Back
Shevu'ot
Daf 6aוְאִם אִיתָא, שֶׁל צֶמֶר דֵּיהָה הֵימֶנָּה מִיבָּעֵי לֵיהּ!
And if it is so that Rabbi Akiva lists the different shades in decreasing order of their degree of brightness, then after mentioning the reddish variation of baheret he should have next said: The reddish variation of a wool- white mark is darker than it, not that the reddish variation of lime is darker than it.
RASHI
ואם איתא דצמר אחר שלג תני להו:
של צמר דיהה הימנה מיבעי ליה דיהה פלית״א בלע״ז: עמוקה וגבוה לאו דוקא קאמר אלא נראית כעמוקה:
TOSAFOT
ואם איתא ליתני של צמר דיהה הימנו תימה דע״כ צריך למיתני שלג וסיד דאת״ק קאי דקתני הפתוך שבשלג כיין המזוג בשלג הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב דברי ר׳ ישמעאל רבי עקיבא אומר כו׳ וי״ל דהיינו דקמשני אמרי אין כדתניא כלומר לא נקט סיד דוקא אלא קאי את״ק או שמא רבי נתן מגיה נמי במילתיה דרבי ישמעאל שאת במקום סיד:
אָמְרִי: אִין הָכִי נַמִי; וְהָתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁל סִיד דֵּיהָה הֵימֶנָּה, אֶלָּא: שֶׁל צֶמֶר דֵּיהָה הֵימֶנָּה.
They said in response to this: Yes, it is indeed so that Rabbi Akiva continues by referring to the reddish variations of a wool-white mark, and it is taught likewise in a baraita that Rabbi Natan says, referring to that mishna: It is not correct that Rabbi Akiva said: The reddish variation of lime is darker than it; rather, he said that the reddish variation of a wool-white mark is darker than it.
וּמְנָלַן דְּבַהֶרֶת עַזָּה הִיא? אֲמַר אַבַּיֵי, אָמַר קְרָא: ״אִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא״, הִיא לְבָנָה וְאֵין אַחֶרֶת לְבָנָה.
§ The Gemara considers the source from which the different shades of marks are derived: And from where do we derive that baheret is an intense white color? Abaye said: The verse states: “And if it is a white baheret ” (Leviticus 13:4), which indicates that it alone is a bright white and there is no other as white as it.
TOSAFOT
ואין אחרת לבנה והא דכתיב (תהילים קמ״ז:ט״ז) הנותן שלג כצמר אורחיה דקרא למיתלי שאינו מצוי במצוי:
תָּנוּ רַבָּנַן: בַּהֶרֶת – עֲמוּקָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר״, כְּמַרְאֵה חַמָּה הָעֲמוּקָּה מִן הַצֵּל. ״שְׂאֵת״ – אֵין שְׂאֵת אֶלָּא גָּבוֹהַּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״עַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת״. ״סַפַּחַת״ – אֵין סַפַּחַת אֶלָּא טְפֵילָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא״.
The Sages taught in a baraita: The bright shade of a baheret makes it appear deeper
RASHI
ספחני אספני:
אַשְׁכְּחַן טְפֵילָה לַשְּׂאֵת, טְפֵילָה לַבַּהֶרֶת מְנָלַן? אֲמַר רַבִּי זֵירָא: נֶאֶמְרָה ״לְבָנָה״ בַּשְּׂאֵת וְנֶאֶמְרָה ״לְבָנָה״ בַּבַּהֶרֶת, מַה ״לְּבָנָה״ הָאֲמוּרָה בַּשְּׂאֵת יֵשׁ לָהּ טְפֵילָה, אַף ״לְבָנָה״ הָאֲמוּרָה בַּבַּהֶרֶת יֵשׁ לָהּ טְפֵילָה.
We found a source for a mark that is secondary to a se’et; from where do we derive that there is also a mark that is secondary to a baheret? Rabbi Zeira said: “White” (Leviticus 13:10) is stated with regard to a se’et and “white” (Leviticus 13:4) is stated with regard to a baheret. This teaches that just as the shade of white stated with regard to a se’et has a secondary mark, i.e., the mark that is the color of an egg membrane, so too, the shade of white stated with regard to a baheret has a secondary mark, i.e., the lime-colored mark.
RASHI
טפילה לבהרת מנלן לרבנן קבעי לה דאילו לרבי עקיבא לית ליה ריבוי טפילה לבהרת:
בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: הִטִּיל הַכָּתוּב לַסַּפַּחַת בֵּין שְׂאֵת לְבַהֶרֶת, לוֹמַר לְךָ: כְּשֵׁם שֶׁטְּפֵילָה לַשְּׂאֵת, כָּךְ טְפֵילָה לַבַּהֶרֶת.
A different source for this was taught in a baraita: The verse (see Leviticus 13:2) placed the word sappaḥat between se’et and baheret, to say to you: Just as there is a shade that is secondary to a se’et, so too, there is a shade that is secondary to a baheret.
״שְׂאֵת כְּצֶמֶר לָבָן״. מַאי ״צֶמֶר לָבָן״? אָמַר רַב בֵּיבָי אָמַר רַב אַסִי: צֶמֶר נָקִי בֶּן יוֹמוֹ שֶׁמְּכַבְּנִין בּוֹ לְמֵילָת.
The mishna in Nega’im cited above states: A se’et is like white wool. The Gemara asks: What is meant by white wool? Rav Beivai says that Rav Asi says: It is the color of clean wool from a lamb that is wrapped up [mekhabnin]
RASHI
בן יומו ביום הולדו:
מכבנין לשון הרחלים יוצאות כבונות (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) תנתן כבנתי לבתי פרמוי״ל והוא בת נפש שקורין נושקא שמחברין בה פתיחות פי החלוק כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו אין צמרו נקי באותו יום והרוצה להצניעו למילת עושה לכבש מעטה עור ומכבנו עליו שלא יתפרד ונמצא הצמר מכוסה כל הימים:
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל דְּרַבָּנַן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִתְרֵי מַלְכֵי וְלִתְרֵי אִיפַּרְכֵי, מַלְכּוֹ שֶׁל זֶה לְמַעְלָה מִמַּלְכּוֹ שֶׁל זֶה, וְאִיפַּרְכוֹ שֶׁל זֶה לְמַעְלָה מֵאִיפַּרְכוֹ שֶׁל זֶה.
§ In continuation of his statement cited above Rabbi Ḥanina says: The following is an analogy to illustrate the opinion of the Rabbis,
RASHI
מלכו של זה בהרת שהוא מלכו של סיד למעלה משאת שהוא מלכו של קרום ולכן הן מצטרפין הבהרת והשאת ואיפרכו של מלך זה למעלה מאיפרכו של מלך זה סיד למעלה מקרום וממילא שמעינן דסיד למטה משאת הוא:
הַאי זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה הוּא!
The Gemara questions whether this is a suitable analogy for the opinion of the Rabbis: But this analogy suggests that the shades are ordered, this one above this one and that one above that one, i.e., according to their degrees of brightness. That is Rabbi Akiva’s opinion, not the opinion of the Rabbis.
אֶלָּא, מַלְכּוֹ שֶׁל זֶה לְמַעְלָה מֵאִיפַּרְכֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ, וּמַלְכּוֹ שֶׁל זֶה לְמַעְלָה מֵאִיפַּרְכֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ.
Rather, a suitable analogy is where the king of this governor is above his own governor, and the king of that governor is above his own governor. So too, each secondary mark is subordinate only to its primary mark.
RASHI
אלא מלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשי׳ כל איפרכוס הולך אחר מלכו כך כל תולדה מצטרפת לאביה: הכי גרסינן ומלכו של זה למעלה מאיפרכיה דנפשיה:
רַב אַדָּא בַּר אַבָּא אֲמַר: כְּגוֹן מַלְכָּא וְאַלְקָפְטָא, רוֹפִילָא וְרֵישׁ גָּלוּתָא. הַאי זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה הוּא! אֶלָּא, כְּגוֹן מַלְכָּא וְרוֹפִילָא, וְאַלְקָפְטָא וְרֵישׁ גָּלוּתָא.
The Gemara presents a different analogy. Rav Adda bar Abba said: For example: A king, and a chief officer [alkafta],
RASHI
מלכא ואלקפטא שני מלכים הם ומלכא חשיב מאלקפטא:
רופילא איפרכוס של מלכא:
וריש גלותא איפרכוס של אלקפטא:
כגון מלכא ואלקפטא כשמהלכין זה אחר זה כסדר זה הולכים:
האי זה למעלה מזה הוא אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא כשמהלכין שנים שנים כל איפרכוס הולך אחר מלכו:
רָבָא אֲמַר: כְּגוֹן שָׁבוֹר מַלְכָּא וְקֵיסָר.
The Gemara presents a different analogy. Rava said: The previous suggestion is not precise because all these positions, apart from the king, are subordinate to the king. A more precise analogy would be, for example: King Shapur, the king of Persia, with his subordinate; and the Roman emperor with his subordinate.
RASHI
שבור מלכא מלך פרס וקיסר מלך רומי וכל אחד יש לו איפרכוס:
אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְרָבָא: הֵי מִינַּיְיהוּ עֲדִיף? אֲמַר לֵיהּ: בְּחוּרְשַׁיָּא קָא אָכֵיל לֵיהּ! פּוֹק חֲזֵי טִיבְעָא דְּמַאן סָגֵי בְּעָלְמָא, דִּכְתִיב: ״וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ רוֹמִי חַיֶּיבֶת, שֶׁטִּיבְעָהּ יָצָא בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.
Rav Pappa said to Rava: Which of them is greater, King Shapur or the Roman emperor? Rava said to him: Does he eat in the forest, i.e., do you live disconnected and unaware of events in the world at large? Go out and see whose coin circulates
RASHI
הי מנייהו חשיב שבור או קיסר:
בחורשיא אכיל ליה האיש הזה מוטמן ביערים כל ימיו שלא שמע בטיבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול זאת ורב פפא משום דאקדים רבא שבור מלכא לקיסר הוא דשיילי׳ ורבא מיראה עשה שהיה תחתיו במלכותו כדאמר במס׳ חגיגה (דף ה:) שדור דבי שבור מלכא וגרבוהי:
רומי חייבת תרגום של רשעה שנאמר (מלאכי א׳:ד׳) וקראו להם גבול רשעה:
רָבִינָא אֲמַר: כְּגוֹן גְּלִימָא דַּעֲמַר וְשַׁחֲקֵיהּ, סְדִינָא דְּכִיתָּנָא וְשַׁחֲקֵיהּ.
The Gemara presents a different analogy. Ravina said: For example, a new white woolen garment and a frayed one; a new linen sheet and a frayed one.
RASHI
רבינא אמר משל דרבנן כגון גלימא דעמרא שהוא מלובן כשהוא חדש וליבונו מבהיק הרבה יותר משל טלית ישנה:
וגלימא דכיתנא ושחקיה שהחדש לבן הרבה משל ישן אבל החדשות של זו ושל זו קרובות להיות שוות כך הבהרת גבוהה הרבה מן הסיד שהוא תולדתו והשאת מן הקרום והאבות קרובים להיות שוים:
TOSAFOT
גלימא דכיתנא ושחקיה פי׳ בקונטרס דחדש יותר לבן ולא יתכן דבפ׳ כל היד (נדה דף יז.) משמע דשחקים לבנים יותר ומעלו טפי לבדיקה אלא לענין חשיבות נקט ליה דומיא דכל הני דלעיל ומיהו בנדה י״ל דמעלו לבדיקה לפי שהם רכים יותר אבל הקונטרס פירש שם לפי שהם לבנים יותר:
״אֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה״ וכו׳. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו?
§ The mishna (2a) states: In cases of defiling the Temple or its sacrificial foods in which one had awareness at the beginning and awareness at the end, but had a lapse of awareness in between while he actually transgressed, this person is liable to bring a sliding-scale offering. The Sages taught in a baraita: From where is it derived that the verse
RASHI
שאין הכתוב מדבר פרשת קרבן עולה ויורד שחייבתו קרבן על הטומאה מנין שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל באותה טומאה קדש או נכנס למקדש:
וְדִין הוּא: הוֹאִיל וְהִזְהִיר וְעָנַשׁ עַל הַטּוּמְאָה וְחִיֵּיב קָרְבָּן עַל הַטּוּמְאָה, מָה כְּשֶׁהִזְהִיר וְעָנַשׁ עַל הַטּוּמְאָה – לֹא הִזְהִיר וְעָנַשׁ אֶלָּא עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, אַף כְּשֶׁחִיֵּיב קָרְבָּן עַל הַטּוּמְאָה – לֹא חִיֵּיב אֶלָּא עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
The Gemara explains: And it is a logical inference: Since the Torah has explicitly prohibited and also prescribed punishment for the intentional defiling of something sacred and has rendered one liable to bring an offering for the unwitting defiling of something sacred, it follows that just as when it prohibited and also prescribed punishment for the defiling of something sacred it prohibited and also prescribed punishment only for the intentional defiling of the Temple or its sacrificial foods; so too, when it rendered one liable to bring an offering for the defiling
RASHI
ודין הוא הרי אתה דן מאליו:
הואיל והזהיר וענש על הזדון טומאה וחייבין נמי קרבן על שגגת טומאה מה מצינו כשהזהיר וענש כרת על זדון טומאה בטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש שנאמר (ויקרא כ״א:כ״ג) לא יטמאו את מקדשי הרי זה אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר (שם כב) הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה׳טמא ונכרת (במדבר יט) הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וגו׳ (ויקרא ז׳:כ׳) הרי עונש קדש:
TOSAFOT
לא הזהיר אלא על טומאת מקדש וקדשיו פירש בקונטר׳ אזהרת קדש דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ותימה דבפרק בתרא דמכות (דף יד:) משמע דבין לרבי יוחנן ובין לריש לקיש אתי האי קרא לאזהרת תרומה ואזהרת קדש נפק׳ לן לר׳ יוחנן מג״ש דטומאתו טומאתו ממקדש ולר״ל מבכל קדש לא תגע ויתכן פירוש הקונטרס לההוא תנא דאמר בפ׳ הערל (יבמות עה. ושם) בזב בעל ג׳ ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר ומאי אשר יטהר עד דמייתי כפרה והני אמוראי דמכות כרבי ישמעאל דפליג עליה התם ומוקי לה בתרומה ור׳ יוחנן גופיה מסיק לה בפרק הערל (יבמות דף עד.) משמיה דרבי ישמעאל איזהו דבר השוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה:
וְאֵימָא: תְּרוּמָה, שֶׁהִזְהִיר וְעָנַשׁ! לָא אַשְׁכְּחַן עֲוֹן מִיתָה דְּחַיָּיב עֲלֵיהּ קָרְבָּן.
The Gemara asks: But say instead that the obligation to bring a sliding-scale offering is referring to a ritually impure person who partook of the sacred portion of produce grown in Eretz Yisrael that is designated to be given to a priest [teruma], as the Torah also has explicitly prohibited and prescribed punishment for this. One who partakes of teruma while ritually impure is liable to receive death at the hand of Heaven (see Leviticus 22:9). The Gemara answers: It cannot be referring to teruma, because we do not find a sin whose punishment for an intentional violation is death, with regard to which one is liable to bring an offering for its unwitting violation. Sin-offerings, of which the sliding-scale offering is one type, are brought only for transgressions whose intentional violation is punishable by karet.
RASHI
תרומה אם אכל תרומה בטומאה דהזהיר וענש דכתי׳ בקדשים לא יאכל ותרומה בכלל מדכתי׳ בה בההיא ענינא ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואמרינן ביבמו׳ (עד:) דבתרומה קאי מדתלי׳ בהערב שמש דאילו קדשים עד דמייתי כפרה:
וענש ומתו בו כי יחללוהו:
לא אשכחן עון מיתה דמחייב קרבן שאין חטאת באה אלא אשגגת כרת כדאמרי׳ בהוריו׳ (ח.):
TOSAFOT
אימא תרומה פירוש אימא נמי תרומה אבל אין לפרש אימא דוקא תרומה אבל מקדש וקדש דאיכא כרת לא תסגי ליה בקרבן עולה ויורד דהא בסמוך לא פריך הכי אלא משום דכתיב ביה מיעוטא וה״נ דהוה מצי למיפרך אימא טמא ששימש שאפשר להיות איסור עבודה בלא איסור מקדש כגון שנטמא בעזרה ויצא בלא שהייה והפך בצנורא דרך הליכתו כדאמר בפ״ב לקמן (שבועות דף יז:) אלא משום דהיא גופה גמר מתרומה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג:) להכי נקט תרומה ומטומאת כהנים לא מצי למיפרך שלא הוזהרו אלא על המת והכא כתב שרץ ונבלה:
לא אשכחן עון מיתה דמחייב עליה קרבן תימה ה״נ לא אשכחן עון כרת דמחייב עליה קרבן עולה ויורד ויש לומר דההוא טעמא עדיף ליה טפי:
אֵימָא: הָנֵי מִילֵּי קָרְבָּן קָבוּעַ, אֲבָל
The Gemara asks: But say that this statement applies only to a fixed sin- offering, but