Back
Kiddushin
Daf 70aאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה. עַל יְדֵי בַּעְלָהּ! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל. שָׁלְחָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: שְׁרֵי לֵיהּ תִּגְרֵיהּ, דְּלָא נִישַׁוְּויָךְ כִּשְׁאָר עַם הָאָרֶץ.
One may not send greetings to a woman
RASHI
לילתא שם אשתו:
קול באשה ערוה שנאמר השמיעני את קולך ואם אשאל בשלומה תשיבני:
אמר ליה רב נחמן אפשר לשלוח לה שאילת שלום ע״י שליח:
TOSAFOT
אין שואלין בשלום אשה כלל והא דאמר בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פז.) איה שרה אשתך ששואלין בשלום האשה על ידי בעלה היינו דוקא בשאילת שלום אבל לשלוח לה בשלום אפילו ע״י בעלה אסור:
אֲמַר לֵיהּ: מַאי שִׁיאַטֵיהּ דְּמָר הָכָא? אֲמַר לֵיהּ: טַסְקָא דְּהַזְמָנוּתָא שְׁדַר מָר אַבַּתְרַאי. אֲמַר לֵיהּ: הָשְׁתָּא שׁוּתָא דְּמָר לָא גָּמֵירְנָא, טַסְקָא דְּהַזְמָנוּתָא מְשַׁדַּרְנָא לְמָר?! אַפֵּיק דִּיסְקָא דְּהַזְמָנוּתָא מִבֵּי חַדְיֵהּ, וְאַחֲזֵי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָא גַּבְרָא וְהָא דִּסְקָא. אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וַאֲתָא מָר לְהָכָא – לִישְׁתָּעֵי מִילֵּיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֵימְרוּ: מְחַנְּפֵי רַבָּנַן אַהֲדָדֵי.
Desiring to release Rav Yehuda, Rav Naḥman said to him: What is the reason that the Master is here?
RASHI
אין שואלין בשלום אשה שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע״י שלוחם ויבואו לידי חיבה:
אמר ליה רב נחמן ע״י בעלה אהיה אני שליח לדבר:
אין שואלין בשלום אשה כלל שמרגיל לבה ודעתה אצלו:
שלחה ליה ילתא לרב נחמן:
שרי ליה תיגריה פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו:
אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעֲמָא שַׁמְתֵּיהּ מָר לְהַהוּא גַּבְרָא? צִיעֵר שְׁלִיחָא דְּרַבָּנַן. וְנַגְדֵיהּ מָר, דְּרַב מַנְגֵּיד עַל מַאן דִּמְצַעֵר שְׁלוּחָא דְּרַבָּנַן! דַּעֲדִיף מִינֵּיהּ עֲבַדִי לֵיהּ.
Rav Naḥman commenced the deliberation, and said to him: What is the reason that the Master excommunicated that man? Rav Yehuda replied: He caused discomfort to an agent of one of the Sages,
RASHI
מאי שיאטיה דמר הכא מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה:
שותא דמר לא ידענא שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו:
לדינא מזמינא ליה בתמיה:
אפיק דיסקא דאזמנותא הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו:
מבי חדיה מתוך חיקו:
לימא מר מיליה ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש:
מַאי טַעֲמָא אַכְרֵיז מָר עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא? אֲמַר לֵיהּ: דְּרָגִיל דְּקָרֵי אֱינָשֵׁי עַבְדֵי, וְתָנֵי: כָּל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחָא לְעוֹלָם. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל. אֵימַר דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל לְמֵיחַשׁ לֵיהּ, לְאַכְרוּזֵי עֲלֵיהּ מִי אֲמַר?
Rav Naḥman further inquired: What is the reason that the Master proclaimed about him that he is a slave? Rav Yehuda said to him: Because he is in the habit of calling people slaves, and it is taught: Anyone who disqualifies others by stating that their lineage is flawed, that is a sign that he himself is of flawed lineage. Another indication of his lineage being flawed is that he never speaks in praise of others. And Shmuel said: He disqualifies with his own flaw. Rav Naḥman retorted: You can say that Shmuel said this halakha only to the degree that one should suspect him of being of flawed lineage. But did he actually say this to the extent that one could proclaim about him that he is of flawed lineage?
RASHI
ציער שליחא דרבנן ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות:
דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן כדאמר בפ׳ קמא (לעיל קידושין דף יב:):
דעדיפא מיניה חמורה ממנה עשיתי לו לקנסו:
אַדְּהָכִי וְהָכִי (אֲתָא הַהוּא בַּר דִּינֵיהּ מִנְּהַרְדְּעֵי), אֲמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר דִּינֵיהּ לְרַב יְהוּדָה: לְדִידִי קָרֵית לִי עַבְדָּא, דְּאָתֵינָא מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא?! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל דְּאָמַר ״מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי קָאָתִינָא״ – עַבְדָּא הוּא.
The Gemara continues the story: Meanwhile, that litigant arrived from Neharde’a. That litigant said to Rav Yehuda: You call me a slave? I, who come from the house of the Hasmonean kings? Rav Yehuda said to him: This is what Shmuel says: Anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave. As will be explained, only slaves remained of their descendants.
אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לָהּ מָר לְהָא דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא, אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ – שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאִם לָאו – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ? אֲמַר לֵיהּ: הָא אִיכָּא רַב מַתָּנָה דְּקָאֵי כְּוָותִי.
Rav Naḥman, who heard this exchange, said to Rav Yehuda: Does the Master not hold in accordance with this halakha that Rabbi Abba says that Rav Huna says that Rav says: With regard to any Torah scholar who proceeds to teach a ruling of halakha
RASHI
אדהכי אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי דאתינא מבית חשמונאי קרית לי עבד:
כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:
רַב מַתָּנָה לָא חַזְיֵיהּ לִנְהַרְדְּעָא תְּלֵיסַר שְׁנֵי, הַהוּא יוֹמָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: דְּכִיר מָר מַאי אֲמַר שְׁמוּאֵל כִּי קָאֵי חֲדָא כַּרְעָא אַגּוּדָא וַחֲדָא כַּרְעָא בְּמַבְרָא? אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אֲמַר שְׁמוּאֵל: כָּל דְּאָמַר ״מִדְּבֵית חַשְׁמוֹנַאי מַלְכָּא קָאָתִינָא״ – עַבְדָּא הוּא. דְּלָא אִישְׁתַּיּוּר מִינַּיְיהוּ אֶלָּא הַהִיא רְבִיתָא, דְּסַלְקָא לְאִיגְרָא וְרַמְיָא קָלָא, וְאָמְרָה: כָּל דְּאָמַר ״מִבֵּית חַשְׁמוֹנַאי אֲנָא״ – עַבְדָּא הוּא.
The Gemara continues: Rav Mattana had not seen the city of Neharde’a for thirteen years. That very day he arrived. Rav Yehuda said to him: Does the Master remember what Shmuel said when he was standing with one foot on the bank and one foot on the ferry? Rav Mattana said to him: This is what Shmuel said at that time: Anyone who says: I come from the house of the Hasmonean kings, is a slave, as none remained
RASHI
אם קודם שבא מעשה לידו אמרה להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן:
נָפְלָה מֵאִיגְרָא וּמִיתָה. אַכְרוּז עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא.
The girl then fell from the roof and died, leaving only slaves from the Hasmoneans. With the confirmation of the report of the statement of Shmuel, they also publicized in Neharde’a about him, i.e., that man who claimed to come from the Hasmonean kings, that he was a slave.
RASHI
אגודא שפת הנהר:
אמברא על הגשר אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר:
כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:
הַהוּא יוֹמָא אִקַּרְעָן כַּמָּה כְּתוּבָּתָא בִּנְהַרְדְּעָא. כִּי קָא נָפֵיק – נָפְקִי אַבַּתְרֵיהּ לְמִירְגְמֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: אִי שְׁתִיקוּ – שְׁתִיקוּ, וְאִי לָא – מְגַלֵּינָא עֲלַיְיכוּ הָא דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל: תַּרְתֵּי זַרְעָיָיתָא אִיכָּא בִּנְהַרְדְּעָא, חֲדָא מִיקַּרְיָא ״דְּבֵי יוֹנָה״ וַחֲדָא מִיקַּרְיָא ״דְּבֵי עוֹרְבָתִי״, וְסִימָנֵיךְ: טָמֵא – טָמֵא, טָהוֹר – טָהוֹר. שַׁדֵיוּהָ לְהַהוּא רִיגְמָא מִידַיְיהוּ, וְקָם אַטְמָא בִּנְהַר מַלְכָּא.
The Gemara relates: On that day, several marriage contracts were torn up
מַכְרִיז רַב יְהוּדָה בְּפוּמְבְּדִיתָא: אַדָּא וְיוֹנָתָן – עַבְדֵי. יְהוּדָה בַּר פַּפָּא – מַמְזֵירָא. בָּטִי בַּר טוּבִיָּה – בְּרָמוּת רוּחָא לָא שָׁקֵיל גִּיטָּא דְּחֵירוּתָא. מַכְרִיז רָבָא בִּמְחוֹזָא: בַּלָּאֵי, דַּנָּאֵי, טַלָּאֵי, מַלָּאֵי, זַגָּאֵי – כּוּלָּם לִפְסוֹל. אָמַר רַב יְהוּדָה: גּוֹבָאֵי – גִּבְעוֹנָאֵי, דּוֹרְנוּנִיתָא – דָּרָאֵי נְתִינָאֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: הַאי בֵּי כּוּבֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – כּוּלָּם דְּעַבְדֵי.
§ The Gemara continues the discussion of those with a flawed lineage: Rav Yehuda proclaimed in Pumbedita: Adda and Yonatan, known residents of that town, are slaves; Yehuda bar Pappa is a mamzer; Bati bar Tuviyya,
RASHI
איקרע׳ כמה כתובתא מנשי אותה המשפחה:
כי קא נפיק רב יהודה:
למירגמיה לפי שגילה את פסולם:
זרעייתא משפחות:
וקם אטמא בנהר מלכא באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים:
אטמא סתימה כדמתרגם סתמום טמונון (בראשית כו):
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אַרְבַּע מֵאוֹת עֲבָדִים, וְאָמְרִי לָהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים עֲבָדִים, הָיוּ לוֹ לְפַשְׁחוּר בֶּן אִימֵּר, וְכוּלָּם נִטְמְעוּ בַּכְּהוּנָּה, וְכָל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים – אֵינוֹ אֶלָּא מֵהֶם. אֲמַר אַבַּיֵי: כּוּלְּהוּ יָתְבָן בְּשׁוּרָא דְּבִנְהַרְדְּעָא. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם רָאִיתָ כֹּהֵן בְּעַזּוּת מֵצַח – אַל תְּהַרְהֵר אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן״.
Rav Yehuda says that Shmuel says: Four hundred slaves, and some say four thousand slaves, were owned by Pashḥur ben Immer, a priest in the time of Jeremiah, and due to their greatness they were assimilated into the priesthood and became known as priests. And any priest who has the trait of insolence is only from them. Abaye said: They all sit in the rows of honor that are in the city of Neharde’a. The Gemara comments: And this statement disagrees with the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: If you see an insolent priest, do not speculate about him that he may be of flawed lineage, since it is stated: “For your people are as those who strive with a priest”
RASHI
מכריז רב יהודה בפומבדיתא שם היה יושב:
בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי שמות מקומות או משפחות:
גובאי גבעוני כלומר על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל גובאי קרוב לגבעונים בשמן:
דורנונית דרא דנתינאי כפר נתינים היה דורא כפר כדאמר (עירובין דף ז:) דורא דרעותא א״ל מרי דוראי (פסחים דף כה:) ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות:
בי כובי דפומבדיתא כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי:
אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא אָמַר רַב: כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת לוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ – מֵעִיד עַל כָּל הַשְּׁבָטִים, וְאֵין מֵעִיד עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל״. אֵימָתַי הָוֵי עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל? בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ.
§ The Gemara discusses an idea raised earlier. Rabbi Avin bar Rav Adda says that Rav says: Concerning anyone who marries a woman who is not suited for him to marry, when the Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence upon the Jewish people, He testifies with regard to all the tribes that they are His people, but He does not testify with regard to he who married improperly, as it is stated: “The tribes of the Lord, as a testimony to Israel” (Psalms 122:4). When is it a testimony to Israel? When the tribes are the tribes of the Lord, but not when their lineage is flawed.
RASHI
פשחור בן אימר בימי ירמיה היה:
וכולן נטמעו בכהונה ול״ג גדולה:
נטמעו נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים:
אל תהרהר אחריו אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן:
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ – אֵין מַשְׁרֶה אֶלָּא עַל מִשְׁפָּחוֹת מְיוּחָסוֹת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּעֵת הַהִיא נְאֻם ה׳ אֶהְיֶה לֵאלֹהִים לְכָל מִשְׁפְּחוֹת יִשְׂרָאֵל״, לְכָל יִשְׂרָאֵל – לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לְכָל מִשְׁפְּחוֹת״.
Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: When the Holy One, Blessed be He, rests His Divine Presence, He rests it only upon families of unflawed lineage among Israel, as it is stated: “At that time, says the Lord, will I be the God of all the families of Israel” (Jeremiah 30:25). Of all Israel, is not stated, but “of all the families,” which includes only those of unflawed lineage, the renowned families of Israel.
RASHI
עדות לישראל אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו:
״[וְהֵמָּה] יִהְיוּ לִי לְעָם״ – אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵירָה יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵרִים, דְּאִילּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב בְּהוּ ״וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם״, וְאִילּוּ בְּגֵרִים כְּתִיב ״מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה׳. וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים״.
The verse from Jeremiah ends with the words “And they shall be my people.” Rabba bar Rav Huna says: This is a higher standard that differentiates between those born as Jews and converts, as with regard to those born as Jews it is written about them: “And I will be their God, and they shall be My people” (Ezekiel 37:27), whereas with regard to converts it is written: “For who is he that has pledged his heart to approach unto Me? says the Lord. And you shall be My people, and I will be your God” (Jeremiah 30:21–22). This teaches that converts are not drawn close to God, as indicated by the words “And I will be your God,” until they first draw themselves near to God, as indicated by the subsequent phrase “And you shall be my people.”
RASHI
משפחות ישראל משפחות שהם ישראל גמורים:
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב״. כְּתִיב הָכָא ״וְנִסְפְּחוּ״, וּכְתִיב הָתָם ״לַשְּׂשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״.
Rabbi Ḥelbo says: Converts are as difficult for the Jewish people
RASHI
בישראל כתיב והייתי להם לאלהים אע״פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים:
TOSAFOT
קשים גרים פי׳ בקונטרס לפי שאינם בקיאים במצות ומביאים פורענות ועוד שמלמדים את ישראל ממעשיהם וכו׳ וי״מ לפי שכל ישראל ערבין זה בזה ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף וג׳ אלפים [ותק״ן בריתות] שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם ויש מפרשים דקשין גרים לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב״ה עליהם בכ״ד מקומות שלא להונות אותם ואי אפשר שלא יצערום ויש מפרשים לפי שע״י הגרים ישראל בגלות כדאמר (פסחים דף פז:) מפני מה ישראל מפוזרים בכל ארצות יותר משאר עובדי כוכבים כדי שיתוספו עליהם גרים ולא נהירא דהא אמר ביבמות (דף מז.) עובד כוכבים הבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר תדע שישראל דווים דחופים ואמרי׳ התם משום דיפרוש הוא דאמר מר קשין גרים לישראל כספחת אלמא דבתר שיתגיירו קשים הם וה״ר אברהם גר פירש לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם קשים הם לישראל כספחת דמתוך כן הקב״ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו וכה״ג מצינו גבי הצרפית (מלכים א יז) שאמרה מה לי ולך איש האלהים (כי) באת אלי להזכיר [את] עוני שמתוך שהוא צדיק גמור היה נראה לה שמזכיר השם עונה ור״י פירש דלפיכך קשים שנטמעו בישראל ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת וכן נראה דמשום הכי מייתי הא דרבי חלבו על הא מילתא דר׳ חמא בר חנינא:
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
Rabbi Ḥama bar Ḥanina says: When the Holy One, Blessed be He,
RASHI
קשין גרים שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם: