Back
Kiddushin
Daf 65bאָמְרִינַן: הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד, הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה. וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי, אָמְרִינַן: הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד, הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה. וּמוֹדִים וַדַּאי בְּנִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵירוּסִין, דְּלָא אָמְרִינַן הֵן הֵן עֵדֵי יִחוּד הֵן הֵן עֵדֵי בִּיאָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ גַּס בָּהּ.
say: These are the witnesses of seclusion, these are the witnesses of intercourse. According to Beit Shammai, although there are witnesses that they were secluded, this is not considered to be tantamount to testimony that they engaged in intercourse. And Beit Hillel hold: We do say that these are the witnesses of seclusion, these are the witnesses of intercourse. Since it is assumed that they engaged in intercourse, she is required to obtain a second bill of divorce from him. And Beit Hillel concede to Beit Shammai that certainly in the case of a woman divorced from betrothal, that we do not say that these are the witnesses of seclusion, these are the witnesses of intercourse, because he is not accustomed to her.
RASHI
אמרינן הן הן עדי יחוד כו' משראוה שנתייחדה עמו אין צריך להעיד על הביאה דכיון דלבו גס בה מחזקינן אותו בחזקת שבא עליה לשם קידושין:
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד, בֵּי דִּינָא רַבָּה אָמְרִי: אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. מַאן בֵּי דִּינָא רַבָּה? רַב. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אֲמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד, בֵּי דִּינָא רַבָּה אָמְרִי: אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. מַאן בֵּי דִּינָא רַבָּה? רַבִּי.
Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta says in the name of Rav: With regard to one who betroths a woman with one witness, one need not be concerned that his betrothal has taken effect, and this is the halakha even if the man and woman both concede that there was a betrothal. Rabba bar Rav Huna says: With regard to one who betroths a woman with one witness, the Great Court says that one need not be concerned that his betrothal has taken effect. The Gemara asks: Who is the Great Court? Rav.
RASHI
ואיכא דאמרי דרבה משמיה דרב אמר ומאן קרי רב בי דינא רבה רבי:
מְתִיב רַב אַחַדְבוֹי בַּר אַמִי: שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ מִמְּדִינַת הַיָּם וְאִשָּׁה עִמָּהֶם, וַחֲבִילָה עִמָּהֶם. זֶה אוֹמֵר: זוֹ אִשְׁתִּי, וְזֶה עַבְדִּי, וְזוֹ חֲבִילָתִי. וְזֶה אוֹמֵר: זוֹ אִשְׁתִּי, וְזֶה עַבְדִּי, וְזוֹ חֲבִילָתִי. וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: אֵלּוּ שְׁנֵי עֲבָדַי, וַחֲבִילָה שֶׁלִּי – צְרִיכָה שְׁנֵי גִיטִּין, וְגוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ מִן הַחֲבִילָה.
Rav Aḥadvoi bar Ami raises an objection from the following baraita : There were two men who came from overseas
RASHI
צריכה שני גיטין קס"ד כדי להתירה לינשא:
וגובה כתובתה מן החבילה ממה נפשך והמותר מוטל בספק עד יבא אליהו:
הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְהַאי וְאִית לֵיהּ סָהֲדֵי לְהַאי – מִי מָצֵי אָמְרָה: אֵלּוּ שְׁנֵי עֲבָדַי וַחֲבִילָה שֶׁלִּי? אֶלָּא לָאו – בְּעֵד אֶחָד.
Rav Aḥadvoi’s objection is as follows: What are the circumstances of this case? If the baraita is referring to a case where this man has two witnesses supporting his claim and that man has two witnesses supporting his claim, can the woman say: These are my two slaves, and this is my bundle? After all, there are two witnesses that one of the men is her husband. Rather, is it not referring to a case where each of the men has only one witness? This proves that a betrothal performed in the presence of a single witness is effective, as she requires a bill of divorce from each of them.
RASHI
אי דאית ליה סהדי להאי שאמר בפנינו קדשה ואית ליה סהדי נמי להאי:
מי מצי אמרה וכו' דתיהוי מותר הכתובה שלה ושלהן בספק:
אלא לאו בעד אחד לכל אחד וש"מ דאפי' אינה מודה צריכה גט:
וְתִסְבְּרָא, עֵד אֶחָד בְּהַכְחָשָׁה מִי מְהֵימַן? אֶלָּא לְמִישְׁרֵי לְעָלְמָא – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּשָׁרֵי.
The Gemara rejects this opinion: And how can you understand it that way? In a situation involving one witness in the face of contradicting testimony, as in the case here, where another witness claims she is betrothed to the second man, is a single witness deemed credible at all? Rather, one must understand this case as follows: Everyone agrees that with regard to permitting her to marry all other people, she is permitted even without a bill of divorce.
RASHI
עד אחד בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה מי מהימן אפי' לא מכחשא ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא:
וְהָכָא הָכִי קָאָמַר: צְרִיכָה שְׁנֵי גִיטִּין כְּדֵי לִגְבּוֹת כְּתוּבָּתָהּ מִן הַחֲבִילָה. וְרַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: מִטַּלְטְלֵי מִשְׁתַּעְבְּדִי לִכְתוּבָּה.
And here, this is what the baraita is saying: She requires two bills of divorce in order to collect payment of her marriage contract from the bundle. And this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Even movable property, not only land, is subject to a lien for payment of a marriage contract. Consequently, to collect from this bundle, which has three claimants, the woman must receive a bill of divorce from both men, thereby obligating them to give her payment of a marriage contract.
RASHI
צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה כלומר לעולם החבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא א"כ נתנו לה שניהם גט מעצמן והגט מביאה לידי גיבוי כתובה מן החבילה ממה נפשך אם של זה הוא הרי מיחייב לה כתובה על פיו וכן זה וכ"ש אם כולה שלה:
ור"מ היא וכו' כלומר וכולה לא אשמועינן אלא דמטלטלין משתעבדי לכתובה ור"מ היא דאמר במס' כתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פ:) גבי שומרת יבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון הניח אחיו מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אלמא מעות משתעבדי לכתובה:
מַאי הָוֵי עֲלָהּ? רַב כָּהֲנָא אֲמַר: אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. רַב פַּפָּא אֲמַר: חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו. אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְרַב כָּהֲנָא: מַאי דַּעְתֵּיךְ? דְּיָלְפַתְּ ״דָּבָר״ ״דָּבָר״ מִמָּמוֹן?
The Gemara asks: What conclusion was reached about the case of one who betroths another in the presence of one witness? Rav Kahana said: One need not be concerned that his betrothal has taken effect. Rav Pappa said: One need be concerned that his betrothal has taken effect. Rav Ashi said to Rav Kahana: What is your opinion that leads you to claim that there is no concern that his betrothal has taken effect? It must be that you derive it by means of a verbal analogy from the word “matter” written with regard to forbidden sexual intercourse and the word matter written with regard to monetary matters. The Torah states concerning one who desires to divorce his wife: “Because he has found some unseemly matter in her” (Deuteronomy 24:1), a reference to adulterous intercourse, and with regard to monetary matters it states: “At the mouths of two witnesses, or at the mouths of three witnesses, shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15).
אִי מַה לְּהַלָּן הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי – אַף כָּאן הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי! אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לָא קָא חַיָּיב לְאַחֲרִינֵי. הָכָא קָא חַיָּיב לְאַחֲרִינֵי.
Rav Ashi asks: But if so, just as there, with regard to monetary matters, the legal status of the admission of a litigant is similar to that of one hundred witnesses and it renders him liable, so too here, the admission of a litigant should be similar to that of one hundred witnesses. This would mean that if the man and woman both admit to the betrothal, they should be liable to bear the consequences of this claim. Rav Kahana said to him: There is a difference between the two cases. There, with regard to one who admits that he owes money, he does not act to the detriment of another, whereas here, he acts to the detriment of another,
RASHI
הודאת בעל דין כמאה עדים דכתיב (שמות כב) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו:
לא קא חייב לאחריני אינו חב לאחרים בהודאתו זו שאין נפסד אלא הוא:
הכא קא חייבה לאחריני שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה:
מָר זוּטְרָא וְרַב אַדָּא סָבָא בְּנֵי דְּרַב מָרִי בַּר אִיסּוּר פָּלֵיג נִיכְסַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אָתוּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי, אָמְרוּ לֵיהּ: ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים״ אָמַר רַחֲמָנָא, דְּאִי בָּעֵי לְמִיהֲדַר – לָא מָצֵי הָדְרִי בְּהוּ, וַאֲנַן לָא הָדְרִי?
The Gemara relates: Mar Zutra and Rav Adda the Elder, the sons of Rav Mari bar Issur, divided their shared property between them. They came before Rav Ashi and said to him that they had the following dilemma. The Merciful One states: “At the mouths of two witnesses, or at the mouths of three witnesses, shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15). Why do we say that two witnesses are required? So that if the parties involved wish to retract from their agreement and say that it never happened, they cannot retract from their agreement. And as we will not retract from our agreement, we do not require witnesses to establish our division of the property.
RASHI
בני רב מרי גרס אחים הוו:
על פי שנים שהצריכה תורה למאי הלכתא הצריך עדים משום דאי בעי למיהדר ולומר לא כך היה לא יוכל לומר כן שאלו יעידום הוא שהצריכם הכתוב עדים ואנו אין אנו שקרנים ולא הדרינן בן ואין אנו צריכין עדים:
אוֹ דִּלְמָא לָא מִקַּיְּימָא מִלְּתָא אֶלָּא בְסָהֲדֵי? אָמַר לְהוּ: לָא אִיבְרוּ סָהֲדֵי אֶלָּא לְשַׁקָּרֵי.
Or perhaps the matter is established only through witnesses. In other words, perhaps the witnesses do not merely provide proof that the division occurred, but they are a constitutive factor in its establishment from a legal perspective. Rav Ashi said to them: Witnesses were created only
RASHI
או דלמא שאפילו הם מודים אין דבריהם קיימים אלא בעדים ונמצא אני מחזיק בשלו והוא בשלי שאין חלוקתנו כלום:
לשקרי הכופרים בדברים לומר לא כן הוא:
TOSAFOT
לא איברו סהדי אלא לשקרי מכאן אמר ר"ת דאין צריך עדים לעשות קנין והא דאמר פרק חזקת הבתים (ב"ב דף מ.) קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו לאו משום דלא מהני בלא שנים דודאי מהני אפי' בלא שנים אלא ה"ק קנין הרגיל בפני שנים אין צריך לומר כתובו אבל ודאי אין צריך שנים וכן משמע בפרק הזהב (ב"מ דף מה:) דקאמר התם היה עומד בגורן ואין בידו מעות כו' ופריך עלה וניקנינהו ניהליה אגב סודר ומשני דלית ליה סודר ואמאי לא משני דלא היו שם עדים אלא ש"מ דקנין מהני בלא עדים וכן משמע בפ"ק דסנהדרין (דף ו.) דקאמר התם פשרה ביחיד וקי"ל (שם) דפשרה צריכה קנין:
אָמַר אַבַּיֵי: אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד ״אָכַלְתָּ חֵלֶב״ וְהַלָּה שׁוֹתֵק – נֶאֱמָן. וְתָנָא תּוּנָא: אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד ״אָכַלְתָּ חֵלֶב״ וְהַלָּה אוֹמֵר ״לֹא אָכַלְתִּי״ – פָּטוּר. טַעֲמָא – דַּאֲמַר ״לֹא״, הָא אִישְׁתִּיק – מְהֵימַן.
§ With regard to a related issue, Abaye says: If one witness says to someone: You ate forbidden fat,
RASHI
אכלת חלב בשוגג וחייב אתה קרבן:
נאמן העד וכשר הקרבן ואין כאן משום או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד) ולא שיודיעוהו אחרים והכי דרשינן לה בשמעתא קמייתא דהאשה רבה (ד' פז:) ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש:
TOSAFOT
אמר לו עד אחד אכלת חלב והלה שותק נאמן פירוש דשתיקה כהודאה דמי והוי נודע לו מעצמו אבל אמר לו איני יודע אינו נאמן לחייבו קרבן דכתיב (ויקרא ד׳:כ״ג) או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים ודווקא אחד אבל שנים נאמנים ומביא קרבן על ידם כדאמר התם (כריתות דף יא:) אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל וצריך נמי לפרש והלה שותק דאמר לו העד אכלת חלב והיה לך לידע והוא שותק:
ותנא תונא והלה אומר לא אכלתי הא דנקט לא אכלתי ה"ה אם אמר איני יודע דפטור משום דכתיב (שם) או הודע והא דנקט לא אכלתי משום דבעי למיתני סיפא גבי שנים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ובהא איכא רבותא לר"מ דאפילו אמר לא אכלתי מחייב ר"מ:
וְאָמַר אַבַּיֵי: אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד ״נִטְמְאוּ טָהֳרוֹתֶיךָ״ וְהַלָּה שׁוֹתֵק – נֶאֱמָן. וְתָנָא תּוּנָא: עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״נִטְמְאוּ״ וְהַלָּה אוֹמֵר ״לֹא נִטְמְאוּ״ – פָּטוּר. טַעֲמָא – דַּאֲמַר ״לֹא״, הָא אִישְׁתִּיק – מְהֵימַן.
And Abaye says that if one witness says to someone: Your ritually pure food was rendered impure, and that person remained silent,
TOSAFOT
נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן שאמר לו העד בפניך נטמאו וכן צריך לפרש באכלת חלב כדפרישית וקשה דהא בפ' הנזקין (גיטין דף נד:) מייתי היה עושה עמו בטהרות ואמר לו נטמאו טהרותיך נאמן טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אינו נאמן ופריך התם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומשני אמר אביי כל שבידו נאמן וכל שאינו בידו אינו נאמן וסיפא איירי שאין הטהרות בידו לכך אינו נאמן והיכי אמר אביי דנאמן כשאמר לו אכלת חלב ואע"ג שאין בידו להאכילו חלב וכן קשה לקמן דנאמן לומר שורך נרבע אע"ג דאין בידו להרביע שורו וי"ל דההיא דהנזקין מיירי כשאינו שותק אלא מכחישו והכא איירי כששותק ואינו מכחישו ומיהו קשה מרבא דהכא משמע דלא פליג רבא עליה דאביי דאמר דכל דבר שאין בידו בעי שותק והתם קאמר רבא אשכחיה ולא אמר ליה והדר אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן משמע אבל אי אמר ליה מיד נאמן בכל ענין אפי' אין בידו ואפי' אין שותק והכא לא פליג אאביי דבאין בידו בעי שותק וי"ל שאני התם לפי שהיה בידו פעם אחת דהיינו בשעת שעשאו אבל הכא מעולם לא היה בידו כלל ולכן בעי שותק ונראה דהלכה כרבא לגבי אביי ועתה בענין זה יש שלשה דינים בדבר שהיה בידו כגון ההיא דהיה עושה עמו בטהרות נאמן ואפי' לא היה שותק ובדבר שאין בידו לעולם כגון אכלת חלב ושורך נרבע אי שתיק מהימן ואי לא שתיק לא מהימן ובדבר שאין בידו עתה אבל היה בידו פעם אחרת בהא פליגי אביי ורבא כדפירשתי התם גבי טהרות שעשיתי עמך דלרבא היכא דאשכחיה ואמר ליה מהימן ואפילו אינו שותק והלכה כרבא כדפרישית ושותק דאמר בשמעתין דנאמן נראה לר"י דהיינו בדבר שיש לו לידע כגון שאמר לו נתנסך יינך בפניך דומיא דאכלת חלב אבל אם אמר לו נתנסך יינך שלא בפניך ושותק ההיא שתיקה אינה כהודאה שלכך לא ישיב לו לפי שלא היה יודע בירור הדבר ומה שאמרנו דבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו גברא דלא מהימן כבי תרי אבל אי מהימן ליה כבי תרי נאמן כדאמר בסמוך גבי סמיא דקאמר רבא דנאמן אע"ג דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים כל שכן דנאמן במילתא אחריתי וצריך לומר דהא דאמר בכל דוכתין (גיטין דף ב:) עד אחד נאמן באיסורין היינו דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן אבל לאסור הדבר אינו נאמן אלא כמו שפירשתי והא דאמרינן דבדבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו דוקא בדבר שאינו יכול להתברר אבל בדבר שיכול להתברר כגון שאמר לו יש שרץ בטהרותיך או עובד כוכבים מנסך יינך בא ואראך האיסור בהא ודאי יש לחוש לדבריו ולבדוק כדאמר לקמן (עמוד ב) גבי בעל מום דמצי אמר ליה שלח ואחוי וכשאדם עושה חבירו שליח לשמור יינו או להביא מן המרתף נאמן דהיינו בידו ומהימן עליה כבי תרי כשסומך עליו והא דבעינן שותק היינו דוקא דלא עשאו שליח:
וְאָמַר אַבַּיֵי: אָמַר לוֹ עֵד אֶחָד
And Abaye further says that if one witness says to someone: