Back
Shevu'ot
Daf 30bאִי נַמִי, לְשׁוּדָא דְּדַיָּינֵי.
Alternatively, Rav Yosef informed me that Rav Ulla is a Torah scholar with regard to circumstances where the ruling is not clear-cut and the decision is rendered based on the discretion of the judges,
RASHI
אי נמי לשודא דדייני יש דין שאינו תלוי בראיית עדים ולא בשבועה אלא במה שלב הדיינים נוטה לזכות ולחייב כגון הנך דכתובות (דף פה:) ההוא דאמר להו נכסיי לטוביה ואתו שני טובייה ואמרינן התם שודא דדייני למי שהדיין רואה שהוא ראוי לתת לו מתנה אי נמי לשני שטרות של מכר שנכתבו ביום אחד ואין ידוע למי מסר המוכר שטרו תחלה אמרינן שודא דדייני אף כאן כך שלח לי אם הדין תלוי בשודא דדייני זה ראוי לזכותו שחכם וצדיק הוא שודא לשון השלכה כדמתרגמינן ירה בים שדי בימא (שמות ט״ו:ד׳):
TOSAFOT
אי נמי לשודא לפר״ת דמפרש דשודא למי שירצה הדיין ליתן יתן צריך לומר דהכא היה בעל דין שכנגדו ת״ח והיה ירא שמא יתן לו כדאמר (כתובות פה:) תלמיד חכם קודם גבי נכסיי לטוביה ולכך שלח ליה שגם זה ת״ח ויעשה שודא למי שירצה:
אָמַר עוּלָּא: מַחֲלוֹקֶת – בְּבַעֲלֵי דִינִין, אֲבָל בְּעֵדִים – דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה, דִּכְתִיב: ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים״ אָמַר רַב הוּנָא: מַחֲלוֹקֶת – בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן, אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִין בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה, דִּכְתִיב: ״וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם״.
§ Ulla says: The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to the obligation to stand in court is only with regard to the litigants; but with regard to the witnesses, everyone agrees that they testify while standing,
RASHI
מחלוקת ר׳ יהודה וחכמים:
TOSAFOT
הכל מודים בעדות דכתיב ועמדו שסמכו לשני אנשים ולא כתיב ושני אנשים אשר להם הריב יעמדו ועי״ל דקאי נמי אאשר להם ריב דהיינו בעלי דינין ובגמר דין כדאמרינן בסמוך דאית לן לאוקומה דומיא דעדים דהוי כגמר דין:
לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: מַחֲלוֹקֶת – בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן, אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִין בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה, דְּהָא עֵדִים כִּגְמַר דִּין דָּמוּ, וּכְתִיב בְּהוּ: ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים״.
The Gemara presents an alternative version of the statement of Rav Huna: The dispute whether the litigants are required to stand is only at the time of the deliberation, but at the time of the verdict, everyone agrees that the judges issue the verdict while sitting and the litigants receive the verdict while standing, as concerning the witnesses, the status of the stage of their testimony is like that of the stage of the verdict, and it is written concerning them: “Then the two men shall stand.”
דְּבֵיתְהוּ דְּרַב הוּנָא הֲוָה לָהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר: הֵיכִי נַעֲבֵיד? אִי אֵיקוּם מִקַּמָּהּ – מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא, לָא אֵיקוּם מִקַּמָּהּ – אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר! אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: צֵא וְאַפְרַח עֲלַי בַּר אַוָּוזָא וּשְׁדֵי עִלָּוַואי וְאֵיקוּם.
The Gemara relates: The wife of Rav Huna had a trial pending before Rav Naḥman. Rav Naḥman said: What should we do? If I will arise before her in deference to her status as the wife of a Torah scholar, the claims of the other litigant will be suppressed, as it will be mistaken as a display of preference for the wife of Rav Huna, since not everyone is aware that one is required to show deference to the wife of a Torah scholar. If I will not arise before her, that would run counter to the principle that in terms of deference, the status of the wife of a ḥaver is like that of a ḥaver,
RASHI
דביתהו דרב הונא משמת רב הונא:
אפרח עלי בר אווזא ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי:
TOSAFOT
אפרח עלי בר אווזא אע״ג דבעינן קימה שיש בה הידור כדאמרינן פ״ק דקדושין (דף לג.) מ״מ אין איסור שהרי עומד היה ועי״ל דהיא היתה יודעת שבפניה עמד ושלא עשה אלא משום סתימת טענת בעל דינה ובלאו הכי לא דמי לעומד. מפניו בבית הכסא ובבית המרחץ דהתם ליכא הידור כלל:
וְהָאָמַר מָר: מַחֲלוֹקֶת – בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן, אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל דַּיָּינִים בִּישִׁיבָה וּבַעֲלֵי דִינִין בַּעֲמִידָה! דְּיָתֵיב כְּמַאן דְּשָׁרֵי מְסָאנֵיהּ, וְאָמַר: ״אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּיב״.
The Gemara asks: But doesn’t the Master, Rav Huna, say: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis whether the litigants are required to stand is only at the time of the deliberation, but at the time of the verdict, everyone agrees that the judges issue the verdict while sitting and the litigants receive the verdict while standing? How, then, can Rav Naḥman rise? The Gemara responds: One may fulfill both requirements in a case where he sits like one who unties his shoe,
RASHI
(דיינים ס״א כלומר תמיה על זה מה דהוה עביד רב נחמן ואומר זה לא דבר):
הדיינין בישיבה והבא לחלוק כבוד היכי עביד דקאים:
ומשני דיתיב וכו׳ כלומר לא עומד ולא יושב אלא כאדם שיתיר רצועה מן הסנדל:
TOSAFOT
והאמר מר בשעת גמר דין כו׳ אע״ג דהיה יכול להושיבה כדאמר בסמוך דעשה דכבוד תורה עדיף וה״נ עשה דכבוד תורה שהיתה אשת חבר איכא למימר שלא רצה להושיבה שלא לסתום טענת בעל דינה אפי׳ בשעת גמר דין אע״פ שגמר הטענות או שמא אין באשת חבר לאחר מיתה עשה דכבוד תורה עדיף:
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, מוֹתְבִינַן לֵיהּ לְצוּרְבָא מֵרַבָּנַן, וּלְעַם הָאָרֶץ נַמִי אָמְרִינַן לֵיהּ: ״תִּיב״, וְאִי קָאֵי – לֵית לָן בָּהּ.
§ Rabba bar Rav Huna says: In this situation where a Torah scholar [letzurva merabbanan]
רַב בַּר שֵׁרֵבְיָא הֲוָה לֵיהּ דִּינָא קַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא, אוֹתְבֵיהּ וְאוֹתֵיב נַמִי לְבַעַל דִּינֵיהּ, אֲתָא שְׁלִיחָא דְּבֵי דִינָא בְּטַשׁ בֵּיהּ וְאוֹקְמֵיהּ לְעַם הָאָרֶץ, וְלָא אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא ״תִּיב״. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָא מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ! אֲמַר רַב פַּפָּא, מֵימַר אָמַר: אִיהוּ הָא אוֹתְבָן, שְׁלִיחָא הוּא דְּלָא מִפַּיֵּיס מִינַּאי.
The Gemara relates: Rav bar Sherevya had a trial pending before Rav Pappa. Rav Pappa seated him and also seated his litigant counterpart, who was an am ha’aretz. An agent of the court came and kicked and stood the am ha’aretz on his feet to show deference to the Torah scholars there, and Rav Pappa did not say to him: Sit. The Gemara asks: How did Rav Pappa act in that manner by not instructing the am ha’aretz to sit again? But aren’t the claims of the am ha’aretz suppressed by Rav Pappa’s perceived preferential treatment of Rav bar Sherevya? The Gemara responds: Rav Pappa said to himself that the litigant will not perceive bias, as he says: The judge seated me; it is the agent of the court who is displeased with me and compelled me to stand.
RASHI
בטש בעט:
דלא מיפייס מינאי לא עשיתי לו טובה ואינו אוהבי:
וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן וְעַם הָאָרֶץ דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, לָא לִיקְדּוֹם צוּרְבָא מֵרַבָּנַן וְלֵיתִיב, מִשּׁוּם דְּמֶיחֱזֵי כְּמַאן דְּסָדַר לֵיהּ לְדִינֵיהּ. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלָא קְבִיעַ לֵיהּ עִידָּנֵיהּ, אֲבָל קְבִיעַ לֵיהּ עִידָּנֵיהּ לֵית לָן בָּהּ, מֵימַר אָמַר: בְּעִידָּנֵיהּ טְרִיד.
And Rabba bar Rav Huna says: In this situation where a Torah scholar and an am ha’aretz have a court case with one another, let the Torah scholar not come to court early
RASHI
לא ליקדום וליתיב לפני הדיין קודם שיבא בעל דינו ואפי׳ יושב ושותק:
דמיחזי כמאן דמסדר ליה טענתיה וגורם שיחשדוהו במטעים דבריו לדיין ועובר בלא תשא שמע שוא כדלקמן:
קבע עידניה שהדיין רבו ויש לו קביעות ללמוד:
וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הַאי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן דְּיָדַע בְּסָהֲדוּתָא, וְזִילָא בֵּיהּ מִילְּתָא לְמֵיזַל לְבֵי דַּיָּינָא דְּזוּטָר מִינֵּיהּ לְאַסְהוּדֵי קַמֵּיהּ, לָא לֵיזִיל. אֲמַר רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי, אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא: מָצָא שַׂק אוֹ קוּפָּה וְאֵין דַּרְכּוֹ לִיטּוֹל – הֲרֵי זֶה לֹא יִטּוֹל.
§ And Rabba bar Rav Huna says: In the case of a certain Torah scholar who knows testimony
RASHI
שאין דרכו ליטול אם היה שלו:
הרי זה לא יטול אינו מוזהר עליו בלא תוכל להתעלם שנאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם (ב״מ דף ל.):
הָנֵי מִילֵּי בְּמָמוֹנָא, אֲבָל בְּאִיסּוּרָא – ״אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳״, כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חִלּוּל ה׳ – אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב.
The Gemara notes: This matter applies only with regard to cases involving monetary matters; but in cases involving ritual matters,
RASHI
אבל באיסורא כגון אשה הבאה לפני חכם להתירה לינשא ותלמיד זה יודע שבעלה חי אין חכמה חשוב לנגד ה׳:
TOSAFOT
אבל איסורא אין חכמה בסנהדרין פרק כהן גדול (סנהדרין דף יח:) דפריך גבי כ״ג מעיד מוהתעלמת לא מצי לשנויי הא דמעיד היינו באיסורא דא״כ אפי׳ מלך נמי דגבי איסורא לא אמרן שתהא אימתו עליך משום דאין חכמה כו׳ מיהו תימה דהכא שב ואל תעשה הוא ובפרק מי שמתו בברכות (דף יט:) מוכח דשרי אפי׳ באיסור דפריך גבי המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי׳ בשוק מהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שמטמא למת מצוה משום בזיון המת ומשני שב ואל תעשה שאני וי״ל דהתם גנאי גדול הוא למת מצוה שאין לו קוברים לכך שב ואל תעשה שרי תדע דבקרובים לא דחי כבוד דידהו פסח ומילה וכן לפשוט כלאים בשוק גנאי גדול כגנאי מת מצוה להכי פריך מינה אבל הכא גבי עדות ליכא גנאי כל כך ולא שרי באיסורא אפי׳ בשב ואל תעשה ודמי ליה גנאי דמצא שק או קופה והתם נמי דפריך ממצא שק וקופה מכ״ש פריך וה״מ לשנויי שב ואל תעשה כדמשני בתר הכי אלא דשפיר משני שאני ממון דאיתיהב למחילה או שמא אכתי לא אסיק אדעתיה האי שנויא ועי״ל דכשעושין איסור על ידו לא מיקרי שב ואל תעשה והכא כדפירש בקונטרס כגון שבאה אשה לפני חכם להתירה לינשא ותלמיד זה יודע שבעלה חי ובממונא שרי אפי׳ מוציאין ממון על ידו מבעליו שלא כדין ומצא שק או קופה דמייתי ראיה מיניה כגון שרוצה אחר ליטלו והשתא נמי ניחא הא דאיצטריך לשנויי התם שאני ממונא דאתיהב למחילה [וע״ע תוס׳ ב״מ ל: ד״ה אלא]:
רַב יֵימָר הֲוָה יָדַע לֵיהּ סָהֲדוּתָא לְמָר זוּטְרָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַמֵימָר, אוֹתְבִינְהוּ לְכוּלְּהוּ. אֲמַר לֵיהּ רַב אַשִׁי לְאַמֵימָר, וְהָאָמַר עוּלָּא: מַחֲלוֹקֶת – בְּבַעֲלֵי דִינִין, אֲבָל בְּעֵדִים – דִּבְרֵי הַכֹּל בַּעֲמִידָה! אֲמַר לֵיהּ: הַאי עֲשֵׂה וְהַאי עֲשֵׂה, וַעֲשֵׂה דִּכְבוֹד תּוֹרָה עֲדִיף.
The Gemara relates: Rav Yeimar knew testimony relevant to the case of Mar Zutra. He came before Ameimar, who seated all the witnesses
RASHI
האי עשה ועמדו:
והאי עשה את ה׳ אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים (ב״ק דף מא:):
TOSAFOT
עשה דכבוד תורה עדיף וא״ת כ״ש כבוד מלך שהרי אינו יכול למחול על כבודו ואמאי אוקמיה שמעון בן שטח לינאי המלך בפרק כ״ג בסנהדרין (דף יט.) ויש לומר דשאני דיני נפשות דחמירי אי נמי במקום שאין חכם מוחל על כבודו חמיר כבוד תורה מכבוד מלך ומה שיכול למחול משום דתורה דיליה היא [וע״ע תוספות זבחים טז. ד״ה מיושב]:
(סִימַן: סַנֵיגֵרוֹן בּוּר גְּזֵלַת מִרְמָה.)
§ The Gemara provides a mnemonic
תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה סַנֵיגֵרוֹן לִדְבָרָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״. וּמִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁלֹּא יֵשֵׁב תַּלְמִיד בּוּר לְפָנָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״.
The Sages taught: From where is it derived that a judge should not engage in advocacy [saneigeron]
RASHI
לא יעשה סניגרון לדבריו אם דן דין ולבו נוקפו לומר שהוא טועה לא יחזיק דבריו להביא ראיות להעמידם שהוא בוש לחזור אלא לכל צדדים יחזור להוציא דין לאמיתו:
שלא ישב תלמיד בור לפניו לישא וליתן בדין עמו שלא יטעהו:
מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁיּוֹדֵעַ לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן, וְכֵן עֵד שֶׁיּוֹדֵעַ בַּחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵף עִמּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״.
From where is it derived that a judge who knows that another judge is a robber
RASHI
שלא יצטרף עמו ואע״פ שהעדות אמת:
מדבר שקר שגורם לפסוק דין על פי שנים עדים ואין כאן אלא עד אחד:
מִנַּיִן לַדַּיָּין שֶׁיּוֹדֵעַ בַּדִּין שֶׁהוּא מְרוּמֶּה, שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְהָעֵדִים מְעִידִין, אֶחְתְּכֶנּוּ, וִיהֵא
From where is it derived that in a case where a judge who knows that the witnesses testifying before him are lying even though he is unable to prove it through their cross-examination and with regard to the verdict the result will be that it is fraudulent,
RASHI
שהוא מרומה שלמד מתוך דברי עדים שאין עדותם אמת: