ – אֶלָּא לְעִנְיַן תְּרוּמָה בִּלְבַד.
The Gemara relates another incident: There was a certain brewer [ sarseya ]
RASHI
ההוא סרסיא עושה שכר מתמרים של בעל הבית למחצית שכר וחבירו בב"מ בפרק המפקיד (בבא מציעא דף מב:):
בפרוזמא דשכרא לאחר שהוציא ממנו המשקה:
מהאי חריפא יש שהוא טוב מחבירו שלא נתנו בו מים פעמים הרבה ויש לו לחלוחית לתת עוד טעם במים אחרים:
לא אמרו כלך אצל יפות שיועיל למי שנטל את של בעל הבית שלא ברשות דנימא גלי דעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דהא לתרום הן עומדות אבל לענין מי שנטל לעצמו משום כיסופא הוא דקאמר ליה דלא נכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה:
דְּתַנְיָא: כֵּיצַד אָמְרוּ תּוֹרֵם שֶׁלֹּא מִדַּעַת תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? הֲרֵי שֶׁיָּרַד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ וְלִיקֵּט וְתָרַם שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת. אִם חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֵּזֶל – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וְאִם לָאו – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
The Gemara explains the previous statement: As it is taught in a baraita ( Tosefta , Terumot 1:5): When did they say that in the case where one separates teruma without the owner’s consent,
RASHI
אם חושש משום גזל אם מקפיד בעל הבית על מה שעשה ודומה לו שגזלה:
אין תרומתו תרומה דהשתא ודאי הכי קאמר ליה אם מצאת עוד יפות מאלו היית גוזלן:
וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ אִם חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם גֵּזֶל אִם לָאו? הֲרֵי שֶׁבָּא בַּעַל הַבַּיִת וּמְצָאוֹ, וְאָמַר לוֹ ״כְּלָךְ אֵצֶל יָפוֹת״, אִם נִמְצְאוּ יָפוֹת מֵהֶם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְאִם לָאו – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. הָיוּ הַבְּעָלִים מְלַקְּטִים וּמוֹסִיפִים – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
The baraita continues: And from where would the gatherer know whether he should be concerned that the owner objects and views it as robbery or not? If the owner came and found him separating teruma and said to him: Go to take the produce of better quality and separate teruma from that, then if produce of better quality than the produce he had separated is found, his teruma is considered teruma , since the owner is assumed to have been sincere and pleased that the other has separated teruma from his produce. But if not, his teruma is not teruma , as it may be assumed that the owner was angry at him and was speaking sarcastically. The baraita adds: If the owners were gathering and adding to the teruma he had separated, indicating that they agree to his act of separation, either way, whether or not better-quality produce was found, his teruma is considered teruma .
RASHI
בין כך ובין כך בין שיש יפות בין שאין יפות מהן:
TOSAFOT
אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה התם (בב"מ דף כב.) מוקי לה דשויה שליח וא"ת אם כן מאי קאמר שלא ברשות וי"ל דה"ק מה שתורם מן היפה שלא ברשות היה וא"כ צריך לומר גבי פרזומא דשויה שליח דאי לאו הכי מאי מייתי:
אֲבָל הָכָא – מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא הוּא דַּעֲבַד, וְאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Rava concludes the explanation of his ruling: This halakha applies only to teruma , which is a mitzva that the owner must in any case perform. But here, in the case of the brewer who betrothed a woman with sediment from the beer, the owner acts because of embarrassment,
מתני׳ הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים בֵּין קֳדָשִׁים קַלִּים – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד – לֹא קִידֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג – לֹא קִידֵּשׁ, בְּמֵזִיד – קִידֵּשׁ.
With regard to a priest who betroths a woman with his portion
RASHI
והא מתני' בגזל דידה דקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה מקודשת אי לאו דשביעית הואי:
מתני' בחלקו שחלק עם אחיו הכהנים:
במעשר שני כו' דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא:
ר' יהודה אומר במזיד קידש דמעשר ממון הדיוט הוא:
בשוגג לא קידש בגמ' מפרש לה:
TOSAFOT
המקדש בחלקו אינה מקודשת ואם תאמר מי גרע מהמקדש על מנת שאדבר עליך לשלטון (לקמן קידושין דף סג.) דמקודשת אף על פי שלא נתן לה כלום אלא שעשה לה הנאה ויש לומר דלא דמי דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאילו נתן לה פרוטה אבל הכא הטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה [אע"ג דאית ביה שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן מ"מ כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר עליך לשלטון. ת"י]:
וּבְהֶקְדֵּשׁ; בְּמֵזִיד – קִידֵּשׁ, וּבְשׁוֹגֵג – לֹא קִידֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג – קִידֵּשׁ, בְּמֵזִיד – לֹא קִידֵּשׁ.
And with regard to one who betroths a woman with consecrated property
RASHI
ובהקדש כו' וטעמייהו מפרש בגמרא:
גמ׳ נֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? דְּתַנְיָא: ״וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳״ – לְרַבּוֹת קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁהֵן מָמוֹנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי!
The Gemara suggests: Shall we say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? As it is taught in a baraita that the verse states with regard to the obligation to bring an offering for taking a false oath concerning unlawful possession of the property of another: “If any one sin, and he commits a trespass against the Lord, and deal falsely with his neighbor in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery, or have oppressed his neighbor” (Leviticus 5:21). As the verse is discussing property belonging to another, the phrase “a trespass against the Lord” serves to include in the obligation of an offering a false oath with regard to possession of offerings of lesser sanctity of another person, which are the property of the owner; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. According to Rabbi Yosei HaGelili, the portion of an offering of lesser sanctity that the priest receives belongs to him, so he should be able to betroth a woman with it.
RASHI
גמ' בה' לרבות קדשים קלים להתחייב עליהם קרבן שבועה אע"ג דאין נשבעין על ההקדשות והנשבע עליהם והודה אינו מביא אשם של שבועת הפקדון דוכחש בעמיתו כתיב הני איתרבו להו מבה' וכחש בעמיתו נמי קרינא בהו לפי שהן ממונו:
גמ' בה' לרבות קדשים קלים להתחייב עליהם קרבן שבועה אע"ג דאין נשבעין על ההקדשות והנשבע עליהם והודה אינו מביא אשם של שבועת הפקדון דוכחש בעמיתו כתיב הני איתרבו להו מבה' וכחש בעמיתו נמי קרינא בהו לפי שהן ממונו:
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי – מֵחַיִּים, אֲבָל לְאַחַר שְׁחִיטָה – לָא. מַאי טַעֲמָא? כִּי קָא זָכוּ – מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ.
The Gemara rejects this: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as Rabbi Yosei HaGelili says that an offering of lesser sanctity belongs to its owner only while the animal is still alive, but after its slaughter it does not belong to the priest who receives portions from it. What is the reason for this? When the priests receive their portion after the animal has been slaughtered they receive their portion from the table of the Most High, and do not own the portion itself.
RASHI
כי קא זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר:
משלחן גבוה הקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר הבשר:
דַּיְקָא נַמִי, דְּקָתָנֵי: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבֵין קֳדָשִׁים קַלִּים לֹא קִידֵּשׁ. שְׁמַע מִינָּהּ.
The Gemara adds: The language of the mishna is also precise, as it teaches: With regard to a priest who betroths a woman with his portion of offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he used offerings of lesser sanctity, has not betrothed her. The mishna does not speak of a priest who betroths a woman with a living offering of lesser sanctity but of one who betroths with the portion of the slaughtered animal he has received. The Gemara concludes: Learn from it that it is only in this case that she is not betrothed.
RASHI
המקדש בחלקו לאחר שחלקום ולא קתני המקדש בקדשים קלים:
תָּנוּ רַבָּנַן: לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה לְתַלְמִידָיו: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם. וְלֹא לִלְמוֹד תּוֹרָה הֵם בָּאִים, אֶלָּא לְקַפְּחֵנִי בַּהֲלָכוֹת הֵם בָּאִים. דָּחַק סוּמָכוֹס וְנִכְנַס. אָמַר לָהֶם: כָּךְ שָׁנָה לִי רַבִּי מֵאִיר: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, בֵּין קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבֵין קֳדָשִׁים קַלִּים – לֹא קִידֵּשׁ.
The Sages taught: After the death of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda said to his students: Do not let the students of Rabbi Meir enter here into our house of study, because they are vexatious [ kanteranim ].
RASHI
קנטרנים מקניטים:
לקפחני כמו לקפח את שוקיו (סוטה דף מד.) לקצץ רגלינו בהלכות להודיע שהם חריפים ואין עומד כנגדם:
כָּעַס רַבִּי יְהוּדָה עֲלֵיהֶם, אָמַר לָהֶם: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם: אַל יִכָּנְסוּ מִתַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם, וְלֹא לִלְמוֹד תּוֹרָה הֵם בָּאִים, אֶלָּא לְקַפְּחֵנִי בַּהֲלָכוֹת הֵם בָּאִים? וְכִי אִשָּׁה בָּעֲזָרָה מִנַּיִן?!
Upon hearing this, Rabbi Yehuda became angry with his students. He said to them: Didn’t I say this to you: Do not let the students of Rabbi Meir enter here into our house of study, because they are vexatious? And they do not come to study Torah, but rather they come to overwhelm me with halakhot . Rabbi Yehuda explained his objection to the statement of Rabbi Meir: This halakha is not relevant, as from where would a woman appear in the Temple courtyard?
RASHI
וכי אשה בעזרה מנין דקתני קדשי קדשים והרי אם יוציאום חוץ לעזרה אפילו לעזרת נשים הם נפסלים ביוצא ונשים אין נכנסות לה כדתנן באבות הטומאות בפ"ק דמסכת כלים:
TOSAFOT
וכי אשה בעזרה מנין פי' הקונטרס דאין אשה נכנסת בעזרה כדתנן פ"ק דכלים ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה שהרי בפרק קמא דכלים תנן החיל מקודש הימנו שאין טמא מת נכנס לשם למעלה הימנו עזרת ישראל שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבים עליה חטאת למעלה הימנו עזרת כהנים שאין ישראלים נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה שחיטה תנופה ולא קתני נשים שאין נכנסות שם ועוד תנן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לא:) שהשחיטה כשרה בנשים א"כ יכולה ליכנס בעזרה ועוד הרי סוטה ונזירה נכנסות בעזרה להניף לכך נראה לי וכי אשה בעזרה להתקדש מנין הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש שהרי בזיון הוא ומילתא דלא שכיחא היא ולא איירי תנא מזה:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: יֹאמְרוּ: מֵאִיר שָׁכַב, יְהוּדָה כָּעַס, יוֹסֵי שָׁתַק, דִּבְרֵי תוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? וְכִי אֵין אָדָם עָשׂוּי לְקַבֵּל קִידּוּשִׁין לְבִתּוֹ בָּעֲזָרָה? וְאֵין אִשָּׁה עֲשׂוּיָה לַעֲשׂוֹת לָהּ שָׁלִיחַ לְקַבֵּל קִידּוּשֶׁיהָ בָּעֲזָרָה? וְעוֹד: דָּחֲקָה וְנִכְנְסָה מַאי?
Rabbi Yosei, who was present, said: They will say: Meir died, Yehuda grew angry, and Yosei remained silent; what will become of the words of Torah? He said: In fact, this halakha is relevant; but isn’t it common for a man
RASHI
לבתו קטנה או נערה:
דחקה ונכנסה מהו וכי לא הוצרכנו לשאול בבית המדרש מה יאמרו אם קדשה אם קידושין הם אם לאו:
תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוּדֶּשֶׁת, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, ״זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ״. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״לְךָ״ – וּלְכָל צְרָכֶיךָ, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כְּאֵשׁ, מָה אֵשׁ לַאֲכִילָה – אַף הוּא נַמִי לַאֲכִילָה.
It is taught in a baraita that the Sages discussed the issue of a priest who betroths a woman with his portion of offerings of the most sacred order: Rabbi Yehuda says she is betrothed, and Rabbi Yosei says she is not betrothed. Rabbi Yoḥanan says: Both of them derived their opinions from one verse, which states that the priests have a right to a portion of offerings of the most sacred order, but they explained it in different ways. The verse states: “This shall be yours of the most holy things, reserved from the fire” (Numbers 18:9). Rabbi Yehuda holds that the term “yours” indicates that the portion the priest receives is intended for you, i.e., a priest, and for all your needs, including betrothing a woman. And Rabbi Yosei holds that the verse compares the priest’s portion to the fire on the altar: Just as the portion burned on the fire is for the fire’s consumption,
RASHI
לכל צרכיך ואפילו לקדש בו אשה:
כאש חלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:
TOSAFOT
[וזה יהיה לך מקדש כו' קשה דלשתוק מלך דמשמע כל צרכיך ולא אצטריך לכתוב אש. ת"י]:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
Rabbi Yoḥanan says: