Back
Menachot
Daf 35bוְאִי נַמִי, כָּל הֵיכִי דְּכִי מִיתְלֵי בֵּיהּ בְּמִתְנָא אַתְיֵיהּ אַבַּתְרֵיהּ – חַדְתָתָא, וְאִידָךְ עַתִּיקָתָא.
Alternatively, in any case where if the phylacteries are hanging by the strap the compartment follows the strap, i.e., it remains attached, these phylacteries are considered new; and in the other case, where the phylacteries would fall off, they are considered old.
RASHI
א״נ כל היכי דמיתלי במתנא כשאוחז אדם ברצועה התלויה בהן ואתו תפילין אבתריה ואינן נתקין חדתא ואידך שנתקין עתיקא ל״א אתיא אבתריה שמתפשט העור הויא חדתתא:
אַבַּיֵי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, אִיפְסִיק לֵיהּ רְצוּעָה דִּתְפִילֵּי, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמִיקְטְרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: ״וּקְשַׁרְתָּם״ כְּתִיב, שֶׁתְּהֵא קְשִׁירָה תַּמָּה.
§ The Gemara relates: Abaye was sitting before Rav Yosef when the strap of his phylacteries tore.
RASHI
קשירה תמה שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו לא הויא קשירה יפה לשון אחר קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אַשִׁי: מַהוּ לְמִיתְפְּרֵיהּ וְעַיְילֵיהּ לַתְּפִירָה לְגָאו? אֲמַר: פּוֹק חֲזִי מַה עַמָּא דָּבַר.
Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: What is the halakha as to whether one may sew a strap that tore and insert the stitching inside, so that it is not visible from the outside? Rav Ashi said to him: Go out and see what the people are doing.
RASHI
ועייליה לתפירה לגאו שלא יראה ויהא כשלימה:
מה עמא דבר וכיון דאין נוהגין כן לא תעשה:
TOSAFOT
פוק חזי מה עמא דבר פי׳ בקונטרס להחמיר ור״ת מפרש להקל כי ההיא דפ״ק דעירובין (דף יד:) גבי הילמי ולחיים וכן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מה.). מ״ר:
אָמַר רַב פַּפָּא: גַּרְדּוֹמֵי רְצוּעוֹת כְּשֵׁירוֹת. וְלָאו מִילְּתָא הִיא, מִדְּאָמְרִי בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא: גַּרְדּוֹמֵי תְכֵלֶת וְגַרְדּוֹמֵי אֵזוֹב כְּשֵׁירִין – הָתָם הוּא דְּתַשְׁמִישֵׁי מִצְוָה נִינְהוּ, אֲבָל הָכָא דְּתַשְׁמִישֵׁי קְדוּשָּׁה נִינְהוּ – לָא.
Rav Pappa says: The remnants of straps,
RASHI
גרדומי רצועות מה שתולה מן הרצועות לאחר שנתקשרו בראש אם נפסק מאותן שירים ונשתיירו גרדומין כשירין גרדומין היינו שירים:
שיעור תכלת מפרש בפרק התכלת (לקמן מנחות דף לח) ושיעור אזוב מפרש בפ״ק דסוכה (דף יג.):
גרדומים (שירי) שיריהן:
מִכְּלָל דְּאִית לְהוּ שִׁיעוּרָא, וְכַמָּה שִׁיעוּרַיְיהוּ? אָמַר רָמִי בַּר חָמָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עַד אֶצְבַּע צְרֵדָה. רַב כָּהֲנָא מַחֲוֵי כָּפוּף. רַב אַשִׁי מַחֲוֵי פָּשׁוּט.
The Gemara states: From this line of inquiry one can conclude by inference that the straps of phylacteries have a minimum requisite measure. And how much is their measure?
RASHI
מכלל דאית להו שיעורא לתליית הרצועות לבר הקשר מדמני להו שירים לגרדומין:
מחוי כפוף [אורך הרצועה תהא עודפת על הקשר] כמה שיכול לפשוט מאצבע עד אמה:
פשוט כמה שיכול לפשוט מגודל ועד אצבע דלגבי (פשיטת) אצבע וגודל הויא בפשיטה ולגבי אמה ואצבע בכפיפה לפי שמאצבע לגודל מתפשט יותר הרבה מבין אצבע לאמה. צרדה לשון צרתא דדא צרה של אגודל והיינו אצבע הסמוך לגודל:
TOSAFOT
וכמה שיעורייהו לכאורה בתפילין של ראש איירי דמר פשיט שדי להו על כתפיו לאחוריו ומר מתלית להו אבל הערוך פי׳ בערך צרדה דכתב בילמדנו בסוף בא אל פרעה ושיעור רצועה של יד עד אצבע צרדה ומאי צרדה אמצעי פי׳ היא אצבע ארוכה ועוד הביא בערוך דתניא בתוספתא איזוהי אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין ובקונט׳ פי׳ דהיא אצבע הסמוכה לגודל ור״א קליר יסד כפי׳ הערוך בסילוק של פרשת שקלים גיא וכל עפרה בצרדה הכילו פי׳ משום דכתיב (ישעיהו מ׳:י״ב) וכל בשליש עפר הארץ והיינו אצבע אמצעי שהוא שלישי ובפ״ק דיומא (דף יט:) דאמרינן גבי כ״ג שמכין לפניו באצבע צרדה הדבר ידוע שא״א להשמיע קול אלא כשמכה באמצעי ולפי׳ זה דחזי פשוט היינו מגודל עד אמה וכפוף מאצבע עד אמה ובערוך פי׳ בערך כף דכפוף היינו מעיקר גודל עד ראש אצבע. כשהן דבוקות זו בזו ופשוט מראש אצבע עד ראש גודל כשהן פשוטות וי״מ עד אצבע צרדה שצריך לעשות הרצועות ארוכות ממקום הנחתן עד אצבע צרדה וכפוף היינו שכופף את אצבעו ומשער הרצועה עד שם ופשוטה היינו שמשער הרצועה ממקום הנחה עד ראש אצבע פשוטה ובתפילין של ראש משערין הרצועות שתגיע ראש האחד עד טיבורו וראש השני עד הלב ושמא שום מדרש יש וגבי תפילין של יד הוא דאמרינן בפ׳ שני דברכות (דף יג:) ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב ובשימושא רבה דתפילין יש דליפשו רצועי עד דלימטי לחדא כנגד מילה מימינא ולחדא כנגד הלב משמאלא עוד יש אומר דמצות שיעור רוחב הרצועות יותר מכחטה ופחות מכשעורה ואם יותר כשר. מ״ר:
רַבָּה קָטַר לְהוּ וּפָשֵׁיט וְשָׁדֵי לְהוּ. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב קָטַר לְהוּ וּמְתַלֵּית לְהוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרַבָּנָא עָבֵיד כְּדִידַן.
The Gemara relates: Rabba would tie the straps and release them and let them fall behind him. Rav Aḥa bar Ya’akov would tie them and plait them together
RASHI
רבה כשמניח תפילין קשר ליה ברישיה ושירי הרצועות פשיט ושדי להו ותולין על כתיפו מאחריו:
ומתלית להו לרצועות התלויות היה גודלן ומשלשן טרני״ם בלע״ז:
כדידן כמנהג שלנו [ותולין לפניו]:
TOSAFOT
עביד כי דידן דפשיט ושדי להו על כתיפיו מלפניו. מ״ר:
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שֵׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. אָמַר רַב נַחְמָן: וְנוֹיֵיהֶן לְבַר. רַב אַשִׁי הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּמָר זוּטְרָא, אִיתְהַפְּכָא לֵיהּ רְצוּעָה דִּתְפִילִּין, אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לָהּ מָר וְנוֹיֵיהֶן לְבַר? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי.
Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, says in the name of Rav: The form of the knot of phylacteries,
RASHI
קשר של תפילין שישים הרצועות על ראשו [בענין] שיהא דל״ת כדי שיהא שדי נראה עליהן דשי״ן נראה בקמט בית חיצונה שכפל הקלף כעין שי״ן ודל״ת נראה בקשר ויו״ד נראה באותו של יד כמין רצועה קטנה וראשה כפוף מעט כמין יו״ד:
ונוייהן לבר השם יהא נראה מבחוץ לשון אחר נוייהן של רצועות שהן חלוקות מצד א׳ וצבועות שחורות והוא נוייהן וראיה לדבר מדאמרינן איתהפיכא ליה רצועה דתפילין א״ל ולא סבר לה מר ונוייהן לבר והכי אמרינן לעיל שמבפנים מאי גנאי ודבר אחר איכא זימנין דמתהפכין אלמא כה״ג הוי מתהפכין שנהפך צד הרצועה התחתון למעלה ונראה:
איתהפכא ליה שלא היתה הדל״ת ניכרת מבחוץ:
לאו אדעתאי שוגג הייתי:
TOSAFOT
ונוייהן לבר הכא מוכח דארצועות קאי ולא כמו שפירש בקונטרס במסכת שבת (דף כח:) דקאי אקציצה. מ״ר:
״וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״ – תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. ״וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי״ – אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין.
With regard to the verse: “And all the nations of the land shall see that the name of the Lord is called upon you, and they shall be afraid of you” (Deuteronomy 28:10), it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head,
RASHI
שם ה׳ נקרא עליך אלו תפילין של ראש שכתוב בו רוב השם שי״ן ודל״ת:
קשר של תפילין מאחורי העורף והקב״ה מניח תפילין כדאמר לעיל דמשום תפילין ש״ר יראו העובדי כוכבים כדכתיב ויראו ממך:
TOSAFOT
אלו תפילין שבראש פי׳ בקונטרס שכתוב עליהן רוב השם שי״ן ודלי״ת ונראה דדלי״ת ויו״ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שדי מדחשיב להו לעיל ובריש פ׳ בתרא דמגילה (דף כו: ושם) תשמישי קדושה ולא הן עצמן קדושין ובשום דוכתא לא קרי להו כי אם קשר של תפילין עוד אמרינן בפ׳ במה מדליקין (שבת דף כח:) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הילכתא אילימא כו׳ אלא לעורות והאמר אביי שי״ן של תפילין הלכה למשה מסיני פירוש ופשיטא דצריך בהמה טהורה ומסיק אלא לרצועות משמע דד׳ ויו״ד לא חשיבי אותיות וה״ר יעקב דאורלינ״ש מסופק אם צריך לחלוץ תפילין של יד כשנכנס לבית הכסא דשמא כיון דמחופות עור לא צריך דלא אסרו אלא תפילין של ראש שכתוב שי״ן בעור ויש עוד לפרש דלכך קאמר אלו תפילין שבראש משום דנראין יותר משל יד דעל של יד אמרינן לקמן לך לאות ולא לאחרים לאות. מ״ר:
אָמַר רַב יְהוּדָה: קֶשֶׁר שֶׁל תְּפִילִּין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה; וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא כְּלַפֵּי פָנִים, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפָנִים וְלֹא לְאָחוֹר.
Rav Yehuda says: The knot of phylacteries must be above, i.e., it must rest on the head rather than on the neck, in order that the Jewish people should be above and not below. And likewise it must be placed toward the front [panim],
RASHI
למעלה בגובה הראש ולא למטה בצואר:
כלפי פנים ממול עורף ולא בצידי הראש ל״א כלפי פנים שיהא הקשר מבפנים והנוי של דל״ת מבחוץ כדאמרן ונוייהן לבר:
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר בִּידְרִי אָמַר רַב, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַבִּי אַחָא אֲרִיכָא אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לָהּ אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּפִילִּין מֵאֵימָתַי מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן? מִשְּׁעַת הַנָּחָתָן. אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן! אַבַּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מִשְּׁעַת הַנָּחָה וְעַד שְׁעַת קְשִׁירָה.
§ Rav Shmuel bar Bideri says that Rav says, and some say that Rabbi Aḥa Arikha, i.e., Rabbi Aḥa the Tall, says that Rav Huna says, and some say that Rav Menashya says that Shmuel says: With regard to phylacteries, from when does one recite a blessing over them? From the time when one dons them on the arm and onward. The Gemara raises a difficulty: Is that so? But doesn’t Rav Yehuda say that Shmuel says: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to their performance? How, then, can one recite a blessing over phylacteries after donning them? Abaye and Rava both say: One recites the blessing from the time of donning the phylacteries
RASHI
בידרי שם:
מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן משמע לאחר שהניחן:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו מאי משעת הנחתן דקאמר משעת הנחה ועד שעת קשירה דכיון דעדיין לא קשרן עובר לעשייתן הוא:
TOSAFOT
משעת הנחה ועד שעת קשירה מכאן היה מדקדק רבינו אליהו שצריך אדם לקשר תפילין בכל יום ור״ת מפרש דאין צריך ומביא ראיה מהא דאמרינן בפ״ק דחולין (דף ט. ושם) דצריך אדם שילמוד ג׳ דברים כתב שחיטה ומילה ורב יהודה אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית ואידך הני שכיחן פי׳ וצריך ללומדן לפי שתמיד צריך להן ואי בעי למקשר קשר של תפילין בכל יום איכא דשכיחא טפי ומיהו בקונטרס פי׳ שם איפכא הני שכיחן קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית ואין צריכין ללמוד שמנעוריו בקי בהן וכמו שפירשתי נראה דאדרבה כתב ושחיטה שכיחי טפי מכולהו ועוד מדקדק ר״ת דהך קשירה לאו ממש היא מהא דחשיב בריש פ׳ בתרא דעירובין (דף צז. ושם) קשר של תפילין קשר של קיימא ואם היה צריך להתיר ולקשור בכל יום אם כן לא הוי של קיימא ומשעת הנחה עד קשירה דהכא מפרש ר״ת דהך קשירה היינו ההדוק שמהדקו ומצמצמו בראשו כמו שליא קשורה בולד דנדה (דף כו:) לאו קשורה ממש היא וכמו קשורה בו ככלב ולפירוש רבינו אליהו הוה ליה למימר משעת קשירה ועד שעת הנחה ויש ספרים שכתוב כן ומסתברא כדברי ר״ת בתפילין של ראש וכדברי רבינו אליהו בתפילין של יד דכתיב בשל יד וקשרתם לאות על ידך דמשמע דכל שעה שמניח צריך לקשירה תדע דלקמן (מנחות דף לז.) דריש ר׳ נתן הנחה בשמאל מדכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא ואם היה קושר תחילה ואח״כ היה מכניס בזרוע אם כן היכי דייק מינה דהנחה בשמאל ועוד אמרינן בפרק אין מעמידין (ע״ז לט.) מעשה באשה אחת שהיתה נישאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין בזרועו משמע דתמיד היתה עושה כן ואפילו לספרים שכתוב בהם קומעת מכל מקום רוצה לומר שהיתה קושרת לו כעין קמיע ולפי שאין נוח לקשור ביד אחת היתה מסייעת לו תדע דלא קאמר שהיתה מסייעה לתפילין של ראש דתפילין של ראש ודאי אין צריך לקשור בכל יום דלא צוותה תורה לקשור כל שעה וקשר שלה הלכה למשה מסיני והכי גמירי דליהוי קשורין תמיד והשתא קשירה דשמעתין קשירה ממש דבשל יד מתחיל לברך חוזרני לומר דתפילין של יד נמי לא בעו קשירה בכל יום דבפרק בתרא דמקוואות (מ״ג) קחשיב קשרים דאין צריכין שיבואו בהן המים תפילין של ראש בזמן שהיא חוצה ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת פירוש חוצה כמו אוצא דטבעות ידיו דתוספתא דמקואות דהקשר מיהדק שפיר בזמן שאינה עולה ויורדת דיד היינו לפי שיש קושרים ראש הרצועה באמצע זו בזו שאינה יכולה להרחיב ולעלות ולירד ויש מסבבים הרצועה שמסובבת בקשר העשוי בראשה שהרצועה נתחבר בקשר ועולה ויורדת ומדקאמר כשאינה עולה לא חייץ וא״צ להתירו בשעת טבילה ש״מ קשר של קיימא הוא. מ״ר: