Back
Menachot
Daf 42aמִפַּשְׁרוֹנְיָא: סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן מִין, כּוּתִי, גּוֹי, עֶבֶד, אִשָּׁה, וְקָטָן, וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם״, כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה – יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה – אֵינוֹ בִּכְתִיבָה;
of Pashronya: A Torah scroll, phylacteries, or mezuzot that were written by a heretic,
RASHI
מפשרניא שם מקום:
צדוקי עובד כוכבים להכי נקט דסתמיה בקי בכתיבה:
וּבְיִשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ, דְּשָׁלַח רַב חִיָּיא בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: עַל תְּפִילִּין שֶׁל יָד, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִילִּין״, עַל תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״, וְאִילּוּ ״לַעֲשׂוֹת תְּפִילִּין״ לָא מְבָרֵךְ!
And despite the fact that phylacteries written by a gentile are unfit, a Jew who writes them does not have to recite a blessing. As Rav Ḥiyya, son of Rav Huna, sent a ruling in the name of Rabbi Yoḥanan: On phylacteries of the arm one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, W ho has sanctified us through His mitzvot and commanded us to don phylacteries. On phylacteries of the head one says the blessing: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, Who has sanctified us through His mitzvot and commanded us concerning the mitzva of phylacteries. The implication of this is that one recites blessings only when he dons the phylacteries, whereas when he writes the phylacteries he does not recite a blessing: To prepare phylacteries.
TOSAFOT
ואילו לעשות תפילין לא מברך ויודע היה [שלא לברך לעשות תפילין] ששאלו כל ענייני ברכות ופ׳ הרואה ירושלמי מצריך לברך אעשיית ציצית סוכה ותפילין ובערוך הביאו בערך צץ ג׳ וחולק על הש״ס שלנו ובתוספתא דברכות (פ״ו) תני העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ובפ׳ הרואה (ברכות דף נד.) נמי אמר דאכלים חדשים מברך שהחיינו וכ״כ רב שרירא גאון:
אֶלָּא לָאו הַיְינוּ טַעְמָא: כָּל מִצְוָה דַּעֲשִׂיָּיתָהּ גְּמַר מִצְוָה, כְּגוֹן מִילָה, אַף עַל גַּב דִּכְשֵׁירָה בְּגוֹי – בְּיִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְכָל מִצְוָה דַּעֲשִׂיָּיתָהּ לָאו גְּמַר מִצְוָה, כְּגוֹן תְּפִילִּין, אַף עַל גַּב דִּפְסוּלוֹת בְּגוֹי – בְּיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ;
Rather, isn’t this the reason
RASHI
תפילין עשייתן לא זו היא גמר מצותם עד שיקשרם:
וּבְצִיצִית בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: חוֹבַת טַלִּית הוּא, וּמָר סָבַר: חוֹבַת גַּבְרָא הוּא.
And with regard to reciting a blessing when one attaches ritual fringes to a garment, the Sages disagree about this:
RASHI
בהא פליגי רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב רב חסדא סבר ציצית חובת טלית הילכך עשייתן היא גמר מצותן ורב נחמן סבר חובת גברא היא ועטיפתה זוהי מצותה:
אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדְּכַי לְרַב אַשִׁי: אַתּוּן הָכִי מַתְנִיתוּ לָהּ,
Rav Mordekhai
RASHI
הכי מתניתו לה להא דאמר רב יהודה אמר רב לעיל משום הכי קשיא להו לעיל דרב אדרב:
אֲנַן הָכִי מַתְנִינַן לָהּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִן לְצִיצִית בְּגוֹי שֶׁכְּשֵׁירָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית״ – יַעֲשׂוּ לָהֶם אֲחֵרִים.
We teach it in this way, according to which there is no contradiction: Rav Yehuda says that Rav says: From where is it derived that if ritual fringes are attached to a garment by a gentile they are valid? It is derived from that which is stated: “Speak unto the children of Israel and command them that they prepare for themselves [lahem] strings” (Numbers 15:38). From the fact that the verse does not merely state: That they prepare [ve’asu], but rather states “ ve’asu lahem,” which can be translated as: That they prepare for them, the indication is that even others, i.e., gentiles, shall prepare ritual fringes for them.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֲשָׂאָן מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַנִּימִין וּמִן הַגְּרָדִין – פְּסוּלָה, מִן הַסִּיסִין – כְּשֵׁירָה;
§ Rav Yehuda says that Rav says: If one prepared ritual fringes from threads that protrude from the fabric like thorns [kotzim],
RASHI
עשאה לציצית מן הקוצים הנקצצים היינו חוטין התלויין בכל היריעה שקורין פרוקי״ש וקוצצין אותם מן הבגד. ל״א להכי קרי להו הוצין שיוצאין מן הבגד כהוצין:
נימין היינו אותן שיוצאין מן הבגד בתפירה:
גרדין פרינ״ש:
פסולה כל זמן שמחוברין לבגד דבעינן עשייה לשמה:
TOSAFOT
הקוצים כו׳ פירש בקונטרס משום תעשה ולא מן העשוי ולי נראה דמה דעביד אחר כך היינו העשייה דאמר רב גופיה תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן כשר דזו היא עשייתן וכן פרק קמא דסוכה (דף יא.) גבי הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דקציצתן זו היא עשייתן אלא טעמא משום דבעינן תלייה לשמה והא דתנן פרק קמא דסוכה (דף ט.) סוכה הישנה בית הלל מכשירין ופריך בגמ׳ ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב עשאה מן הקוצים וכו׳ כי אמריתה קמיה דשמואל אמר אף מן הסיסין פסולה אלמא בעינן טוייה לשמה הכא נמי בעינן עשייה לשמה לפי. אותה גירסא אדשמואל פריך ולא מרב ומרב נמי מצי למפרך:
כִּי אֲמַרִיתָהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: אַף מִן הַסִּיסִין פְּסוּלָה, בָּעֵינַן טְוִיָּיה לִשְׁמָהּ.
Rav Yehuda continues: When I stated this halakha in the name of Rav before Shmuel, he said to me: Even ritual fringes tied from swatches of wool that were not spun for the sake of the mitzva are unfit, as we require the spinning of the string to be for the sake of the mitzva.
כְּתַנָּאֵי: צִיפָּן זָהָב, אוֹ שֶׁטָּלָה עֲלֵיהֶן עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה – פְּסוּלוֹת; עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – כְּשֵׁירוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עִיבְּדָן לִשְׁמָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – פְּסוּלוֹת, עַד שֶׁיְּעַבְּדָן לִשְׁמָן.
The Gemara notes that this dispute is like a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If one took phylacteries and coated them with gold or patched them with the skin of a non-kosher animal,
RASHI
ציפן זהב לתפילין:
פסולות בתים דתיק של עור בעינן דאפילו קשירתן אינן אלא רצועות במינן כדאמרינן בהקומץ:
או שטלה עליהן שעשה בתים של עור בהמה טמאה פסולות כדאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח.) למען תהיה תורת ה׳ בפיך מן המותר בפיך:
TOSAFOT
כתנאי ציפן זהב תימה דילמא ציצית שאני דפ״ק דסוכה (דף ט.) דריש גדילים תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות הא דרשינן ליה לעיל (מנחות דף לז:) לך לאות ולא לאחרים והתם גבי סוכה פריך כי האי גוונא מחג הסוכות תעשה לך [ומשני] דאיצטריך למעוטי גזולה ולא דרשי תו מיניה לשם חובך ואי משום דתפילין איתקוש למזוזה ומזוזה וספר תורה יליף (לעיל מנחות דף לד.) כתיבה כתיבה מגט הא בגט גופיה לא בעינן עשייה לשמו:
עד שיעבדן לשמן אומר ר״ת דהילכתא כרשב״ג דאע״ג דהילכתא כרב באיסורי דסוגיין דהניזקין (גיטין דף נד:) דגוילין שלו לא עיבדתים לשמן כוותיה אזלא והא דפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מח:) דאיפליגו אביי ורבא בהזמנה אי מילתא היא אי לא ומייתי הני תנאי ופי׳ בקונטרס דרבא כרבנן דלא בעו עיבוד דהזמנה לאו מילתא היא מיהו ר״ת ור״ת פירשו דרבא כרשב״ג דכיון דבעי עיבוד לשמו א״כ הזמנה לאו מילתא היא דאי מילתא היא אפשר בחיתוך העור ובתיקונים קטנים סגי לשויי לשמה והא דבעא אביי מרב שמואל בר׳ יהודה בסמוך היכי צבעיתו ליה ואהדר כרשב״ג לא קיבלה מיניה וי״מ דההיא דהניזקין אפילו כרבנן דלא פליגי אלא בעור תפילין דתשמיש מצוה וליתא דהא איכא שי״ן של תפילין ועיקר קדושה יש בה כדמוכח פ׳ במה מדליקין (שבת דף כח:) ופ׳ במה אשה (שבת דף סב.):
אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יְהוּדָה: הָא תְּכֵילְתָא הֵיכִי צָבְעִיתוּ לָהּ? אֲמַר לֵיהּ: מַיְיתִינַן דַּם חִלָּזוֹן וְסַמָּנִין וְרָמֵינַן לְהוּ בְּיוֹרָה, וְשַׁקְלִינָא פּוּרְתָא בְּבֵיעֲתָא וְטַעְמִינַן לְהוּ בְּאוּדְרָא, וְשָׁדֵינַן לֵיהּ לְהַהוּא בֵּיעֲתָא וְקָלֵינַן לֵיהּ לְאוּדְרָא.
§ Abaye said to Rav Shmuel bar Rav Yehuda:
RASHI
וסממנים דרך הצובעים לשרות בגדים בצריף שקורין בייצ״א:
וטעמ׳ ליה באודרא אודרא מוך וצובעין אותה בתוך אותה קליפה לידע אם תכלת יפה:
TOSAFOT
וסממנים דבר תימה הוא היאך מערב שום דבר בהדי תכלת ושמא עם הסממנין נקרא תכלת ובקונטרס פי׳ לשרות בהן כדרך הצובעין ששורין אותו בצריף:
שְׁמַע מִינָּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינָּהּ טְעִימָה פְּסוּלָה, וּשְׁמַע מִינָּהּ דְּבָעֵינַן צְבִיעָה לִשְׁמָהּ, וּשְׁמַע מִינָּהּ טְעִימָה פָּסְלָה.
The Gemara comments: Learn from this statement three halakhot: Learn from it that wool that was dyed for the purpose of testing the dye and not for use as ritual fringes is unfit for ritual fringes. Consequently, one burns the wad of wool so that no one will use it for ritual fringes. And learn from it that we require dyeing for the sake of the mitzva. And learn from it that using dye for testing renders all the dye in that vessel unfit.
RASHI
שמע מינה מדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית:
ושמע מינה מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן ליה ביורה:
טעימה פסולה אם עירה צבע נסיון ביורה פוסל את כל היורה:
הַיְינוּ טְעִימָה פְּסוּלָה, הַיְינוּ צְבִיעָה לִשְׁמָהּ! אֲמַר רַב אַשִׁי: מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם טְעִימָה פְּסוּלָה – מִשּׁוּם דְּבָעֵינַן צְבִיעָה לִשְׁמָהּ.
The Gemara challenges: The halakha that wool dyed for the purpose of testing the dye is unfit is the same as the requirement of dyeing for the sake of the mitzva. It is only because the sky-blue strings must be dyed for the sake of the mitzva that wool dyed as a test is unfit for use as ritual fringes, so why are these stated as two halakhot? Rav Ashi said: The statement about learning three halakhot employs the style known as: What is the reason,
TOSAFOT
מה טעם טעימה פסולה ואפילו לשם ציצית מ״מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה והשתא הנך תלת תרי נינהו:
כְּתַנָּאֵי: טְעִימָה פְּסוּלָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּלִיל תְּכֵלֶת״, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל.
The Gemara notes that the halakha that using the dye for testing renders all the dye in the pot unfit is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: Tekhelet dye that was used for testing is unfit, as it is stated concerning the priestly vestments: “And you shall make the robe of the ephod entirely of blue [kelil tekhelet]” (Exodus 28:31),
RASHI
משום שנאמר כליל תכלת כל תכלת בעינן (כליל) שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילתה:
TOSAFOT
משום שנאמר כליל תכלת פי׳ בקונטרס שלא יהא דבר אחר צבוע בה מתחילה ואפילו צמר והוא שקרוי מראה שני שבה משמע דאם צבע בה שני פעמים זה אחר זה פסול אפילו לשמו ולעיל משמע דלא פסלי׳ אלא טעימה משום דהויא שלא לשמה ומשמע דלא מייתי תנאי אלא מטעמה פסלה אבל לכ״ע הטעימה כדלעיל א״כ לא אתיא כחד תנא מילתא דהקונטרס לכך צ״ל דאפילו מאה פעמים לשמו משמע דכשר דהא כליל תכלת קרינן ביה אבל כשטעם הרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני ואע״ג דהאי קרא בבגדי כהונה כתיב ילפינן תכלת מבגדי כהונה ופ׳ בא לו (יומא דף עב.) דריש ליה לדרשא אחרינא:
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דְּהַבַאי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ מַרְאֶה שֵׁנִי שֶׁבָּהּ כָּשֵׁר, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁנִי תוֹלַעַת״.
Rabbi Yoḥanan ben Dahavai says: Even a second appearance caused by the dye is fit, meaning even if it is the second time that the dye is being used, it is still fit. As it is stated in the verse: “And scarlet wool [ushni tola’at]” (Leviticus 14:4),
RASHI
אפילו מראה שני שבה שכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר:
ושני תולעת משמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת וה״ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא:
תָּנוּ רַבָּנַן: תְּכֵלֶת אֵין לָהּ בְּדִיקָה, וְאֵין נִקַּחַית אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה; תְּפִילִּין יֵשׁ לָהֶם בְּדִיקָה, וְאֵין נִיקָּחִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה; סְפָרִים וּמְזוּזוֹת יֵשׁ לָהֶן בְּדִיקָה, וְנִיקָּחִין מִכָּל אָדָם.
The Sages taught in a baraita: There is no reliable method of testing sky-blue wool,
RASHI
אין לה בדיקה קס״ד אין אדם יכול לבודקו אם תכלת הוא אם קלא אילן הוא:
ואינה נקחת אלא מן המומחה דהואיל ואין לה בדיקה אין לוקחין אותה אלא מן המומחה שיודע שקלא אילן אסור:
תפילין יש להן בדיקה אדם יכול לבודקן אם דקדק בהן בחסרות ויתרות אם לאו ואעפ״כ אין נקחין אלא מן המומחה היודע שצריכין עיבוד לשמם:
ונקחין מכל האדם דליכא בהן עיבוד לשמן:
TOSAFOT
ואין ניקחים אלא מן המומחה שיש ריעותא שמא הוא צבעם ואינו בקי אבל אם נמצאו בשוק רוב מצויין אצל תכלת מומחין הן ולכך מכשירין המוצא חוטי תכלת פ׳ המוצא תפילין (עירובין צו:) וכה״ג אמר בחולין גבי שחיטה (דף יב.):
תפילין יש להן בדיקה פי׳ בקונט׳ בחסירות ויתרות ואפי׳ הכי אין נקחין אלא מן המומחה לעבדן לשמן אבל ספרים ומזוזות לא בעי עיבוד לשמן וכן פי׳ ה״ר משה בר מיימון דמזוזה לא בעיא לשמה ולא פירש מנא ליה ושמא מהכא וקשה דפ׳ הניזקין (גיטין דף נד:) משמע דספר תורה בעי עיבוד ושמא הכא בשאר ספרים איירי ונראה לפרש תפילין יש להם בדיקה בחסירות ויתירות ואפ״ה אין ניקחין שגנאי לסותרן אבל לעיבוד לשמה לא חיישינן שהכל בקיאין בו והא דתניא בהמוצא תפילין (עירובין דף צז.) הלוקח תפילין מן השוק בודקה אחת אחת בדיעבד איירי (ולפי׳ הקונטרס נראה לי לפרש דבדיעבד לא חיישינן) והכי תניא בתוספתא דמסכת ע״ז אין לוקחין תפילין אלא מן המומחה ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שנים או שלשה צמדים בודק ממנו תפילין אחד של יד או של ראש בצמיד הראשון וכן שני וכן שלישי והא דתנן (שם דף צה.) המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אע״פ שלא בדקן התם משום כבוד דתפילין לא חיישינן א״נ מוצא שאני דרוב מצויין אצל תפילין מומחין הן ובמכילתא איתא נאמר כאן ימימה ונאמר להלן (ויקרא כ״ה:כ״ט) ימים תהיה גאולתו מה להלן י״ב חדש אף כאן מגיד שצריך לבדוק תפילין אחת לי״ב חדש דברי ב״ה ב״ש אומרים אין צריך בדיקה שמאי אומר אלו תפילין של אבי אימא ופרק המוצא תפילין ירושלמי נמי תניא תפילין צריך [בדיקה] אחת לי״ב חדש דברי רבי רשב״ג אומר אין צריך וכל הני דמצרכי בדיקה סבירא להו בחזקת תפילין הכתוב מדבר ולא קי״ל הכי מיהו בשימושא רבה איכא שמצריך לבדקן פעמיים בשבוע והני בדיקות לא הוו משום חסירות ויתירות אלא שמא בלו ונתקלקלו ובמזוזה אשכחן בדיקה דאמרינן במס׳ יומא (דף יא.) שנבדקת פעמיים בשבוע ויש לחלק:
וּתְכֵלֶת אֵין לָהּ בְּדִיקָה? וְהָא רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בָּדֵיק לֵיהּ (סימן: בגש״ם), מַיְיתֵי מְגַבְיָא גִילָא, וּמַיָּא דְּשַׁבְלִילְתָא, וּמֵימֵי רַגְלַיִם
The Gemara asks: And is there no method for testing sky-blue wool? But didn’t Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, test it to ensure it was dyed with tekhelet? The Gemara provides a mnemonic for the test, which was carried out with items whose names contain the letters gimmel, shin, or mem. He would bring alum clay [megavya gila],
RASHI
מגביא גילא בייסא ובלשון צרפת אלום:
מיא דשבלילתא מים היוצאין מן התלתן שקורין פנגרי״א: