Back
Kiddushin
Daf 80aנִקּוּרִים נִקּוּרִים בָּעִיסָּה – תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.
small holes in the dough
RASHI
נקורים ביקרור״ש בלע״ז שנקרו תרנגולים בעיסה:
תולין אם עיסה זו של תרומה חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם נקרו בעיסה ומדקאמר שני דברים הללו עשאום כמי שיש בו דעת לישאל ושנינו באחת מהן תולין מכלל דתינוק תולין:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַשְׁקִים לְבָנִים, אֲבָל בְּמַשְׁקִים אֲדוּמִּים – אִם אִיתָא דְּנָקִיר מֵידַע יְדִיעַ. וְדִילְמָא בְּלַעְתִּינְהוּ עִיסָּה?
Rabbi Yehoshua ben Levi
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דָּבָר זֶה שָׁמַע בְּרִיבִּי, וּפֵירוּשׁוֹ לֹא שָׁמַע: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַשְׁקִים צְלוּלִים שֶׁבָּבוּאָה שֶׁל תִּינוֹק נִיכָּר בָּהּ, אֲבָל מַשְׁקִים עֲכוּרִים – לֹא.
Rabbi Yoḥanan says: The Distinguished, i.e., Rabbi Yehoshua ben Levi, heard this matter, but he did not hear its interpretation, and he should have supplied an additional detail: They taught this halakha only in a case of clear liquid, which can be absorbed in the dough without leaving a stain. What is meant by clear? It means that in which the reflection [bavua]
RASHI
בריבי גדול הדור ריב״ל:
ופירושו לא שמע דבאדומים נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים לעכורים משקין צלולין נוחין ליבלע:
שבבואה של תינוק דמות קלסתר פניו:
מתני׳ לֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפוּנְדָּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵירוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ – זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ.
A man may not be secluded
RASHI
מתני׳ עם ב׳ נשים מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה:
עם ב׳ אנשים שהאחד בוש מחבירו:
מתייחד אדם עם אמו טעמא מפרש בגמ׳:
הגדילו זה ישן בכסותו כו׳ וכן הבת עם אביה בעודה קטנה:
וישן עמהם הבן עם אמו ובעודו קטן קאמר דישן עמה בקירוב בשר כדמפרש ואזיל:
TOSAFOT
רבי שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו משמע דלרבנן אפילו אשתו עמו אסור להתייחד עם שתי נשים ואפילו לרבי שמעון נמי עם שתי נשים ואשתו עמו הוא דשרי אבל עם אשה אחת אפילו אשתו עמו אסור וקשה מההיא דפרק אין מעמידין (ע״ז דף כה.) גבי הא דתנן לא תתייחד אשה עמהם ובעי עלה בגמרא במאי עסקינן אילימא בחד ודכוותה בישראל מי שרי והתנן לא יתייחד כו׳ ומסיק בשאשתו של עובד כוכבים עמו עובד כוכבים אין אשתו משמרתו ישראל אשתו משמרתו ומדלא מוקי לה התם כרבי שמעון משמע דאפילו כרבנן נמי אתיא ובאשה אחת נמי משמע דשרי כשאשתו עמו לכך נראה לר״י דלרבי שמעון אינו אסור אלא כשאין אשתו עמו דוקא והכי גרסינן ר׳ שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו ואתאן אפילו לרבנן ואפילו עם אשה אחת:
גמ׳ מַאי טַעֲמָא? תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: הוֹאִיל וְנָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת עֲלֵיהֶן.
What is the reason that a man may not be secluded with two women, but a woman may be secluded with two men? The school of Eliyahu
RASHI
גמ׳ מאי טעמא לא יתייחד עם שתי נשים כאשה שמתייחדת עם ב׳ אנשים:
דעתן קלה עליהן ושתיהן נוחות להתפתות:
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רֶמֶז לְיִחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״.
The Gemara asks: From where are these matters, that it is prohibited for a man to be secluded with women, derived? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yishmael: From where is there an allusion from the Written Torah to the prohibition against seclusion?
וְכִי בֶּן אֵם מֵסִית, בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: בֵּן – מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ, וְאָסוּר לְהִתְיַיחֵד עִם כָּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
Rabbi Yishmael considers why the Torah uses the example of “the son of your mother.” But is it only the son of a mother who entices? Doesn’t the son of a father entice? Rather, the verse means to say to you: A son may be secluded with his mother. Consequently, if a woman has two sons from two different husbands, they will both stay close to her. The Torah therefore uses the example of “the son of your mother” because half-brothers who share a mother become close to each other. By contrast, half-brothers who share a father will not become close, since one’s father’s wife who is not one’s mother is a forbidden relative. And it is prohibited to be secluded with those with whom relations are forbidden by the Torah.
RASHI
אלא להכי נקט קרא בן אמך לומר שהבן מצוי אצל האם:
פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? אֲמַר אַבַּיֵי: לָא מִיבָּעֲיָא קָאָמַר; לָא מִיבָּעֲיָא בֶּן אָב דְּסָנֵי לֵיהּ, וְעָיֵיץ לֵיהּ עֵצוֹת רָעוֹת. אֶלָּא אֲפִילּוּ בֶּן אֵם, דְּלָא סָנֵי לֵיהּ – אֵימָא צָיְיתֵי לֵיהּ. קָא מַשְׁמַע לָן.
Since this verse merely alludes to the prohibition against seclusion, the Gemara asks: With regard to what is the plain meaning of the verse written, i.e., in the context of enticement to idolatrous worship, why does it emphasize “the son of your mother”? Abaye said: The verse is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to state that one should not be enticed by the son of a father, who hates him due to their rivalry for their father’s inheritance and therefore gives him bad advice. Rather, the same is true even of the son of a mother, who does not hate him, since they are not rivals for the same inheritance, as each inherits from his own father. One might therefore say that he should listen to him and accept his advice. The verse consequently teaches us that he should pay no heed to his enticements.
RASHI
פשטיה דקרא במאי כתיב לענין פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה אמאי נקט בן אמך:
בן אב סני ליה לפי שממעט בחלק ירושתו:
בן אם לא סני ליה שאין להם חלק ירושה יחד זה יורש את אביו וזה יורש את אביו:
נֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל, דְּתַנְיָא: כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם יוֹצֵא בְּחֵיק וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁתֵּי נָשִׁים. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁתֵּי נָשִׁים.
The Gemara comments: Shall we say the mishna is not in accordance with the opinion of Abba Shaul, as it is taught in a baraita: If a child dies any time during the first thirty days
RASHI
דלא כאבא שאול דאמר איש מתייחד עם שתי נשים:
כל שלשים יום ולד שמת בתוך שלשים יום אין צריך לכבדו במותו להוציאו לקבורה לא במטה ולא בכליבה אלא בחיק:
ונקבר באשה אחת ושני אנשים וא״צ רבים ללוותו אלא ג׳:
אבל לא באיש אחד ושתי נשים משום יחוד שלא היו בתי הקברות סמוכין לעיר:
אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל, בִּשְׁעַת אֲנִינוּת תְּבִיר יִצְרֵיהּ.
The Gemara rejects this: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Abba Shaul, as he permits it only in the case of the baraita, because at the time of acute mourning,
וְרַבָּנַן סָבְרִי לָהּ כְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָו״ – אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת אֲנִינוּתוֹ שֶׁל אָדָם, יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו. וְאַבָּא שָׁאוּל: כִּי כְּתִיב הַהוּא – בְּמִתְרָעֵם עַל מִדּוֹתָיו כְּתִיב. וְהָכִי קָאָמַר: מַה יִּתְרָעֵם עַל מִדּוֹתָיו? וְכִי גָּבַר עַל חֲטָאָיו? דַּיּוֹ חַיִּים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ.
And the Rabbis, who render seclusion forbidden even then, hold in accordance with the statement of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says as follows with regard to the verse: “Why does a living man complain, a powerful man due to his sins?” (Lamentations 3:39): Even at the time of a person’s acute mourning, his inclination to sin overpowers him. The Gemara asks: And how does Abba Shaul explain this verse? The Gemara answers: When that was written, it was written with regard to one who complains about God’s ways. And this is what the verse is saying: Why does one complain about God’s ways and claim that he has been treated unjustly? Has he overpowered his sins? God responds: The life I have given him is sufficient for him, and he deserves no more.
RASHI
מה יתאונן מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על כך מלהזהר ביצרו כל זמן שהוא חי צריך להיות גבר על חטאיו שאם לא כן יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו:
מה יתאונן אדם חי למה יתאונן אדם חי למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה:
על מדותיו על קורותיו הקורות אותו:
מה יתאונן אדם חי למה יתאונן אדם חי למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה:
וכי גבר על חטאיו הוא שלא חטא לי ובצדקתו הוא חי בתמיה:
וְרַבָּנַן: כִּי הַהוּא מַעֲשֶׂה דְּהַהִיא אִיתְּתָא, דַּהֲוָה עוּבְדָא וְאַפִּיקְתֵּיהּ.
And the Rabbis are concerned about the possibility of sin even in times of acute mourning, like that incident involving a certain woman,
RASHI
ורבנן אפילו תביר יצריה כדקאמרת יש לחוש פעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי ההוא עובדא דהוה עובדא בההיא איתתא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו. לשון אחר ממורי הזקן ולא גרסינן ורבנן אלא כולה באבא שאול גריס דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן במועד קטן (דף כז:) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו ז׳ בניה והיא אחריהם מחמת שנתאוננה על מדותיו. דהוה עובדא ואפיקתיה ל״ג:
TOSAFOT
כי ההיא מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה פר״ח מעשה באשה אחת שהיתה בוכה ומתאוננת על קבר בעלה והיה שם אדם אחד שהיה שומר תלוי אחד וצוה לו המלך לשומרו ובא אצל האשה ופיתה אותה ושמעה לו וכשחזר אצל התלוי לא מצאו והיה מצטער מאד מפחד המלך אמרה לו האשה אל תירא קח בעלי מקברו ותלהו במקומו ואפיקתיה לבעלה ותלהו הרי לך שאפילו בשעת אנינות נתגבר יצרה עליה אך הקונטרס פירש ב׳ לשונות בלשון אחד גרס ורבנן כי ההיא עובדא דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה וה״פ לרבנן אפילו תביר יצרו כדאמר יש לחוש דפעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי ההוא עובדא דההיא אתתא דהוה עובדא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו ועוד פירש לשון אחר דלא גרסינן ורבנן אלא הכל ממילתיה דאבא שאול והכי פירושו כלומר מה יתרעם אדם על חטאיו דיו חיים שנתתי לו כי ההוא מעשה דההיא איתתא כדאי׳ בספר חסידים מעשה באשה אחת שהיו לה ז׳ בנים ומת אחד מהם והיתה בוכה ואמרו לה אל תבכי ואם לאו עוד ימות בן אחר ולא שתקה ומת אחר וכן עשתה עד שמתו כולם והיא אחרי כן מחמת שנתאוננה על מדותיו ולהאי פירושא ל״ג דהוה עובדא ואפיקתיה:
״אֲבָל אִשָּׁה אַחַת״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְשֵׁרִים, אֲבָל בִּפְרוּצִים – אֲפִילּוּ בֵּי עֲשָׂרָה נַמִי לָא. הֲוָה מַעֲשֶׂה וְהוֹצִיאוּהָ עֲשָׂרָה בְּמִטָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף: תֵּדַע, דְּמִיחַבְּרִי בֵּי עֲשָׂרָה וְגָנְבֵי כְּשׁוּרָא וְלָא מִיכְסְפֵי מֵהֲדָדֵי.
§ The mishna teaches: But one woman may be secluded with two men. Rav Yehuda says that Rav says: They taught this halakha only with regard to men of fit morals, but with regard to those steeped in sexual immorality, she may not be secluded even with ten men. There was an incident where ten men carried out a woman on a bier, as though she were dead, and engaged in intercourse with her. Rav Yosef says: Know that this is so, since ten people will join together and steal a heavy beam without being ashamed before one another. Similarly, several men can join together for a licentious act without shame.
RASHI
והוציאוה עשרה אנשים במטה בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה:
דמחברי עשרה וגנבי כשורא שיש בה משוי לעשרה:
נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – אִין, אִינְשֵׁי דְּעָלְמָא – לָא! שָׁאנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, דְּיָדְעִי
The Gemara suggests: Shall we say the following mishna (Sota 7a) supports him: It was taught with regard to one who is bringing his wife, whom he suspects of having committed adultery [sota], to the Temple to perform the ritual of the bitter water, that they provide him with two Torah scholars
RASHI
מוסרים לו בית דין מי שקנא לאשתו ונסתרה והוא מעלה להשקותה מוסרין לו בית דין שבעירו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך שהרי נאסרה עליו כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל אם בא עליה שוב אין המים בודקין אותה דכתיב (במדבר ה׳:ל״א) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ונמצא שם שמים נמחק לבטלה: