Back
אֵימָא לִקְטָלָא הוּא דַּאֲתָא? אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב: ״וְגַם בְּעָלָיו״, וְלִישְׁתּוֹק.
Why not say instead that it comes to teach that the owner of the ox is liable to receive the death penalty? Rava responded: If so, let it write in the same verse only: “The ox shall be stoned and also its owner,” and let it be silent and not add more. It would be clear that the owner is also to be put to death. Since the verse added the explicit term: “Shall be put to death,” it is clear that the intention is to teach that just as the manner of the death of the owner, so is the manner of the death of the ox.
RASHI
אימא לקטלא לחייב מיתה לבעליו וניחייביה מיתה והיכי מפקינן לה מפשטיה לגמרי:
TOSAFOT
אימא לקטלא הוא דאתא תימה דמשמע דאי לקטלא אתא תו לא דרשינן מיניה כמיתת בעלים כך מיתת השור ותימה הא גבי רובע דדריש לעיל מדאיתקיש וכ"ת משום דחדא מיתה כתיב אתרווייהו דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה הא גבי שוכב דרשינן מדאיתקיש אע"ג דכתיב מיתה בכל חד באפי נפשיה ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת וגו' וי"ל דהתם בהמה כתיב בתריה לאקשויי בהמה לאיש אבל הכא כתיב שור ברישא והדר בעלים לאקשויי בעלים לשור ולא שור לבעלים אי לאו משום דמייתר דלא איצטריך לגופיה וא"ת והא אכתי אצטריך יומת למיתה בידי שמים כדדרשינן באלו נערות (כתובות לז: ושם) לפי שמצינו מומתין בידי שמים נותנין ממון ומתכפר להם שנאמר ואם כופר יושת עליו וי"ל דאי למיתה בידי שמים לחוד אתא הל"ל ימות אבל יומת משמע בב"ד לכך מוקמי ליה למיתה ממש או לכמיתת בעלים כך מיתת השור ומ"מ כי מוקמינן ליה לכמיתת בעלים כו' דרשינן נמי מיתה בידי שמים דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דמשמע דבעלים חייבין מיתה ועי"ל דה"פ ואימא לקטלא נמי הוא דאתא ולא למעוטי דרשה דכמיתת בעלים כך. מיתת השור קא אתי דקדרשינן ליה נמי מדאיתקש:
אִי כָּתַב רַחֲמָנָא הָכִי, הֲוָה אָמִינָא: בִּסְקִילָה. בִּסְקִילָה סָלְקָא דַּעֲתָךְ? קָטַל אִיהוּ בְּסַיִיף; מָמוֹנוֹ, בִּסְקִילָה!
Abaye said: Had the Merciful One written the verse in this manner, I would say that the owner is executed by stoning. The Gemara rejects this: Would it enter your mind to say he should be executed by stoning?
RASHI
אי כתב הכי קושיא היא כלומר איצטריך יומת לדונו במיתה האמורה בתורה סתם דאינו אלא חנק דלא תימא גם בעליו יסקל:
קטל איהו בסייף דקי"ל לקמן (סנהדרין ד' נב) רוצח בסייף:
קטל שורו נימא בסקילה דחמירה מכולן בתמיה:
Notes
סְקִילָה
Stoning
Stoning is one of the four methods of execution imposed by the court mentioned in the Torah, and is considered by halakha to be the most severe of the death penalties. The prohibitions that entail the death penalty punishable by stoning include incest with one’s mother, male homosexual intercourse, cursing God, cursing one’s parents, idol worship, the desecration of Shabbat, and adultery with a betrothed young woman. Stoning was performed in the following manner: The individual to be executed was pushed to the ground from a height of eight cubits, about four meters. If he did not die upon impact, the witnesses whose testimony convicted him would cast a heavy stone upon him. If he survived that as well, the entire populace would continue stoning him until he died.
סַיִיף
Execution by the sword
Decapitation by the sword is one of the four methods of capital punishment imposed by the court that is mentioned in the Torah (see Deuteronomy 13:16). A murderer, the inhabitants of an idolatrous city, and those who rebel against the king are punished in this manner.
Upgrade to Premium Account to access the full Steinsaltz library & more