Back
Kiddushin
Daf 73aאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. מְשַׁלְּטֵי הֲדָמֵיהּ – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. שָׁיֵיף מִשְׁחָא וּמְלָא כּוּחְלָא, רְמֵי חוּמְרֵי, תָּלֵי פִּיתְקָא, וְתָלֵי קָמֵיעָא – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.
he is not subject to the halakhot of a foundling.
RASHI
אין בו משום אסופי דאי לאו דכשר הוא לא הוה טרחא ביה למימהל ליה:
משלטי הדמיה איבריו מתוקנים ומיושרים:
אין בו משום אסופי דאי פסול הוא לא הוה מתקנא ליה הואיל ודעתה להשליכו אלא מחמת רעבון הושלך ל״א משלטי הדמיה איבריו גדולים ומלובן ומזורז אין זה מזנה אלא מבעלה שמתוך תשמיש תדיר הולד מלובן ומזורז כדאמר במסכת נדה (דף לא.) ג׳ חדשים אחרונים תשמיש יפה לאשה ויפה לולד שמתוך כך הולד מזורז ומלובן:
הדמיה איבריו כמו הדומי ניהדמיה דעירובין (דף ל.) והדמין תתעבדון דדניאל:
מלי כוחלא סביבות עיניו ליפותו:
רמי חומרי קשרים שעושים לרפואה ותולין לתינוק דאמרינן במסכת שבת (דף סו:) הבנים יוצאים בקשרים:
תלי פיתקא קמיע של כתב:
תלי קמיע של עיקרין:
אין בו משום אסופי דהא חסה על חייו והוכיח תחילתה שאוהבתו ולא השליכתו למות:
תָּלֵי בְּדִיקְלֵי, אִי מָטְיָא לֵיהּ חַיָּה – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי; אִם לָאו – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.
Concerning a child found hanging from a palm tree, if he was in such a place that an animal could reach him, he is subject to the halakhot of a foundling. If not, if he was placed on a palm tree in a way that he could not be reached by an animal, he is not subject to the halakhot of a foundling, since he was cared for enough to be placed in a safe location.
RASHI
תלי בדיקלא אי מטיא ליה חיה רעה ויכולה לטורפו משם יש בו משום אסופי כללו של דבר כל מקום שיש להבין דלדעת מיתה השליכתהו ולא חסה עליו יש בו משום אסופי:
זְרַדְתָא סְמִיכָא לְמָתָא – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי, וְאִם לָאו – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. בֵּי כְנִישְׁתָּא סְמִיכְתָּא לְמָתָא, וּשְׁכִיחִי בֵּיהּ רַבִּים – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי; וְאִם לָאו – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.
Similarly, if the child was placed in a thicket
RASHI
זרדתא דסמיכא למתא אי תלי באילן ששמו זרדתא שלרי״ר (שורביי״ר: חוזרר (אילן)) בלע״ז אי סמיכא למתא אע״ג דלא מטיא ליה חיה יש בו משום אסופי דאמר בערבי פסחים (פסחים דף קיא:) זרדתא דסמיכא למתא לא פחיתא משתין שידי:
בי כנישתא בתי כנסיות שלהם חוץ לעיר הוו ואי לא שכיחי בה רבים כגון אורחים יש לדאג ממזיקים:
אֲמַר אַמֵימָר: הַאי פֵּירָא דְּסוּפְלֵי – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. חֲרִיפְתָּא דְּנַהֲרָא – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. פִּשְׁרֵי – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. רְשׁוּת הָרַבִּים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי.
Ameimar said: With regard to this cistern into which date pits are placed [peira desuflei]
RASHI
פירא דסופלי נמצא בחפירה העשויה להטיל שם גרעיני תמרים למאכל בהמות יש בו משום אסופי דחוץ לעיר עבדי ליה ושכיחי בהו מזיקין:
פישרא מקום שיפוע הנהר ע״י הפשרת שלגים שאין דרך ספינות לעבור שם יש בו משום אסופי:
חריפתא דנהרא נתנוהו בעריבה והשליכתהו לאמצעית הנהר מקום שהספינות עוברות תמיד אין בו משום אסופי דלכך טרחה להוליכו עד חריפות הנהר שיעברו ספינות שם וימצאוהו:
פישרא מקום שיפוע הנהר ע״י הפשרת שלגים שאין דרך ספינות לעבור שם יש בו משום אסופי:
אֲמַר רָבָא: וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם אֲסוּפִי. הָא דְּרָבָא אַהַיָּיא? אִילֵימָא אַרְשׁוּת הָרַבִּים, אַיְידֵי דִּשְׁנֵי רְעָבוֹן קְטָלָא לֵיהּ?! וְאֶלָּא אַצִּידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים – מַאי אִירְיָא שְׁנֵי רְעָבוֹן? אֲפִילּוּ בְּלָא שְׁנֵי רְעָבוֹן!
Rava said: And in famine years, he is not subject to the halakhot of a foundling. The Gemara asks: With regard to this statement of Rava, to which specific case is it referring? If we say it is referring to the case where the child was left in the public domain because it is a famine year, would a mother kill him by placing him in a place where he is likely to be trampled? Rather, if Rava’s statement is referring to the case where the child was found at the sides of a public domain, why specifically mention famine years? Even when it is not famine years, the child was placed in a safe location where he was likely to be found.
אֶלָּא, כִּי אִתְּמַר דְּרָבָא – אַהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִּי אָמַר רַב: כָּל זְמַן שֶׁבַּשּׁוּק – אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים עָלָיו. נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק – אֵין נֶאֱמָנִים עָלָיו.
Rather, it must be that when Rava’s halakha was stated, it was stated with regard to that which Rav Yehuda says that Rabbi Abba says that Rabbi Yehuda bar Zavdi says that Rav says: As long as the abandoned child is still in the marketplace,
RASHI
נאמנין עליו לומר בנינו הוא:
TOSAFOT
בד״א בזמן שמקחו בידו פירש בקונטרס דרמי עליה למידק לפי שהוא במי שפרע אם יחזור במי שנתן המעות ויחזיר לו דמיו אבל בזמן שאין מקחו בידו אלא שניהם אוחזים בו אינו נאמן דכיון דלא עליה רמיא לא דייק לזכור מי הוה ופריך וניחזי זוזי ממאן נקיט אאין מקחו בידו פריך לפירוש הקונטרס דפי׳ שלא קבל המעות אלא מאחד מהם והא ודאי מידכר דכיר ממאן קביל זוזי ומשני אלא דנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידיע כו׳ ולפי זה אמרינן דאפילו אמר שידע לא להימני משום דלא רמי עליה למידק כך שיטת הקונטרס ומה שפי׳ דפריך אאין מקחו בידו דקאמר דאינו נאמן ופריך וניחזי זוזי ממאן נקט פירוש ולאותו שנתן לו המעות ודאי נתרצה קשה דמאי יש לנו להאמינו טפי מעד אחד דעלמא דכיון שאין מקחו בידו לא שייך לומר מיגו כדי להאמינו לכן פי׳ ר״ת בזמן שמקחו בידו ואז הוא נאמן מטעם מיגו דמצי אמר לא מכרתי או חזרתי וקניתיו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן דאז לא שייך מיגו ופריך וליחזי זוזי ממאן נקט נהי נמי דמקחו בידו אמאי נאמן אם יאמר אמי שלא קבל המעות לזה נתרציתי דמשמע דנאמן בכל ענין ואמאי נאמן הוה מיגו במקום עדים דאנן סהדי דלאותו שנתן המעות נתרצה ומשני דנקיט זוזי כו׳ ולפי זה גרסי׳ ולא ידיע ולא גר׳ ולא ידע דמשמע שאין אנו חוששין לידיעתו דודאי חיישינן לידיעתו אי הוה ידע ולפי זה צ״ל שלא ידע שאם ידע הוה אמרי׳ נתרצה לזה אך בריש בבא מציעא (דף ב:) גבי שנים אוחזים בטלית דמוקי לה בגמרא במקח וממכר ופריך מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן נקט ופירש התם רש״י כפי שיטתו דהכא ועוד פירש התם אע״ג דאמר בפ׳ בתרא דקידושין דבזמן שאין מקחו בידו אינו נאמן והכא הוי כאין מקחו בידו דתרוייהו אדוקין בטלית ואמאי פריך שיהא המוכר נאמן הא מוקמינן התם בדנקט זוזי מתרוייהו והשתא ס״ד דלא נקט זוזי אלא מחד אך לפר״ת קשה דמאי פריך התם וניחזי זוזי ממאן נקיט והא לפירושו אע״ג דלא נקיט זוזי אלא מחד אין לנו להאמינו כדפרישית לכך צ״ל התם וניחזי זוזי ממאן נקט כלומר היכי קתני במתני׳ זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה כו׳ נשאל למוכר ממאן קבל המעות וליהוי כעד אחד לפטור את מי שמסייע אפי׳ משבועת היסת ולחייב את שכנגדו שבועה דאורייתא אבל להוציא ממון מזה ולמסור לזה פשיטא דאינו נאמן רק כדפרישית ומשני דנקיט זוזי מתרוייהו וגם לפירוש זה גרסי׳ לא ידע אך אם הוא ידע פשיטא שאנו חוששין לידיעתו לחייב לזה שבועה דאורייתא כדפירשתי:
מַאי טַעֲמָא? אֲמַר רָבָא: הוֹאִיל וְיָצָא עָלָיו שֵׁם אֲסוּפִי. וְאָמַר רָבָא: וּבִשְׁנֵי רְעָבוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק – אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים עָלָיו.
The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Since the child has already been publicized with the name of being of flawed lineage as a foundling, they cannot change the status of the child. And it is with regard to this halakha that Rava says: And in famine years, although the child has been collected from the marketplace, his father and mother are deemed credible with regard to him, as it is common even for parents of unflawed lineage to abandon their children in famine years, and it is likely that they are speaking the truth.
RASHI
בשני רעבון שהרבה נשלכין לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול:
אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׁלֹשָׁה נֶאֱמָנִים לְאַלְתַּר. אֵלּוּ הֵן: אֲסוּפִי, חַיָּה, וּפוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ.
§ Rav Ḥisda says: There are three cases where people are deemed credible if they immediately
RASHI
נאמנים לאלתר ולא לאחר זמן אבל כל שאר הנאמנין נאמנים נמי לאחר זמן:
ופוטרת חברותיה מן הטומאה כדמפרש:
אֲסוּפִי – הָא דַּאֲמָרַן.
How so? The case of a foundling is that which we said, that his parents can testify with regard to his lineage before he is collected from the marketplace.
חַיָּה – דְּתַנְיָא: חַיָּה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר: זֶה יָצָא רִאשׁוֹן וְזֶה יָצָא שֵׁנִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא יָצְתָה וְחָזְרָה, אֲבָל יָצְתָה וְחָזְרָה – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הוּחְזְקָה עַל עוֹמְדָהּ – נֶאֱמֶנֶת. וְאִם לָאו – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַהֲדַר אַפָּהּ.
The case of a midwife is as it is taught in a baraita: A midwife is deemed credible to say that this child emerged first from the womb and that child emerged second from the womb. Her testimony is relied upon to determine which of them is the firstborn. In what case is this statement said? When she has not left the birthing room and returned. But if she left the birthing room and returned, she is not deemed credible, since the babies might have been exchanged in the meantime. Rabbi Eliezer says: If she has stood in her place, she is deemed credible. But if not, she is not deemed credible. The Gemara asks: What is the difference between them? The Gemara answers: The difference between them is in a case when the midwife turned her head
RASHI
זה יצא ראשון ובכור הוא:
אם הוחזקה על עומדה כדמפרש דלא אהדרא אפה נאמנת:
ואם לאו דאהדרא אפה אינה נאמנת:
פּוֹטֶרֶת חַבְרוֹתֶיהָ מַאי הִיא? דִּתְנַן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת, וְנִמְצָא דָּם תַּחַת אַחַת מֵהֶן – כּוּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה – הִיא טְמֵאָה, וְכוּלָּן טְהוֹרוֹת. אֲמַר רַב חִסְדָּא: שֶׁבָּדְקָה עַצְמָהּ כְּשִׁיעוּר וֶוסֶת.
What is the case of one who exempts her friends? As we learned in a mishna (Nidda 60b): If there were three women
RASHI
שהיו ישינות במסכת נדה (דף סא.) מוקי לה במשולבות ודבוקות זו בזו:
כשיעור ווסת לאחר מציאה מיד ובמסכת נדה (דף יד:) מפרש שיעור ווסת שעומד העד הוא הקינוח בצד המשקוף ואינו מחוסר אלא לקנח מיד:
תָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמֶנֶת חַיָּה לוֹמַר: זֶה כֹּהֵן וְזֶה לֵוִי, זֶה נָתִין וְזֶה מַמְזֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁלֹּא קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם עַרְעָר, אֲבָל קָרָא עָלֶיהָ עַרְעָר – אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.
The Sages taught: If several women gave birth at the same time, the midwife is deemed credible to say:
RASHI
זה כהן וזה לוי נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי נתין וממזר:
שלא קרא עליה ערער שלא יצא מעורר על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר:
עַרְעָר דְּמַאי? אִילֵימָא עַרְעָר חַד – וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם! אֶלָּא עַרְעָר תְּרֵי.
The Gemara clarifies: An objection of what type? If we say it is an objection of one witness claiming that her testimony is not accurate, but doesn’t Rabbi Yoḥanan say: There is no objection with less than two witnesses? Rather, the baraita must refer to the objection of two witnesses, but she is deemed credible when contradicted by a single witness.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר חַד. וְכִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין עַרְעָר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם – הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתָא חֲזָקָה דְּכַשְׁרוּת, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא חֲזָקָה דְּכַשְׁרוּת – חַד נַמִי מְהֵימַן.
And if you wish, say: Actually, I could say to you that she is not deemed credible even when contradicted by the objection of one witness, and when Rabbi Yoḥanan said that there is no objection with less than two witnesses, that statement applies only in a case where there is a presumption of validity, which can be countered only by the objection of two witnesses. But in a case where there is no presumption of validity, such as in this case, when the baby was just born, one witness is also deemed credible to object.
RASHI
היכא דאית ליה חזקה דכשרות שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר:
אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות שלא נודע לבריות מי הוא הכשר ולא יצא אחד מהם ידי ספק:
נֶאֱמָן בַּעַל מִקָּח לוֹמַר: לָזֶה מָכַרְתִּי וְלָזֶה אֵין מָכַרְתִּי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁמִּקָּחוֹ בְּיָדוֹ, אֲבָל אֵין מִקָּחוֹ בְּיָדוֹ – אֵינוֹ נֶאֱמָן.
Similarly, if the owner of an item being purchased is confronted by two people, each claiming to have purchased the item, he is deemed credible
RASHI
נאמן בעל המקח סיפא דברייתא דלעיל:
לזה מכרתי כו׳ אם שנים מעוררין על המקח זה אומר מכרת לי וזה אומר לי מכרת ושלי המקח לקמן מוקי ליה ששניהם נתנו לו דמים כל אחד ואחד דמים שלמים אחד מדעתו ואחד בעל כרחו:
בזמן שמקחו בידו דרמיא עליה למידק שלא לחזור לו מזה ולהחזיר לו דמיו ויתן המקח למי שלא נמכר לו דקם ליה במי שפרע הילכך מידק דייק:
אבל בזמן שאין מקחו בידו ושניהם אוחזין בו אינו נאמן דכיון דלאו עליה רמיא תו לא דייק לזכור למי הוא: