Back
Shevu'ot
Daf 12aקַיִץ כִּבְנוֹת שׁוּחַ לַמִּזְבֵּחַ. וְהָכְתִיב: ״כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ״ וגו׳! תָּנֵי רַב חֲנִינָא: כִּבְנוֹת שׁוּחַ לְאָדָם.
They would bring from them dessert, like white figs, for the altar. The Gemara asks: Are white figs ever offered on the altar? But isn’t it written: “For any leavening or fruit honey you shall not cause to go up in smoke as a fire-offering to the Lord” (Leviticus 2:11)? The term “fruit honey” includes all tree fruits. The Gemara answers: Rav Ḥanina teaches: The supplementary offerings are to the altar like white figs for a person.
RASHI
קיץ כבנות שוח למזבח כאדם שמביא בקינוח סעודה מיני מתיקה והוא לשון קיץ כדכתיב (שמואל ב ט״ז:ב׳) הלחם והקיץ לאכול לנערים:
וכל דבש וכל מיני פירות האילן בכלל:
TOSAFOT
כבנות שוח לאדם משמע שהן טובות ובקרא נמי כתיב (בראשית ג׳:ו׳) כי טוב העץ למאכל והיינו בנות שוח כדמשמע בבראשית רבה כי גרמו שוחה לאדם א"נ בנות שבע שגרמו ז' ימי אבילות וקשה לר"ת דבפ"ק דע"ז (דף יד. ושם) משמע דלא חזו לאכילה כל כך דקתני גבי שביעית הוסיפו עליהן אלכסוסין ואיצטרובלין מוכסוסין ובנות שוח אבל מעיקרא לא הוה בהו שביעית משמע דגריעי ותירץ ר"ת דלאו משום דגריעי אלא ששנינו במס' שביעית (פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שניה שעושין לג' שנים וכשהפרי נחנט בשביעית אינו נגמר עד שנה שניה של שמיט' והשתא מעיקרא סבור דאזלינן בתר לקיטה ובסוף סבור דאזלינן בתר חנטה ועוד תירץ ר"ת דגרס בפ"ק דע"ז (שם) מוכסוסין בנות שוח בלא וי"ו ופרי אחת הוא והוא גרוע ואינו אותו ששמו בנות שוח גרידא וכן משמע בפ"ק דבכורות (דף ח. ושם) דשנים הם דהא אמר הזאב והארי לג' שנים וכנגדן בבנות שוח נחש לז' שנים ולאותו רשע לא מצינו שום חבר וי"א מוכסוסין בנות שוח ומיהו בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מ:) משמע דבנות שוח הן גרועין שלא נחשדו עליהן עמי הארץ דחשיב להו גבי קלין שבדמאי ושמא פרי הוא שגדל ביערים כמו עוזרדין דחשיב בהדייהו ולפי שמצוי להן מן ההפקר לא נחשדו שלא לעשר הגדל בגנותיהן ובפרדסותיהן ולא מפני שהוא גרוע:
דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: אֵין מְקַיְּצִין בְּעוֹלַת הָעוֹף. אֲמַר רָבָא: הָא בּוּרְכָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא: מַאי בּוּרְכְתָא? אֲנָא אֲמַרִיתָהּ נִיהֲלֵיהּ, וּמִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא אֲמַרִיתָהּ נִיהֲלֵיהּ. דְּאָמַר רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא: מוֹתָרוֹת לְנִדְבַת צִבּוּר אָזְלִי, וְאֵין עוֹלַת עוֹף בְּצִבּוּר.
The Gemara discusses what may be used for the supplementary offerings: Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught: One does not supplement the offerings of the altar with a bird burnt-offering.
RASHI
אין מקיצין בעולת העוף אין לוקחין בדמי הנדבה עולת העוף:
הא בורכא דבר הבדוי מן הלב דמנא לך הא:
לנדבת צבור אזלא כדרבנן דפליגי עליה דר"א:
ואין עולת העוף בצבור דתניא בת"כ והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הצבור מביאין עוף:
TOSAFOT
הא בורכא תימה היכי ס"ד דמקיצין בעוף האמר זה מדרש דרש יהוידע הכהן שמותר חטאת ומותר אשם יהא לנדבת עולה משום דכתיב (ויקרא ה׳:י״ג) לה' לכהן איזהו דבר שהוא לה' ולכהן הוי אומר זה עולה שבשר עולה כולה לה' והגיזה והעור לכהן ובעוף אין לכהן חלק בו וי"ל דהתם במותר מעות כגון הפריש מעות לחטאת ואשם כדכתיב (מלכים ב י״ב:י״ז) כסף אשם כסף חטאת והכא כשנתותר גוף אשם:
ואין עוף בצבור משום דכתיב ביה נפש דמשמע ביחיד דוקא וא"ת והאמר בפ' טרף בקלפי (יומא דף מא: ושם) אי זבן פרידה אחת אי עולה זבן עולה אזלא לנדבה וי"ל דאין לקנות עוף במעות שנתותרו אך אם כבר בא עוף לפנינו מקיצים בו דמה יעשה ממנו [וע"ע תוס' תמורה כג: ד"ה וששה]:
וְאַף שְׁמוּאֵל סָבַר לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קָרְבְּנוֹת צִבּוּר – סַכִּין מוֹשַׁכְתָּן לְמַה שֶּׁהֵן.
The Gemara notes: And also Shmuel holds in accordance with this statement of Rabbi Yoḥanan,
RASHI
להא דר' יוחנן דאמר לעיל תמידין שלא הוצרכו לר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה מקיצין בהן את המזבח בגופן ואין צריכין רעיה:
סכין מושכתן למה שהן סכין השוחטן סתם מושכתן לקרבן שהופרש מתחלה לכך ואפילו אין זה אותו קרבן עצמו וכגון עולת תמיד עולה לקיץ אם אינו ראוי לתמיד:
TOSAFOT
ואף שמואל סבר לה פי' בקונטרס להא דאמר דלר"ש מקיצין בהן המזבח דאמר שמואל סכין מושכתן פי' סכין השוחטת סתם מושכתן לקרבן שהופרשו מתחלה לכך כגון עולת תמיד לעולת קיץ אע"פ שאין זה אותו קרבן עצמו כיון דמעיקרא עולה והשתא עולה וקשה דבפ"ק דזבחים (דף ג. ושם) מוכח דמילתא דשמואל כרבנן דר"ש דאית להו לב בית דין מתנה עליהן ואמאי דגרס בסמוך תניא נמי הכי קשה דמתני' ה"ל לאיתויי ונראה כפירוש הערוך דפי' סכין מושכתן למה שהם אם תמידים אם מוספין סכין מושכתן להיות כן דטרם משכן לסכין אין לומר איזה תמיד איזה מוסף אלא תלויין ועומדין בתנאי לב ב"ד דאף ע"פ שאמרו שהן תמידים אם ירצו להקריבן לשם זבח אחר רשאין לפי שבזמן שמשך זה סכין לשחיטת תמיד הרי הוא תמיד ואם למוסף מוסף והוי סייעתא לר' יוחנן דאמר תמידין שלא הוצרכו לצבור לדברי רבנן נפדין תמימים שהרי עדיין לא משכן לסכין ול"ג תניא נמי הכי אלא תניא וי"מ תניא נמי הכי אדרב שמואל בר רב יצחק דאמר מודה ר"ש בשעירי חטאת שאין מקיצין בגופן דקתני אם לא קרב ברגל כלומר בפסח יקרב בר"ח כו' ואם לא קרב ביוה"כ יקרב ברגל פירוש בסוכות ואם לא קרב ברגל זה של סוכות יקרב ברגל אחר היינו שמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו אבל טפי מרגל אחר דהיינו בפסח הבא לא מצי לאקרובי לגופיה דה"ל תרומה ישנה ולא להקיץ בגופו לפי שמתחלתו לא הוקדש אלא לכפר על מזבח החיצון כלומר לכפר בחטאת וא"א לשנותן בנדבה אלמא אין מקיצין בגופן אלא בדמיהן אבל קשה דאמאי נטר עד הכא לעיל ה"ל לאיתויי:
תַּנְיָא נַמִי הָכִי: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשָׂעִיר – שֶׁאִם לֹא קָרַב בָּרֶגֶל יִקְרַב בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְאִם לֹא קָרַב בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ יִקְרַב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְאִם לֹא קָרַב בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יִקְרַב בָּרֶגֶל, וְאִם לֹא קָרַב בְּרֶגֶל זֶה יִקְרַב בְּרֶגֶל אַחֵר, שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ לֹא בָּא אֶלָּא לְכַפֵּר עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
The Gemara notes: This is also taught in a baraita with regard to sin-offerings: And Rabbi Shimon concedes with regard to a goat consecrated to be used as part of the additional offerings on the pilgrimage Festivals that if it was not sacrificed on a pilgrimage Festival it can be sacrificed on a New Moon, and if was not sacrificed on a New Moon it can be sacrificed on Yom Kippur, and if it was not sacrificed on Yom Kippur it can be sacrificed on a pilgrimage Festival, and if was not sacrificed on this pilgrimage Festival, it can be sacrificed on another pilgrimage Festival. This is because from the outset, by virtue of its consecration, it came only to atone by having its blood presented upon the external altar,
RASHI
מודה ר"ש כו' ומסקנא דטעמא שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון אלמא אהא הוא דקפדינא שיקרב על מזבח החיצון לכפר מקצת דבר שהוקדש לו חטאת דטומאת מקדש תקרב לטומאת מקדש ואע"פ שאין כפרתן שוה ה"נ לעולה שהוקדש לעולה יקרב:
TOSAFOT
שמתחלה לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון אע"ג דבמתני' מפרש משום דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו תרתי בעינן מקדש וקדשיו ומזבח החיצון לאפוקי שעיר הפנימי ואע"ג דמשמע לעיל דאי לאו משום גזירה אטו לפני כפרה היו מקיצין אפילו במותר חטאת הפנימית היינו משום דהכי גמירי דמותר חטאת צבור לעולה:
תָּנָא: לֹא הוּקְדַּשׁ אֶלָּא לְכַפֵּר עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Another baraita teaches the same ruling: It is taught: The sin-offering was consecrated only to atone by having its blood presented upon the external altar.
״וְעַל זְדוֹן טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו – שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים״ כו׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי?
§ The mishna teaches: And for cases in which the defiling of the Temple or its sacrificial foods was carried out intentionally, the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary on Yom Kippur, and Yom Kippur itself, atone. The Gemara asks: From where are these matters derived?
TOSAFOT
ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו אין זה ב' כפרות אלא מה שקרבן אחר מכפר כדפ"ל א"נ כפרה אחת לשוגג ואחת למזיד:
דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וגו׳, פְּשָׁעִים – אֵלּוּ הַמְּרָדִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי״, וְאוֹמֵר: ״אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא״; חַטָּאוֹת – אֵלּוּ הַשְּׁגָגוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה״.
The Gemara answers: They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita : The verse states with regard to the High Priest sacrificing the internal goat of Yom Kippur: “And he shall effect atonement upon the Sanctuary from the impurities of the children of Israel and from their acts of rebellion, for all their sins” (Leviticus 16:16). The verse is referring to two categories of sin. The first category is acts of rebellion [ pesha’im ]; these are the rebellious sins, and so the verse states that King Jehoram of Israel said to King Jehoshaphat of Judah: “The king of Moab rebelled [ pasha ] against me” (II Kings 3:7). And the verse states with regard to a rebellion against Judah: “Then Libnah rebelled [ tifsha ] at that time” (II Kings 8:22). The second category is sins [ ḥataot ]; these are unwitting sins, and so the verse states: “If an individual person shall transgress [ teḥeta ] unwittingly” (Leviticus 4:2).
RASHI
וכפר על הקדש בשעיר הפנימי כתיב:
״עַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת״ כו׳.
§ The mishna teaches: For all other transgressions that are stated in the Torah, whether they are the minor ones or the major ones, whether they were intentional or unwitting, whether one became aware of them before Yom Kippur or did not become aware of them until after Yom Kippur, whether they involve a positive mitzva or a prohibition, whether the transgressors are subject to excision from the World-to-Come [ karet ], or to one of the court-imposed death penalties, the scapegoat sent to Azazel on Yom Kippur atones.
הַיְינוּ קַלּוֹת הַיְינוּ עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, חֲמוּרוֹת הַיְינוּ כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, הוֹדַע הַיְינוּ מֵזִיד, לֹא הוֹדַע הַיְינוּ שׁוֹגֵג!
The Gemara notes that the mishna appears repetitious: Minor ones are the same as a standard positive mitzva and prohibition, major ones are the same as transgressions that are subject to karet and to court -imposed death penalties, transgressions that one became aware of are the same as intentional transgressions, and transgressions that one did not become aware of are the same as unwitting transgressions.
RASHI
היינו קלות היינו עשה ולא תעשה כלומר הי ניהו קלות עשה ולא תעשה אמאי תני להו תרתי:
היינו זדונות היינו הודע קס"ד הודע שידע ועשה דהיינו מזיד דהא ליכא למימר הודע שנודעה לו שגגתו כדפרשינן ליה בכל דוכתי דא"כ הוה ליה חטאות ואשמות ודאין ותנן במס' כריתות (דף כה.) חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייבין להביא אחר יוה"כ:
אֲמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: עַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת, בֵּין שֶׁעֲשָׂאָן בְּשׁוֹגֵג בֵּין שֶׁעֲשָׂאָן בְּמֵזִיד. אוֹתָן שֶׁעֲשָׂאָן בְּשׁוֹגֵג – בֵּין נוֹדַע לוֹ סְפֵיקָן בֵּין לֹא נוֹדַע לוֹ סְפֵיקָן. וְאֵלּוּ הֵן קַלּוֹת – עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה, וְאֵלּוּ הֵן חֲמוּרוֹת – כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין.
Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying:
RASHI
אמר רב יהודה כו' סיפא דמתניתין מפרשא ליה לרישא וכולהו פירוש דקלות וחמורות הוא:
בין כשעשאן בשוגג האי שוגג דהכא ליכא לפרושי אלא בדבר שאין שגגתו חטאת אלא אשם תלוי כגון אכל אחת משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואינו יודע איזה אכל:
בין שנודע לו ספיקן שנודע לו שבא לידי ספק חלב:
בין שלא נודע לו לפני יוה"כ שאכל ספק חלב אין צריך להביא אחר יוה"כ אשם תלוי והכי נמי תנן בכריתות (שם) חייבי אשמות תלויין שעבר עליהן יוה"כ פטורין ויליף לה התם מקראי:
הַאי עֲשֵׂה הֵיכִי דָּמֵי? אִי דְּלָא עֲבַד תְּשׁוּבָה – ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״, אִי דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה – כָּל יוֹמָא נַמִי; דְּתַנְיָא: עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ!
The Gemara asks: What are the circumstances of this positive mitzva in the mishna? If it is a case where he did not repent, the offering cannot atone for him, as the verse states: “The sacrifice of the wicked is an abomination” (Proverbs 21:27). If he did repent, then why is the mishna referring to Yom Kippur? He will achieve atonement on any other day as well, as it is taught in a baraita : If one transgressed a positive mitzva and repented,
RASHI
האי עשה דמכפר עליה יוה"כ:
ה"ד אי דלא עשה תשובה שאינו תוהא על חטאו:
הא כתיב זבח רשעים תועבה והיכי מכפר עליה קרבן יוה"כ:
ואי דעבד תשובה למה לי יוה"כ כל יומא נמי תשובה מכפרא עליה דתניא לא זז משם עד שמוחלין לו:
TOSAFOT
לא זז משם עד שמוחלים לו ואף על גב דתנן במתני' בפרק בתרא דיומא (דף פה: ושם) על עשה ועל לא תעשה תשובה מכפרת ואמר נמי במס' חגיגה (דף ה.) כל העושה דבר ומתחרט מוחלין לו מיד אפי' בשאר עבירות אינה מחילה גמורה אלא שמקילין לו הדין אבל במצות עשה מוחלין לגמרי:
אֲמַר רַבִּי זֵירָא:
Rabbi Zeira said: