Back
Shevu'ot
Daf 41aתְּיוּבְתָּא דְּרַב אַסִי!
Evidently, he is not required to repay him in the presence of witnesses. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Asi.
TOSAFOT
תיובתא דרב אסי אבל לשמואל ניחא דמצי לפרש דה"ק נתתיו לך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים ולמאי דמפרשינן דלשמואל נאמן לומר פרעתיך ביני ובין עצמך במגו דאי בעי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתי שפיר טפי:
אָמַר לָךְ רַב אַסִי: אֲנָא כִּי אֲמַרִי – הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא אוֹזְפֵיהּ בְּעֵדִים, דְּלָא לְדִידֵיהּ הֵימְנֵיהּ, הָכָא – הָא הֵימְנֵיהּ.
The Gemara rejects this suggestion: Rav Asi could have said to you: When I said that the debtor is liable to repay him in the presence of witnesses, it was with regard to a case where the creditor lent the money to him in the presence of witnesses at the outset, as he did not trust him. But here, he trusted him at the outset, as he lent it to him in the absence of witnesses. Therefore, the debtor is not required to repay the debt in the presence of witnesses.
רַב יוֹסֵף מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – אֵינוֹ צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים, וְאִם אָמַר ״אַל תִּפְרְעֵנִי אֶלָּא בְּעֵדִים״ – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים. כִּי אֲמַרִיתָהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אֲמַר לִי, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״.
Rav Yosef teaches another version of this discussion, like this: Rav Yehuda says that Rav Asi says: In the case of one who lends money to another in the presence of witnesses, the latter need not repay him in the presence of witnesses. But if the creditor said: Repay me only in the presence of witnesses, the debtor is required to repay him in the presence of witnesses. Rav Yehuda continued: When I said this in the presence of Shmuel, he said to me that the debtor can say to the claimant: I repaid you in the presence of so-and-so and so-and-so, and they went overseas.
תְּנַן: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, אָמַר לוֹ: ״הֵן״, אָמַר לוֹ: ״אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים״. לְמָחָר אָמַר לוֹ: ״תְּנֵהוּ לִי״, ״נְתַתִּיו לְךָ״ – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִיתֵּן לוֹ בְּעֵדִים; תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל!
The Gemara raises an objection against Shmuel’s opinion: We learned in the mishna that in a case where the claimant said: I have one hundred dinars in your possession, and the defendant said to him: Yes, and the claimant then said to him: Give the money to me only in the presence of witnesses, then if the next day the claimant said to him: Give the money to me, and the defendant responded: I already gave it to you, he is liable to pay, as he is required to give it to him in the presence of witnesses. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Shmuel.
RASHI
נתתיו לך חייב לפרוע:
TOSAFOT
תיובתא דשמואל תימה מאי קושיא דלמא נתתיו לך שלא בעדים קאמר ולהכי חייב וי"ל דשמואל הכי קאמר מתוך שיכול לומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כי אמר נמי פרעתיך ביני ובין עצמך נאמן במגו ומיהו רב פפא בסמוך ודאי לית ליה האי מגו דהא קאמר בסמוך צריך לפורעו בעדים וצריך לדחוק לפי' זה דפליגי רב פפא ושמואל בדברי רבי יהודה בן בתירא ועוד יש לתמוה לגמרא שהקשה לשמואל מסיפא דמתני' מנ"ל לפרש דברי שמואל כך מאחר שרב פפא לית ליה האי סברא לכן נראה שהמקשה משמע ליה דמפני שצריך ליתן לו בעדים משמע שצריך לברר שפרעו בעדים וקצת משמע כן בכל הסוגיא:
אָמַר לָךְ שְׁמוּאֵל: תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״בְּעֵדִים הִלְוִיתִיךָ, בְּעֵדִים פְּרַע לִי״ – אוֹ יִתֵּן אוֹ יָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן; רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״.
The Gemara answers: Shmuel could have said to you that it is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : If the creditor said to the debtor: I lent the money to you in the presence of witnesses and therefore you must repay me in the presence of witnesses, the debtor must either give him the money or bring proof that he already gave it to him. Rabbi Yehuda ben Beteira says that he can say to him: I repaid you in the presence of so-and-so and so-and-so, and they subsequently went overseas.
RASHI
בעדים הלויתיך קס"ד בשעת הלואה קאי ואמר ליה ראה שבעדים הלויתיך ואף אתה אל תפרעני אלא בעדים:
פָּרֵיךְ רַב אַחָא: מִמַּאי דְּבִשְׁעַת הַלְוָאָה קָאֵי? דִּלְמָא בִּשְׁעַת תְּבִיעָה קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: לָאו בְּעֵדִים הִלְוִיתִיךָ? בְּעֵדִים הָיָה לְךָ לְפוֹרְעֵנִי. אֲבָל בִּשְׁעַת הַלְוָאָה – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב!
Rav Aḥa refutes this answer: From where is it derived that the baraita is referring to a case where the creditor said this at the time of the loan? Perhaps it is referring to a case where he made no stipulation at the time of the loan, but rather said this at the time of the claim, when the debtor claimed that he had repaid the debt; and this is what he says to him: Didn’t I lend the money you in the presence of witnesses? You should have repaid me in the presence of witnesses. But if he made this stipulation at the time of the loan, all agree that the debtor is liable. Therefore, there is no evidence that Rabbi Yehuda ben Beteira agrees with the opinion of Shmuel.
RASHI
דלמא בשעת תביעה קאמר כשתבעו בב"ד וזה אומר פרעתיך אמר לו והלא בעדים הלויתיך בעדים הוה לך לפורעני ולא אמר לו כן בשעת הלואה ומשום הכי פטר ליה ר' יהודה בן בתירא:
אָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הִלְכְתָא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים. וְרַב פַּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – אֵין צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים; וְאִם אָמַר: ״אַל תִּפְרְעֵנִי אֶלָּא בְּעֵדִים״ – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים; וְאִם אָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״ – נֶאֱמָן.
In conclusion, Rav Pappi says in the name of Rava: The halakha is that if one lends money to another in the presence of witnesses, the latter is required to repay him in the presence of witnesses. And Rav Pappa says in the name of Rava: In the case of one who lends money to another in the presence of witnesses,
TOSAFOT
ורב פפא משמיה דרבא אמר אין צריך לפורעו בעדים אר"ת כן הלכה דהא אמר רבי אבא בגט פשוט (ב"ב דף קע.) וקיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים וכן רבא ורמי בר חמא ס"ל הכי בריש כל הנשבעין (לקמן שבועות דף מה:):
סִימָן: רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן דְּתָנוּ הִלְכְתָא יָזְפִי וּפָרַע פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עַפְצֵי סִטְרָאֵי בְּהֵימְנוּתָא כְּבֵי תְרֵי.
§ The Gemara cites several incidents involving loans and witnesses, and provides a mnemonic device for them: Reuven and Shimon, who learned halakha , borrowed, and repaid so-and-so and so-and-so gallnuts for a different debt, deeming them credible like two witnesses.
הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״כִּי פְּרַעְתִּין – פָּרְעִין לִי בְּאַפֵּי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן״, אֲזַל וּפְרָעֵיהּ בְּאַפֵּי תְרֵי מֵעָלְמָא, אֲמַר אַבַּיֵי: בְּאַפֵּי בֵי תְרֵי אֲמַר לֵיהּ, בְּאַפֵּי בֵי תְרֵי פְּרָעֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: לְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ בְּאַפֵּי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, כִּי הֵיכִי דְּלָא נִדְחְיֵיהּ.
The Gemara relates: There was a certain creditor who said to the debtor: When you repay me, repay me in the presence of Reuven and Shimon.
RASHI
אזל פרעיה באפי סהדי אחריני וזה אומר עדי שקר הם:
TOSAFOT
אזל פרעיה באפי סהדי אחריני פי' בקונטרס וזה אומר עדי שקר הם ואם תאמר ואיך נאמן לומר שמשקרין ויש לומר דכיון דאמר באפי ראובן ושמעון בעי למימר מהימנת לי כל היכא דאמרת לא פרען עד דפרענא באפי ראובן ושמעון כדלקמן ומיהו הא דקאמר בסמוך להכי קאמר באפי ראובן ושמעון כי היכי דלא לידחייה לא אתי שפיר לפירושו דמה דיחוי שייך כיון דמייתי סהדי וה"ל למימר כי היכי דלא למיפטר אי אייתי סהדי אחריני לכן נראה לר"י דמיירי דקאמר פרעתיך באפי סהדי והלכו להם למדינת הים ויש פירושים שכתוב בהן כן וגם ר"ח פירש כן:
הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״כִּי פָּרְעַת לִי – פָּרְעִין לִי בְּאַפֵּי בֵי תְרֵי דְּתָנוּ הִלְכְתָא״. אֲזַל פְּרָעֵיהּ בֵּין דִּילֵיהּ לְדִילֵיהּ. אִיתְנִיסוּ הָנָךְ זוּזֵי;
The Gemara relates: There was a certain creditor who said to the debtor: When you repay me, repay me in the presence of two people who have learned halakha . The debtor went and repaid him between the two of them, i.e., in the absence of witnesses. Those dinars were subsequently taken from the creditor due to circumstances beyond his control.
RASHI
ואיתניסו מיד המלוה:
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: אִין, קַבּוּלֵי קִבַּלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ דֶּרֶךְ פִּקָּדוֹן, וְאָמִינָא: לֶיהֱוֵי גַּבַּאי פִּקָּדוֹן, עַד דְּמִתְרְמוּ בֵּי תְרֵי דְּתָנוּ הִלְכְתָא וּמִקַּיַּים תְּנָאֵיהּ.
The creditor came before Rav Naḥman for judgment, and said to him: Yes, I received the money from him; but since he did not repay me as stipulated, I accepted it only as a deposit.
RASHI
להוי פקדון בידי ואיני עליהן אלא שומר חנם שלא קבלתים בתורת פרעון:
אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּקָא מוֹדֵית דְּוַדַּאי שְׁקַלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ – פֵּרָעוֹן מְעַלְּיָא הָוֵי, אִי אָמְרַתְּ לְקַיּוּמֵי תְּנָאֵיהּ – זִיל אַיְיתִינְהוּ, דְּהָא אֲנָא וְרַב שֵׁשֶׁת דְּתָנֵינָא הִלְכְתָא וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא וְכוּלָּא תַּלְמוּדָא.
Rav Naḥman said to him: Since you admit that you certainly took the money from him, it is a proper repayment.
RASHI
כיון דקא מודית דקבלתינהו וזה לא בתורת פקדון מסרם לך הוי פרעון ודברים שהיו בלבך אינם דברים:
TOSAFOT
הא אנא והא רב ששת בדיחותא בעלמא הוא דקא מהדר ליה ולאו משום דצריך לקיים תנאו:
הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּאוֹזִיפְתָּךְ״, אֲמַר לֵיהּ: ״לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם״, אֲזַל אַיְיתֵי סָהֲדֵי דְּאוֹזְפֵיהּ וּפְרָעֵיהּ. אֲמַר אַבַּיֵי: מַאי נִיעֲבוּד? אִינְהוּ אָמְרִי אוֹזְפֵיהּ, אִינְהוּ אָמְרִי פְּרָעֵיהּ. רָבָא אֲמַר: כָּל הָאוֹמֵר ״לֹא לָוִיתִי״, כְּאוֹמֵר ״לֹא פָּרַעְתִּי״ דָּמֵי.
The Gemara relates: There was a certain person who said to another: Give me the hundred dinars that I lent you. The latter said to him: This matter never happened; you did not lend me money. The creditor went and brought witnesses who testified that he lent the money to him and that the debtor had repaid him. Abaye said: What is there for the court to do in this case? The same witnesses said both statements; they said that the creditor lent him the money, and they also said that the debtor repaid him. Rava said: Anyone who says: I did not borrow,
RASHI
דיזיף ופרע אותה הלואה שזה כופר ודאי לוה אותה באותו היום אבל לאחר זמן פרעיה:
כאומר לא פרעתי דמי דכיון דלא לוה לפי דבורו לא פרע והרי יש עדים שלוה נאמנין הם על הלואה ואינן נאמנין על הפרעון דהודאת בעל דין כמאה עדים:
TOSAFOT
כל האומר לא לויתי כו' ואביי לית ליה והא דתנן למחר אמר לו תנהו לי אין לך בידי חייב וטעמא דכיון דאמר לא לוה הוי כמודה שלא פרע התם ליכא עדים דאמרי פרעו כי הכא ולהכי אביי גופיה אית ליה בפ"ק דב"ב (דף ו. ושם) דכל האומר לא לויתי כו' כיון דליכא עדים שפרע וא"ת אמאי לא מתרצינן הכא דבוריה לא לויתי כלומר לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כמו בפ' אמרו לו (כריתות יב.) גבי לא נטמאתי דמתרצינן דבוריה לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי ואומר ריב"א דהכא לא קאמר לא לויתי אלא להד"מ דלא שייך לתרוצי לישניה אבל בפרק הכותב (כתובות דף פח.) קשה דקאמר אבל אמרי יתמי אמר לנו אבא לא לויתי נפרעין מהם שלא בשבועה דכל האומר לא לויתי כו' ויש לומר דהאב היה יכול לטעון ולתרץ דבריו אבל ליתומים לא טענינן מילתא דלא שכיחא ועוד יש לחלק דהכא כשטוענין עליו בבית דין יש לו להשיב בענין שיפטר ואין לנו לתרץ דבריו:
הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ״, אֲמַר לֵיהּ: ״לָא פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי״? אֲתוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אָמְרִי: לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם; סָבַר רַב שֵׁשֶׁת לְמֵימַר: הוּחֲזַק כַּפְרָן, אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כָּל מִילְּתָא דְּלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דֶּאֱינַשׁ – לָאו אַדַּעְתֵּיהּ.
The Gemara relates: There was a certain person who said to another: Give me the hundred dinars that I claim from you. The latter said to him: Didn’t I repay you in the presence of so-and-so and so-and-so? The two people he mentioned, so-and-so and so-and-so, came and said: This matter never happened. Rav Sheshet thought to say that based on the testimony of the witnesses, the debtor assumes the presumptive status of one who falsely denies his debts; his claim that he repaid the debt is no longer accepted, and he is liable to pay. Rava said to him: Anything that is not incumbent upon a person
RASHI
דמסיקנא בך שאני נושה בך:
לא היו דברים מעולם לא פרע לפנינו וזה אומר או בפניהם או שלא בפניהם פרעתיך:
הוחזק כפרן ואינו נאמן אפילו בשבועה לומר פרעתיך שלא בפניהם שהרי אמר פרעתיך בפניהם ונמצא שקרן:
כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש כגון זה שלא היה לו לומר פרעתיך בעדים שלא אמר לו זה בשעת הלואה בעדים פרע לי הלכך לא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם שלא בעדים ואמר בעדים פרעתיך ולאו אדעתיה ואינו הוחזק כפרן בכך:
TOSAFOT
כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה תימה בגט פשוט (ב"ב דף קע.) גבי עובדא דרב יצחק בר יוסף דהוה מסיק זוזי ברבי אבא מסיק אף על גב דהמלוה חבירו בעדים אין כו' כי טעין ואמר פרעתי בפני פלוני ופלוני צריך לברר ויבואו פלוני ופלוני ויעידו ואמאי הא אמרינן לאו אדעתיה וי"ל דרבא סבר ליה כמ"ד אין צריך לברר אי נמי כמו שפירש רבינו תם צריך לברר אמיתות הדברים כמו שיכול ומכל מקום אי לא משכח להו או אתו ואמרו להד"ם לא מפסיד וכן מוכח בירושלמי שהביא ר"ח דגרסי' התם הבא לידון בשטר וחזקה רבי אומר נידון בשטר פירוש שצריך לברר רבן שמעון בן גמליאל אומר נידון בחזקה בא מעשה לפני רבי והורה כרשב"ג קשיא דרבי אדרבי לא קשיא רבי לא רצה אלא לעמוד על אמיתת הדבר ואית דגרס התם בא מעשה לפני רבי חייא ופריך מינה אדרבי לפי שתלמידו היה כדפריך בפרק מפנין (שבת דף קכח.) מדרב הונא אדרב משום דרב הונא תלמידו דרב הוה ובקונטרס פירש בריש פרק זה בורר (סנהדרין דף כג:) למ"ד צריך לברר שאם בקש ולא מצא הפסיד:
הַהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״הַב לִי שִׁית מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ״, אֲמַר לֵיהּ: ״וְלָא פְּרַעְתִּיךְ מֵאָה קַבֵּי
The Gemara relates: There was a certain person who said to another: Give me the six hundred dinars that I claim from you. The latter said to him: But didn’t I repay you with one hundred kav