Back
Kiddushin
Daf 78aהַאי קְרָא רֵישָׁא בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְסֵיפָא בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט?! אֲמַר לֵיהּ: אִין.
Concerning this verse from Ezekiel, the first clause addresses a case with a High Priest, as it states that he may not marry a widow, and the latter clause addresses a case with a common priest, as it states that he may marry a widow. Is that a reasonable manner in which to interpret a verse? Rava said to him: Yes, that is the correct interpretation of the verse.
RASHI
האי קרא רישא בכ״ג דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתיה אלא בכ״ג:
וסיפא בכהן הדיוט דקאמר בתולות מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו וקס״ד דה״ק שהיא אלמנה ממיוחס הראוי להשיא לכהונה כדדריש ליה רבי יהודה לקמן מן המשיאים לכהונה ואלמנה שתהא מותרת לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט והיכי מיפסק קרא ממילא:
מן המשיאין לכהונה אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע בהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו:
TOSAFOT
האי קרא רישא בכ״ג פירוש דכתיב אלמנה לא יקחו וסיפא בכהן הדיוט דכתיב מזרע ישראל ודרשינן שנזרעו בתוליה ומיירי בכל כהנים וקשה דמ״מ מזרע ישראל קאי נמי לכ״ג כמו לכהן הדיוט ונראה לפרש רישא בכ״ג דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתא אלא בכ״ג סיפא דקרא דכתיב והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו והיינו כהן הדיוט דוקא:
וְכָתַב קְרָא הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, דִּכְתִיב ״וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה׳״. וַהֲלֹא אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד! אֶלָּא: ״נֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה״ – בְּהֵיכַל ה׳, ״וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב״ – בִּמְקוֹמוֹ.
Rav Naḥman proceeded to ask: But can a verse be written in this way, addressing two different subjects without any demarcation? Rava said to him: Yes, and there is a similar case, as it is written: “And the lamp of God was not yet gone out, and Samuel was laid down to sleep in the Temple of the Lord” (I Samuel 3:3). If read literally, this verse is puzzling. It apparently states that Samuel was lying in the Sanctuary, but there is a right to sit in the courtyard of the Temple only
RASHI
וכתב קרא הכי בתמיה דלא פריש ביה בהדיא דבגברא אחרינא בעי לאישתעויי:
ושמואל שוכב בהיכל ה׳ חדא מילתא משמע ועל כרחך מפסקינן ליה ושמואל שוכב במקומו בבית משמר הלויים שהיו שומרים את הבית וכן תרגם יונתן בעזרת ליואי והיכל אנר קאי שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה:
״וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ״. מִכֹּהֵן – אִין, מִיִּשְׂרָאֵל – לָא?! הָכִי קָאָמַר: מִכֹּהֵן יִקָּחוּ – מִשְּׁאָר כֹּהֲנִים יִקָּחוּ. תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״מִכֹּהֵן יִקָּחוּ״ – מִשְּׁאָר כֹּהֲנִים יִקָּחוּ.
Since the Gemara quoted the verse in Ezekiel, it proceeds to discuss it further. The continuation of that verse states: “And a widow who is the widow of a priest, they may take” (Ezekiel 44:22). Does this mean that a priest may marry the widow of a priest, yes, but the widow of an Israelite he may not marry? This is counter to the halakha that allows a priest to marry any widow. Rather, this is what the verse is saying: “And a widow who is the widow, of a priest they may take,” meaning that of the rest of the priests, they may take. In other words, it is permitted for all other priests, i.e., common priests, to marry widows, and only the High Priest may not marry them. That is also taught in a baraita: “Of a priest they may take” means of the rest of the priests, they may take.
RASHI
מכהן אין אם היתה אלמנת כהן תינשא לכהן אלמנת ישראל לא בתמיה הרי לא הוזהר כהן הדיוט על אלמנה:
משאר כהנים יקחו לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִן הַמַּשִּׂיאִים לִכְהוּנָּה יִקָּחוּ. רַבִּי יְהוּדָה לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר: בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר, כָּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמָנָתוֹ, וְכָל שֶׁאִי אַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ – אִי אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמָנָתוֹ.
Rabbi Yehuda states a different explanation of the verse: A widow who is the widow of one whose daughters are fit to marry into the priesthood, they may take. The Gemara clarifies: Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning above, as he says: The daughter of a male convert is like the daughter of a male ḥalal, and he ruled that anyone whose daughter you may marry, you may likewise marry his widow; anyone whose daughter you may not marry, e.g., a male convert, you may not marry his widow either. The verse therefore states that a priest may marry the widow only of one whose daughter is permitted to marry into the priesthood.
RASHI
רבי יהודה אומר נאמן ארישא נמי פליג בגמרא יליף טעמא:
מן המשיאין לכהונה אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע בהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו:
וכל שאי אתה נושא בתו כגון גר שפירשתי לך כבר אי אתה נושא אלמנתו:
״רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת״. אָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וּמִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִילְסוּל בְּעַצְמָן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
§ The mishna teaches that Rabbi Yosei says: Even if there was a male convert who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood. Rav Hamnuna says in the name of Ulla: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and similarly, Rabba bar bar Ḥana says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And from the day the Temple was destroyed, the priests were accustomed to act with a higher standard for themselves,
RASHI
סילסול מעלה:
אָמַר רַב נַחְמָן, אֲמַר לִי הוּנָא: בָּא לִימָּלֵךְ – מוֹרִים לוֹ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. נָשָׂא – אֵין מוֹצִיאִים אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rav Naḥman says: Rav Huna said to me: If a priest comes to consult with us as to whether or not he should marry the daughter of two converts, we instruct him not to, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. But if he married her, we do not remove her from him, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as the halakha follows his opinion, as stated above.
RASHI
נשא בת גר וגיורת אין מוציאין מידו:
מתני׳ הָאוֹמֵר ״בְּנִי זֶה מַמְזֵר״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים עַל הָעוּבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מַמְזֵר הוּא – אֵינָם נֶאֱמָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נֶאֱמָנִים.
One who says: This son of mine is a mamzer,
RASHI
מתני׳ ממזר הוא שנולד לו מחייבי כריתות:
אינו נאמן דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו:
ואפילו שניהם האב והאם אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אינן נאמנין ובגמרא פריך מאי אפי׳ מאי רבותא דסיפא מדרישא:
רבי יהודה אומר נאמן ארישא נמי פליג בגמרא יליף טעמא:
גמ׳ מַאי ״וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם״? לָא מִיבָּעֲיָא קָאָמַר; לָא מִיבָּעֲיָא אִיהוּ דְּלָא קִים לֵיהּ, אֶלָּא אֲפִילּוּ אִיהִי דְּקִים לָהּ – לָא מְהֵימְנָא. וְלָא מִיבָּעֲיָא הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ חֲזָקָה דְּכַשְׁרוּת דְּלָא מְהֵימְנֵי, אֶלָּא אֲפִילּוּ עוּבָּר נַמִי דְּלֵית לֵיהּ חֲזָקָה דְּכַשְׁרוּת – לָא מְהֵימְנֵי.
What is the added novelty indicated by the phrase: And even if both of them? What is taught there that is not stated in the clause that taught that a father is not deemed credible to state that his son is a mamzer? The Gemara answers: The tanna is speaking utilizing the style of: It is not necessary.
RASHI
גמ׳ לא מבעיא איהו האב דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר:
גמ׳ לא מבעיא איהו האב דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר:
לא מהימנא דלא מיפסל אלא בעדות גמורה:
ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות כגון רישא שכבר יצא לאויר העולם ועד הנה הוחזק בחזקת כשר:
״רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִים״. כִּדְתַנְיָא: ״יַכִּיר״ – יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים. מִכָּאן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר ״זֶה בְּנִי בְּכוֹר״. וּכְשֵׁם שֶׁנֶּאֱמָן אָדָם לוֹמַר ״זֶה בְּנִי בְּכוֹר״ – כָּךְ נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר ״זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה״ וְ״זֶה בֶּן חֲלוּצָה״. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ נֶאֱמָן.
The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: They are deemed credible. This is as it is taught in a baraita: Expounding the verse: “He shall acknowledge the firstborn” (Deuteronomy 21:17), the Sages said: He, the father, shall acknowledge him to others. In other words, he is deemed credible to tell others that this is his firstborn. From here, Rabbi Yehuda said that a person is deemed credible to say: This is my firstborn son.
RASHI
אינו נאמן אפסולא קיימי אבל לענין בכור לא פליגי:
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה – הַיְינוּ דִּכְתִיב ״יַכִּיר״. אֶלָּא לְרַבָּנַן ״יַכִּיר״ לָמָּה לִי?
Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: Granted, according to Rabbi Yehuda, this is the meaning of that which is written: “He shall acknowledge,” as he derives from these words that a father is deemed credible to attest to the identity of his sons. But according to the Rabbis in the mishna, why do I need the phrase “he shall acknowledge”?
בְּצָרִיךְ הֶכֵּירָא. לְמַאי הִלְכְתָא? ״לָתֵת לוֹ פִּי שְׁנַיִם״? פְּשִׁיטָא! לָמָּה לִי קְרָא? מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי מֵיתְבָא לֵיהּ מַתָּנָה – מִי לָא יָהֲבֵי לֵיהּ?
The Gemara answers: It is necessary for a case when he requires identification, if the identity of the firstborn is unknown. In such a situation the verse teaches that the father is deemed credible. The Gemara asks: With regard to what halakha is this relevant? Does it refer to the requirement: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), i.e., that the firstborn receives a double share of the inheritance? Isn’t it obvious that he is deemed credible with regard to this halakha? Why do I need a verse to teach this? His claim is supported by the fact that he could have made a more advantageous claim [miggo]:
RASHI
בצריך הכירא קרא לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי אביו ופרכינן למאי הלכתא אשמעינן קרא דאביו נאמן עליו ליטול פי שנים פשיטא דנאמן ל״ל קרא:
מגו דאי בעי למיתב ליה כולהו נכסי יהיב ליה מהימן נמי למיתבינהו ניהליה בדיבורו בתורת בכורה:
בִּנְכָסִים שֶׁנָּפְלוּ לְאַחַר מִיכָּן.
The Gemara answers: The verse is referring to property that came into his possession at a later point, which he was unable to give to his son at the time that he came to testify. The verse teaches that the son whom the father states is the firstborn will receive a double portion even of that property.
RASHI
לאחר מיכן לאחר שאמר לפנינו בכור הוא נפלו לו והוא רוצה לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם יפלו נכסים של אב או אחד ממורישים לפניו בחייו יטול זה בהן חלק בכורה דלהכי אי לאו דאשמעינן קרא ליכא מיגו דאי בעי למיתבינהו דהשתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה דשלב״ל והשתא שקיל להו בתורת ירושה:
וּלְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, ״יַכִּיר״ לָמָּה לִי? שֶׁנָּפְלוּ לוֹ כְּשֶׁהוּא גּוֹסֵס.
The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, who says that a person can transfer an entity that has not yet come into the world, which would mean that a person can give away his property even before it enters his possession, why do I need the verse: “He shall acknowledge”? The Gemara answers: It is referring to a case where property came into the father’s possession when he was moribund, at which point he cannot transfer ownership of any of his property to others. It is with regard to such property that the verse states: “He shall acknowledge,” to teach that the son whom the father states is the firstborn will receive a double portion even of that property.
RASHI
כשהוא גוסס לאחר שהעיד כך אהני ליה שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס שיטול זה בהן חלק בכורה ואי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו לא זכה בהן דמודה רבי מאיר באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך שלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לעולם לאו בר מתנה הוא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפי׳ בתורת בכורה לא מהני ליה דבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיינו ראוי שכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין לבא לו ורחמנא אמר (דברים כא) בכל אשר ימצא לו:
TOSAFOT
לא צריכא בנכסים דנפלו ליה כשהוא גוסס ופי׳ בקונטרס דאי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו דאי בעי מיתב ליה מי לא יהיב ליה לא קא זכה בהו דאפי׳ ר״מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מודה באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך דלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לידו לאו בר מתנה הוא דקסבר מתנה דגוסס לא מהניא אבל היכא דבא מטעם בכורה מהניא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט בנכסים שנפלו לאחר מיתה דהא ודאי אפי׳ בתורת בכורה לא מהני ליה דיבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיינו ראוי דכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין לבא לו ורחמנא אמר בכל אשר ימצא לו משמע מתוך פירושו דנתינה דגוסס אינה כלום וכמו כן יש מדקדקים דגוסס שרמז לכתוב גט לאשתו אין כותבין דגוסס אין מעשיו כלום וקשה דבמסכת שמחות (פ״א) אמרינן הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נדרו נדר והקדשו הקדש ומיהו ההיא יש לדחות דהתם היינו דוקא בנדר והקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל בעלמא לא ומ״מ קשה דאמרי׳ בפ׳ מי שאחזו (גיטין דף ע:) שחט בו שנים או רוב שנים ורמז ואמר כתבו ותנו גט לאשתי יכתבו ויתנו ואין לך גוסס גדול מזה שבודאי ימות ובפרק כל הגט (גיטין דף כח.) נמי אמרינן המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה נותנו בחזקת שהוא קיים ודייק בגמרא אמר רבא לא שנו אלא שהניחו בחזקת שהוא חולה אבל הניחו בחזקת שהוא גוסס לא יתנו דחיישינן שמא מת משמע הא אי ידעינן בודאי שעדיין הוא גוסס נותנו בחזקת שהוא קיים והוי גט אלמא דגוסס כל דבריו קיימין לכן נ״ל דודאי גוסס דבריו קיימין והכא גבי מתנה היינו טעמא דמתנתו אינה כלום משום דמסתמא גוסס אינו יכול לדבר אבל אם היה מדבר פשיטא דדבריו קיימין והא דנקט גוסס ולא נקט חולה שנשתתק משום דמסתמא יתרפא ואז יהא בידו להקנות אבל גוסס אין רגילות שיתרפא וחולה נמי שנשתתק והרכין בראשו דבריו קיימין:
מתני׳ מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ, וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ; אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ – קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין, וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ – קִידּוּשָׁיו קִידּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ
In a case of one who authorized his agent
RASHI
מתני׳ אם שלו קדמו קידושיו קידושין דבטליה לשליחותיה דשליח:
מתני׳ אם שלו קדמו קידושיו קידושין דבטליה לשליחותיה דשליח:
ואם אינו ידוע אין ידוע איזה קדם: