Back
Kiddushin
Daf 6aלֹא אָמַר וְלֹא כְלוּם. אָמַר לָהּ לְשִׁפְחָתוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם״ – לֹא אָמַר וְלֹא כְלוּם.
he has said nothing, as this statement is not a valid expression of divorce. Similarly, if a master said to his female Canaanite slave upon emancipating her: You are hereby permitted
RASHI
לא אמר כלום להתגרשה אם כתב לשון זה בגט שאין זה לשון גירושין:
הרי את מותרת לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל שהיתה אסורה לו על ידו:
אָמַר לָהּ לְאִשְׁתּוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ״ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן – לִמְלָאכָה קָאָמַר לָהּ, אוֹ דִּילְמָא – לְגַמְרֵי קָאָמַר לָהּ?
The Gemara addresses a less straightforward case: If a man said to his wife: You are hereby for yourself,
RASHI
לגמרי אפילו להנשא:
למלאכה שיהא מעשה ידיה שלה:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר: ״הֲרֵי אַתָּה בֶּן חוֹרִין״ ״הֲרֵי אַתָּה לְעַצְמְךָ״. הָשְׁתָּא, וּמָה עֶבֶד כְּנַעֲנִי דִּקְנִי לֵיהּ גּוּפֵיהּ, כִּי אָמַר לֵיהּ ״הֲרֵי אַתָּה לְעַצְמְךָ״ – לְגַמְרֵי קָאָמַר לֵיהּ, אִשָּׁה דְּלָא קְנִי לֵיהּ גּוּפָהּ – לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!
Ravina said to Rav Ashi: Come and hear a proof, as it is taught in a baraita: The essence of a bill of manumission is the expression: You are hereby a freeman, or: You are hereby for yourself. Now consider, if in the case of a Canaanite slave,
TOSAFOT
אשה דלא קני ליה גופה לכ״ש אע״ג דגבי הרי את בת חורין לא מהני מק״ו היינו משום דלא שייך חירות באשה ולא עביד ק״ו אלא מלשונות דשייכי הכא והכא:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: אָמַר לְעַבְדּוֹ ״אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ״ מַאי? מִי אָמְרִינַן: אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ – לְגַמְרֵי קָאָמַר לֵיהּ, אוֹ דִּילְמָא – לִמְלָאכָה קָאָמַר לֵיהּ?
With regard to the same issue, Ravina said to Rav Ashi: If one said to his Canaanite slave: I have no business with you,
RASHI
לעבדו כנעני:
לגמרי אפי׳ לשחרור גופו ומותר בבת חורין:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב אַשִׁי, וְאָמְרִי לָהּ רַב חָנִין מְחוֹזָאָה לְרַב אַשִׁי, תָּא שְׁמַע: הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְנָכְרִי – יָצָא לְחֵירוּת, וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר מֵרַבּוֹ רִאשׁוֹן.
Rav Naḥman said to Rav Ashi, and some say Rav Ḥanin from Meḥoza said to Rav Ashi: Come and hear: With regard to one who sells his Canaanite slave to a gentile, the slave is emancipated but nevertheless requires a bill [get]
RASHI
יצא לחירות ואע״ג דקי״ל (גיטין דף מד.) קונסין אותו לפדותו מן העובד כוכבים עד עשרה בדמיו דאפקעיה ממצות:
וצריך גט שחרור להתירו בבת חורין משום דעובד כוכבים גופו לא קני דכתיב מהם תקנו אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה (שם דף לח.):
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ, אֲבָל כָּתַב עָלָיו אוֹנוֹ – זֶהוּ שִׁחְרוּרוֹ. הֵיכִי דָּמֵי אוֹנוֹ? אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: דְּכָתַב לֵיהּ ״כְּשֶׁתִּבְרַח מִמֶּנּוּ אֵין לִי עֵסֶק בְּךָ״.
Rabban Shimon ben Gamliel says in addition to this: In what case is this statement said? This is referring to a situation where he did not write a document [ono]
RASHI
בד״א שצריך גט שחרור שלא כתב עליו אונו כשמכרו לעובד כוכבים:
אונו לשון שטר:
לכשתברח ממנו מן העובד כוכבים:
אין לי עסק בך אלמא לשון שחרור הוא:
TOSAFOT
כשתברח ממנו כלומר מן העובד כוכבים אבל אינו רוצה לומר כשתברח ממני מעכשיו אין לי עסק בך א״כ יהיה מיד בן חורין ויתחייב במצות ולא יוכל לקיימו בבית העובד כוכבים נמצא שרע לו מה שכותב עליו אונו:
אָמַר אַבַּיֵי: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּהֲנָאַת מִלְוֶה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית.
§ Abaye says: With regard to one who betroths a woman with a loan,
RASHI
המקדש במלוה דאמר התקדשי לי במלוה שהלויתיך:
אינה מקודשת דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו:
בהנאת מלוה מפרש לה ואזיל:
הַאי הֲנָאַת מִלְוֶה הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דְּאַזְקָפָהּ, דַּאֲמַר לָהּ אַרְבַּע בַּחֲמִשָּׁה – הָא רִבִּית מַעַלְיְיתָא הוּא, וְעוֹד: הַיְינוּ מִלְוֶה!
The Gemara clarifies: What is meant by this term: The benefit of the loan? If we say that it means that he established interest upon it when she took the loan, e.g., he said to her that he is lending her four coins in exchange for the repayment of five, and he betroths her by releasing her from the obligation to pay this additional coin, this is a case of full-fledged interest, not merely an artifice used to circumvent the prohibition of receiving interest. He is receiving full payment of the loan and an additional benefit. And furthermore, when he releases her from the obligation to pay this additional coin, he is simply forgoing another obligation she has toward him; he is not giving her anything. This is like a regular case of a betrothal with a loan, and therefore she should not be betrothed.
RASHI
אילימא דאזקפה מעיקרא ארבעה בחמשה והשתא אמר לה התקדשי לי בזוז חמישי:
רבית מעלייתא הוא ואמאי קרי ליה הערמת רבית:
ה״ג ועוד היינו מלוה שאף הזוז הזה כבר מחוייבת ועומדת:
לָא צְרִיכָא, דְּאַרְוַוח לָהּ זִימְנָא.
The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he extended the time of the loan for her.
RASHI
לא צריכא דארווח לה זמן הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי ואפי׳ לאגר נטר לא דמי כלל ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה מידי ולא מידי שקל מינה וכ״ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה אבל כי מקדש לה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה:
TOSAFOT
דארווח לה זימנא פי׳ בקונטרס שהיתה חייבת לו ונתן לה זמן ואמר לה התקדשי לי בהנאה זו שאת היית נותנת לאדם פרוטה שיפייסני על כך ואם פירש לה כך מקודשת והערמת רבית הוא דהויא ולא רבית גמור דלא קץ לה ולא מידי שקיל מינה וכ״ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו מקודשת אבל כי מקדשה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם שלה וברשותה ומה שפי׳ דרבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה נותנת לאיש כלום לא נהירא כיון שהוא נותן לה זה פרוטה בקידושין ולא נתן לה כלום הוי כאילו נתנה לו פרוטה ממש והוי רבית גמור וכי ההיא (ב״מ דף סב:) דמנה אין לי חטין במנה יש לי שייך לקרות הערמת רבית שמערים דלא הוי אגר נטר ליה לכן פר״ת דאיירי הכא שהיתה חייבת מעות לאדם אחר והגיע זמנו לפרוע ובא זה ונותן למלוה פרוטה לארווחי לה זימנא וקידשה באותה הנאה ואם תאמר אמאי אסור לעשות כן מפני הערמת רבית והא אמר בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף סט:) שרי ליה לאיניש למימר לחבריה שקול ד׳ זוזי ואוזפי לפלוני זוזי דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וי״ל היינו שאין הלוה נותן כלום לנותן אבל אם היה נותן היה נראה כשלוחו ואסור דכי נמי אמרינן התם באיזהו נשך (שם) שרי ליה לאיניש למימר לחבריה שקול ד׳ זוזי ואמור לפלוני דלוזפן זוזי היינו כשאין המקבל נותן כלום למלוה כי אם היה נותן היה נראה כשלוחו ואסור וא״ת אמאי מוקי לה בארווח לה בתחילת הלוואה היה יכול להעמיד דבהנאת מלוה מקודשת כגון שהמקדש נותן למלוה פרוטה להלוות לה מעות ובאותה פרוטה נתקדשה לו וי״ל בהנאת מלוה משמע מלוה שהיתה עליו כבר:
אָמַר רָבָא: הֵילָךְ מָנֶה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי, בְּמֶכֶר – לֹא קָנָה; בְּאִשָּׁה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת; בְּפִדְיוֹן הַבֵּן – אֵין בְּנוֹ פָּדוּי;
§ Rava says: With regard to one who says to another: Here are one hundred dinars for you that I am giving you on the condition that you return them to me, if he gave these one hundred dinars as part of a purchase, he does not acquire the item, as he has not given the seller any money. And similarly, with regard to a woman, if he gave her money for her betrothal on the condition that she return it, she is not betrothed. If one gave money in this manner for the redemption of his firstborn son,
RASHI
במכר לא קנה כגון קרקע דקי״ל לקמן (קידושין דף כו.) שהיא נקנה בכסף אינו נקנה בכך דלאו מידי יהיב ליה:
בִּתְרוּמָה – יָצָא יְדֵי נְתִינָה, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת.
If one does this with regard to teruma,
RASHI
יצא ידי נתינה ומוכרה לכהנים והדמים שלו ולקמן פריך ממה נפשך:
ואסור לעשות כן לפי שבשכר זה יתן לו שאר תרומותיו והוי האי כהן כקונה תרומה בשכרו ומסייע בבית הגרנות שיתנו לו התרומה ותנן בבכורות (דף כו:) כהנים המסייעים בבית הגרנות אין נותנין להם תרומה ומעשרות בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהם הכתוב אומר (מלאכי ב׳:ח׳) שחתם ברית הלוי:
מַאי קָסָבַר רָבָא? אִי קָסָבַר מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה – אֲפִילּוּ כּוּלְּהוּ נַמִי. וְאִי קָסָבַר לָא שְׁמָהּ מַתָּנָה – אֲפִילּוּ תְּרוּמָה נַמִי לָא!
The Gemara asks: What does Rava maintain? If he maintains that a gift given on the condition that it is returned is called a gift, this should apply not only to teruma but even to all the other cases, i.e., it should be considered a valid gift in all of the above cases. And if he maintains that a gift of this kind is not called a gift, then even with regard to teruma it should not be considered a legitimate form of giving.
וְעוֹד, הָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: מַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר – שְׁמָהּ מַתָּנָה! דַּאֲמַר רָבָא: ״הֵילָךְ אֶתְרוֹג זֶה עַל מְנָת שֶׁתַּחֲזִירֵהוּ לִי״, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ – יָצָא; וְאִם לָאו – לֹא יָצָא!
And furthermore, Rava is the one who says: A gift given on the condition that it is later returned is called a gift. As Rava said that if one says to another on the first day of the festival of Sukkot: Take this etrog on the condition that you return it to me, and the recipient takes it, recites a blessing over it, and returns it, he has fulfilled his obligation, despite the fact that one must own the etrog he uses for the mitzva on the first day of Sukkot. And if he does not return it he has not fulfilled his obligation, as he gave him the gift only on the condition that it would be returned. This indicates that in the opinion of Rava, a gift that is given on the condition that it is returned is considered a gift.
RASHI
לא החזירו לא יצא דהוה ליה גזל למפרע:
TOSAFOT
לא החזירו לא יצא וא״ת אמאי לא יצא הא לא הוה תנאי כפול וי״ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה דעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו וגדולה מזאת אמרו (לקמן קידושין דף מט: ושם) בההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ולא פירש ולא מידי וסוף לא סליק בעי למיהדר ואמר רב הונא הוי דברים שבלב ואינם דברים א״כ משמע דוקא משום דלא פירש אבל אם פירש הוי תנאי אע״ג דלא כפליה וה״נ איתא במי שמת (ב״ב דף קמז.) גבי ש״מ שאמר כמדומה אני שאשתי מעוברת אבל עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלוני לסוף נתגלה שהיתה מעוברת וקאמר התם דלא הוי מתנה משום דמעיקרא לא היה בדעתו ליתנם לאותו פלוני אם היתה אשתו מעוברת ה״נ לא בעינן תנאי כפול כיון שהיה בדעתו לכך וא״ת ובלא החזירו אמאי לא יצא והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל כדאמרי׳ התם (גיטין דף עה.) מכדי כל תנאי מהיכא ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן והתם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר הוה וי״ל התם לא הוי מסקנא הכי ואיכא שינויי אחריני א״נ י״ל הא דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כששניהם סותרים זה את זה כי ההיא דעל מנת שתחזירי לי את הנייר דפרק מי שאחזו (שם) דהתם ס״ד דכל האומר ע״מ לאו כאומר מעכשיו דמי ונמצא שאינה מגורשת עד שמחזרת הנייר ואז אינו שלה אבל הכא סבר דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:
ואם לאו לא יצא והא דאמר במסכת סוכה (דף מא:) אתרוג היה לו לר״ג נטלו ר׳ יהושע ויצא בו ונתנו לר״ע ויצא בו ר״ע והחזיר לר״ג ודייקי׳ מינה מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אע״פ שר׳ יהושע לא החזירו לר״ג דעתו של ר״ג היה לכך שלא היה חושש אלא שיחזור לידו אחר שיצאו כולם:
אֶלָּא אֲמַר רַב אַשִׁי: בְּכוּלְּהוּ קָנֵי, לְבַר מֵאִשָּׁה, לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה נִקְנֵית בַּחֲלִיפִין. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא מָר בְּרֵיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה לְרַב אַשִׁי: הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא כְּוָותֵיךְ.
Rather, Rav Ashi said: In all of these cases the gift is acquired, except for the betrothal of a woman, because a woman cannot be acquired by means of symbolic exchange.
RASHI
אלא אמר רב אשי ודאי בכולהו אמר רבא דקונה לבר מאשה כו׳ והאי לחליפין דמי כקנין בסודר דאינו אלא אוחז בה ומחזירו:
TOSAFOT
לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין וא״ת במאי דמו לחליפין אי משום דחליפין הדרי הא בחליפין גופייהו אמר בנדרים פרק השותפין (נדרים דף מח:) דאי תפיס לה מיתפסי ונראה לר״י דלאו חליפין הוא ומדרבנן הוא דלא הוו קידושין לפי שדרך העולם להחזיר חליפין והני כעין חליפין דמי ואתי למימר אשה נקנית בחליפין הילכך אפקעינהו רבנן לקידושין מינה תדע דאי כחליפין דמו במכר היאך קנה בהאי מנה הא אין מטבע נעשה חליפין וכן בפדיון הבן למה יהא בנו פדוי בחליפין הלא כסף ה׳ שקלים כתיב ולא חליפין:
אָמַר רָבָא: ״תֵּן מָנֶה לִפְלוֹנִי
§ Rava says that if a woman said to a man: Give one hundred dinars to so-and-so