Back
Menachot
Daf 41aוּבִלְבָד שֶׁלֹּא תְּהֵא מוּפְסֶקֶת. שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ: מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד? דִּילְמָא דְּאִי בְּלַאי.
This is permitted provided that the strings are not broken.
RASHI
ובלבד שלא תהא מופסקת שיהא כל חוטיה שלימין:
שמע מינה מתירים מבגד לבגד:
דילמא אי בלאי הא דקתני שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בה ולא חיישינן לבזיון דמבזה לה לטלית ראשונה דנתבלה דאין ראויה לציצית קאמר דמתיר ממנה הציצית:
TOSAFOT
ובלבד שלא תהא מופסקת צ״ע מאי פי׳ ומאי אשמעינן:
תָּנוּ רַבָּנַן: טַלִּית שֶׁכּוּלָּהּ תְּכֵלֶת – כָּל מִינֵי צִבְעוֹנִין פּוֹטְרִין בָּהּ, חוּץ מִקָּלָא אִילָן.
The Sages taught in a baraita: In the case of a cloak that is made entirely of sky-blue wool, strings of every type of color exempt it,
RASHI
כל מיני צבעים פוטרין בה לשום לבן דכיון דמין כנף ליכא לקיומי בה אין לך לחזר אחר לבן אלא שיהו בה שני מינין:
חוץ מקלא אילן דדמי לתכלת וזימנין דמזבן לה לאינש אחרינא וסבר דכל חוטיה תכלת וכי מצריך לטלית אחריתי שקיל תרי חוטים מהכא ונותן שם עם לבן ותחת אלו יתן לבן ונמצאת אחת מהן נפטר בקלא אילן לשום תכלת ושדי קלא אילן עם לבן בציצית והוי כלאים בלא מצוה:
מֵיתִיבֵי: טַלִּית אֵין פּוֹטֵר בָּהּ אֶלָּא מִינָהּ. טַלִּית שֶׁכּוּלָּהּ תְּכֵלֶת – מֵבִיא תְּכֵלֶת וְדָבָר אַחֵר וְתוֹלֶה בָּהּ; וְקָלָא אִילָן לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר!
The Gemara raises an objection from a baraita: A cloak is exempted only by strings of its own type.
RASHI
מיתיבי טלית אין פוטרין בה לשם לבן אלא מינה אם אדומה היא יטיל בה שני חוטין אדומים ושני חוטין תכלת וכן שאר גוונים:
מביא תכלת שני חוטין לשם תכלת ודבר אחר לשם לבן ואע״ג דהאי תכלת הוי מין כנף אפילו הכי שני מינים בעינן דאזלינן בתר רוב טליתות:
ואם הביא כשר אלמא קלא אילן נמי פוטר בה:
TOSAFOT
אין פוטר בה אלא מינה פי׳ בקונט׳ אם אדומה היא יטיל בה שני חוטים אדומים ותימה מידי ציבעא קגריס ושמא מדרבנן משום זה אלי ואנוהו (סוכה דף יא:) הוי [ועוד נראה דאיירי בשאר מינים כגון שיראין וכלך וסיריקין דאין פוטר אלא במינם מדאורייתא] ומה דפי׳ בשיראים לאו דוקא דהא אמרי׳ דצמר ופשתים פוטרין בהם:
ואם הביא כשר למאי דפירש בקונטרס דקלא אילן במקום לבן פסול. משום שדומה לתכלת ואין כאן שני מינים קשה מאי פריך דלמא האי ברייתא כרבנן דריש פירקין דאמרי אין הלבן מעכבת את התכלת:
אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּטַלִּית בַּת אַרְבָּעָה חוּטִין, כָּאן בְּטַלִּית בַּת שְׁמוֹנָה חוּטִין.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: This is not difficult, because here, in the baraita that holds that the ritual fringes are fit after the fact, it is referring to a cloak that has only four strings,
RASHI
בטלית בת ד׳ חוטין שנים תכלת ושנים קלא אילן כשר:
בטלית בת שמנה חוטין ארבע תכלת והטיל בה ארבע קלא אילן לקיים מצות שני מינים פסולין דהואיל ולבר קלא אילן איכא חוטין כל צורכה חיישינן דלמא מצריך לטלית אחריתי ושקיל הנך דתכלת מהכא ותלי לה התם וליכא הכא אלא קלא אילן אי נמי שקיל הנך דקלא אילן ותלי בה:
ל״א ועיקר חוץ מקלא אילן דהא אשני מראות שבה קפדינן ואלו מראיהן שוין:
מיתיבי כו׳ אם הביא כשר טלית בת שמנה חוטין ד׳ של תכלת ומין אחר וביקש להטיל בה עוד ארבעה אחרים לא יטיל קלא אילן שמא ימכרנו לאיש אחר ויהא סבור שהם תכלת ויתירם מכאן ויתן בטלית אחרת במקום תכלת עם לבן ואם הביא כשר דהא נפטרה בארבע חוטין של תכלת ודבר אחר:
TOSAFOT
כאן בטלית בת שמנה חוטין פירשתי ריש פירקין:
שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ: מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד? דִּלְמָא דְּאִי עֲבַד.
The Gemara asks: Should you conclude from the fact that the Sages were concerned lest one take the indigo strings from this garment for use in another garment that in general one may untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment? The Gemara responds: Perhaps their concern was that if one did transfer the strings, he might mistake indigo for tekhelet, but it is not permitted to transfer the strings ab initio.
RASHI
שמע מינה מדפסל בה משום הך חששא דמתירין מבגד לבגד:
דלמא דאי עבד אם עבר והתירן אז נפקא חורבה (דסבר) דמשתרא ציצית מקלא אילן לחודיה:
אִיתְּמַר, רַב אָמַר: אֵין מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד.
It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to this halakha. Rav says: One may not untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment.
TOSAFOT
רב אמר אין מתירין ואפי׳ למ״ד חובת גברא סבר רב דאין לבטל מצות הטלית כדאשכחן במזוזה בסוף השואל (ב״מ קב.) שנענש אותו שנטל המזוזה ואע״ג דחובת הדר היא ושמואל דאמר מתירין אע״ג דקסבר חובת טלית היא דהא שמואל מחייב לעיל כלי קופסא כיון דאין לו אלא כדי טלית אחת טוב שיתן באותה שהוא חפץ להתעטף בה ולא דמי למזוזה:
רַב אָמַר: אֵין מַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר.
The Gemara cites additional disputes between Rav and Shmuel: Rav says: One may not light from one Hanukkah lamp to another Hanukkah lamp. And Shmuel says: One may light from one Hanukkah lamp to another Hanukkah lamp.
RASHI
מנר לנר אותן דחנוכה:
רַב אָמַר: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה.
Rabbi Shimon rules that it is permitted to drag items on Shabbat despite the possibility that one might thereby create a furrow in the ground. Creating a furrow is a labor prohibited on Shabbat, but since he does not intend to create the furrow, and it is not certain that a furrow will be created, dragging the item is permitted. Rav says: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to dragging items on Shabbat. And Shmuel says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to dragging items on Shabbat.
אֲמַר אַבַּיֵי: כָּל מִילֵּי דְּמָר עָבֵיד כְּרַב, לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּעָבֵיד כִּשְׁמוּאֵל: מַתִּירִין מִבֶּגֶד לְבֶגֶד, וּמַדְלִיקִין מִנֵּר לְנֵר, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּגְרִירָה;
Abaye said: In all halakhic matters of the Master, Rabba, he conducted himself in accordance with the opinion of Rav, except these three where he conducted himself in accordance with the opinion of Shmuel. He ruled that one may untie ritual fringes from one garment in order to affix them to another garment, and one may light from one Hanukkah lamp to another Hanukkah lamp, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to dragging items on Shabbat.
TOSAFOT
כל מילי דמר עביד כרב והא דסוף כירה (שבת דף מו.) שרי רבה שרגא דנפטא ופלוגתא דרב ושמואל במוקצה מחמת מיאוס שילהי שבת (דף קנז.) דלמא דמתכת איירי ותו דהתם איכא פלוגתא דרברבתא טובא וצ״ע:
דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה, כִּסֵּא וְסַפְסָל, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לַעֲשׂוֹת חָרִיץ.
As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: A person may drag a bed, chair, or bench
רַב יְהוּדָה מָסַר לֵיהּ לְקַצְרָא. רַב חֲנִינָא עָבֵיד לָהּ סִיסָא. רָבִינָא חַיֵיט לְהוּ מֵיחָט.
The Gemara relates that Rav Yehuda would give his garments containing ritual fringes to a laundryman and was not concerned that the strings dyed with tekhelet might become detached and that the laundryman would replace them with strings dyed with indigo. Rav Ḥanina would form a bundle
RASHI
מסר טליתו עם הציצית:
לקצרא לכובס ולא חייש דילמא מינתקא תכלת ורמי בה קלא אילן:
עביד להו סיסא כשנותנה לכובס מקפל הציצית כמין פקעת שקורים למושי״ל כדי שלא ינתק:
חייט להו מיחט עושה לטלית כמין שפה ומחביא החוטין בתוכה ותופר השפה:
תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה חוּטִין הוּא נוֹתֵן? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַרְבָּעָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁלֹשָׁה.
§ The Sages taught in a baraita: How many strings does one place on a garment?
RASHI
ארבעה חוטין נתן בחור נטלית וכופלן לשמנה:
TOSAFOT
בית שמאי אומרים ארבע טעמא דבית שמאי ניחא כדדרשינן לעיל (מנחות דף לט:) גדיל שנים גדילים ד׳ אבל טעמא דבית הלל קשה דדוחק לומר דלית להו אלא גדילים שנים ופתיל תכלת הרי תלתא ושמע מינה הא דדרשינן גדילים ד׳ היינו בכפילה ואלבן קאי והשתא סברי ב״ש דהוא הדין תכלת דפתיל לאו דוקא וסברא הוא להשוותם והיינו ד׳ חוטין בלא כפילה ובית הלל סברי דפתיל דווקא והא דביומא (דף עב.) דריש מפתיל התם (הוה ראשונים) דכתיב ברישא (תרי) מהדר דמיירי בכפול ור״ת פי׳ דמגדיל נפקא להו לבית הלל דעבות מתורגם עובד גדילו ונראה לפי׳ זה דבית הלל דרשי גדילים הרי ששה וכשנכפלו י״ב ויתכן יותר דלא דריש גדילים וכן משמע בספרי ועשו להם שומע אני יעשה אותן אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים מכמה גדיל אחד נעשית אין פחות משלשה דברי ב״ה ב״ש אומרים ד׳ של תכלת ד׳ של צמר (אכן) כי דייקת בה משמע דב״ה דרשי גדילים ואכל גדיל קיימי והשתא הויא דומיא דבית שמאי דאיירי בתכלת ובלבן ומיהו בספרי איכא דאמרי שנים של לבן ואחד של תכלת. [וע״ע תוס׳ בכורות לט: ד״ה כמה]:
וְכַמָּה תְּהֵא מְשׁוּלֶּשֶׁת? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַרְבַּע, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ; וְשָׁלֹשׁ שֶׁבֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים – אַחַת מֵאַרְבַּע בְּטֶפַח שֶׁל כָּל אָדָם. אָמַר רַב פַּפָּא: טֶפַח דְּאוֹרַיְיתָא – אַרְבַּע בְּגוּדָל, שִׁית בִּקְטַנָּה, חָמֵשׁ בְּתִילְתָּא.
And how much should be hanging [meshulleshet]
RASHI
משולשת תלויה הענף [לבד] מן הגדיל:
ארבע אצבעות:
ושלש שב״ה אומרים שתהא כל אצבע אחת מארבע בטפח של כל אדם דהיינו מדת גודל ושית בקטנה:
בתילתא אצבע וכולן מדה אחת:
TOSAFOT
בית שמאי אומרים ארבע פירש בקונטרס הפתיל יהא ארבע נמצא הגדיל שנים ורבינו תם פירש דאגדיל קאי והענף שמנה הרי שנים עשר וכן אנו נוהגין וכן משמע בספרי בפרשת כי תצא גדילים למה נאמר לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט א׳ בפני עצמו ת״ל גדילים כמה גדיל נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל ובית שמאי אומרים מארבע חוטין של תכלת וארבעה של לבן על ארבע ארבע אצבעות משמע דאגדיל קאי והקונטרס נמי פירש כן בל״א פרק על אלו מומין (בכורות דף לט:) וכן יסד רבי שלמה ספרדי המשולשל יהא נפשל כדי אצבעות ארבע ונפשל קורא הגדיל כמו מפשילין חבלים לתוכן פרק אלו הן הגולין (מכות דף י.) וכמו אין מפשילין חבלים לתוכן דבפ׳ בני העיר (מגילה דף כח.):
ארבעה בגודל במסכת זבחים בפ׳ קדשי קדשים (זבחים דף סג.) [קתני] דכבש של מזבח היה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותו ואית דמפרשי התם דקשר האצבע קמא הזכרות ואית דגרסי בזכרותו היינו ראשונות והכא דלא מפרש מידי צ״ע:
אָמַר רַב הוּנָא: אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ אַרְבַּע וּמְשׁוּלֶּשֶׁת אַרְבַּע, וְרַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁלֹשָׁה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ מְשׁוּלֶּשֶׁת שָׁלֹשׁ.
Rav Huna says that the halakha is: One must attach four strings within four fingerbreadths of the edge of the garment, and they should hang down four fingerbreadths beyond the knots and windings. And Rav Yehuda says: One must attach three strings within three
RASHI
ארבע חוטין בתוך ארבע אצבעות שלא ירחיק מן השפה יותר מארבע אצבעות:
אָמַר רַב פַּפָּא, הִלְכְתָא: אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ מְשׁוּלֶּשֶׁת אַרְבַּע.
Rav Pappa says that the halakha is that one must attach four strings within three fingerbreadths of the edge of the garment, and they should hang down four fingerbreadths beyond the knots and windings.
לְמֵימְרָא, דְּאִית לְהוּ שִׁיעוּרָא; וּרְמִינְהוּ: ״צִיצִית״ – אֵין צִיצִית אֶלָּא יוֹצֵא, וְאֵין צִיצִית אֶלָּא מַשֶּׁהוּ. וּכְבָר עָלוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לַעֲלִיַּית יוֹחָנָן בֶּן בְּתֵירָא, וְאָמְרוּ: צִיצִית אֵין לָהּ שִׁיעוּר. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, לוּלָב אֵין בּוֹ שִׁיעוּר;
The Gemara asks: Is this to say that ritual fringes have a required measure? And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita: The verse states: “That they prepare for themselves strings” (Numbers 15:38). Strings are nothing other than what emerges from the corner of the garment, and the term strings indicates only that there must be strings of any length. And it already occurred that the elders of Beit Shammai and the elders of Beit Hillel ascended to the attic of Yoḥanan ben Beteira, and they discussed the matter and said: Ritual fringes have no measure. Similarly, a lulav has no measure.
RASHI
אין שם ציצית אלא יוצא תלוי ויוצא מן הכנף משהו:
מַאי לָאו אֵין לָהּ שִׁיעוּר כְּלָל? לָא,
What, does this not mean that ritual fringes have no required measure at all? The Gemara answers: No,